חזרה לדף השער

חזרה לדף הראשי של מס"ע

אוצר מדרשים

איש חסיד היה

אמרו חז"ל שהיה איש אחד עני ביותר והיו לו חמשה בנים ואשה אחת, ויהי היום ויצר לו מאד כי לא היה לו פרנסה ומחיה, ותאמר לו אשתו: "קום ולך לשוק אולי יזמין לך הקב"ה פרנסה ולא נמות ברעב."

ויאמר לה: "אנה אלך ואין לי קרוב ולא אוהב להושיעני מצרה הזאת אלא רחמי שמים."

ותחריש האשה, וירעבו הילדים ויבכו ויצעקו, ותוסף האשה ותאמר לו: "צא לשוק ואל תראה במות הילדים."

ויאמר לה: "ואיך אצא ואני עירום?"

והיה לאשה לבוש קרעים ותיתן אותו לבעלה להתכסות בו, ויצא החוצה ויעמוד משתאה ולא ידע אנה ילך, ויבכה וישא עיניו אל השמים ויאמר: "ריבון העולמים, אתה יודע שאין לי אדם למי אפנה בעניי ודלדולי שירחם עלי, לא אח ולא קרוב ולא אוהב, ועוללי קטנים רעבים צועקים ברעב, יהי חסדך ה' עלינו לרחמנו או אסוף אותנו ברחמיך וננוח מעצבנו."

ותעל שוועתו אל האלוהים, והנה אליהו ז"ל בא אליו ויאמר לו: "מה לך ולמה תבכה?"

ויספר לו קורותיו ותלאותיו.

ויאמר לו: "מהר ולך עמי ואל תבכה."

ויאמר לו: "אל תחוש. קח אותי ומכרני בשוק וקח מחירי ותחיה בו."

ויאמר לו: "אדוני, ואיך אמכרך ובני אדם יודעים שאין לי עבד ואני מפחד שיאמרו כי אני העבד ואתה אדוני."

ויאמר לו אליהו ז"ל: "אל תירא, עשה מצוותי, וכשתמכרני תיתן לי זוז אחד."

ויעשה כן ויוליכהו לשוק, ויהי כל הרואים אותו חשבו כי האיש העני הוא העבד ואליהו ז"ל הוא אדוניו, עד ששאלו אותו ויאמר: "הוא אדוני ואני עבדו."

ויעבור שם אחד משרי המלך ויראהו וייטב מאד בעיניו ורצה לקנותו בשביל המלך, ויעמוד ויכריז עליו עד שמונים דינרין.

ויאמר אליהו ז"ל: "מכור אותי לשר הזה ואל תיקח תוספת עלי."

ויעשה כן, וייקח מן השר שמונים דינרים וייתן לאליהו ז"ל אחד ויחזירהו לידו.

ויאמר לו: "קח וחיה אתה ואנשי ביתך ולא ישיג אותך חוסר ועוני כל ימיך."

וילך אליהו ז"ל עם השר. וישב האיש אל ביתו וימצא את אשתו ואת בניו עטופים ברעב וישם לפניהם לחם ויין ויאכלו וישבעו ויותירו.

ותשאלהו אשתו ויגד לה כל אשר קרהו, ותאמר לו: "עשית עצתי והנה טוב לך, כי אם היית מתעצל היינו מתים כולנו."

ומהיום ההוא והלאה ברך ה' את בית האיש ויהי עשיר גדול באין חקר ולא ראה חוסר וצוקה כל ימיו ולא בניו אחריו.

ויביא השר את אליהו ז"ל לפני המלך והיה בלב המלך לבנות ארמון גדול חוץ למדינה ויקנה עבדים רבים להסיע אבנים גדולות ולכרות עצים ולתקן צורך הבניין. וישאל המלך את אליהו ז"ל ויאמר לו: "מה מלאכתך?"

ויאמר לו: "אני חרש ובקי במלאכת בניין חשוב."

