|
האדון והמשרת הנאמן לאדם אחד היה
משרת, איש תמים ולא כל כך פיקח, כי עד לאותו יום שאדונו קיבל אותו לשירותו, לא
עסק מעודו במשא ומתן ולא ידע את מנהגי העולם. בפעם הראשונה
שפקד עליו האדון להכין אוכל, חשב המשרת שאוכל פירושו רק לחם. האדון היה צריך
להגיד לו כל פריט ופריט לחוד והוא היה מגיש את המאכלים אחד אחד לפי פקודת האדון. יום אחד נמאס
לו לאדון. הוא קרא למשרת ואמר לו: "דע לך כי להכין סעודה פירושו לערוך
שולחן, להניח עליו צלחות, סכו"ם, לחם ובשר ומרק ומלח וכן הלאה. הכנת תה,
למשל, פירושה לדאוג לגחלים לאש, לסמובאר ולקומקום, לכוסות תה, סינר וכפיות וכן
הלאה." המשרת תפס את
העניין, כמו שאומרים "לאורך ולרוחב" ומאז היה מכין כל דבר בלי שיגרע
ממנו דבר, ומגיש לאדונו. יום אחד
האדון לא הרגיש בטוב וביקש ממשרתו להביא לו רופא. המשרת טרם נתקל בבעיה כגון זו
בעבר. הוא ישב וחשב מה לעשות. "היות והאדון מזמין רופא," אמר לעצמו,
"הוא בודאי חולה, ואחרי מחלה עלולים למות, ואחרי המוות צריך רוחץ מתים,
קברן ותכריכים ותופר תכריכים וארון מתים וכל יתר הדברים הכרוכים בזה." על כן קודם
כל רץ המשרת לקברן והודיע לו שעליו לכרות קבר. אחרי כן פנה לשוק וקנה בד
לתכריכים. אחר כך פנה לתופר שיתפור את התכריכים ואז פנה לרוחצים שיהיו מוכנים
לרחיצת המת. אחר כך פנה לנגר להכין ארון מתים ואז פנה לחברה קדישא ורק אז פנה
לרופא. ובינתיים
האדון שוכב במטת חוליו ומתפתל מכאבים. לבסוף הגיע
המשרת בלוויית הרופא. האדון,
בראותו את המשרת, צעק עליו ושאל: "היכן היית עד עכשיו? אני הולך
למות." המשרת ניחם
אותו: "אל דאגה – אני לא שכחתי את ההוראות שלך ודאגתי לכל. והנה הביאו לך
גם ארון מתים." החולה הסתכל
מחלון הבית וראה קהל רב בא לחדר וגם אנשים נושאים ארון מתים על שכמם, ובעוד הדבר
קורה, מסר האדון את נשמתו לבוראו. אבל בלוויה
עצמה הכל היה מוכן ולא חסר דבר... יפתח אברהמי מזיכרונו. אסע"י 15800 |