חזרה לדף השער

חזרה לדף הראשי של מס"ע

אוצר מדרשים

רבי יוחנן

מעשה בחסיד אחד שהיה עשיר מאד וזקן ולא היה לו כי אם בן אחד ושמו ר' יוחנן, והיה לאותו ר' יוחנן אשה יפה וצדקת מאד.

לימים חלה אותו זקן למות ויקרא לבנו ויצווהו לעסוק במצות הבורא ולעשות צדקה תמיד, ונתן לו כל אשר לו, וגם ציווהו וכן אמר לו: "בני, כשיתמו ימי בכי אבלך לך בשוק ושב שם עד שתראה שום אדם מביא שום סחורה למכור בשוק, ואותה סחורה שתראה ראשונה קנה אותה ואל תניחה ותביא אתך לביתך ותהיה לך למשמרת."

נפטר הזקן והלך לבית עולמו, ויבך אותו בנו שלשים יום ויתמו ימי בכייתו, ויקם ר' יוחנן ויזכור מה שציוהו אביו וילך לשוק וישב שם וראה איש אחד נושא בידו גביע אחד יפה מאד.

אמר לו ר' יוחנן: "רוצה אתה למכור לי זה הגביע שאתה נושא?"

אמר לו: "הן."

אמר לו: "בכמה?"

אמר לו: "במאה זהובים."

אמר לו: "תן אותה לי בששים זהובים." ולא רצה והלך לו.

אמר ר' יוחנן בלבו: מה אעשה במצוות אבי אם לא אקנה אותו?

קרא אחריו ואמר לו: "תן אותה לי וקח מאה זהובים כאשר דברת."

אמר לו: "אם תרצה ליתן שתי מאות זהובים, אתן אותה לך, ואם לא הניחני לילך לדרכי."

אמר לו: "לא אתן לך כי אם מאה כאשר אמרת."

הלך לו.

וחזר ר' יוחנן ואמר: בעל כורחי צריך אני לקנותו בשביל מצוות אבי.

קרא אחריו ואמר לו: "קח השתי מאות כאשר דברת."

אמר לו האיש: "אם רצונך ליתן לי אלף זהובים בעבורו אתן לך, ואם לאו, הניחני."

חשב ר' יוחנן בלבו כי הוא הולך ומייקר אותו תמיד וצריך הוא לקנותו בעל כורחו משום מצוות אביו. מה עשה? הביאו לביתו ונתן לו אלף זהובים בעבורו ויהי לו למשמרת.

ופעמים הרבה נסה לפתוח אותו ולא יכול לפתחו. והיה לפני חג הפסח וכשישבו לאכול בליל ראשון של פסח, אמר לאשתו: "הביאי לי הגביע שקניתי במצוות אבי, ויהיה על השולחן לכבוד יום טוב."

הלכה הצדקת והביאה אותו.

לקחו ר' יוחנן לנסות לפתחו ויפתח אותו מיד וימצא בתוכו גביע קטן בתוך הגדול, ויפתח הקטן וימצא בתוכו עקרב אחד קטן. ויתמהו מאד.

ולקחו ר' יוחנן ונתן לו לאכול ואכל וירץ סביב צוארו ויחבק לו וינשק לו, וכשהיה שבע הלך לו ונכנס בתוך הגביע הקטן, וסגר אותו ר' יוחנן וישם הגביע הקטן בתוך הגדול כאשר בתחילה.

ויאמר ר' יוחנן אל אשתו: "לא בחנם ציווני אבי דבר זה. נאכילנו ונגדלנו ונדע מה יהיה בסופו."

האכילוהו בכל יום וגדל העקרב ולא היה יכול עוד ליכנס בגביע הקטן והיה בתוך הגדול, וגדל לרוב מאד עד שעשה לו בית להיות בתוכו, וירד ר' יוחנן מאד מנכסיו כי זה העקרב אכל כל מה שיש להם, עד שגדל כל כך שלא היה יכול ליכנס בשום בית והיה בחצר, וגדל מאד עד שהיה כהר גדול ולא היה לר' יוחנן עוד מה ליתן לו לאכול.

בכה ר' יוחנן ואמר לאשתו: "מה נעשה עוד לתת לו לאכול כי אין בידינו מאומה, כי הוא אכל כל אשר לנו."

אמרה לו הצדקת: "מכור טליתך היום וקנה לו לאכול ואני אמכור סרבלי למחר ואתן לו."

