חזרה לדף השער

חזרה לדף הראשי של מס"ע

אוצר מדרשים

מעשה הנמלה

זה מה שאירע בימי שלמה המלך עליו השלום, בשעה שנתן הקב"ה מלכות לשלמה בן דוד והמשילו על כל מיני חיה ובריה שבעולם ועל בני אדם ועל חיות ועופות ועל כל מה שברא הקב"ה, ונתן לו אדרת גדולה שישב עליה והיא ממשי ירוק ארוגה מזהב טוב וכל מיני ציורים שבעולם, והיה ארכה ס' מיל ורחבה ס' מיל.

והיה לשלמה ארבעה שרים, שר אחד מבני אדם ושר שני מן השדים ושר שלישי מן החיות ושר רביעי מן העופות. והשר שהוא מבני אדם אסף בן ברכיה שמו, והשר שהוא מן השדים דמיראט שמו [אצל ילניק רשום רמיראט ונראה שהכתיב כאן משובש], ושר חיות – אריה, ושר עופות – נשר.

ולא היה הולך כי אם על הרוח [שנשא עם האדרת], והיה אוכל סעודת בקר בדמשק וסעודת ערב במדי, רוצה לומר במזרח ובמערב.

ויהי היום ההוא והיה מתגאה בעצמו ואומר: "לא יש בעולם כמוני שנתן לי הקב"ה חכמה ובינה ודעת והשכל והמשילני על כל בריותיו."

באותה שעה נתנדנד הרוח ונפל מעל האדרת עם מ' אלף איש. כשראה שלמה כך צעק על הרוח ואמר להרוח: "שוב הרוח תשוב."

השיב הרוח ואמר: "שב אתה עד אלהיך ולא תתגאה ואשוב אני עמך."

באותה שעה נכלם שלמה מדברי הרוח.

ועוד שהיה הולך יום אחד ועבר על נחל אחד שהיו בו נמלים ושמע קול נמלה אחת שחורה שהיתה אומרת לנמלים: "הכנסו לבתיכם שלא ישחיתו אתכם חיילותיו של שלמה המלך."

כששמע שלמה את דברי הנמלה חרה אפו ואמר לרוח: "רד למטה לארץ." וירד.

שלח אחר הנמלים ואמר: "מי מכם אמרה: הכנסו לבתיכם שלא ישחיתו אתכם מחנות שלמה?"

אמרה אותה הנמלה: "אני אמרתי להם."

אמר לה: "למה אמרת כך?"

אמרה לו: "יראתי שמא יבואו לראות מחנותך ויבטלו מהשבח שמשבחין להקב"ה ויחר אפו עלינו ויהרגנו."

אמר לה: "למה לא דברה מכל הנמלים אחרת אלא את?"

אמרה לו: "אני מלכה שלהם."

אמר לה: "מה שמך?"

אמרה לו: "מחשמה."

אמר לה: "אני רוצה לשאול אותך שאלה אחת."

אמרה לו: "אינו ראוי שיהיה השואל למעלה והנשאל למטה."

העלה אותה לפניו.

אמרה לו: "אינו ראוי שיהיה השואל יושב על כסא והנשאל לארץ, אלא תשא אותי על ידיך ואחזיר לך תשובה."

ולקח אותה על ידו ונשארה לו כנגד פניו.

אמרה: "שאל."

אמר לה: "יש בעולם גדול יותר ממני?"

אמרה לו: "הן."

אמר לה: "מי הוא?"

אמרה לו: "אני."

אמר לה: "כיצד את גדולה ממני?"

אמרה לו: "אילו לא הייתי גדולה ממך לא שלחך הקב"ה אצלי שתשאני על כפך."

כשמוע שלמה את דברי הנמלה חרה אפו עליה והשליך אותה על הארץ ואמר לה: "נמלה! אינך יודעת מי אני. אני שלמה בן דוד המלך עליו השלום."

אמרה הנמלה: "תדע לך שאתה מטיפה סרוחה ולא תתגאה בעצמך."

באותה שעה נפל שלמה על פניו ונתבייש ונכלם מדברי הנמלה.

אחר כך אמר לרוח: "תשא את האדרת ונלך."

