לדף השער

ספר סעודת המלכים

בינתיים חלפה הסערה ופסק הגשם. הסוחר ואשתו הודו לאיכר על הכנסת האורחים שנהג בהם ולאחר שנפרדו מן המלך יצאו לדרכם.

המלך ציווה על היועץ לחזור למחנה בלוויית שר האוצר ולשלוח אליו משם את סוסו האביר, בעוד שהוא עצמו התכוון לחכות בביתו של האיכר.

יצאו היועץ ושר האוצר לדרך, והמלך המשיך לשוחח עם האיכר על עבודתו ושמע מפיו את תולדות חייו. אך לאחר זמן מה קצרה רוחו של המלך והוא החליט להיפרד מן האיכר ולחזור רגלי למחנה. האיכר ביקש להניא אותו מכוונתו זו, אך המלך עמד על דעתו ולא שעה לדבריו.

נפרד המלך מן האיכר ושם פעמיו לדרך. תחילה נהנה מאוד לטייל ביער ולנשום אל קרבו את האוייר הרענן, אך עד מהרה איבד את דרכו בסבך השבילים. שעה ארוכה שוטט בין העצים וחיפש מוצא אך ללא הועיל. לבסוף גברה עייפותו. הוא השתרע בצלו של עץ עבות, עצם את עיניו ונרדם.

כשהתעורר משנתו נוכח לדעת כי אינו לבד. בקרבתו ישב נער רועים צעיר שהזדמן לשם עם צאנו. הנער זיהה את המלך וחיכה באורך רוח לרגע שיתעורר. כאשר פקח המלך את עיניו כרע הנער על ברכיו, השתחווה לפניו אפים ארצה ואמר: "המלך לעולם יחיה! עברתי כאן לפי תומי ומצאתי את הוד מלכותו ישן כאן. האם זקוק אדוני המלך לעזרה?"

"אכן נקלעתי לכאן שלא ברצוני ואיבדתי את דרכי" אמר המלך, "וברצון אקבל את עזרתך."

"אם על המלך טוב," אמר הנער, "יואיל נא תחילה לסעוד את לבו ואחר כך אביאהו לבית זקני ואורה לו את הדרך." ובדברו, הוציא מתוך אמתחת הרועים שלו חריצי גבינה אחדים וככר לחם וירקות. טעם המלך מן המאכלים והם ערבו עד מאוד לחיכו וכשראה הנער כי המלך רעב ואוכל ברצון מפתו, הוציא מתוך האמתחת חריצי גבינה נוספים ונאד עור קטן מלא בחלב, והמלך אכל עוד ועוד עד ששבע, לגם מן החלב ואמר אל הנער: "האם אינך חושש שיאזל מזונך ותיוותר ללא אוכל או שמא אמתחת פלאים היא זו שאינה מתרוקנת לעולם?"

"אמתחת פלאים אין בידי, אדוני המלך," השיב הנער, "אבל אבי נהג לומר לי שהדרך הטובה ביותר לשמור על נכסיך היא להתחלק בהם עם זולתך והוא סיפר לי את הסיפור על נער הרועים ואמתחת הפלא אשר לו, ואם על המלך טוב וכבר שבר את רעבונו וחזרו אליו כוחותיו אואיל ואספר לו את הסיפור."

"בני," השיב לו המלך, "מאכליך הטובים מלאו את כרסי השוקקה ודבריך הערבים סעדו את לבי וברצון אוסיף ואגמע ממעין חכמתך. ספר סיפורך ונשמעה."

פתח הנער ואמר:

סיפורו של נער הרועים

ספר יסופר, אדוני המלך, שהיה פעם בכפר קטן נער צעיר, יתום מאביו ומאמו שהשכיר עצמו כרועה צאן לאחד מעשירי הכפר. בשכר עבודתו זו היה מקבל כל יום פת לחם חרבה להחיות את נפשו ומנה גדושה של מהלומות, קללות וחרפות.

שלוש שנים עבד הנער את העשיר על אף תגרת ידו הקשה, שכן אמר תמיד לנפשו כי זה הוא הרע במיעוטו ומי יודע מה יעלה בחלקו אם יתקומם ויחפש לו אדון אחר.

