יסודות בחקר הסיפור העממי

ד"ר יואל פרץ

שעור מס' 9: האסכולה הפסיכולוגית – הגישה הפסיכואנליטית והיונגיאנית

חובה:

ב' בטלהיים, "לכלוכית" קסמן של אגדות, תל-אביבי 1980, עמ' 187-217.

רשות:

א' ניומן על ההתפתחות הנפשית של היסוד הנשי, בתוך אפולאוס, אמור ופסיכה, תל-אביב, 1985 עמ' 39-112 (עמ' 1-39 – הסיפור) 

טקסטים: "נערת האווזים", "הנערה כרותת הידיים", ראש הפר ובת המלך", "בת המלך והכלב השחור".

הקדמה למשנתו הפסיכואנליטית של ברונו בֶּטֵלְהַיים על הפרשנות למעשייה.

ברונו בטלהיים הוא פסיכולוג ילדים שמבחינת השתייכותו נמנה על הזרם של הפסיכואנליזה, כלומר לזרם הטיפול הנפשי שיסד זיגמונד פרויד בתחילת המאה העשרים. הוא נפטר לפני שנים אחדות בנסיבות טרגיות (התאבד).

כמו פרויד מנסה בטלהיים לעמוד על הרבדים העמוקים יותר של בתודעה האנושית או מה שהוא מכנה התת-מודע, החבויים מתחת הדברים הגלויים לעין. בטלהיים סבור שתחת הרובד העלילתי הגלוי של המעשייה מסתתרים מסרים נפשיים חבויים והמסרים האלה שהילד השומע את המעשייה קולט אותם בצורה בלתי מודעת, מסייעים לו להתגבר על משברים שונים ולפתור בעיות שהוא מתחבט בהן.

בספרו שתורגם לעברית כ"קסמן של אגדות ותרומתן להתפתחותו הנפשית של הילד" הוא בודק מעשיות ילדים ידועות בעיקר מתוך לקט המעשיות של האחים גרים ומנסה לפרש אותן מנקודת מבט פסיכולוגית. אגב, שמו של הספר בתרגמו העברי איננו מוצלח כי מדובר כאן לא באגדות, אלא במעשיות. בלשון הדיבור היומיומית יש לעתים קרובות בלבלול בין שתי הסוגות האלה.

באחד מפרקי הספר הוא עוסק במעשיית סינדרלה ("לכלוכית"). בטלהיים סבור שסיפור לכלוכית משקף מערכת יחסים בין אחים או אחיות במשפחה. כמעט כל ילד חש בשלב זה או אחר קנאה באחים שלו (אפילו בן יחיד חש קנאה כזו, אבל אז זה מתבטא בקנאה בילדים אחרים בני גילו). הילד הקטן חש שהוא נחות לעומת אחיו ואחיותיו הגדולים ממנו כמו שלכלוכית חשה נחיתות ביחס לאחיותיה החורגות. המעשייה עוסקת לא ביחסי אחים רגילים אלא ביחסי אחיות חורגות. זוהי 'תחבולה' של 'הרחקת עדות'. יותר קל לנו לקבל אפשרות של ריב ושנאה בין אחיות חורגות מאשר בין סתם אחיות. הילד מזדהה עם דמותה של לכלוכית המושפלת שעושה את כל העבודות הקשות והמלוכלכות ולא זוכה לשום שבח. הוא מרגיש שככה מתייחסים אליו. עלייתה של לכלוכית לגדולה מעוררת בו את התקווה שגם מצבו שלו ישתנה בעתיד והוא לא יחשב כנחות.

למעשה במעט מאוד מקרים יש העדפה מצד ההורים של אח אחד על פני משנהו, אבל הילד הקטן רואה את הדברים באור אחר. מה שמצית בו את הקנאה זה החשש שהוא דחוי על ידי הוריו. גם בסיפור יוסף ואחיו ניתן לראות דבר זה. אף שבניגוד לאמה החורגת של לכלוכית, יעקב, אביו של יוסף אוהב אותו, מודגשת מאוד בסיפור קנאת האחים ביוסף.

לדעתו של בטלהיים כל ילד בנקודות מסוימות בחייו מאמין שהוא "רע" שמגיע לו עונש על דברים שעשה ועל כן השפלתו היא מוצדקת. מצד שני הוא לא היה רוצה שמישהו ידע על כך. הוא מקווה שיחזירוהו למעמד מרומם בלי קשר לדברים שעשה. בשומעו את סיפור לכלוכית הוא מרגיש בתחילת הסיפור ש"מגיע לה" ללכלוכית שיבזו וישפילו אותה. כשהוא שומע בסיפור ש"כל אחד האמין בחפותה של לכלוכית" הוא מקווה שיאמינו גם בחפותו שלו.

האחיות והאם החורגת מתוארות בסיפור כדמויות כה מרושעות עד שהילד חש שהעונש מגיע דווקא להן ולכלוכית היא באמת טובה ותמימה. בהזדהות שלו עם לכלוכית הוא חש שמותר לו לבטא כעסים כלפי אחיו כי הם כמו אחיותיה של לכלוכית מרושעים ולא צודקים ביחס אליו. הסיפור משמש לו אם כך כצידוק למנוע מעצמו רגשי אשם על כעסו ושנאתו.

