חזרה לדף הראשי

חזרה לדף סיפורים

חזרה לעץ הרימון

בן המלך ובת הנוודים

בזמן מן הזמנים, לפני הרבה הרבה שנים, היה מלך אשר אלוקים ברך אותו בכל ולא חסר לו דבר. ולאותו מלך היה בן יחיד אשר חוט של חן משוך על פניו והיו בו כל המעלות הטובות: בעל חוכמה ושכל ומלא דעת ובינה.

הבן כבר הגיע לפרקו, והמלך והמלכה היו מדברים אתו יום יום על עתידו ועל בת זוגו ומציעים לו כל מיני בנות מבנות הגדולים והמכובדים אשר יושבים במלכות. אך הנסיך מאן לשמוע להם ודחה את הצעותיהם. כל הפצרותיהם לא הועילו; הנסיך התמיד בסירובו, כיוון שלא מצא בין כל בנות העשירים והמיוחסים נערה אשר תמצא חן בעיניו.

יום מן הימים חשקה נפש הנסיך לצאת לשדות וליערים, לצוד צייד מחיית השדה. ציווה הנסיך למשרתיו ונושאי כליו להכין לו כלי זין וכל אשר דרוש למטרת הצייד. הכל הוכן לפי פקודתו, מחץ ועד קשת. למחרת בבוקר אכפו סוסים זריזים לרכיבה והנסיך ומלוויו שמו פניהם לשדה הצייד.

אולם הגורל רצה אחרת. לאחר שעברו כברת דרך מהעיר נקרתה על דרכם חבורת נוודים שפניהם מועדות לעיר ומגמתם מכירת שפחה יפיפייה שבחן וביופי אין כמוה בעולם, שפחה ברה כחמה וזכה כלבנה אשר קומתה כתמר, והיא דומה ביופייה לעופרה הרועה בשדה.

כאשר ראה בן המלך את הנערה, ניצתה בקרבו אש האהבה ובמקום שילך לצוד צייד, הפך הוא עצמו לטרף – נפל במלכודת וברשת האהבה של הנערה הנוודה. חץ אהבתה פגע קשות בלבו, וברכיו כשלו תחתיו.

קנה הנסיך את הנערה מהנוודים ושילם תמורתה את המחיר המוצע וחזר לארמונו שמח וטוב לב.

אולם המלך והמלכה לא הסכימו לצעדו זה של בנם והדבר לא מצא חן בעיניהם. מצד שני הם לא העזו לפגוע ברגשותיו של הבן.

הם החליטו לחכות בתקווה שבבוא הזמן יעלה בידם להרחיק את הבן מאהובתו ולגרש אותה בשקט.

אולם המלך והמלכה לא ידעו כי מים רבים לא יוכלו לכבות את אש האהבה ונהרות לא ישטפוה.

ובכן, לעת עתה, השלימו עם העובדה והעמידו לרשותה של הצוענייה שפחות אשר רחצו אותה וניקוה והזליפו בושם על כל גופה.

וכך הוסף יופי פי מאה על יופייה עד כדי כך שהמלך בכבודו ובעצמו לא יכול לעמוד בפני קסמיה של הנערה הנוודת.

אולם כל טוב בית המלך ותענוגותיו לא הועילו לבת הצוענים, והיא חלתה ונפלה למשכב. פניה הצהיבו מיום ליום ומחלתה הייתה אנושה. המלך ציווה להביא רופאים שיטפלו בה, אך אף רופא לא מצא תרופה למחלתה.

ובן המלך, בראותו את חמדת לבו בצרה, אשר אין לה רפואה, חלה גם הוא ונפל למשכב.

המלך שלא היה ביכולתו לראות את בנו יחידו על מיטת חוליו, חרה לו הדבר מאוד. הוא שלח כרוזים לכל מדינות מלכותו שיזמינו רופאים אשר יוכלו לרפא את בנו וגם את הצוענייה אהובתו. המלך קבע פרס גדול לכל מי שירפא את הזוג. הרבה רופאים והרבה מומחים נענו לכרוז, אך איש מהם לא מצא תרופה למחלת בני הזוג.

