חזרה לדף השער

חזרה לדף הראשי של מס"ע

אוצר מדרשים

אהבתו של תלמיד חכם

מעשה היה בשני אחים אחד עשיר ואחד עני והיה לעני בנים ובנות הרבה, ולעשיר לא היה לו כי אם בת אחת, והיה העשיר צר עין כנגד אחיו, ולא היה רוצה לעשות לו שום טובת הנאה שבעולם, והיה לעני בן אחד ששמו יצחק, והוא היה בחור וטוב יפה תואר מאד ולומד בטוב, והיה העשיר אוהבו מאד יותר מאחיו וכל בניו.

ויהי היום שהיה ערב פסח ולא היה לעני דבר ממה לקנות חטים לפסח לעשות לו מצות ולבניו. בא אל אחיו העשיר ואמר לו: "אדוני, בחסדך תגמול לי חסד גדול ועשה באהבת השם אלקינו והלוה לי כור של חטים לפרנס אותי וביתי בזה היום טוב."

אמר לו העשיר: "אם תתן ערבון אלווה לך."

אמר לו: "מה הערבון אשר אתן לך, כי אין בידי כלום."

אמר לו: "הבא לי יצחק בנך, כי אתה אוהבו יותר מכל בניך ויהיה לי למשמרת עד שתפרע לי מה שאלוה לך."

הלך העני והביא לו יצחק בנו ולווה לו עליו כור של חטים. ובכל יום ויום היה יצחק הולך לבית המדרש ולומד בפני הרב יומם ולילה,.ובכל לילה בתו של אותו עשיר דודו מתאחרת וממתנת אותו עד שבא, וכן היה מנהגה תמיד בכל הלילות.

יום אחד קרא הרב לאותו יצחק ואמר לו: "לך בני שמע בקולי לאשר אני מצווה אותך ויהי אלקים עמך. בלילה הזה מיד כשתבוא לבית דודך ותמצא שם קרובתך, קחנה ותחבקנה ותנשק אותה."

אמר לו: "רבי, איך אעשה הרעה הזאת להשיא יצר הרע עלי כל זמן שיכולתי להמלט ממנו?"

אמר לו: "בשבועה לא אניחך עד שתשבע לי שתעשה זאת."

עמד הבחור ונשבע לו. כשבא לביתו מצאה מוכנת כנגדו לפתוח לו הפתח, ופתחה לו והלכו וישבו סביב האש, והיא הכינה לו לאכול כמנהגה, והוא אמר לה: "לא אוכל ולא אשתה." וישב ובכה.

אמרה לו: "אהובי, קרובי, הגד לי מה יש לך, ואם תצטרך לשום דבר, ומה שאלתך ובקשתך ועל מה אתה בוכה?"

והוא לא רצה לומר כי נתבייש ממנה לומר לה. והיא מתאמצת לדעת מה זה ועל מה זה. ויגד לה הכל כאשר נשבע בפני רבו וכאשר ציווהו.

אמרה לו: "אהובי, איש כלבבי, אל תבכה בשביל זה."

והלכה וחבקה אותו ונשקה לו בפיו כמה פעמים ואמרה לו: "אל תתבייש קרובי ממני, כי אני אוהבת אותך מאד אהבה עזה, כי אחי ובשרי אתה ואבי אוהב אותך כבבת עיניו."

ותדבר על לבו ופייסה אותו בדבריה, והאכילתו והשקתו והלך ושכב במטתו עד למחר. למחר בא לפני רבו.

אמר לו רבו: "עשית ככל אשר ציוויתיך?"

אמר לו: "כן." וסיפר לו כל הענין.

אמר לו: "הזהר שתעשה כן עד תשעה לילות."

וכן עשה.

לאחר תשעה לילות, אמר לו רבו: "לך שכב הלילה במיטתה."

אמר לו: "איך אעשה זאת, ושמע דודי והרגני."

אמר לו רבו: "עשה כאשר אני מצווה אותך ואל תניח."

