חזרה לדף השער

חזרה לדף הראשי של מס"ע

 

עֹשה פלא

 

‏‏מעשה תחיית המתים

‏מעשה שהיה בעיר הקודש ירושלים, תבנה ותכונן. שהיה חכם אחד חשוך בנים. ויהי מימים היתה שנת בצורת ויוקר השערים, שנתייקרו כל מידי דמיזן ועלו במעלה עקרבים. ורבו העניים הצועקים ואינם נענים, שהכוללות כבר הלוו לריווח היום, בך עצום מגוי. ועם כל זאת לא היה הקומץ משביע להחיות את העניים. והיו בצער גדול ובצער מתחוללים. ונתוועדו כל ראשי הקהל והחכמים הגדולים להתייעץ ולבקש תרופה להעניים האומללים. ויעלו בהסכמ'ה לשלוח שליח אחד ראוי בכל תפוצות ישראל, לדלג על הערי'ם ולקבץ על הגבאו'ת בכוח וָאֵל, להחיות כמה נפשות מישראל, והסכימו להפיל גורל על החכמים, ואשר יצא לו הגורל לו, יהיה מוכרח לשים לדרך פעמיו אורחות ימים, על דבר מצווה זו באין אומר ואין דברים. ויפילו גורל במעמד כולם, ונפל הגורל על החכם הנזכר לעיל דך ונכלם. ועל כורחו שלא בטובתו, הוכרח להודות לצאת בשליחותו. וקבעו לו חודש ימים להזמין עצמו.

‏ויקם וילך לביתו ויספר לאשתו את כל הקורות אותו. ושיצא הגורל עליו לילך בשליחותו. ואשתו כשומעה, התחילה להתאונן ותגדל בכייתה, באמרה, איך ילך בעלה ויניחנה לבדה לעת זקנתה. כי אין לה שום קרוב ואין מנחם לה ובן אין לה לדבר על לבה ולהיות אצל ראשה, קודם שתצא נפשה.

ויען בעלה ויאמר לה: ‏וכי הקצור קצרה ידו יתברך לפוקדנו בבן זכר אפילו עתה לעת זקנתינו. ועוד חזון למועד באלו הימים ולא נאבד חס ושלום תקוותינו. ואולי בזכות המצווה הזאת ה' יראה בעוניינו ויזכנו לבן זכר לכלכל את שיבתנו, כי אין מעצור לה' להושיע, שומע תפילת כל פה, גואל ומושיע.

וכן היה, שה' שמע תפילתם עונה בעת צרה, ויפקדה באותם הימים ונתעברה. וכשהגיעה זמן הנסיעה, לא יכול החכם להתעכב אפילו שעה ויעקב הלך לדרכו.

‏וימלאו ימיה ללדת, ותהר ותלד בן, ותרא אותו כי טוב הוא. ‏ותגל האשה בפרי בטנה ותניקהו. ויהי ה' את הנער ויגדל ויברכהו, ותשכור לו מלמד ללמדו תורה. ולפי מעוט השנים למד כל חמישה חומשי תורה ועלה ללמוד משנה וגמרא. וכשהגיע לשלוש עשרה שנים להיכנס לבר מניין, כבר היה לומד מדרשים ופוסקים ושאלות ותשובות ולבו כמעיין. ויחכם שלמה מכל בני גילו. ומעולם לא הלך לשום מקום, כי אם המלמד היה בא אצלו. וגם כי גדל, לא היתה מניחתו לצאת מפתח ביתו, והיה יושב בישיבתו, כי שם ביתו. והיו באים תלמידי חכמים ללמוד עמו. ופעמיים ביום היתה מבקרת אותו אמו.