וכן עשו, ולא היה להם עוד יותר מאומה. ויבוא ר' יוחנן לפני העקרב ויפול לפניו ויבך ויתפלל לה' ויאמר: "רבונו של עולם, גלוי וידוע לפניך כי נתתי כל מה שהיה לי בשביל לקיים מצוות אבי ולא נשאר לי מאומה, ולא ידעתי מה יש לי לעשות, כי אין לי עוד כלום ואני ואשתי ובניי ערומים ויחפים ורעבים וצמאים וחסרים כל, פרנסנו אלהי! כי אתה חסיד ורחמן על כל מעשיך, הודיעני אלהי ישעי מה טיבו של זה העקרב שגדלתי ורוממתי ומה יהיה בסופו."

ויפתח העקרב את פיו ויאמר: "שמע אלהים תפילתך ונתן לי רשות לדבר אליך. ידעתי כי עשית לי כל מה שתוכל ולא מנעת אותך מלהנות לי בכל כחך, ועתה שאל נא לי דבר אחד מה שתרצה ואתן לך."

ענה ר' יוחנן: "אם כן הוא למדנו כל הלשונות שבעולם."

לימד לו, והיה יודע בטוב להבין לשון בהמות ועופות וחיות וכל לשונות שבעולם.

ויאמר עוד העקרב: "ואשתך הצדקת אשר היתה תמיד מטרחת בעבורי וזריזה לשמשני תשאל ממני דבר אחד ממה שתרצה ואני אתן לה."

ותבוא האשה ותאמר לו: "אדוני תן לי עושר גדול כדי שאוכל לפרנס את בעלי ובני ביתי בכבוד."

אמר להם: "בואו אחרי והביאו עגלות וסוסים וחמורים וכל מה שתוכלו להביא מבהמות עמכם, ואעמוס אותם בכסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות."

וכן עשו, וילכו אחריו עד שהוליכם אל יער אחד ששמו יער דבי עילאי, ונכנסו בעובי היער, והתחיל העקרב לשרוק בפיו ובאו אליו כל החיות שבעולם נחשים ועקרבים וכל מיני חיות, וכל אחד ואחד היה מביא לו דורן כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות, וישליכו בפניו כשם שמביאין דורן למלך.

ויאמר העקרב אל ר' יוחנן ולאשתו: "קחו לכם ומלאו אמתחותיכם והעגלות וכל מה שיש לכם, מלאו הכל כדי שיהיה לכם הרבה, שלא תצטרכו לשום אדם."

ויעשו כן. ויאמר ר' יוחנן אל העקרב: "אל נא יחר לאדוני ואדברה אליך, הודיעני מי אתה ומאין באת?"

אמר לו: "בן אדם הראשון אנכי, שבא אדם הראשון על כל בהמה וחיה ועוף וכשבא על אמי הוליד אותי, וכן אני הולך ומתמעט בכל אלף שנה עד סוף האלף, ולאחר האלף אני גדל עד סוף אלף שנים אחרות, ולא הייתי בכלל 'ביום אכלך ממנו מות תמות'." [ולכן חי לעולם, ודומה לזו אגדת עוף החול – עיין: אלפא ביתא דבן סירא עמ' 49, ושם נקרא העוף מלחם, שזרעו לא יטעמו טעם מיתה]

אמר לו ר' יוחנן: "אם בן אדם אתה, ברכני."

אמר לו: "המקום יצילך מן הרעות העתידות לבוא עליך."

תמה ר' יוחנן ואמר לו: "מה הן הרעות העתידות לבא עלי?"

ולא רצה לומר לו כלום, נפטר ממנו בשלום והלך לו.

ור' יוחנן שב לביתו והיה עשיר גדול וחכם אין כמוהו. שמע המלך מן חכמתו וישלח אחריו ושאל לו חכמות ועניינים הרבה וימצא אותו חכם מחוכם ונבון לכל דבר, והיה המלך אוהב אותו מכל חכמיו, ואותו המלך לא היה לו אשה. יום אחד באו לפניו חכמיו ויאמרו לו: "אדונינו המלך, לא נאה לך להיות תמיד בלא אשה, ואין לך בן לישב על כסא מלכותך אחריך, וכשתנוח נפשך תשאר המלכות בלא יורש, ותשאר מלכותך ביד איש נכרי ולא יהיה לך זכר בעולם הזה, לכן יבקשו לאדונינו נערה יפה בכל מדינות מלכותך ותשאנה ותהיה לך לאשה."