הנושא השני שבטלהיים מתייחס אליו בפרשנותו למעשייה הוא רגשות האשם האדיפליים הקיימים אצל הילד. מושג זה הידוע גם בשמו "תסביך אדיפוס" לקוח מכתביו של פרויד. על פי המיתולוגיה היוונית, אדיפוס הרג את אביו ונשא את אמו לאשה. (אצל בנות יש תסביך מקביל הנקרא "תסביך אלקטרה" שגם הוא קיבל את שמו מגיבורה של המיתולוגיה היוונית). פרויד טוען שאצל הילד יש רגשות איבה כלפי אביו מכיוון שהוא רואה אותו כמתחרה על אהבת אמו. אצל הילדה יש רגשות איבה כלפי האם המתחרה עם הבת על תשומת לבו של האב. הילדה הקטנה מדמה לעצמה שבבגרותה היא תינשא לגיבור שלה, לאביה. הילד הקטן מדמה לעצמו שהוא ישא את אמו לאשה. רגשות האיבה כלפי ההורה מציקים לילד ובניסיון להיפטר מהם הוא עושה מה שנקרא "העתקה". במקום לחשוב 'אני לא אוהב את אבא' הוא אומר לעצמו 'אבא לא אוהב אותי' וכך גם במקרה של הבת. עלילת סינדרלה מאפשרת לילדה להשליך את רגשות האשם שלה על הגיבורה ולהתנחם בכך שמצבה שלה ישתפר בעתיד כשם שהשתפר מצבה של הגיבורה. החלפת האם האמיתית באם חורגת במעשייה מסייעת לכך. כך מוצפנים רגשות הכעס והתסכול ועם זאת מוצאים להם פורקן.

בסיום הסיפור נישאת לכלוכית לנסיך. זהו מסר חבוי לשומעת הסיפור הצעירה: במקום הרצון הבלתי ממומש להינשא לאביה ולהתחרות באמה, מחכה לה בעתיד נסיך חלומותיה כשם שלגיבורה מחכה הנסיך.

כדי שהילד יוכל להתפתח ולהגיע למעמד עצמאי משלו, עליו להיגמל מהאמונה שהוריו הם כל יכולים. עליו "לגמד" אותם במקצת כדי שהוא עצמו יוכל להתפתח ולצמוח. גם דבר זה בא לידי ביטוי לדעתו של בטלהיים בחלק מן הגרסאות של לכלוכית.

העץ שלכלוכית מגדלת אותו בדמעותיה מסמל את האם המיניקה את בילד בשנתו הראשונה משדיה. הזיכרון הזה של אם אוהבת, חובקת ומזינה, הוא שמעניק לילד את הביטחון והחיזוק לעמוד בקשיי החיים בעתיד. אריקסון, פסיכולוג אחר שבטלהיים מזכיר אותו, הדגיש את החשיבות של מתן יחס נאות לילד ותחושת "אמון בסיסי". גידול העץ הוא תוצאה ממאמצים אישיים של הגיבורה. הסיפור רומז לכך שאדם צריך לעצב את גורלו במו ידיו וכי מאמצים כאלה משתלמים בסופו של דבר.

מסר נוסף המועבר בסיפור הוא שמה שקובע את הצלחתנו ועמידתנו בחיים אינם הדברים החיצוניים אלא החוסן הפנימי והיושר הפנימי. אחיותיה של לכלוכית חותכות את אצבען או עקבן כדי להתאים את רגלן לנעל. הן נוקטות בתחבולה חיצונית ונכשלות. לכלוכית לעומתן עולה לגדולה כי מכירם במעלותיה הפנימיות החבויות תחת הכיסוי החיצוני הכעור. לאחר שבאה הכרת הנסיך במעלותיה שוב לא נזקקת לכלוכית לשמלות הקסומות שלה.

צמיחתו של העץ המסמל את האם היא דימוי לשינוי שחל בדמות הפנימית של האם אצל הגיבורה. דמות האם המופנמת גדלה ומשתנה כל הזמן כפי שהעץ החיצוני גדל ומשתנה. ישיבתה של לכלוכית באפר מבטאת במידה מסוימת את צערה על מות אמה. האבל הוא זמן מעבר הכרחי, אבל בסופו של דבר הוא צריך להסתיים כדי לפנות מקום לצמיחה חדשה. יציאתה של לכלוכית מתוך האפר והשינוי שחל בה מבטאים צורך זה. בשנתו הראשונה כתנאי למהלך התבגרות ומימוש עצמי בעתיד.

הציפורים המוציאות את הזרעים מתוך האפר ומנפות מתוכם את הזרעים הפגומים, מסמלות את הרעיון שכבל דבר, גם אם הוא נראה רע לכעורה יש דבר טוב. האם החורגת רק התכוונה להשפיל את לכלוכית במעשה חסר טעם. זריקת הזרעים לאפר רק בשביל להוציא אותם משם חזרה, אבל לכלוכית מצליחה במשימה, כלומר בוררת את הטוב מתוך הרע.

הנעל בסיפור נתפסת על ידי בטלהיים כסמל לאבר המין הנקבי ולבתוליה של הגיבורה. התאמת הנעל לרגל על ידי הנסיך מסמלת את האירוסין ואת האקט המיני. בהמשך נכנס בטלהיים לפרשנות מורכבת על משמעותה של הנעל ולא אפרט אותה כאן.

האסכולה הפסיכולוגית כמו האסכולות הקודמות שדנו בהן מחפשות את היסודות האוניברסאליים המשותפים לכל התרבויות. הפסיכולוגים מאמינים שסמלים שונים המשקפים את חיי הנפש משותפים לכל בני האדם ולא השתנו במשך אלפי שנים. המעשיות משקפים לדעתם הרבה תכנים נפשיים המסייעים לילדים השומעים את המעשיות להתפתח בצורה נכונה ולצמוח נכון מביחינה נפשית.