‏ויהי היום בימי תמוז כחום היום, כאשר הלכו חבריו כל אחד לסעוד בביתו בחצי היום, יצא הנער לחצרו ויעל על גגו להתקרר מחמימותו. ויבוא הנשר הגדול בעלת הכנפיים ותאחזהו מציצת ראשו ותעלהו ממעל לרקיע השמים. ובהגבהתו נפלו מנעליו מרגליו על הגג אשר היה עומד בביתו. ובהגיע עת הפקידה, שהיתה אמו נוהגת לילך לבקרו, הלכה כמנהגה בכל יום ותשקף בעד החלון, בטרם תיכנס לישיבתו, ותרא והנה אין איש שם בבית. ותיכנס ותחפש אנה ואנה ולא מצאתו; וחזרה היא ומשרתה לחפש בכל חדרי ביתה. ומשרתה עלתה על הגג לבקש אחריו ותרא, והנה על שפת הגג מנעליו. ותבוא ותגד לאדונתה ותגדל צערה; וחששה שמא חס ושלום הפיל עצמו או הפילו רוח סערה. ויבקשוהו בכל העיר וישאלו: מי ראה או ידע מזה הנער? ולא יכלו לידע ממנו דבר. ונשארה אמו בוכה ומייללת על בנה יחידה, צרה כמכבירה שנשארה יחידה שבעלה אין עמה ובנה משיב נפשה פרח מידה. ונשארה כאלמנה סורה וגלמודה.

‏והנשר העבירו באוויר על הימים ועל המדברות, עד שהביאו לתחום מלכות איספאנייא, והשליכו בתוך גינת המלך. והנער נתעלף ונפל כמו מת אשר אין רוח בקרבו, הן מפלדו בראות עצמו תלוי באוויר השמים וכגבוה שמים מעל הארץ, שאם חס ושלום היה נופל בימים או במדברות מקום חיות רעות ונחשים ושרפים, היה נעשה איברים איברים והיה למאכל לכל חית הארץ או לכל דגי הים ותבלעמו ארץ, נן מחוזק נפילתו שמא לא יגיע חי לארץ, לולי ה' שהיה לו בזכות תורתו וזכות אביו ואמו הגין בעדו להצילו מכל רע מכל מקום מפחדו ורעדתו שם נפל שדוד.

וכשומעם כל עבדי המלך את קול החבטה הגדולה, וימהרו ויצאו החוצה אל הגן לראות מה קול החרדה. ויראו, והנה נער יפה עיניים וטוב רואי מושלך ארצה. ויגידו למלך החדרה. ותכף יצא המלך לקראתו. והיה כראותו, כי הן הנער יפה תואר ויפה מראה, נשא חן בעיניו ונכמרו רחמיו עליו. ותכף ציוה את עבדיו את הרופאים לרפאותו ולהחיותו בכל מיני משקים ובשמים, עד שישוב רוחו אליו וישוב לבריאותו.

ויעשו כדבר המלך. ‏ויפקח הנער את עיניו, וירא והנה הוא מסובב מכל העם אשר לפניו, ועדיין הוא מבוהל ולא ידע ולא הרגיש בעצמו לדעת באיזה עולם.

ויאמר לו המלך: "בני, אל תירא ואל תחת, שאתה בישוב בני אדם, כמונו כמוך. רק אמור נא לי: מאיזה עם אתה ומאיזה מקום אתה?"

ויען הנער ויאמר לו: "יהודי אני ואיני זוכר שם עירי."

ויצו המלך ויביאו לו לאכול להשיב את נפשו. ומאי דביני ביני הנער הרגיש שהוא יושב בין העמים. ולא רצה לטעום משום מיני מטעמים, כדי שלא יבוא בפיו בשר פיגול שהבין שהם ערלים אשר לט מזרע היהודים.

ויאמר לו המלך: "בני, למה לא תאכל להשיב את נפשך?"

ויען הנער ויאמר לו: "אדוני, אני יהודי ותורתינו לא התירה לנו לאכול מכל מאכל אשר ייאכל, כי אם דווקא מה שהתירה לנו בפירוש – אותו נאכל."

ויאמר לו המלך: "אם כן שאל נא מה אתה יכול לאכול."

ויאמר לו: "דבש וחלב ומיני מתיקה."

ותכף ציוה המלך ויביאו לו, ויאכל להחיות את נפשו לפי שעה. ויתנהו ה' לאהבה לחן ולחסד ולרחמים בעיני המלך. וימצא יוסף חן ויאהבהו המלך אהבה עזה עד מאד.