הלך הבחור ושכב עמה במיטתה ונטל חרב ושם ביניהם. וישכבו יחד וישנו עד הבקר. ויקם דודו וילך דרך החצר לעשות צרכיו, וימצאם שוכבים יחד והחרב ביניהם והם ישנים, ונטל טליתו ופירס עליהם ואמר: "יהי רצון מלפני אלקי ישראל שתהא מיטתכם שלמה, שלא יצא מכם פסול."

הלך לחצר ושב לחדרו וסיפר לאשתו. והיא היתה צרת עין על אותו יצחק כי לא אהבה אותו ותאמר: "הכזונה יעשה את בתנו?"

אמר לה: "אם היה בדעתו לפגום אותה לא היה שם חרב ביניהם, אלא לא עשו כי אם באהבתם זה את זו."

והיה בדעת אשתו ליתן בתה לאחיה, והוא עם הארץ ואינו יודע ללמוד. כשנעורו משנתם וראה יצחק טלית דודו פרוסה עליהם, בכה ואמר: "אני אנה אני בא כי דודי היה כאן וראה אותנו." ואמר: "אוי לי אוי לי, אנה מפניו אברח כי הוא יהרוג אותי, מוטב לי לילך לטבוע עצמי בנהר ולא יוודע לשום אדם מלהמתין ביאת דודי, כי לא הלך כי אם להביא עמו שום חרב להרגני, וזאת החרב לא ראה אותה."

מה עשה? לבש את עצמו וקם ממיטתו וכשהיה לבוש רצה לטבוע עצמו בנהר, וכשהיה רץ אל הנהר פגעה בו אמו ואמרה לו: "בני, לאיזה מקום אתה הולך כל כך במהירות?"

אמר לה: "אמי, בבקשה ממך הניחני."

אמרה לו: "לא אניחך עד שתאמר לי להיכן תלך."

עמד וסיפר לה כל המעשה.

אמרה לו: "בני, אל תתעצב בלבבך ואל תתן דאגה לנפשך כי בעזרת הצור אצילך, ולך עמי ואטמין אותך עד שאדע דעת דודך מה חשב לעשות, ועד שוב חמתו ושכח את אשר עשית לו."

הלך עם אמו ועשה ככל אשר ציוותה עליו, והטמינה אותו, ואחר כך הלכה אמו אל בית דודו ומצאה שם דודו יושב. אמרה לו: "אדוני, היכן יצחק בני?"

אמר לה: "יהי מכירו ברוך וישמרהו מכל רע. לא ידעתי היכן הוא." אמר לה: "מה היום מיומיים שבאת אלי לשאול לו, הידעת ממנו שום דבר? הגידי לי."

אמרה לו: "לאו."

מיד הבינה האשה שאין בדעתו עליו וכי הוא אוהב אותו כלבבו, הוציאה אותו והלך לבית דודו, ולא שמע קול נוגש ומדבר אליו כי אם טוב.

מה עשתה אמו? הלכה לבית הרב וספרה לו כל המאורע.

אמר לה: "בתי, הוי יודעת כי ממני היה הדבר ולכבוד שמים נתכוונתי, המתיני ואדבר אל דודו אולי יתן לו בתו."

חזרה לביתה, והוא שלח אחרי דודו ובא אליו, ואמר לו: "מפני מה אין אתה משיא את בתך והיא גדולה מאד ועומדת על פרקה?"

אמר לו: "ידעתי כי היא ראויה לינשא אבל לא ידעתי למי אתן אותה."

אמר לו הרב: "למי אתה רוצה ליתן אותה כי אם ליצחק בן אחיך, כי הוא טוב תאר ויפה מראה ותלמיד חכם ועניו ושפל רוח וביישן וחכם ונבון אין כמוהו, וטוב תתך אותה לו מתתך אותה לאיש אחר."

אמר לו: "ידעתי כי כל אלה הדברים אמתים ונכוחים וכל המעלות האלו נתקיימו בו, כי הוא נחמד ונעים ואהוב מאד בעיני, אבל אשתי אינה רוצה ליתנה כי אם לאחיה."