ולא רצה המלך לשמוע אליהם ליקח אשה, עד שבאו לפניו פעם שנייה ושלישית ורביעית וכמה פעמים עד שהכריחו אותו מאד.

אמר להם: "אם כן הוא שאתם רוצים שאקח אשה תנו לי זמן שלשה ימים ואשיב לכם דבר אם דין הוא שאקח אותה אם לאו."

נתנו לו זמן שלשה ימים. יום שני הלך המלך וישב לו בחצרו, נתפס מאד במחשבות, ובתוך המחשבות פרח עורב אחד עליו והביא בין רגליו שיער [צהוב] אחד יפה מאד ודומה לזהב ונפל על המלך אותו שיער. לקחו והביאו אל חכמיו ביום השלישי ואמר להם אתם רוצים שאקח אשה, אם תוכלו להביא לי אותה אשה שזה השיער היה בראשה מוטב ואשאנה, ואם לא תוכלו אחתוך ראשיכם."

אמרו לו: "תנה לנו זמן שלשה ימים לידע מה נעשה."

נתן להם, ונתיעצו יחד ואמרו: אין איש בעולם יכול לעשות דבר זה אלא ר' יוחנן כי הוא יודע כל הלשונות שבעולם ואין חכם כמוהו בכל הארץ.

ויבואו ביום השלישי אל המלך ויאמרו לו כך: "חכם יש במלכותך ושמו ר' יוחנן והוא יודע כל לשונות שבעולם, ואין אדם יכול לעשות דבר זה שאתה שואל כי אם הוא."

שלח המלך אחריו, ובין כך וכך עבר עורב אחד פורח על בית מדרשו של ר' יוחנן וצועק ואומר: "המקום יצילך, ר' יוחנן, מן הרעות העתידות לבא עליך."

שמע ר' יוחנן ותמה מאד כי בלשון הזה ברכו העקרב, ואז באו עבדי המלך אליו ויאמרו לו: "קום בוא אל המלך כי הוא שלח אחריך."

ויחרד ר' יוחנן חרדה גדולה ויקם וילך אל המלך וישתחו לפניו. ויאמר לו המלך: "שמעתי עליך שאתה חכם ונבון ויודע כל הלשונות שבעולם, ורוצה אני ליקח אשה, שאין דין מלכות להיות בלי אשה ובלא בנים, לכן לך והביא לי אותה אשה שזה השיער הוא מראשה, כי עורב אחד הביא אותו לי והשליכו לפני, וידעתי כי הוא שיער מראש אשה וחפץ אני בה."

ענה ר' יוחנן ואמר: "לא כל מלך שר ונגיד ושלטון שאל כדבר הזה שאתה שואל, לבקש אשה אחת אחרי שיער אחד שיש בידך."

אמר לו המלך: "אם לא תביא אותה לי, אחתוך ראשך ואהרוג כל אנשי דתך."

אמר לו ר' יוחנן: "אם כן הוא תנה לי זמן שלש שנים לבקש אותה ולהביאה אליך."

נתן לו המלך זמן, והלך ר' יוחנן לביתו וציווה את אשתו ואת בניו לבוא אליו ויספר להם כל המעשה, ויבכו בניו ובנותיו ואשתו על דאגת לבו, והוא נטל רשות מהם והלך לו דרך אותו יער דבי עילאי כי אמר אולי יקרה לפני העקרב שגדלתי ורוממתי.

ונשא עמו שלש חלות לחם ועשרה זהובים, נכנס בתוך עובי היער ופגע כלב גדול מאד אשר לא ראה כמוהו מימיו, כי הבהמות שבאותו יער היו משונות וגדולות מאד, והיה הכלב צועק ומתאנח ואומר: "רבונו של עולם, יצרתני כלב גדול ומשונה ולא יכולתי למצוא לאכול די ספוקי כי אין הקומץ משביע את הארי, ואילו הייתי קטן כמו כלבים אחרים הייתי מתפרנס בדבר מועט, ואתה רחום וחנון על כל מעשיך וכי בראתני למות ברעב?"

ענה ר' יוחנן ואמר לו: "לא בראך הקב"ה למות ברעב כי רחמיו על כל מעשיו, טול חלת לחם שיש לי ואכול."