והנה אירע שבאחד הימים בהיותו רועה את צאנו, נרדם הנער מרוב רעב ועייפות. שעות אחדות ישן שנת ישרים וכשהקיץ משנתו נוכח לדעת כי העדר התפזר על פני כל השדה. החל הנער לאסוף את הצאן ולחרדתו הרבה גילה כי אחת הכבשים חסרה. שעה ארוכה חיפש אותה בין הגבעות. השמש כבר עמדה לשקוע והכבשה האבודה לא נמצאה.

הנער ידע שאם יעיז לשוב אל אדוניו ללא הכבשה, יפליא בו הלה את מכותיו, על כן חשש לחזור הביתה, אך באותה מידה גם חשש להישאר לבדו בלילה בשדה השמם.

עוד הוא תוהה בלבו מה עליו לעשות והנה הבחין במשהו מתנועע סמוך לקצה היער. ניגש הנער למקום ומצא שם זקן שישב סמוך לאחד העצים וסעד את לבו. כאשר ראה אותו הזקן הזמין אותו בתנועת יד להצטרף לארוחה, והנער שהיה רעב מאוד נענה בחפץ לב להזמנה.

שאל אותו הזקן: "מי אתה נערי, ומה מעשיך כאן סמוך ליער?"

סיפר לו הנער את סיפורו והזקן האזין לדבריו בתשומת לב ולבסוף אמר לו: "הודה לאלוהים שלא שכח אותך והביאך עד הלום!"

"מדוע?" שאל אותו הנער.

"ראה בני," אמר לו הזקן: "עד היום פסחת על שתי הסעיפים ולא ידעת אם לעזוב את אדוניך ולחפש את מזלך או להמשיך ולסבול בשקט. אבל עתה, משאבדה הכבשה וננעלה בפניך האפשרות לשוב לביתך, אין ברירה בידך אלא לצאת לדרך ולחפש את אושרך וברצון האלוהים גם תמצאנו."

אמר לו הנער: "אך לאן אלך וממה אתפרנס? מה אוכל ומה אשתה?"

הושיט לו הזקן תרמיל קטן ואמר לו: "ראה, בתוך התרמיל הזה יש אמתחת לחם וצפחת חלב. כל יום תיקח מהם ותאכל די שובעך והם יחזרו ויתמלאו מאליהם. אך בדבר אחד עליך להיזהר: לעולם אל תבזבז ללא תועלת אפילו פירור לחם או נטף חלב אחד, כי אז יאזל מקור מחיתך ולא יתחדש עוד. אך אם יקרה לך בדרכך אדם רעב או חיה צמאה, אל תהסס לחלוק אתם את מזונך. דבר זה הוא אך לרצון לפני האלוהים. בתחתית התרמיל תמצא עלה מקופל. שמור אותו מכל משמר ואם ייקרה בדרכך פלג מים או אגם, פרוש את העלה על פני המים והוא יהפוך לסירה. חצה בה את המכשול ואחר כך שוב וקפל את העלה והשב אותו לתרמיל.

שכב פה הלילה והחלף כוח ומחר עם שחר צא לדרך. התבונן אל מקום זריחת השמש ולשם תשים את פעמיך. בבוקר תראה את השמש לנגד עיניך ובערב תשקע השמש מאחורי גבך. שבע שנים תארך דרכך ומקץ שבע שנים תגיע להר גבוה ששיאו נושק לעננים ושם תמצא את אושרך."

סיים הזקן את דבריו, הניח את התרמיל בין ידיו של הנער ונעלם.

הנער חש עצמו כחולם, אך מתנתו של הזקן הייתה בידיו. הוא ישן ביער באותו לילה ולמחרת היום יצא לדרך. שבע שנים התמיד בדרכו ולא סר מן הנתיב. בבוקר ראה את השמש אל מול פניו ובערב שקעה מאחורי גבו. מכשולים רבים נקרו לו בדרכו – הרים ויערות אגמים ונהרות, אך הוא יכול להם. העלה המקופל סייע לו לחצות את הנהרות והאגמים, ואמתחת הפלאים סיפקה לו את כל צרכיו.