ויאמר לו המלך: "בזה הדרך באכילה כזו אינך יכול לחיות. אכן בעבור אהבתך כי מצאת חן בעיני, אני אשתדל לעשות רצונך. שהגם שאין יהודים נמצאים בינינו, אני אשלח לעיר היהודים הקרובה לתחומינו, שיבוא משם שוחט יהודי שישחוט כל מה שתרצה בשבילך ויבשל לך כל צורכך לפי רצונך וכפי תורתך."

וכן עשה וישלח שליח במאמר המלך לגדול העיר ההיא, למען ישלחו לו שוחט אחד יהודי שיבוא הוא וכל בני ביתו וישב שם בבית מלכותו. וכל מחסורו ייתן לו נמלךויהיה שקט ושליו בביתו. בשכר עבודתו שיעשה לו כל צורכו לאחד אהובו.

וכן היה ותכף בימים מועטים בא השוחט עם אשתו והיה שוחט ומבשל לו כל צורך הנער הנזכר וגם כל צורכו וצורך בני ביתו.

ובאותו גן המלך שנפל בו היה שם בית אחד מפוארה, ריקם ריקם, ואיש לא יבוא בה. ויצו המלך ויתקנו אותה בכל הצורך, מיטה ושולחן וכסא ומנורה, וכל כלי הבית ותשמישיו, כיד המלך אשר לו עוז ותפארה, למען יקבע הנער דירתו שם ויעשה כחפצו ורצונו.

והיה הנער כל היום לומד בתורה שבעל פה, מה שהיה בזיכרונו, והיה מצטער שלא היה שום ספר עמו. והמלך הרגיש בצערו וישלח לעיר ההיא שישלחו לו כל מיני ספרים הצריכים לו. והוא פרע להם דמי שיווים כסף ממכרו.

‏ובעבור עוד איזה ימים כשבא המלך לבקרו כמנהגו דבר יום ביומו, לראותו ולהשתעשע עמו, ראהו מיצר על שהיה מתפלל ביחיד ושאין ספר תורה עמו. ותכף שלח המלך לעיר הקרובה אל הרב לאמור, שישלח לו עשרה בעלי בתים נצרכים הם ובני ביתם לדור בעירו, והמלך ייתן להם אחוזה בארצו, לשבת שם ולהתפרנס וכל אשר להם מגנזי המלך, ושיביאו ספר תורה עמהם.

וכן היה שבאו עשרה בעלי בתים וספר תורה עמהם. וייתן להם המלך אחוזה במיטב הארץ קרוב לבית מלכותו, למען ישבו לבטח ושום אדם לא יוכל להרים ראש כנגדם וכעלילותם. יען זה היה זמן רב אחר הגירוש שגורשו היהודים מארצם. ונתיישבו שם הם ובניהם ונשיהם וטפם. וקבעו בית תפילתם בבית המלך בבית אשר הנער יושב שם. ועשה להם פתח אחורי הגן שישתמשו דרך שם בבואם ובצאתם. והנער יושב תמיד בישיבתו, שקוד על לימודו. ובזמן התפילות היו באים המניין אצלו. והם היו מבשלים לו כל צורכו ומביאין לו בכל עת הצריך לו, באופן שלא היה לו שום צורך לצאת מישיבתו.

והמלך היה לו בת יחידה, שמעולם לא שמעה ולא ידעה שם יהודי בעולם, ולא ידעה מעניין של זה הנער כלל ועיקר.

בלילה ההוא נדדה שנת בת המלך. עד שהוכרחה בחצי הלילה לקום ממיטתה. ותלבש בגדי מלכותה ותצא לבדה אל גינת הביתן לעבור עתה. ותשא את עיניה ותרא באותו הבית שבסוף הגן נר דלוק מאירה. ותאמר בלבה: מה זאת המראה ומי הוא זה היושב שם בזה העת ובזה הזמן? ותלך ותקרב אל פתח הבית ותשקף בעד החלון. וראתה והנה הבחור הנזכר, חמד בחורים, יושב על כסאו והשולחן ערוך לפניו מליאה ספרים והוא עסוק בלימודו. ותפתח את הדלת ותיכנס ותאמר לו: "לילה טוב."