לקח אותה הכלב ואכלה ואמר: "המקום יצילך מכל מיני פורעניות העתידות לבא עליך ויתן לי מקום שאוכל לגמול לך זה החסד שעשית עמדי."

הלך לו ר' יוחנן ופגע בעורב אחד גדול שאין כמוהו צועק וגונח ואומר כאשר אמר הכלב, ונתן לו ר' יוחנן החלה האחרת שהיה לו, וברכו העורב כאשר עשה הכלב בלשונו.

הלך ר' יוחנן לדרכו ויצא מן היער וראה בפניו נהר אחד, הלך וישב על שפת הנהר ואכל שם החלה שנשארה לו ושתה מן המים. וראה כנגדו דייג אחד במים, ואמר לו הדייג: "רוצה אתה לקנות מה שתעלה מצודתי."

אמר לו: "הן."

אמר לו: "בכמה תתן אותו לי?"

אמר לו: "באותן עשרה זהובים שיש בכיסך."

תמה ר' יוחנן ואמר: "מי סיפר לזה שהיו עשרה זהובים בכיסי? אין זה כי אם מאת האלקים."

לקחם ונתנם לו. עלתה מצודתו והיה בה דג גדול ויפה מאד, והיה שווה מאה זהובים. כשראה הדייג כי הדג גדול חרה לו עד מות על הסחורה הטובה שעשה לו. בא הדייג והשליך הדג בפניו. בא הדג ונשתטח לפני ר' יוחנן ואמר לו: "אדוני, אתה ידעת כי אני גדול ואין יכולת בידך להביאני אנה ואנה, ואם תרצה לאכול ממני חתיכה קטנה יש לך הרבה, עשה הישר והטוב והשליכני אל הנהר אשר יצאתי משם, ובעזרת השם... אני אשלם לך משכרתך, ויהי אלקים עמך, ויצילך מכל הרעות העתידות לבוא עליך. ויתן לי מקום לגמול לך החסד שעשית עמדי."

בא ר' יוחנן והשליך אותו אל תוך הנהר, והדייג ראה והיטב חרה לו ואמר לו: "מדוע עשית כן להשליכו אל הנהר, עתה הסכלת עשה, כי הוא היה שווה מאה זהובים."

אמר לו ר' יוחנן: "כך עלה בדעתי לעשות, משום דכתיב: 'ורחמיו על כל מעשיו'."

קם ר' יוחנן והלך לו על שפת הנהר, וראה מעבר הנהר כרך גדול ויפה, ובתוך הכרך היו שתי נשים, האחת היתה מלכה מן אותו כרך וצדקת מאד, והיתה בתולה ואיש לא ידעה, והיא היתה אשה יפה אין כמוה בכל הארץ, והאחרת היתה שפחתה.

אמרה המלכה אל שפחתה: "ראי זה הצדיק שבעבר הנהר, והוא בא אחרי ורוצה הוא להוליכני עמו ולתת לי מלך אחד רשע אין כמוהו. אמנם לא ראה אותי מימיו ולא שמע ממני, אך עורב אחד לקח אחד משערות ראשי והביאו אליו, והוא שלח זה הצדיק אחרי, וידעתי כי אלך עמו אם יוכל לעשות לי שלשה דברים שאשאל ממנו. לכי ותאמרי אל הספן להביאו אלי."

הלך הספן אחריו והביאו לפני המלכה. עמד ר' יוחנן לפניה וישתחו לה, וישאל אליה לשלום.

ותאמר לו: "ברוך אתה בבואך, מאין באת ולאן אתה הולך?"

אמר לה: "מארץ רחוקה באתי, לבקש אשה אחת אשר שער ראשה דומות לשער זה שאני נושא והבאתי הנה."

אמרה לו: "שב עמנו חודש ימים ונשיב לך דבר ממה שתבקש."

וישב עמה. ותצו המלכה לאשר על ביתה לשים עיניו על ר' יוחנן, ויקחהו וירחצהו ויסכהו, ויתן לו לאכול ולשתות מכל טוב. ויהי מקץ חודש ימים ויבא ר' יוחנן אל המלכה ויאמר אליה: "אדונתי, הגידי לי אם אוכל למצוא מה שאני מבקש במלכותך."

אמרה לו: "הן, אני האשה הנצבת לקראתך שאתה מבקש, וזה לך האות, ששערותי דומות לשיער שאתה נושא, ותדע כי אלך עמך, אך צריך אתה לעשות לי שלשה דברים אם תרצה שאלך עמך."