השנים חלפו ובתום השנה השביעית ראה מרחוק את ההר. שבעה ימים נוספים חלפו בטרם הגיע עד למרגלותיו ושם ישב לנוח ולצפות לבאות. יושב העלם ומתבונן בהר והנה הוא שומע קול שריקה ורחש חזק: נחש ענק שאורכו שתים עשרה אמות חלף על פניו ונעלם במעלה ההר. כעבור רגע גווע קול השריקה והשתררה דממה, אך לפתע שב והופר השקט: קול טפיפה חזק הגיע לאוזניו. מסתכל העלם ורואה צב ענק שגודלו כגודל סייח בן שנתיים מקרטע בדילוגים עזים וגם הוא חלף על פניו ונעלם במעלה ההר. עוד הוא תוהה על המראה המוזר והנה נשמע בשמים קול עז של משק כנפיים – נשר ענק חלף מעל ראשו ואברותיו הפרושות הסתירו את עין השמש, וגם הנשר נעלם עד מהרה מעיניו בין העננים האופפים את ההר.

שעה ארוכה ישב שם העלם והרהר במראות המופלאים שחזו עיניו והנה קרב ובא בתוך ענן אבק סוס שחור אביר, מהיר מאין כמוהו ועל גבו רוכב אדם שפניו מביעים סמכות.

עצר הזר את סוסו ופנה אליו בדברים: "אמור לי מי עבר כאן?"

"שלושה יצורים חלפו על פני." השיב לו העלם, "נחש ענק באורך שתים עשרה אמות, צב שגודלו כסייח בן שנתיים ונשר אדיר שהסתיר בכנפיו את עין השמש."

"עיניך לא הטעוך. השלושה הללו הם אויבי בנפש, ואתה תוכל להיות לי לעזר רב במלחמתי אתם. היכנס לשירותי ואני אגמול לך ביד רחבה."

"ומה תהיה עבודתי?"

"טפס על ההר ובוא לביתי הניצב סמוך לפסגתו ושם אורה לך את אשר עליך לעשות."

נתן לו העלם את הבטחתו. הזר עלה על גב סוסו ודהר משם והלאה ועד מהרה נעלם ואיננו, והעלם יצא לדרך והחל לטפס על ההר. שלושה ימים ארכה לו הדרך וביום השלישי הגיע לפסגת ההר ושם ראה בית גדול ובפתחו ניצב אדוניו החדש.

"את הנחש והצב עלה בידי להכות ולהרוג" אמר האדון, "אך הנשר הצליח להימלט מידי."

הוא הראה לו את כל חדרי הבית ולבסוף הובילו אל מרתף גדול חצוב בסלע ונעול בשלוש דלתות ברזל כבירות.

"בתוך המרתף הזה" הסביר לו האדון, "קשורים שלושת כלבי השאול והם מבקשים לצאת לחופשי וחופרים כל הזמן מתחת לדלתות. אם יצליח אחד מהם להימלט מכלאו, לא נוכל לעצור בעד השנים האחרים לצאת אף הם, ואם ישתחררו שלושתם ישמידו את העולם כולו ויקיץ עליו הקץ!

תפקידך יהיה להשגיח עליהם ולמנוע מבעדם לצאת. ועכשיו בוא עמי ואראה לך כיצד."

האדון הוביל את משרתו החדש אל הר ענק שהיה בנוי כולו מגושי אבן כבירים. לא הר טבעי היה זה, מעשה ידי אלוהים כי אם הר מלאכותי שבני אדם ערמו אותו ברוב עמל.

"את האבנים האלה" הסביר האיש, "ערמו כאן כדי לחסום את דרכם של הכלבים. בכל פעם שיעלה בידו של אחד הכלבים לחפור חור מתחת לדלתות יהיה עליך להסיע לשם אחד מן הסלעים הכבירים הללו ולחסום בו את הפתח."