ויהי כשומעו את הקול בפתע פתאום, והוא היה טרוד בלימודו, ויחרד האיש וילפת. וישא את עיניו וירא והנה אשה לקראתו. ונתפחד וחשש, שמא היא שידה. וחזר ללימודו ולא ענה לה דבר.

וחזרה בת המלך לשאול בשלומו, והוא עשה עצמו שאינו מבין בלשונה, כדי שךא להסתכל בה ושלא להרבות דברים עמה, הן מפחדו שמא היא שידה או אשה זונה. ולקח ספר תהלים בידו והיה קורא ויהי נועם בקול רם.

וכשראתה שהיה מגמגם בלשונו, לשון הקודש, אשר מעולם לא שמעה אוזנה, הלכה וחזרה לבית והביאה אחת ממשרתיה עמה, שהיתה יודעת לשונות אחרים, אולי תבין בלשונו ותהיה מליץ בינותם.

ותבוא ותדבר עמו בלשונו ותאמר לו: "למה לא תשיב אמריה לה, שהיא בת המלך ולא זו הדרך.

ויען הבחור ויאמר להמשרתת הנזכרת ויאמר לה: "למה באה פה בעת הזאת באישון לילה ואפלה, שאני נתפחדתי בתחילה כשבאה לבדה ואחשבה לשידה או לזונה, ולכן לא השבתי לה על דבריה. ועתה, מה היא רוצה ממני. תאמר לה שתניח לי בלימודי."

וכשמוע בת המלך דבריו, בדברו עם משרתה, הבינה שהיה יודע לדבר בלשונם, אלא שלא רצה להשיב לה מטעמים הנזכרים לעיל. נכנסה אהבתו בלבה ורצתה להתווכח עמו ולידע מה טיבו.

אמרה לשפחתה: "לכי לדרכך, שעתה שידעתי שהוא מבין בלשוני איני צריכה עוד לך."

ותלך האשה ותשוב למקומה, ונשארה בת המלך שם, ותשב מנגד לשמוע בלימודים.

 ותאמר לו: "בחייך תאמר לי, מה זה שאתה קורא? יען אני רואה שספריך ואותיותיהם אינם דומים לספרי דתינו."

ועל כורחו הוכרח להשיב לה, ביודעו שהיתה בת המלך פנימה; ויאמר לה: "אלו ספרי דת יהודים."

אמרה לו: "אין אנחנו וכל העולם שווים? וכי יש דת אחרת בעולם חוץ מדת הערלים?"

אמר לה: "יש ויש. שבעים לאומים."

אמרה לו: "ןבחייך תאמר לי מה הפרש יש מדתחנו לדת היהודים?"

אמר לה: "יש כמה חילוקים."

אמרה לו: "ןתאמר לי אם גם צורתם וברייתם משונים."

אמר לה: "בחייך, הניחיני ללמוד ולא תרבה עמי דברים. וכי מה צורך לך לידע ומה איכפת לך?"

אמרה לו: "בחייך, תעשה רצוני, שיש לי נחת רוח לידע מאלו העניינים."

והבחור היה מצטער בינו לבינו ואומר: מה אלו הייסורים, שבא היצר הרע כנגדני להטרידני ולבטלני מלימודי. יהי רצון שיהיה לכפרת עוונות ופשעים.

ועל כורחו שלא בטובתו היה משיב לה בדברים מועטים. ויאמר לה: "כולם שווים בצורתם וגם אמי אחד מהם."

ותאמר לו: "בחייך, אתה יהודי. חיי ראשי נתת שמחה בלבי. שאם כן אתה תאמר לי מה חילוק יש לכם ממנו הערלים?"