אמר לה ר' יוחנן: "אל תאחרי אותי וד' הצליח דרכי, בואי עמי והצל כל ישראל, כי עיני כל ישראל עלי, אם לא אביאך אל המלך בתוך ארבעה חדשים, דעי כי הוא יאבד שארית שונאיהם של ישראל."

אמרה לו: "שני דרדורים יש לי, רוצה אני שתביא לי האחד מלא ממים של גיהנם והאחר ממים של גן עדן."

בכה ר' יוחנן ואמר: "מי יוכל לעשות זאת?"

אמרה לו: "אם לא תעשה כן, לא אלך עמך."

אמר לה: "אם כן הוא הביאו לי אותן שני דרדורים ואעשה יכולתי."

הביאו לו, ועבר הנהר והלך, עד שבא אל יער דבי אילעי וישב שם ובכה במר נפש והתפלל לפני הקב"ה ואמר לפניו: "רבונו של עולם, יהי רצון מלפניך שתשלח לי העורב אשר נתתי מלחמי אליו ונדר לי לשלם גמולי."

בין כך ובין כך בא העורב פורח אליו ואמר לו: "הנני אדוני, הנני מוכן למשלחתך, גזור עלי ואקיימנה, כי שמע ה' את קולך וראה את עניך."

אמר לו ר' יוחנן: "ברוך ד' אשר לא עזב חסדו ואמתו מעם עבדו, אנכי בדרך נחני בית האשה אשר בקשתי." לקח הדרדורים ותלה אותם על צואר העורב ואמר לו: "תביא לי אחד מלא ממים של גן עדן והאחד של מים מגיהנם."

אמר לו: "כך אעשה כאשר דברת."

וישלח העורב מאתו וילך לדרכו, ויבא ויטבול בתוך נהר גיהנם וימלא האחד מימי הנהר, והיו המים רותחין מאד וחמין ביותר, כי לא יוכל אדם לשים אצבעו בתוך המים מפני חמימותן, ואלמלא רחמי שדי עליו בזכות הצדיק היה נשרף, ומשם הלך אל נהר ההולך בתוך גן עדן וימלא האחר מן אותם מים, ויטבול במים וירחץ כל גופו וישב בשרו וירפא מן החבורות והפצעים אשר היו לו ממימי גיהנם. נטל דרדורים והלך ובא אל ר' יוחנן ואמר לו: "הנני אדוני, הנני עשיתי כאשר צויתני, ולך לשלום ואלקי ישראל יצילך מכל רע."

לקח ר' יוחנן הדרדורים והלך לו ובא אל המלכה ואמר לה: "אדונתי, הנה הדרדורים מלאים מימי גן עדן ומימי גיהנם כאשר שאלת."

לקחה המלכה מידו ותרא את המים ותכירם, כי אותן מים של גיהנם היו חמים ביותר ומוסרחים מאד, ואותם של גן עדן קרים מאד וריחם כריח של בשמים. שמחה המלכה שמחה גדולה ואמרה לו: "יהי מכירך ברוך, עוד דבר אחד יש לי שצריך אתה לעשות, הנה כבר עברו עשרים וחמש שנה מיום שמת אבי ונתן לי טבעתו מעל ידו והיתה בו אבן טובה אחת לא היה כמותה בכל העולם. יום אחד הלכתי לשוט על פני הנהר ונפלה הטבעת מידי אל תוך הנהר, ובקשוה עבדי ויעשו שכר במים ויוליכו המים דרך אחר ולא מצאוה, ואם תוכל להביאה אלי אלך עמך בלא איחור."

אמר לה רבי יוחנן: "מי יוכל לעשות זאת, דבר הנאבד בנהר וכבר עברו עשרים וחמש שנה היאך יוכל אדם למצוא אותו?"

אמרה לו: "אם לא תביאנה אלי, לא אלך עמך."

הלך ר' יוחנן עד שפת הנהר, עד המקום אשר השליך הדג שקנה בתוך הנהר וישב שם ובכה והתפלל לפני הקב"ה ואמר: "יהי רצון מלפניך ד' אלקי ישראל שתשלח לי הדג שנדר לי לגמול לי מה שעשיתי לו."