משם לקח אותו האדון אל הרפת ושם ניצבו מאה פרים שחורים שלכל אחד מהם שבע קרניים על ראשו. "הפרים הללו יסייעו בידך להוביל את האבנים. רתום ששה מהם אל העגלה ובכלי המפץ הזה שאני מוסר בידך תיגע באבן והיא תתגלגל מאליה ותעלה על העגלה. עבודתך אינה קשה אם כך, אך יהיה עליך לפקוח את עיניך ולהשגיח היטב. שלוש פעמים כל יום ופעם אחת בלילה תבדוק את מצב הדלתות כדי שלא יתחולל אסון."

תוך זמן קצר למד העלם את משימותיו והכל התנהל כשורה. מיטב המאכלים והמשקאות ניתנו לו יום יום והוא צבר כסף רב חלף עבודתו. שנים או שלושה חודשים חלפו עד אשר עלה בידי הכלבים לחפור חור מתחת לדלת שהיה מספיק גדול לשרבב מתוכו את קצה חוטמם, אבל הוא מיהר לחסום אותו באבן מן ההר והכלבים נאלצו לשוב ולחפור מחדש.

שנים אחדות חלפו בדרך זו. המלאכה לא הייתה קשה והשכר גבוה, אך הזמן מאן לחלוף. האדון היה מבלה בשינה ימים ושבועות, והמשרת לא ראה נפש חיה ימים וחודשים וחש שאם לא ישוב לחברת בני אדם ישתגע מרוב בדידות.

יום אחד בשעה שהאדון היה שקוע כרגיל בשינה שנמשכה כבר שבעה ימים ושבעה לילות, שמע העלם קול משק כנפיים עז והנשר האדיר שראה אותו ביום בואו אל ההר, נחת לרגליו.

"שוטה אתה" אמר לו הנשר "בבזבזך כאן את חייך ללא תועלת. מה בצע לך במזון טוב ומה תעשה בכל האוצרות שצברת אם אין אתה נמצא בין אנשים? עצתי לך: קח את הסוס השחור של אדוניך העמס עליו את צרור כספך ורכב לדרכך עד בואך אל חברת בני אדם, אך שים לבך – עליך לקשור את הסוס בשרשרת ברזל שאם לא כן ימלט הסוס ויחזור אל בעליו והלה ישיגך על נקלה וישיבך לכאן. בלעדי הסוס לא יוכל להרחיק לכת מכאן."

"ומי ישמור על הכלבים פה אם אלך בזמן שבעל הבית ישן?"

"שוטה שבעולם," השיב הנשר, "האם אינך מבין שאלוהים יצר אותו לתפקיד הזה, לשמור על כלבי התופת? רק מעצלות הוא ישן שבעה שבועות רצופים. אם לא יהיה לו משרת שיעשה את מלאכתו, יקיץ משנתו ויעשה את העבודה במו ידיו!"

שמע העלם לדברי הנשר, אכף את הסוס השחור, נטל את צרור כספו ורכב משם מהלאה. הוא לא הספיק להתרחק מרחק רב והנה שמע מאחוריו את קולו הרועם של בעל הבית: "עמוד, עמוד. קח לך את הכסף אך השב לי את סוסי!"

אך העלם המשיך לרכוב ולא פנה לאחוריו. כעבור שבועות אחדים הגיע למקום ישוב ושם נשא לו אשה ובנה בית וחי חיי אושר ואם לא פקדו המוות הרי הוא חי שם עד היום, אך הסוס קל הרגלים כבר השיב נשמתו לבוראו לפני שנים רבות.

סיים הנער את סיפורו והשתחווה לפני המלך, והמלך שכוחותיו חזרו אליו הודה לנער על סיפורו והוסיף בבת צחוק: "כנראה פקד גורל דומה גם את סוסי ולא נותר לי אלא לצעוד על רגלי שלי. הבה נצא לדרך אל בית זקנך כי אנשי בודאי דואגים לי ומחפשים אחרי בכל רחבי היער."

לסיפור הבא

לסיפור הקודם

לאתר האינטרנט של מרכז מס"ע