אמר לו הרב: "אחיה עם הארץ ואינו יודע כלום ללמוד, וזה תלמיד חכם אין בכל הישיבה סברן כמוהו." ואמר לו: "אם רצונך, תשגר אחר אשתי ונדעה מה יש בלבה לעשות מזה הענין."

שיגר אחריה ובאה לפני הרב ושאלה לו לשלום, ואמר לה הרב: "ברוכה את בתי לד'." ויאמר לה הדברים האלה.

ואמרה כי אין בדעתה ליתן לבתה כי אם אחיה.

אמר לה הרב: "אחיך עם הארץ הוא והוא אינו יודע כלום ללמוד וזה חכם מחוכם בתורה, וטוב תתך אותה אל יצחק מתתך אותה לאיש אחר."

אמרה לו: "אם כן הוא, ילך יצחק ואחי לסחורה, ואתן לכל אחד מהם מאה דינרים ואיזה מהם שירוויח יותר בזו השנה, לסוף שנה זו, אתן לו בתי."

וענה הרב ובעלה: "טוב הדבר אשר דברת."

ויפרדו מאת פני הרב וילכו לביתם ויתנו לכל אחד ואחד מאה דינרים והלך כל אחד לדרכו. יצחק הלך למדינת הים, ונכנס בספינה אחת לעבור הימה, וכשהיתה בתוך הים באה רוח סערה גדולה בים מפרק הרים ומשבר סלעים, ותשבר האניה ויטבעו כל האנשים אשר בתוך הספינה, ונעשה לו נס ומצא קרש אחד מן הספינה ורכב עליו עד שבא לאי אחד מאיי הים וישב שם, וירעב מאד לאכול כי כבר עברו שלשה ימים שלא אכל ולא שתה ולא היה שום דבר לאכול. מה עשה הלך ולקט עשבים ואכלם, כיון שאכל אותם צבתה בטנו ונפחו זרועיו ויריכיו וראשו וכל גופו היה נפוח מאד, ונפלו ציפורני ידיו ורגליו ושערות ראשו, ויבכה בכיה גדולה ומרה. וישא עיניו וירא עשב אחד גדל בצדו, שם הקב"ה בלבו לאכול ממנו, והושיט ידו ולקח מאותו עשב ואכל ומיד שבה בשרו כבשר נער קטן ונתרפא. ומאותו עשב היה ניזון כל זמן [שהיה] שם.

לאחר שני שבועות ראה ספינה אחת באה, וקרא אל רב החובל ואמר לו: "הניחני ואכנס בתוך ספינתך ואלך עמך לאיזה מקום שתלכו, ואני אתן שכרך, כי אני רופא טוב ומומחה לרפא כל נגע ומחלה."

אמר לו: "בוא ברוך ד', מה טיבך בכאן והיאך באת הנה?"

סיפר לו כל המעשה, ולקח מן השני מיני עשבים הרבה מאד משאוי לשני חמורים, ונכנס בספינה והלכו יחד, והוליכם הרוח אל עיר אחת שהיו רוב אנשי העיר מצורעים וגם המלך היה מצורע. בא אל המלך וישתחו לאפיו ארצה, ויאמר לו המלך: "מי אתה?"

אמר לו: "אדוני, רופא אני ויודע אני לרפא אותך מצרעתך."

אמר לו המלך: "אם תוכל לרפא אותי, אתן לך חצי מלכותי."

נתן לו לאכול מן אותו עשב לצבות בטנו ואכל ממנו וצבתה בטנו ונפח כל גופו, ואחר כך נתן לו מן העשב האחר ונתרפא כל בשרו ולא היה בו בכל גופו לא פצע וחבורה ולא כל מום רע, ושבה בשרו כבשר נער קטן והיה בריא וקל וגיבור מאד.

עמד המלך ונפל לפני רגליו ואמר לו: "אתה החייתני, הנה מלכותי לפניך קח החצי ממנה ויהיה לך במתנה ובכל אוצרותי תלך ותקח כל מה שתרצה, כי הכל שלך ואתה תהיה על ביתי ועל פיך ישק כל עמי רק הכסא אגדל ממך."