המלך, שהתייאש מהרופאים, פנה עכשיו לדרך התפילה והסיגופים. הוא בכה והתחנן לאלוקים וביקש רפואה לבנו.

יום אחד הופיע לפני המלך דרוויש אחד וברך אותו לשלום. הדרוויש התחיל לשבח את המלך בשירים וחרוזים, ואיחל לו ברכות לרוב. אחר כך שאל את המלך: "מדוע פניך עצובים?"

אמר לו המלך: "דרוויש, למה לך לשאול על דאגותי? הרי אין באפשרותך לשנותן? קח את הדורון שלך ולך לדרכך לשלום."

אמר לו הדרוויש: "כבוד המלך, אולי בכל זאת תשיח לי את דאגותיך ובעזרת האל יעלה בידי לפתור את בעיותיך."

המלך סיפר לו על מחלת בנו ואהובתו הצוענייה.

אמר לו הדרוויש: "אם ירצה השם ואני ארפא את שניהם, האם כבודך יסכים שבת הנוודים תהיה לכלתך ותירש בעתיד את מקום המלכה?"

בלית ברירה אמר המלך כן. הדרוויש הבטיח למלך כי תוך יממה יביא לבית המלך רופא אשר ירפא את הזוג בהקדם. וכמו שהבטיח כך גם קיים. למחרת הופיע הדרוויש, אבל בלבוש אחר, לפני המלך ואמר לו: "אני הוא השליח של הדרוויש ובאתי לרפא את החולים אשר בביתך. קח אותי אליהם ובעזרת אללה, הכל יבוא על מקומו בשלום."

המלך לקח אותו לחולים ואמר: "הנפשות של שניהם בידיך, ואף אם תבקש את נשמתי שלי, גם היא לרשותך ובלבד שתרפא את בני."

לאחר שבדק הרופא את הבן, אמר למלך: "רפואתו של בנך תלוי ברפואתה של בת הנוודים, כי בנך חולה במחלת אהבה וקודם צריך לרפא את בת הנוודים.

ברשותו של המלך ניגש הדרוויש לצוענייה, ישב על ידה, הסתכל בפניה ובדק את הדופק בלבה ובידה. הוא לא מצא בה שום מחלה, וככל שבדק אותה לא גילה שום כאב באף אבר מאבריה.

שאל אותה הדרוויש ממה היא סובלת, אבל מענה לא ניתן לו. אז הבין הרופא שמחלתה אינה מחלה גופנית. הנערה גם היא, סובלת ממחלת האהבה ובודאי לא לבן המלך היא מתגעגעת.

כדי לדעת מי הוא המאהב שלה, ביקש הדרוויש מהמלך שישאיר אותו לבדו עם הצוענייה ויאסור על בני הבית להיכנס לחדר עד אשר יגמור את הבדיקות וישאל את הנערה שאלות אחדות.

המלך נענה לבקשתו והשאיר את הרופא והנערה לבדם בחדר.

הדרוויש ניגש בשקט אל החולה ואט אט שאל אותה על עיר מולדתה ומקום מגוריה. אחר כך שאל אותה מי הוא האיש הכי קרוב אליה באותה העיר ומי היו ידידיה. ובזמן שהציג לה את שאלותיו החזיק הרופא את ידה ובדק את תגובת הדופק שלה בזמן שהשיבה.

לאט לאט התחילה הנערה להשיב ולספר לרופא בגילוי לב את קורות חייה בלי להסתיר ממנו דבר. היא סיפרה לו על כל קרוביה וידידיה בעיר מולדתה.

ואז שאל אותה הרופא על ערים וכפרים אחרים בסביבת מקום מגוריה, והיא ענתה על כל שאלותיו מבלי שיחול כל שינוי בדופק שלה או בצבע פניה.

אולם כאשר הזכיר הרופא בין השאלות ששאל, עיר מסוימת ונקב בשם העיר, נאנחה הנערה אנחה כבדה. מעיניה היפות זלגו פתאום דמעות, צבע פניה השתנה לצהוב, הדופק שלה הוחש מאוד, גידיה רעדו והיא חדלה מלדבר.

