|
אוצר מדרשים ביטול הגזירות תנו רבנן: שלש גזרות גזרה מלכות הרשעה על ישראל בימי ר'
שמעון בן יוחי, שלא לקיים מצות מילה ושלא לשמור את השבת ושלא להפריש מן הנדות. והיה שם זקן אחד ושמו ר' ראובן בן אצטרובלי והיה יוצא
ונכנס לפני המלך בלא רשות. נכנס לפני המלך ומצאו לבדו, ואמר לו: "אדוני המלך,
מי שיש לו אויבים רוצה שיהיו גבורים או חלשים?" אמר לו: "חלשים." אמר לו: "יהודים הללו אין חלשים אלא מפני שמקיימין
את המילה, כיון שיהיה לאחד מהם בן מביאו וחותם את בשרו לשמונת ימים ותשש כחו,
ואם אתה מבטל את המילה מהם מתגברין כמותכם, ואתה משלח אוכלסין עליהן והם מורדין
בך." אמר לו: "יפה אמרת. תבטל להם גזרה זו." שוב אמר לו: "מי שיש לו אויבים רוצה שיהיו עניים או
עשירים?" אמר לו: "עניים." אמר לו: "הללו יהודים אינן עניים אלא מפני ששומרין
את השבת, ויש מהם שאין מסתפק לו להוצאת השבת וילוה עד שבת אחרת, ואם אתה מבטל
להם שביתת השבת יהיו עשירים כמותכם ואתה משלח אוכלסין עליהם והם מורדין בך." אמר לו: "תבטל להם גזרה זו." שוב אמר לו: "מי שיש לו אויבים רוצה שיהיו מרובין או
מועטין?" אמר לו: "מועטין." אמר לו: "ללו יהודים אין מועטין אלא מפני שנפרשין מן
הנדה, אחת מהן יושבת שבעה וארבעה עשר וארבעים ושמונים יום, ואם אתה מבטל להם
דיני הנדה הם משמשים מטותיהן וירבו כמותכם ואתה משלח אוכלסין עליהם והם מורדין
בך." אמר לו: "יפה אמרת תבטל להם גזרה זו." אמר לו: "אם כך, כתוב אגרות ושלח לארץ ישראל." מיד ציווה המלך לכתוב אגרות ויצא ר' ראובן בן אצטרובלי.
כשיצא נכנסו גדולי רומי אצל המלך ומצאו בו דברים הפוכים, אמרו: אצבע יהודי נכנס
לכאן. אמרו לו: "חזור בך." אמר להם: "אין המלך חוזר בדברו." "אלא כך כתוב: אגרות האלו כל מי שיוליכם לארץ ישראל
יהרג." ציווה המלך לעשות כן. שמע ר' ראובן שלח לארץ ישראל: "כך וכך היה מעשה,
ועכשיו אם יש בכם אדם מלומד בנסים יבא ויטול האגרות." נתנו חכמים עיניהם בר' שמעון בן יוחי. אמר להם: "איני הולך לבדי." נתן עיניו על ר' אליעזר בן ר' יוסף. אמר לו ר' יוסף: "נתת עיניך בבבת עיני." אמר לו ר' שמעון: "אילו היה אבי קיים לא היה אומר
עלי כן." אמר לו: "אם כן השבע לי שאין אתה מענישו
בהלכה." נשבע לו ר' שעון בר יוחאי והלכו וישבו בספינה. ישב עמהם
תלמיד אחד ושמו ר' מתתיה בן חרש והיה שואל אותם בהלכה. אמר להם: "מנין לדם
השרץ, שהוא טמא כבשרו?" אמר לו ר' שמעון בר יוחאי: "זה טמא וזה טמא." אמר לו ר' אליעזר: "דמו טמא מבשרו." עמד מתתיה ונשקו לר' אליעזר על פיו. אמר לו ר' שמעון: "ולמה נשקתו?" אמר לו: "לא נשקתיו אלא מפני עריבת שפתיו." באותה שעה נתן עיניו בו ונפל והיה מטורף למות, ונזכר
השבועה שנשבע לאביו והתפלל ונתישבה דעתו עליו. באותה שעה תלה ר' שמעון עיניו
לתורן של ספינה וראה שידה יושבת עליו. אמר לה: "מה טיבך כאן?" אמרה לו: "באתי לעשות לך נס." מיד אמר ר' שמעון: "רבונו של עולם, להגר המצרית
זימנת לה חמשה מלאכים ולי שידה?" אמרה לו: "אמור לי ומה איכפת לך? כיון שעושין לך נס,
ומה אתה מבקש?" אמר לה: "איזה נס את עושה לי?" אמרה לו: "אילך ואיכנס בבטן בתו של מלך והיא צווחת
ואומרת הביאו לי ר' שמעון בר יוחאי, ואתה בא ולוחש עליה באזנה ואני יוצא
ממנה." אמר לה: "מה סימן יש לי כשאת יוצאת ממנה?" אמרה לו: "באותה שעה ישתברו כל כלי זכוכית בביתו של
מלך." אמר לה: "לכי ועשי ככל אשר אמרת." הלכה ונכנסה בה והיתה צווחת ואומרת הביאו לי ר' שמעון בר
יוחאי." שלחו אחריו לארץ ישראל. אמרה להם: "הרי הוא לפניכם
בספינה." באו ומצאו אותו והוליכוהו לפני המלך. אמר לו: "אתה ר' שמעון בר יוחאי?" אמר לו: "הן." "ואתה תרפא את בתי?" אמר לו: "הן." "ומה אתה עושה לה?" אמר לו: "אני לוחש לה באזניה והיא תתרפא, ובאותה שעה
ישתברו כל כלי זכוכית שבביתך." ויאמר לו לעשות כן. וילחש ר' שמעון בר יוחאי על אוזניה
והיא נתרפאה ואז יצאה השידה ונשברו כל כלי זכוכית שבבית המלך. אמר לו המלך לרשב"י: "מה אתה רוצה שאתן
לך?" אמר לו: "איני מבקש שתתן לי דבר, אלא שתצווה לבטל
האגרות שכתוב בהן שכל מי שיוליך האגרות לארץ ישראל לבטל הגזרות יהרג." מיד ציווה המלך לבטל אגרות הראשונות וכתב אגרות האחרונות
והלכו לארץ ישראל ובטלו הגזרות.