עודנו מדבר ומתפלל והדג בא ואמר לו: "אדוני, שמע אלקים תפלתך, והנני מוכן לעשות רצונך, וידעתי את אשר אתה מבקש, ויודע הצור כי אין הטבעת ברשותי, אבל אני יודע ומכיר אותו הדג שלקחה ועודנה ברשותו, וצריך אני להזמינו לדין לפני הלוויתן, כי אספר לו כל המעשה, ושכל ישראל תלוין באותה טבעת, ובעזרת הבורא ישלם אותה לי."

הלך לו אותו הדג ובא לפני הלוויתן ואמר לו: "אדוני שמעני, יש צדיק אחד עומד על שפת הנהר." וסיפר לו כל המעשה.

אמר לו הלוויתן: "לך אחרי לאותו דג ונשאלה את פיו אם הוא יודע היכן היא אותה טבעת ואבקש פניו לשלם אותה לך."

הלך אחריו והביאו לפני הלוויתן ואמר לו: "יש לך טבעת אחת שלקחת ומצאת באותו זמן? שלם אותה אל זה הדג והוא ישאנו אל צדיק אחד העומד על שפת הנהר, שכל ישראל צרורים בצער בשביל אותה טבעת."

הלך אותו הדג ונתנו לדג אחר ואותו הדג הביאה אל ר' יוחנן, וכשהקיא אותה מפיו בא חזיר אחד גדול ולקח אותה טבעת ובלעה והלך לו.

בכה ר' יוחנן במר נפש ויצעק ואמר: "אוי לי אוי לי!"

גם הדג היה כעוס מאד בעניינו, ואמר אל ר' יוחנן: "לא יכולתי עוד לעשות לך שום דבר מזה העניין, אלא המקום יתן לך משאלות לבך ויוציאך מצרה לרווחה."

ונפטר הדג והלך לדרכו, ור' יוחנן היה מתפלל ואומר: "רבונו של עולם, גמלתי חסד עם כלב אחד והוא נדר לי לשלם לי מה שעשיתי עמו, יהי רצון מלפניך שתביאנו אלי ונלך אני והוא לבקש אותו חזיר אם נוכל למצוא אותו."

ובין כך ובין כך שהוא מדבר בא אותו כלב נובח וצועק ואומר: "אדוני, שמע אלקים את קולך ואת תפילתך וישלחני אלקים לפניך, והנה עשיתי שאלתך ובקשתך, פגעתי אותו חזיר אשר לקח הטבעת בפניך והרגתיו וקרעתי את קרבו ובני מעיו הוצאתי חוץ מגופו והנם שוכבים לארץ והטבעת בתוך הבני-מעיים ולך עמי ואוליכך שם ותפתח הבני-מעיים ותמצאנה בתוכם."

הלך ר' יוחנן אחריו ומצאו מת כאשר אמר ויפתח את בני מעיו וימצא את הטבעת בתוכם. נטל הטבעת והלך לדרכו ושמח שמחה גדולה, וגם הכלב הלך לדרכו.

ובא ר' יוחנן אל המלכה ונתן לה הטבעת. וכשראתה אותה לקחה אותה ונשקה אותה ועשתה ממנה שמחה גדולה.

אמר לה ר' יוחנן: "הואיל והצליח ד' את דרכי, שלחני ונלכה יחד אל מקומי ולארצי, כי עשיתי כל מה שבקשת ממני ולא כחדתי ממך, לכן עשי הישר והטוב ולא תאחר אותי."

אמרה לו: "הואיל ומד' יצא הדבר לא אוכל לדבר אליך רע או טוב, אלא עמך אלך לאיזה מקום שתרצה להוליכני."

ויקומו וילכו שניהם יחדו ויבואו עד מקום המלך אשר שלח אחריה. וישמע המלך כי הם באים, ויעל לקראתם הוא ופרשיו עמו ויביאו אותם אל בית מלכותו, וכשבאו אל בית המלך שמע ר' יוחנן שאשתו מתה ובניו הלכו בשבי ואבדו כל מה שנשאר להם ולא נשאר להם מאומה, כי לקחו וגזלו אותם חכמים שהיו מתקנאים באביהם ובכל ממונם ושבו אותם.

וכששמע ר' יוחנן כך היה כעוס מאד מאשתו ומבניו וצעק ובכה עליהם. ויבואו כלם לנחמו, וגם המלכה דברה על לבו ותנחמו, וישלחו אחרי בניו אשר היו מחזרים על הפתחים, וכששמעו שבא אביהם שמחו שמחה גדולה ובאו אליו וראה אותם וספרו לו את כל התלאה אשר מצאתם וילבישם ויאכילם ויהיו עמו.