נשא הרוח את האדרת.

אמרה נמלה לשלמה: "לך, אבל לא תשכח את השם יתברך ולא תתגאה בעצמך הרבה."

והיה הרוח הולך ועולה למעלה בין השמים והארץ ונשאר כן עשרה ימים ועשרה לילות.

יום מימים ראה טרקלין אחד גבוה כלו בנוי מזהב טוב.

אמר שלמה לשריו: "לא ראיתי כמו זה טרקלין בעולם כלל."

באותה שעה אמר שלמה לרוח: "תרד למטה."

ירד הרוח למטה, והלך שלמה הוא ושר שלו אסף בן ברכיה, והיו הולכים ומטיילים סביבות הטרקלין, וריח עשב שהיה בו כריח גן עדן ולא היו מוציאין לו פתח ליכנס בו והיו תמהים על זה הדבר כיצד נעשה שיכנס בתוכו.

הם בזה הענין ושר השדים בא למלך. אמר לו: "אדוני, למה אתה דואג כל כך?"

אמר שלמה: "אני דואג על הטרקלין הזה שאין לו פתח. איני יודע כיצד אעשה?"

אמר שר של שדים: "אדוני המלך, עתה אגזור על השדים שיעלו למעלה מגג הטרקלין אולי ימצאו שום דבר או אדם או עוף או שום בריה."

באותה שעה צעק על השדים ואמר: "מהרו ועלו לראש הגג וראו אם תמצאו שום דבר."

הלכו ועלו וירדו ואמרו: "אדונינו לא ראינו שם שום אדם כלל אלא עוף אחד גדול ושמו נשר והוא יושב על אפרוחיו."

באותה שעה קרא לשר העופות (הפרס) ואמר לו: "לך והביא לי את הנשר."

הלך הפרס והביא את הנשר לפני שלמה המלך עליו השלום, ויפתח פיו בזמר ושבח לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה ונתן שלום למלך שלמה.

אמר לו שלמה: "מה שמך?"

אמר לו: "אלענאד."

אמר לו: "בן כמה שנים אתה?"

אמר לו: "בן ת"ש שנים."

אמר לו: "ראית או שמעת שיש לזה הבית פתח?"

אמר לו: "אדוני בחייך וחיי ראשך, אני לא ידעתי, אבל יש לי אח גדול ממני מאתים שנה והוא יודע ומבין ויושב במעלה שניה."

אמר שלמה לפרס: "תוליך זה הנשר למקומו ותביא לי אחיו הגדול ממנו."

הלך ולא ראתה אותו עין. אחר שעה בא לפני שלמה ועמו נשר גדול מן הראשון ואמר שירות ותשבחות לבוראו ונתן שלום למלך שלמה ועמד בין ידיו ואמר לו: "מה שמך?"

אמר לו: "אלעוף."

אמר לו: "כמה ימי שני חייך?"

אמר לו: "תת"ק שנה."

אמר לו: "ידעת או שמעת שיש פתח לזה הטרקלין?"

אמר לו: "אדוני, חייך וחי ראשך, אני איני יודע, אבל יש לי אח גדול ממני ת' שנה והוא יודע ומבין ויושב במעלה שלישית."

אמר שלמה לשר העופות: "תוליך את זה ותביא לי אחיו הגדול ממנו."

והוליך אותו ולא ראתם עין. לאחר שעה בא הנשר הגדול והיה זקן מאד ולא היה יכול לעוף ונשא אותו על כנפיהם והביאו אותו לפני שלמה ונתן שבח ותהלה לפני בוראו ונתן שלום למלך.

אמר לו שלמה: "מה שמך?"

אמר לו: "אלתעמר."

אמר: "בן כמה שנים אתה?"

אמר לו: "בן אלף וש' שנה."

אמר לו: "ידעת או שמעת שיש לזה הטרקלין פתח?"

אמר לו: "אדוני, בחייך לא ידעתי, אבל אבי סיפר לי שיש לו פתח מצד מערב אבל כסהו העפר מרוב השנים שעברו עליו, ואם תרצה תגזור על הרוח שיסיר העפר מסביבות הבית ויתגלה הפתח."

