יסודות בחקר הסיפור העממי

ד"ר יואל פרץ

שעור מס' 11: האסכולה הפמיניסטית

חובה:

ציפי שמעיה, "בקורת פמיניסטית על תפקידי המינים במעשיות מסורתיות", בתוך מירי ברוך (עורכת), אל תנשקי את הצפרדע, תל-אביב, 1998, עמ' 86-96.

רשות:

Karen E. Rowe, Feminism and Fairy Tales, Womens Studies, 1979, Vol.6 pp.237-257.

טקסטים: "לילית", "אישה בכל אלה לא מצאתי"

סיכום מאמרה של ציפי שמעיה "ביקורת פמיניסטית על תפקידי המינים במעשיות המסורתיות"

הקדמה

הגישה הפמיניסטית לסיפורי עם היא חלק מתנועה רחבת היקף שראשיתה שנות הששים של המאה העשרים. תנועה זו מחתה נגד הצורות השונות של אפליית נשים ברחבי העולם, ובעיקר בעולם המערבי.

מאבקן של נשים לשיפור מעמדן ולשינוי הסטריאוטיפים המוטעים של דמות האשה ותפקודה בחברה, הביאו לשינויים מרחיקי לכת וביניהם שינויי חקיקה במדינות רבות שביטלו את אפליית הנשים ואימצו את זכות ההזדמנות השווה.

דוגמא למאבק פמיניסטי כאן בארץ הוא מאבקן של נשים להתקבל לקורסי טייס בצה"ל ולשירות ביחידות קרביות. מאבק זה אכן הוכתר בהצלחה והביא לשינויי תפיסה בצבא.

אחת מתוצאות המאבק הפמיניסטי בתחום האקדמיה הוא הכנסת לימודי מגדר ((gender. בלימודים אלה מושם הדגש על זהות מינית ועל חלקן של נשים בתרבות, בספרות, ובעשייה הכוללת.

סיכום המאמר

במאמרה מדגישה שמעיה שני דברים:

א. הצורך לבחון מחדש את סיפורי העם ובעיקר את המעשיות המסופרות לילדים, מנקודת מבט פמיניסטית על מנת להראות עד כמה הן נותנות ביטוי לנקודת מבט גברית על העולם, נקודת מבט שמדגישה את הפסיביות של נשים.

ב. הצורך ביצירת מסגרת אלטרנטיבית שתתן ביטוי לקול הנשי ותציג נשים בצורה שוויונית והוגנת.

מחקרים רבים שנעשו בעשרים השנים האחרונות (המאמר פורסם בשנת 1998) מראים כי סיפורים, ספרים, סרטים ותוכניות טלוויזיה יוצרים אצל ילדים התניה תרבותית וחברתית. הילדים סופגים מהם ערכים ותפיסות עולם באופן בלתי מודע ובחייהם הבוגרים הם ממשיכים לפעול לפיהם. בגילאים שבין שש עד תשע קיים עדין אצל ילדים טשטוש גבולות בין מציאות ודמיון. המעשיות נתפסות אצלם כסיפורים ממשיים שהתרחשו באמת ואת הבנתם מן המעשיות הם מיישמים בעולם הממשי שמסביבם. כאשר הם מתבגרים הם מבינים שמדובר במעשיות דמיוניות, אך הסטריאוטיפים הגבריים והנשיים שספגו ממעשיות אלה ממשיכים להתקיים אצלם.

במעשיות מוצגים סטריאוטיפים קשורי-מין (sex linked) – דמויות, ערכים חברתיים ותפקידי מינים סקסיסטיים (sexist). נשים וגברים מוצגים בצורה לא שוויונית ונוצר תהליך סוציאליזציה מוטה ומזיק. הנשים בסיפורים מוצגות כדמויות סבילות וחלשות מעצם טבען, דבר שההשקפה הפמיניסטית דוחה מכל וכל.

הגיבורה הצעירה במעשיות היא סבילה, חסרת אונים, כנועה ובמקים רבים משמשת כחפץ או כפרס הניתן לנסיך נועז ואמיץ. יופי נתפס כערך עליון לגבי נשים והאידיאל הנשי במעשייה הוא נישואין ותלות בגבר. אומנם קיימות גם מעשיות המציגות נשים אקטיביות, חזקות, נבונות, הרפתקניות ואגרסיביות (וראו למשל את דמותה של הגיבורה במעשייה "טרזין יפה התואר"), אך מעשיות מסוג זה אינן נפוצות ולפי מחקר שנעשה בקרב 1400 נשים בארה"ב הנחקרות כמעט ולא הכירו מעשיות מסוג זה.