ויען יצחק ויאמר: "איני רוצה מכל מלכותך מאומה כי אם עיר אחת שיש באותה מדינה פלונית של אחיך, ותתן לו בחילוף אותה עיר, עיר אחרת במלכותך, ואני אהיה שליט ומושל באותה עיר והאנשים אשר בתוכה יהיו לי למס ועבדוני."

אמר לו המלך: "כן יעשה כאשר דברת."

ויצו המלך ויכתוב ספרים אל אחיו לעשות כל רצון זה האיש אשר יבקש ממנו, ויבחר במלכותו איזו עיר שירצה בחילוף אותה עיר. ויכתוב ויחתום בטבעת המלך. וירפא כל החולים וכל המצורעים אשר היו באותה עיר ויתן לו המלך כסף וזהב לרוב ואבנים טובות ומרגליות ועבדים ושפחות, ואתונות וגמלים טעונים ממון כבד, וישלח אותו אל אחיו לעשות חפצו. ויבא אליו ויאמר לו: "אדוני, כדברים האלה שלח אליך המלך לאמר והנה הספרים חתומים בטבעתו."

כיון ששמע שנתרפא המלך אחיו, שמח שמחה גדולה ועשה לו משתה גדול ונתן לו כסף וזהב לרוב והשליטו באותה עיר שהיה אביו ואמו ודודו בה ונעשה שר ושליט של אותה עיר, ויבוא בתוך העיר ברכב גדול במקנה בכסף ובזהב והלך ופנה בתוך המגדל הוא וכל אוצרותיו ועבדיו ופרשיו וכל חילו. ואותו היום נשלמה השנה והכינו כל צרכי החופה ליתן הנערה אל אחי אמה, כי מכיון שראו שלא בא יצחק וזה בא, רצו ליתן לו הנערה. והכינו הכל לבוא ולקדש אותה, וכיון שראו היהודים שהיה להם שלטון חדש עליהם פחדו ורעדו ממנו מאד ולא רצו להכניסה לחופה בלא רשות השלטון.

עמדה אמה והלכה אל השלטון, ויכירה יצחק והיא לא הכירה אותו, ותדבר לפניו ותשתחו לאפיה ארצה ותאמר לפניו: "אדוני, ברוך בואך ויגדל המקום שלוותך ויאריך ימיך במלכותך. הנה יש לי בת אחת גדולה והגיע זמנה ליכנס לחופה."

וכל זה עשתה כדי למהר הקידושין, כי היה לה פחד שמא יבא יצחק.

ענה לה השלטון ואמר: "אני רוצה להיות שם כשיקדש האיש בתך ואראה היאך אתם מקדשין נשותיכם."

אמרה לו: "לחייך ולשלוותך."

הלכה לביתה וקשטה ופרכסה בתה והכניסה לבית הנשואין ובאו כל היהודים שם לנהוג כבוד לחתן ולכלה ושלחו אחר השלטון ובא שם. וכשרצה האיש לקדש הנערה גער בו השלטון ואמר: "אין לך דין לקדש אותה כי לי משפט הקידושין, כי אני יצחק וזה אבי וזאת אמי וזה דודי וכן היה התנאי בינינו."

וסיפר להם ובפניהם כל התנאים שהיו ביניהם, ואמרו כלם: "אמת ונכון הדבר כי לך המשפט לקדש, ולך וקדש אותה וזכה במקחך."

הלך וקדש אותה והכניסה לחופה, וישמחו כלם אביו ואמו וכל הקהל שמחה גדולה, ויספר לאביו ולאמו ולדודו כל הקורות אותו, והוא היה עשיר גדול ושר ושליט בכל הארץ, ויחי האיש ימים רבים וצדיק וחסיד היה כל ימיו ויולד בנים ובנות, וכאשר היה לו כן יהיה לנו אמן.

מספר סידורי: 37

עמוד: 350-348

מקור: כתב העת Revue des Etudes Juives גיליון ל"ג, 50.

מלות מפתח: שני אחים, תלמיד חכם, פסח, עשיר, עני, חרב חוצצת בין בני זוג, ספינה, צרעת, ריפוי צרעת, נישואין