וישמח המלך מאד ויאמר לו: "אני רוצה שתבנה לי ארמון גדול חוץ לעיר וצורותיו ומידותיו כך וכך."

ויאמר לו: "אני אעשה כדבריך."

ויאמר המלך: "אני רוצה שתמהר הבניין בששה חדשים ותהיה חפשי ואעשה עמך חסד."

ויאמר לו אליהו ז"ל: "צווה את עבדיך שיתקנו כל צרכי הבניין."

ויעשה כן. ויהי בלילה ויקם אליהו ז"ל ויתפלל לה' וישאל ממנו לבנות את הארמון כרגע כחפץ המלך, ותשלם כל המלאכה טרם השחר.

וילך אליהו ז"ל לדרכו ויוגד למלך. וילך לראות הארמון וייטב בעיניו וישמח שמחה גדולה ויתמה מאד על הדבר הזה, ויבוקש אליהו ולא נמצא, ויחשוב כי מלאך הוא.

וילך אליהו עד שפגע בו האיש אשר מכרהו וישאלהו לאמר: "מה עשית עם השר?"

ויאמר לו: "עשיתי מה שביקש ממני ולא עברתי על דברי ולא רציתי שיפסיד ממונו, כי בניתי לו ארמון ששווה אלף פעמים יותר מממונו."

ויברכהו האיש ויאמר לו: "החייתני."

ויאמר לו אליהו ז"ל: "תן שבח לבורא אשר עשה עמך החסד הזה."

מספר סידורי: 9

עמוד: 325-324

מקור: חיבור יפה מהישועה לרבינו נסים; מובא בספר המעשיות, והוא גם זמר למוצאי שבת הפותח במילים "איש חסיד היה"