הילדים מפנימים את תפקידיהם של גברים ונשים כפי שהם מופיעים במעשיות ונוהגים על פיהם בחייהם הבוגרים.

מאפיינים סטריאוטיפיים במעשיות

הנסיכה במעשייה היא תמיד יפה. יופי מתקשר לתכונות אישיות חיוביות: טבע נוח, נדיבות ורכות. כיעור מתקשר עם מזג רע ורוע לב (לדוגמא, אחיותיה החורגות של סינדרלה). היופי מוצג כגורל – דבר קבוע שאינו ניתן לשינוי. בסטריאוטיפ זה טמון נזק חינוכי: זיהוי בין תכונה חיצונית לקוי אופי פנימיים. ילדה שלא נחנה ביופי חוששת פן מראה החיצוני מעיד על אופייה הפנימי ומעורר בה חשש שלא תהיה מושכת מספיק בעיני הגברים ולא תזכה להגיע לאושר ועושר.

מסר נוסף שמשדרות המעשיות הוא שעל האשה להיות כנועה, פסיבית וצייתנית בהיותה יצור פגיע וזקוק להגנה. הגיבורה במעשיות אינה מוחה על יחסה המשפיל של החברה סביבה (לדוגמא יחסן של האחיות החורגות לסינדרלה). האשה במעשייה סומכת לא על כוחותיה היא אלא על מעשי נסים. היא נתונה תחת השפעות כישוף או כליאה (לדוגמא בת שלמה במגדל או רפונזל) ומצפה בפסיביות שאחרים יגאלו אותה.

אלמנט נוסף המודגש במעשיות הוא תפיסת הנסיכה כקורבן – יש קישור ברור בין היותה של הנסיכה נחשקת לבין היותה קורבן סובל, מושפל וחסר אונים. מסר זה מלמד את השומעות שכשהן סובלות הן יכולות להרשות לעצמן להישאר חלשות ולא לנסות להגן על עצמן, כי העזרה תבוא אליהן מבחוץ. סבלה של הגיבורה מוצג במעשייה כדבר טבעי והכרחי וזהו מסר מסוכן ביותר.

דמויות של נשים חזקות, חכמות ובעלות כוח והשפעה מופיעות אומנם במעשייה, אך בדרך כלל אלון דמויות לא אנושיות כמו פיות ושדות שהנערה הצעירה אינה יכולה להזדהות אתן ולראות בהן מודל לחיקוי. סוג אחר של נשים חזרות הן נשים מבוגרות ורעות: מכשפות, מלכות, אימהות חורגות וכדומה. אצל נשים כאלה הכיעור החיצוני, הרשעות ורוע הלב הולכים בד בבד עם הרצון החזק והיוזמה. המסר הוא אם כך שאשה חזקה היא אשה לא נשית, מכוערת, רעה, או לא אנושית שצפוי לה גורל רע. האידיאל הוא אשה חלשה סבילה ונכנעת.

הנישואין במעשייה נתפסים כמטרה וכיעד. עיסוקיה של הגיבורה במעשייה הן רקמה, מחול ונימוסים. הנישואין נכפים עליה בלי שתשאל אם היא רוצה בהם או לא. במקרים רבים הנסיכה ניתנת כפרס לגיבור הסיפור. לא מוצגת שום אלטרנטיבה אחרת מלבד נישואין. הנישואין נתפסים כעלייה במדרג החברתי והכלכלי. הנסיכה במעשייה אינה יכולה להגיע לאושר ועושר ללא מוסד הנישואין. הנישואין הופכים אם כן לאידיאל מרכזי המוצג לשומעת המעשייה כאפשרות ראויה יחידה.

נוסף על כך מתמקדת המעשייה בשלב החיזור הרומנטי, בהתאהבות ובפנטזיות, ולא במה שבא לאחר מכן – חיי הנישואין עצמם. המעשייה מסתיימת כמעט תמיד ביום החתונה ואחר כך מופיע משפט סיום סטריאוטיפי: "הם התחתנו ומאז חיו באושר ועושר עד היום הזה".

בסיום המאמר מזכירה המחברת בקצרה את המגמה החדשה של יצירת ז'אנר של מעשיות פמיניסטיות המבטאות השקפות לא סקסיסטיות ומציגות את הדרישות הפמיניסטיות לשינוי חברתי ולהשגת שוויון בין המינים באמצעות שינוי תהליך הסוציאליזציה. הנסיכה שוב אינה חייבת להיות יפה והנסיך הוא לא תמיד הדמות החכמה האמיצה.