גזר שלמה על הרוח ונשב והסיר העפר מסביבות הבית ונתגלה הפתח, והיה הפתח גדול מאד עשוי מברזל ונשאר כמו שרוף ובלוי מרוב הזמנים, וראו על הדלת מנעול והיה כתוב עליו: 'יִוָּדַע לכם בני אדם שאנחנו ישבנו בזה הטרקלין בטובות ובתענוגים שנים הרבה וכשבא עלינו הרעב טחננו המרגליות תחת החטה ולא הועיל לנו והנחנו הבית לנשרים ואנחנו שכבנו על הארץ, ואמרנו להם כל מי שישאל להם על זה הטרקלין תאמרו בנוי מצאנוהו.' ועוד כתוב: 'לא יכנס אדם בבית הזה אלא אם הוא נביא או מלך. ואם ירצה ליכנס בו יחפור לצד ימין הפתח ויראה ארגז וישבור אותו וימצא בו מפתחות ויפתח הפתח וימצא שער אחד מזהב ויפתח אותו ויכנס בתוכו, וימצא שער שני ויפתח אותו ויכנס בתוכו, וימצא שער שלישי ויפתח אותו ויכנס בתוכו, ויראה בנין נאה עד מאד ויש בו כריכה אחת מאודם פטדה וברקת ומרגליות, ויראה בתוכו קובה אחת מכל מיני מרגליות, ויראה כמה וכמה חדרים וחצרים טובים רצופים בלבנים אחת של כסף ואחת של זהב, ויסתכל בארץ ויראה צורת עקרב ויסיר העקרב שהוא מכסף וימצא בית תחת הארץ ויפתח אותו ויש בו כמה מיני מרגליות עד אין מספר וכמה מיני זהב וכסף, וימצא פתח אחר ועליו מנעול וכתוב על הדלת: בעל זה הטרקלין קודם היה בכבוד וגבורה ופחדו האריות והדובים ממלכותו והודו. וישב בזה הטרקלין בטובות ובתענוגים ומלך וישב על כסאו, ובא זמנו למות בלא עתו ומת ונפל הכתר מעל ראשו. הכנס בטרקלין ותראה תמיהה'.

אחר כך פתח הדלת ונכנס וראה פתח ג' וכתוב עליו שהם יושבין בכבוד ועושר גדול ונשאר הממון והם מתו והלכו ועברו עליהם צרות הזמן עד אשר נסעו לקברים ולא נשאר להם הליכת רגל בארץ, ויפתח את הפתח ומצא כריכה אחת מן אודם פטדה וברקת וכתוב עליה: 'כמה למדתי כמה קריתי כמה אכלתי כמה שתיתי וכמה לבשתי מלבושים נאים, כמה הפחדתי וכמה פחדתי'. והלך עוד ומצא דירה נאה מן פטדה וברקת ולה שלשה פתחים, וכתוב על פתח הראשון: 'בן אדם לא ישקר בך הזמן, תבלה אתה ותלך ותסע ממקומך ותשכב תחת הארץ', וכתיב על הפתח השני: 'אל תמהר, מעט מעט לך, כי העולם מזה לזה תנתן'. וכתוב על פתח השלישי: 'קח לך צידה לדרך ותקן לך מאכל מבעוד יום כי אתה לא תשאר על האדמה ולא תדע יום מותך'. ופתח הדלת ונכנס וראה צלם אחד יושב והרואה אותו יחשוב שהוא חי, וילך לפני הצלם ויגש אליו ונתרעש ויצעק בקול גדול: "בואו בני השטנים, ראו בא שלמה לאבד אתכם!" והיה יוצא אש מנחיריו ועשן. באותה שעה היתה בתוכם צעקה גדולה ומרה והיה עליהם רעש ורעם.

צעק שלמה בקול עליהם ואמר: "אתם תפחידו אותי, אין אתם יודעים שאני שלמה המלך מולך על כל בריה שברא הקב"ה ואני רוצה ליסר אתכם בכל מיני יסורין ואתם מורדים בי."

וקרא עליהם שם המפורש. באותה שעה שתקו כלם ולא יכול שום אחד מהם לדבר, ונפלו הצלמים כלם על פניהם, ואותם בני השטנים ברחו והשליכו עצמם לים הגדול כדי שלא יפלו ביד שלמה.