מלות מפתח: איש חסיד היה, חמישה בנים, אליהו, עבד, מלך, ארמון, עני, צדקה

איש חסיד היה

ישי בן מרדכי

אִישׁ חָסִיד הָיָה	בְּלִי מָזוֹן וּמִחְיָה
בְּבֵיתוֹ עָסַק מִלֵּבוֹשׁ	וְאֵין בֶּגֶד לִלְבּוֹשׁ
גּוֹנֵן בַּחֲשׁוּבָה אִשָּׁה	וְגַם בְּבָנִים חֲמִשָּׁה
דִּבְּרָה לוֹ הָאִשָּׁה	יוֹתֵר אֵין לְהִתְיָאֲשָׁה
הֲמִבְּלִי לֶחֶם לֶאֱכוֹל	בְּעֵרֹם וּבְחֹסֶר כֹּל
וְתוֹרָה מָצָאתָ כִּי יָגַעְתָּ	מַה נֹּאכַל מֵעַתָּה
זָהִיר כְּבַר נָשׁוּק	הֲלֹא תֵצֵא לַשּׁוּק
חַנּוּן וְרַחוּם בִּמְרוֹמָיו	אוּלַי יִגְמְלֵנוּ בְּרַחֲמָיו
טוֹב לְקֹוָיו מַחֲסֶה	רְצוֹן יְרֵאָיו יַעֲשֶׂה
יָעַצְתְּ בְּדַעַת וּבְחָכְמָה	עֲצָתֵךְ בְּלִי לְהַסְכִּימָה
כְּצֵאתִי לְבשֶׁת וְלִכְלִמָּה	מִבְּלִי כְסוּת וְשַׂלְמָה
לְאֵין בְּיָדִי לְפוֹרְטָה	אֲפִילוּ שָׁוֶה פְרוּטָה
מִהֲרָה וְשָׁאֲלָה מִשְּׁכֵנִים	מַלְבּוּשִׁים נָאִים מְתֻקָּנִים
נִלְבַּשׁ וְהִשְׁלִיךְ יְהָבוֹ	עַל ה' אֲשֶׁר אֲהֵבוֹ
סָחוּ יְלָדָיו בְּפִלּוּלָם	אַל יָשֹׁב דַּךְ נִכְלָם
עָבַר בַּשּׁוּק בְּשִׂבְרָתוֹ	וְהִנֵּה אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא לִקְרָאתוֹ
פָּץ לוֹ הַמְבַשֵּׂר	בֶּאֱמֶת הַיּוֹם תִּתְעַשֵּׁר
צַוֵּנִי בְּכָל כְּבוֹדֶךָ	כִּי הִנְנִי עַבְדֶּךָ
קְרָא לְמִי בְדַעְתּוֹ	קְנוֹת עֶבֶד אֵין כְּמוֹתוֹ
רָחַשׁ אֵיךְ יְשַׁנֶּה דִינוֹ	עֶבֶד לִמְכּוֹר אֶת אֲדֹנוֹ
שָׁת לוֹ חָכְמָתוֹ בְּקִרְבּוֹ	וְהֶחֱזִיק בּוֹ כְּמוֹ רַבּוֹ
תַּגָּר קְנָאוֹ בַּאֲהָבִים	בִּשְׁמוֹנֶה מֵאוֹת אֶלֶף זְהוּבִים
תְּבָעוֹ מַה מְּלַאכְתֶּךָ	אִם בְּבִנְיַן חָכְמָתֶךָ
תַּכְלִית טְרַקְלִין וּפַלְטְרִין	הֲרֵי אַתָּה בֶן חוֹרִין
יוֹם רִאשׁוֹן בְּמִפְעָלִים	פָּעַל עִם פּוֹעֲלִים
שִׁוַּע בַּחֲצִי הַלַּיְלָה	עֲנֵנִי נוֹרָא עֲלִילָה
יָזַמְתִּי וְנִמְכַּרְתִּי לְהַעֲבִידִי	לִכְבוֹדְךָ וְלֹא לִכְבוֹדִי
בּוֹרֵא עוֹלָם בְּקִנְיָן	הַשְׁלֵם זֶה הַבִּנְיָן
רַחֲמֶיךָ יִכָּמְרוּ בַּחֲנִינָתִי	כִּי לְטוֹבָה כַּוָּנָתִי
מַלְאֲכֵי רַחֲמִים מִמְּעוֹנָתוֹ	אָז הֵחֵלּוּ לִבְנוֹתוֹ
רַבּוּ בְּנֵי הַמְּלוּכָה	וַתִּשְׁלַם כָּל הַמְּלָאכָה
דָּץ הַסּוֹחֵר בִּרְאוֹתוֹ	כִּי נִגְמְרָה מְלַאכְתּוֹ
כְּלוּלַת מִגְדָּלִים נָאִים	לְפִי עִנְיַן הַבַּנָּאִים
יִזָּכֵר לְךָ עַתָּה	אֶתְמוֹל אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ
חָפְשֵׁנִי בְּוַדַּאי וּבְבֵרוּר	כְּנַמְתָּ לְעִנְיַן שִׁחֲרוּר
זֶה קִיְּמוֹ בֶאֱמֶת	וּפָרַח לוֹ אִישׁ הָאֱמֶת

פיוט זה המושר בפי חסידים במוצאי שבת, נזכר כבר במחזור ויטרי, שחובר על ידי תלמידי רש"י, כפיוט הנאמר לפני הבדלה. השיר מספר סיפור עממי בחריזה ובאקרוסטיכון, המכיל ציטוטי דברים רבים, אודות איש חסיד ועני מאוד שנושע מעוניו בעזרת אליהו הנביא. מקור הסיפור מובא ב'חיבור יפה מהישועה' של רבנו נסים ב"ר יעקב. שירת פיוט זה נחשבת כסגולה לפרנסה טובה. הוא בנוי על פי סדר הא"ב ובבתים האחרונים שלו חתום שם המחבר.

זמר סיפורי זה מושר במוצאי שבת, אף שאין הוא קשור כלל לשבת או למוצאיה. כיוון שהדמות המושיעה בו היא דמותו של אליהו הנביא, העומדת במרכז סעודת מלווה מלכה, נוהגים החסידים לשיר אותו בנסיבות אלו. [על פי האתר "הזמנה לפיוט"]