אמר לה: "הפרש גדול יש רב מרחקים ומלבד שכל זכרינו הם נימולים, וזכורכם ערלים. ואף גם זאת יש חילוק במאכלות אסורים. שאתם אוכלים כל מין בשר נבלה וטרפה ושקצים ורמשים, ואנחנו אין אנו אוכלים כי אם בשר בריאים, על ידי שחיטה מבהמה וחיה הטהורים כפי מה שבתורתו מפורשים."

אמרה לו: "ואם כן אתה בכאן מהיכן אוכל מאכלים?"

אמר לה: "יש לי יהודים בעיר ששוחטין ומבשלים לי כל צורכי ומביאים לי."

ותען ותאמר: טוב הדבר, כמה טובה דת היהודים."

איך שיהיה איר כך חזרה ושאלה לו עניינים אחרים והיו מתווכחים בזה הויכוח עד קרוב לעלות השחר. וכאשר ראתה והבינה שהיה לו צער והיה רוצה לישן, ותאמר לו: "עתה לא אטריחך עוד, והנני הולכת גם אני לישן, וגם אתה בטוב תלין ושכבת וערבה שנתך."

ותלך לביתה ותשכב על מיטתה וערבה שנתה מרוב שמחתה.

‏ויהי בלילה השנית, בעת ההיא שכל בני הפלטין ישנים, חזרה אצל הבחור להתווכח עמו ולהתעלס באהבים. ונכנסה אצלו והתחילה להתווכח כמנהגה, ותאמר לו: "תאמר לי אם אתם מאמינים ביש"ו אלהינו."

אמר לה: "חלילה וחס לנו להאמין בבשר ודם כמונו."

אמרה לו: "ולמי אתם עובדים ומאמינים, ומי נתן לכם תורתכם דת היהודים?"

אמר לה: "אנו מאמינים בה' אלהינו. ה' אחד אלהי עולם אשר ברא ויצר ועשה כל ברואי עולם וכל אשר בו. אבל יש"ו הוא בן אדם נוצר במעי אמו."

אמרה לו: "לפי דבריך יש אלוה אחר בעולם מבלעדי יש"ו."

אמר לה: "ודאי ה' אלהנו הוא אלהי האלהים. והוא ברא שמיים וארץ וכל אשר בהם ובו ראוי להאמין, ובו דווקא אנו מאמינים."

ותען ותאמר: "באמת כמה נאה אמונה זו, שאני רואה דבריך נכוחים. ומי יתנני להיות גם אני יהודית."

אמר לה: "זה אי אפשר בעולם, שכל אחד הולך בעקבות אבותיו."

אמרה: "ומה יהיה האדם הבחירה בידו. ואם אני ערב לי תורתכם למה איני יכולה להאמין ככם ולהיות יהודית כמותכם? זהו רצוני ונפשי חשקה בתורתכם."

איך שיהיה כך היה דרכה בכל לילה לבוא אצלו באישון לילה ולהתווכח עמו על כל פרט ופרט מתורתינו, עד שנכנסה ונתקעה אהבת הבחור ואהבת תורותינו בלבה, לאין תכלית ואין קצבה.

ואחר עבור איזה לילות אמרה לו: "בחייך תודיעני מה הנאה יש לכם היהודים יותר ממנו?"

אמר לה: "ודאי יש לנו הנאה גדולה על אחת כמה וכמה. ראשונה שאנו זוכים לעולם הבא בגן עדן העליון אשר עין לא ראתה. ואנו מצפים לגאולה ולביאת משיחנו שנהיה במעלה עליונה יותר מכל לשון ואומה. ביאת המשיח יהיה לנו דווקא תחיית המתים. וכמה מעלות טובות אשר לא תכילנו היריעה·"

אמרה לו: "באמת הוא כך?"

אמר לה: "ודאי אמת וצדק, ויש לנו כמה ראיות על זה. ולא מבעיא הקב"ה שיש בידו להמית ולהחיות. אלא אפילו הצדיקים שבנו יש כח בידם מאת ה' להחיות מתים. כמו שמצינו באליהו הנביא ואלישע וכו'."

חזרה ואמרה לו: "באמת כמה נאה דת זו ואמונה זו. אבי רוצה להתגייר."