ויקרב שלמה אל הצלם ולקח לוח כסף מגרונו ושלשלת וכתוב בלוח כל עניני הטרקלין, ולא היה יודע לקרות בו ודאג דאגה גדולה ואמר לשריו: "הלא ידעתם כל כך יגעתי ונתקרבתי אל הצלם ועתה לקחתי הלוח ואיני יודע מה כתוב בו?"

והיה מתבונן ואומר: "כיצד אעשה?"

וראה והנה בחור אחד בא מן המדבר ובא לפני שלמה והשתחוה לו ואמר לו: "מה לך שלמה המלך שאתה דואג?"

אמר לו: "על זה הלוח אני דואג שאינו יודע מה כתוב בו."

אמר אותו בחור: "תן לי ואני אקרא אותו לך שאני הייתי יושב במקומי והשם יתברך ראה אותך שהיית דואג ושלח אותי לקרוא לך הכתב."

נתן אותו לידו והביט בו וראה והשתומם שעה אחת ובכה ואמר: "אי שלמה זה הכתב בלשון יוני כתוב ואומר: אני שדאד בן עאד מלכתי על אלף אלפי מדינות ורכבתי על אלף אלפי סוסים, והיה תחת ידי אלף אלפי מלך, והרגתי אלף אלפי גבור, ובשעה שבא אלי מלאך המות לא יכולתי עליו. והיה כתוב כל מי שיקרא זה הכתב לא ייגע את עצמו הרבה בזה העולם שסוף כל אדם למות ולא ישאר ביד האדם שום דבר אלא שם טוב.

וזהו מה שבא על ראש שלמה בזה העולם.

וזכר כל הצדיקים לברכה. כן יהי רצון, אמן.

תם

מספר סידורי: 40

עמוד: 536-534

מקור: אוצר מדרשים – מעשה הנמלה. הועתק מילינק – בית המדרש. ילינק מצאו בכתב יד שנמצא בספרייה האוניברסיטאית בקמבריג' מצורף בסופו של מדרש "ויושע". ראה ילינק בית המדרש, חלק ה' עמ' 22 בית המדרש – מעשה הנמלה

מלות מפתח: שלמה, אדרת פלאים, מלך, נמלה, מלכת הנמלים, אסף בן ברכיה (שר במלכות שלמה) (ראה דברי הימים א' פרק ו, פסוקים כד-כז), אריה, נשר, שר השדים, רמיראט שר השדים, מחשמה (מלכת הנמלים), אלענאד (נשר) אלעוף (נשר), אלתעמר (נשר), ארמון, שדאד בן עאד (מלך)

לעניין דמותו של אסף בן ברכיה

המסורות בעל-פה ובכתב על תולדותיו של העם האפגאני, המכנה את עצמו  'בני ישראיל', הם שילוב של אגדה ומציאות. לדבריהם, הם הוגלו על-ידי בוכטו-נ-נאצר (נבוכדנאצר). הם מגיעים למסופוטמיה ומשם הם חודרים לפרס ולאחר מכן אל חבל הגור שבמערב אפגניסטן. בסביבות המאה השלוש-עשרה (הכיבוש המונגולי) הם נעים לכיוון דרום-מזרח ומגיעים לאזור הרי סולימאן הסמוך למעבר חיבר, שחיבר את אפגניסטן עם הודו (כיום  על גבול פקיסטאן). לדברי אותה מסורת, אביהם הקדום הוא קיש. לבנו המלך שאול, מכונה 'מאליכ טוואלוט' (מלך משכמו ומעלה), היו  שני בנים – ברכיה וירמיה. אמותיהם היו משבט  לוי. לברכיה נולד בן בשם אסף ולירמיה נולד בנו אפגנה, שעל שמו נקרא העם האפגאני. בהגיעם לארצם החדשה הם נודעו כשכירי-חרב לכל המרבה במחיר. אומץ ליבם וקשיחותם היו לשם דבר בכל הזמנים. [על פי בן ציון יהושע – "לאן נעלמו עשרת השבטים? אפגניסטן ומסורות השבטים האובדים"].