הרופא המתין דקות אחדות ואחרי כן עודד אותה לדבר ולגלות לו את כל אשר בלבה.

הנערה סיפרה לו כי נגנבה בילדותה מבית הוריה ונמכרה לסוחר אחד. הסוחר החזיק בה כמה שנים ואחרי כן בא צעיר יפה תואר וגבה קומה, שהיה במקצועו צורף בזהב ובתכשיטים, וקנה אותה מהסוחר.

כאשר הזכירה הנערה את שם הצורף, עלה חומה והיא התעלפה במקום. הרופא הבין כי היא מאוהבת בצעיר הצורף ומחלתה היא מחלת אהבה. הוא טיפל בה עד שנרגעה ואז שאל אותה על מקום מגוריו של הצורף וכתובתו המדויקת וחקר אותה לפרטי פרטים על דבר פרידתה מהצורף ונפילתה בידי הנוודים.

הנערה סיפרה לו על קורותיה עד לרגע שבן המלך קנה אותה מהנוודים. היא הסבירה לו כי ביודעה כי אין לה מנוס וכי לא תוכל להימלט מידי בן המלך ובהיותה סגורה ומסוגרת, נואשה מתקוותיה לחזור לאהובה ועל אף העובדה שבן המלך אוהב אותה עד בלי די, אין היא יכולה לשכוח את הצורף.

הרופא ניחם אותה ואמר לה כי מהרגע הזה לאחר שנודע לו סוד מחלתה הוא ידאג לה.

הוא הזהיר אותה לבל תגלה את הסוד למלך עד אשר יגיע הזמן.

הבטחותיו של הרופא נשאו פרי ומצב בריאותה השתנה לטובה מיום ליום.

במקביל פנה הרופא למלך וגילה לו את סיבת המחלה. המלך כמובן שאל על פתרון הבעיה, והרופא הציע לו שישלחו שליח לאותו העיר שהצורף נמצא בה ויזמינו אותו לעבודה כלשהי כגון עשיית תכשיטים יקרים הראויים לגנזי המלכות.

שליח המלך יצא והודיע לצורף שהמלך שמע אודות מעשי ידיו הנפלאים וכי הוא שולח לו דורון ומזמין אותו לבית המלך להכנת תכשיטים.

הצורף בראותו את השי ששלח לו המלך, נענה להזמנה. הוא נטש את ביתו והשאיר אחריו את אשתו וילדיו. בצע הכסף עיוור את עיניו, ולא ידע כי השי ששלח לו המלך יעלה לו בחייו. הוא רכב על הסוס שהמלך שלח לו ודהר לקראת המוות הבטוח אשר הוכן לו בבית המלך.

כאשר הגיע לבית המלך, הביאו לו הרבה פנינים וזהב וציוו עליו להכין מהם תכשיטים. הצורף ישב בבית המלך שמח וטוב לב ועסק במלאכתו.

אחרי זמן מה הביאו לפניו את הנערה היפה ואמרו לו כי אם יצליח במעשיו ויעשה את התכשיטים כהלכה, יעניק לו המלך כפרס על מעשיו גם את הנערה היפה.

בראות הנערה את הצורף אורו פניה והוסף חן ויופי על יופייה. היא בילתה בחברתו יום יום עד אשר השתפר מצבה והבריאה לגמרי.

כאשר ראה הרופא כי הנערה הבריאה לגמרי, הוא הכין רעל הרסני ונתן אותו לטבחית המלך כדי שתכניס את הרעל לכוס המשקה של הצורף. הצורף חלה ונחלש מיום ליום עד שמת. כך היה הצורף קורבן לאהבת בן המלך.

הנערה אהבה מאוד את הצורף, אך לאחר מותו דעכה אהבתה הישנה ובמקומה פרחה אהבה חדשה: היא נכנעה לאהבתו של בן המלך והשיבה אהבה לחיקו וברבות הימים, כאשר עלה הנסיך על כס המלוכה, הפכה היא למלכה.

יפתח אברהמי מזיכרונו. אסע"י 15814