חזר ואמר לה: "הימנעי מאלו הדברים שזה הדבר קשה לך."

אמרה לו: "ומה הקושי? אני מקבלת עלי הכל וכל מה שתאמר אלי אעשה."

אמר לה: "צריכה שתשמור שבת ולא תעשה בו כל מלאכה. ולא תוכלי לאכול בשר חזיר ולא משאר בהמות ועופות הטמאים. ולא תוכלי לאכול בשר נבלות וטריפות ושקצים ורמשים. כי אם בשר שחוטה מבהמות ועופות טהורים. וכשם שיש לך שכר על זה. כך יש לך עונש אם תעבורי מזה. וכל זמן שאת בגיותך אין את ענושה על זה."

ותען ותאמד לו: "הנני מוכנת לקיים כל מה שתאמר לי כי הוא זה. ואני אוכלת עמך ממה שיביאו לך."

אמר לה: "צריך שתטהרי מטומאתך ותעשי טבילה במקום טהרה. ותתוודי ותתחרטי על כל מין עבירה. ותקבלי עליך עול מלכות שמים בחיבה יתירה."

ועל הכל היתה עונה אמן בכל לבה. וכל עוד שהבחור היה מגדיל לה המדורה כדי שתתרחק ותסיר זה מלבה, היא חיתה מפצרת בו כי דבקה נפשה אחדיו ובתורתינו הקדושה. עד שעל כורחו אמר לה: "אם אמת שאת רוצה להתגייר בכל נפשך. צריך שיהיה הדבר בסוד נכמס שלא יוודע הדבר לשום אדם בעולם ומכל שכן לאביך ולאמך. שאם יוודע הדבר נהיה אני ואתה בסכנה."

אמרה לו: "נכון לבך יהיה בטוח שיהיה הדבר הזה ‏בסוד נעלם."

באותה שעה אמר לה: "אם כן איפוא זאת עשי למחר בלילה הבאה תביאי עמך חליפת שמלות נקיות, וכשתבואי אצלי תעבירי הבגדים הצואים מעליך, ואחר כך צריכה שתטבלי כל גופך ערומה בבריכה הגדולה הזאת שבתוך הגן, שיש בה שיעור טבילה ותעשי כמו שאומר לך. ואחר כך תלבשי מחלצות בקדושה ובטהרה."

ויפרדו זה מזה, ותלך לביתה ותשכב. ולא איחרה הנערה לעשות ככל אשר ציוה אותה. ובלילה לקחה עמה בגדים נקיים כאשר אמר לה ותבוא אצלו כדרכה. ויאמר לה: "הפשיטי את בגדיך ותרד פה בזאת הבריכה של מים חיים עד שיכסו המים כל גופך."

ותמהר ותפשוט את בגדיה ותרד לתוכה ברוב שמחה. והבחור עומד עליה ועשה לה כדין וכהלכה, ובירכה על טבילתה, ועלתה ולבשה בגדי טהרתה. ואמר לה: "עתה נעשית כבריה חדשה וצריך להחליף שמך, ולא תיקרא עוד שמך מרים, כי שרה תהיה שמך; ועתה כמוני כמוך. ברם היזהרי והישמרי לבל תיכשלי לאכול שום דבר טמא ובשר וחלב, ושום מאכל איסור כאשר ביאתי לך, ושמרי דתך הקדושה והצניעי לכת עם אלהיך."

