|
האריה והעכבר ביער אחד רבץ
אריה. בא עכבר אחד ודגדג אותו מתחת לבטנו. האריה התעצבן וקם ממקומו, ראה את
העכבר, שם את כפו עליו וחשב לבלוע אותו. אמר לו
העכבר: "מה תרוויח מזה שתאכל אותי? הרי כבשה שלימה לא תשביע את רעבונך,
ואני בודאי ובודאי שלא אשביע. שחרר אותי, ואולי אהיה לך פעם לעזר." האריה לגלג
עליו אולם שחרר אותו כשהוא חושב לעצמו בבוז: 'וכי מה יכול העכבר הקטן הזה לעשות
בשבילי? מוטב שיחיה באשלייתו.' הרעב הציק
לאריה. הוא קם לחפש טרף לשבור את רעבונו. בדרכו פגש האריה בשועל וחשב לטרוף
אותו. אמר לו
השועל: "אדוני המלך, באתי להודיעך שלא הרחק מכאן יש עדר של כבשים שמנות
ויפות. כדאי לנצל את ההזדמנות כי הכלב עסוק ברדיפה אחרי, ואתה יכול להתגנב בשקט
אל העדר." האריה שמח
מאוד ורץ לקראת העדר. תפס אייל אחד שמן והביא אותו למאורתו. בא השועל
לפני האריה, קד לו קידה ואמר לו: "אדוני, אתה בודאי התעייפת מהריצה אחרי
העדר והינך זקוק לשירותי הנאמן. אנא, לך לנוח, ואני בינתיים אכין לך את הטרף –
אחתוך אותו לחתיכות ואגיש לך בכבוד הראוי לך." האריה לא
התנגד. מסר את הטרף לשועל והלך לנוח קמעא. עד מהרה הגיש
השועל לאריה את ראשו של האייל ואמר: "אדוני מלך החיות, בינתיים שבור את
רעבונך בראש האייל, כי הראש שייך לך." האריה שדברי
החנופה של השועל עוררו את גאוותו, אכל את הראש וחיכה לשאר האיברים שיכין לו
השועל. הוא שכב לנוח ונרדם. השועל ישב
ואכל בתיאבון רב לפי יכולתו. אחרי כן לקח את המעיים הארוכים של האייל וקשר בהם
את רגליו של האריה. קרני השמש
פגעו במעיים הארוכים וייבשו אותם וכך התהדקו הקשרים על רגלי האריה. כאשר התעורר
האריה, לא יכול היה לזוז ממקומו. הוא התהפך מצד אל צד – דבר לא עזר. התחיל האריה
לשאוג. שמע העכבר את
שאגת האריה ורץ לקראתו. התעניין במצוקתו, התחיל לכרסם את המעי ושחרר את האריה
ממלכודת השועל. האריה אף לא
אמר לו תודה. הוא קם ממקומו והתחיל לברוח בכל כוחו. בדרכו פגש בנמר. שאל אותו
הנמר: "אדוני המלך, מה הבהלה? לאן פניך מועדות?" אמר לו האריה:
"במקום שעכבר מתיר ושועל קושר אסור
לחיות ולהישאר." יפתח אברהמי מזיכרונו. אסע"י 16337 |