והיה ר' יוחנן אהוב ונחמד בעיני המלך, כי הביא לו אשה יפה וטובת מראה שלא היתה כמוה בכל מלכותו, ורצה המלך לכונסה מיד ולהכניסה לו לחופה, וענתה ואמרה אותה צדקת: "לא יעשה כן במקומנו לדבר אל אשה ולהכניסה מיד לחופה, אלא תן לי זמן שנים עשר חודש, כי כן ימלאו ימי מרוקי הבתולות להיות ששה חדשים בשמן המור וששה חדשים בבשמים ובתמרוקי הנשים ובזה ראויה הבתולה לבוא אל המלך."

ויאמר לה המלך: "כל שאלתך ובקשתך אמלא, עשי הטוב בעיניך."

ותעש כן. ויהי ר' יוחנן אהוב ונחמד מאד בעיני המלך והמלכה. ויסר המלך את טבעתו מעל ידו ויתנה לו ויצווהו לאדון לכל ביתו ומושל בכל אשר לו. ויקנאו בו החכמים ויאמרו איש אל אחיו: "אם לא נשים עצה להרוג את ר' יוחנן, עתה יגמול לנו את כל הרעה אשר גמלנו לו ולבניו."

ויקומו ויארבו לו ויכוהו ויחתכו אותו אבר אבר. וישמע הדבר בבית המלך כי נהרג ר' יוחנן וכי חתכו אותו אבר אבר, ויתעצבו מאד המלך והמלכה. ותאמר המלכה: "הוליכוני אל מקום שהאיברים שם."

הוליכו אותה, ולקחה כל אבר ואבר וחיברה אותם יחד כאשר היו בתחילה, ולקחה הטבעת שלה ונגעה באבן את הפצעים ונתחברו העצמות והגידים בשביל כח הטבע שהיה בתוך האבן, וגם לקחה מן המים של גן עדן ורחצה כל בשרו ונתרפא וישב בשרו כבשר נער קטן ואז שכבה עליו ותשם פיה תוך פיו ונשקה אותו, והתפללה אל הקב"ה. וישמע אליה אלקים והחזיר לו את נשמתו ויחי ויקם וילך על רגליו.

וכשראו כך שהיא מחיה מתים, תמהו ופחדו ורהו ממנה.

ויאמר המלך: "אם כן הוא, נלך ונלחם על כל סביבותינו. אם אהרג במלחמה היא תחיה אותי."

מה עשה המלך, הלך הוא וכל שריו ועבדיו וחכמיו לצור על מלך אחד, ויערכו אתו מלחמה גדולה, ונהרג המלך וכל שריו ועבדיו, כי הם נפלו בחרב. הלכה לשם עם ר' יוחנן ועשתה להם כאשר עשתה אל ר' יוחנן, ולקחה המים של גיהנם והשליכה עליהם ונשרפו כלם.

אמרה להם: "ראו את נפלאות אלקים כי לא ממני החכמה והדעה להמית ולהחיות, כי האלקים הוא ממית ומחיה ומוחץ ומרפא ומשפיל ומרומם ולא נאה לפניו להחיות אלו הרשעים כשם שהחיה זה הצדיק, ולא ידעתי לעשות עוד מאומה."

הלכו לביתם ונשאר המלכות בלא מלך. נתנו עיניהם על ר' יוחנן והמליכו אותו עליהם, כי מתו כל האנשים המבקשים את נפשו, ויתנו לו את הצדקת לאשה, וחיו יחד ימים רבים בשלום ובהשקט ובהנחה והולידו בנים ובנות.

ועל זה נאמר: 'שלח לחמך על פני המים כי ברוב הימים תמצאנו'.

מספר סידורי: 35

עמוד: 347-344

מקור: כתב העת Revue des Etudes Juives גיליון ל"ג, 50.

מלות מפתח: ר' יוחנן, צוואה, גביע, עקרב, פסח, לשון בהמות ועופות, אדם הראשון, בנו של אדם הראשון, מלך, נישואין, יער דבי עילאי, כלב, דג, עורב, חזיר, מלכה, הצלת קהילה יהודית, גיהינום, גן עדן, החיאת מתים