להלן הציטוט התלמודי. תלמוד בבלי מסכת מעילה דף יז עמודים א-ב מתני'. דם השרץ והבשר – מצטרפין זה עם זה. כלל אמר רבי יהושע: כל
שטומאתו ושיעורו שוין – מצטרפין, טומאתו ולא שיעורו, שיעורו ולא טומאתו, לא
טומאתו [ולא] שיעורו – אין מצטרפין. גמ'. אמר רב חנין אמר רב זעירא, וכן אמר רבי יוסי בר ר"ח:
(ויקרא י"א) הטמאין – מלמד שהן מצטרפין, ואפילו שרץ ושרץ, שרץ ודם, בין משם
אחד בין משני שמות! אמר רב יוסף: לא קשיא, כאן – בכולו, כאן במקצתו, ומנא תימרא
– מדתניא, נשפך על הרצפה והיה מקומה קטפרס, איהל על מקצתו – טהור, איהל על כולו
– טמא. מאי מקצתו? אילימא מקצת דם – והא אמר רבי חנינא אמר רבי: רביעית דם שהגיס
בה – טהורה! אלא לאו שמע מינה, כאן – בכולו, כאן – במקצתו, ש"מ. שאל רבי
מתיא בן חרש את רבי שמעון בן יוחאי בעיר [רומי]: מנין לדם שרצים שהוא טמא? אמר
להם: דאמר קרא (ויקרא י"א) וזה לכם הטמא. אמרו לו תלמידיו: חכים ליה בן
יוחאי! אמר להם: תלמוד ערוך בפיו של רבי אלעזר בר רבי יוסי. שפעם אחת גזרה
המלכות גזרה שלא ישמרו את השבת, ושלא ימולו את בניהם, ושיבעלו את נדות. הלך רבי
ראובן בן איסטרובלי וסיפר קומי, והלך וישב עמהם, אמר להם: מי שיש לו אויב יעני
או יעשיר? אמרו לו: עני, אמר להם: אם כן, לא יעשו מלאכה בשבת – כדי שיענו, אמרו:
טבית אמר, ליבטל, ובטלוה. חזר ואמר להם: מי שיש לו אויב יכחיש או יבריא? אמרו
לו: יכחיש, אמר להם: אם כן, ימולו בניהם לשמונה ימים – ויכחישו, אמרו: טבית אמר,
ובטלוה. חזר ואמר להם: מי שיש לו אויב ירבה או יתמעט? אמרו לו: יתמעט, אם כן – לא
יבעלו נדות, אמרו: טבית אמר, ובטלוה. הכירו בו שהוא יהודי – החזירום. אמרו: מי
ילך ויבטל הגזרות – ילך ר' שמעון בן יוחאי שהוא מלומד בנסים, ואחריו מי ילך –
ר"א בר ר' יוסי. אמר להם רבי יוסי: ואילו היה אבא חלפתא קיים, יכולין אתם
לומר לו תן בנך להריגה? אמר להם ר' שמעון: אילו היה יוחאי אבא קיים, יכולין אתם
לומר לו תן בנך להריגה? אמר להו רבי יוסי: אנא אזלין דלמא עניש ליה ר' שמעון דקא
מסתפינא. קביל עליה דלא ליענשיה, אפילו הכי ענשיה. כשהיו מהלכין בדרך נשאלה שאלה
זו בפניהם: מנין לדם השרץ שהוא טמא? עקם פיו ר' אלעזר בר רבי יוסי ואמר: (ויקרא
י"א) וזה לכם הטמא. אמר ליה ר' שמעון: מעקימת שפתיך אתה ניכר שתלמיד חכם
אתה, אל יחזור הבן אצל אביו! יצא לקראתו בן תמליון: רצונכם אבוא עמכם? בכה ר'
שמעון ואמר: מה שפחה של בית אבא – נזדמן לה מלאך שלש פעמים. ואני לא פעם אחת;
יבא הנס מכל מקום. קדים הוא, על בברתיה דקיסר, כי מטא התם, אמר: בן תמליון צא!
בן תמליון צא! וכיון דקרו ליה – נפק אזל. אמר להון: שאילו כל מה דאית לכון
למישאל! ועיילינהו לגנזיה, לשקול כל דבעו. אשכחו ההוא איגרא, שקלוה וקרעוה,
והיינו דאמר רבי אלעזר בר רבי יוסי: אני ראיתיה בעיר [רומי], והוו עליה כמה טיפי
דמים. |