וכן היה שהיתה שומרת דתה באהבה גדולה. וביום לא היתה סועדת עם בני ביתה, כי אם דברים קלים המותרים לה. ובכל לילה היתה סועדת עמו. ובהאריך הזמן ביקשה ממנו שילמדה צורת האותיות של התורה. ובראותו גודל חשקה בתורה, גם הוא נכנס בלבו אהבתה. וילמדה מאל"ף ועד תי"ו, ואחר כך לימדה כל ספר התפילה וכל ברכות הנהנין הצריכים לה. והיא היתה פיקחת עד שלמדה בזמן מועט גם כן מקרא. ועלתה למדרגת לקרות משנה וגמרא ופסקים ושו"ת והיו לומדים יחד בחברה, עד שנתקשרו זה עם זה בעבותות האהבה והחליפו חותמיהם זה בזה, להיות ביד כל אחד מהם זיכרון חבירו, לזכר אהבתם בל תמוט לעולם. והיו לומדים בכל לילה עד חצות. ואחר כך היו אומרים קריאת שמע ותיקון חצות בבכייה והכנעה, ואחר כך היא חוזרת לביתה לישן. והוא – ל'ו ינום ול'ו יישן וכך היה דרכם הטובה באהבה וחיבה.

‏ויקר מקרה בלילה אחת, אחר שהלכה בת המלך לביתה, אחר שפשט הבחור רוב בגדיו כדי לילך אל המיטה. ויהי אך יצוא יצא הבחור החוצה אל הגן לעשות קטנה ותבוא הנשר הידוע בעודו עומד בצד הבריכה לרחוץ ידיו, ותתפשהו משערות ראשו ותגביההו למעלה ראש ותביאהו אל המקום אשר לקחתו משם ותשליכהו על הגג.

וכשמוע משרתת אמו את קול החבטה, אחזתה פחד ורעדה שחששה שמא אם גנביפ באו לה, אם שודדי לילה. ותמהר ותקרא לאדונתה ותאמר לה: "השמעת את קול החבטה הגדולה על הגג?"

ותען ותאמר לה: "אני לא שמעתי מאומה."

ועם כל זה למיחש מהא בעיא, והדליקו את הנר, ועלתה המשרתת על הגג, ותרא והנה אדם אחר מושלך שם. ותפחד ותבקש לברוח להימלט על נפשה. ובראותה שלא זז ממקומו, שלא זז ממקומו ולא עשה שום תנועה, ותחזק את לבה וחזרה אצלו ונתקרבה. ותבט אל מראהו, ותכירהו שהוא בן הגבירה והיה מושלך כאבן דומם, שכמעט נתעלף מצער הנפילה והעפיפה. ותמהר ותרד ותאמר לאמו: "ראיתי והנה אדם מושלך שם כמו מתעלף, וכמדומה לי שהוא בנך שלמה."

ותען אמו ותאמר לשפחתה: "היתכן להיות זה הדבר, אחר כל זה הזמן שלא נודע ממנו דבר?"

ותאמר לה: "הייפלא מה' דבר? תאמיני לי שכך נדמה בעיני וקרוב לודאי שהוא בנך."

ולא האמינה לדבריה, ותעל עמה ותראהו, את הילד, והנה הוא בנה. ותפול על צואריו ותחבקהו ותנשקהו, ודמעתה על לחיה. והוא עדיין מתעלף ולא השגיח בה, עד שהביאו לו מי בשמים ומיני שתייה לשתות ולהריח בם, ותשב רוחו אליו.

‏ויפקח הנער את עיניו וירא עצמו על גגו בצד אמו. ויפן כה וכה לבקש את שרה את שאהבה נפשו ולא ראתה. ויזכור כי בא הנשר ולקחהו משם, ויצר לו עד מאד על היפרדו מאתה. ואחר כך בכל יום תמיד אפילו רגע לא הסיר מחשבתו ממנה, והיה דואג בקרבו מרוב אהבתו אותה. ואפילו כשהיה לומד עם חבריו בישיבה, באמצע לימודיו היה זוכרה ופוסק ונאנח ואומר: אך, שרה! ואנחתו היתה נוקבת ויורדת לתוך חללו. וזה היה מעשהו בכל יום, ולשום אדם לא גילה סודו. וחבריו היו מחזיקים אותו שיצא כמעט מדעתו, מסיבת הפחדים שעברו על ראשו, והיו אומרים: "מי יודע, היכן היה כל זה הזמן? ואפשר לקחו אותו השדים ולזה נתבלבלה דעתו."

‏בין כך ובין כך, שרה הנזכרת לעיל חזרה אצלו אל הגן כדרכה בכל לילה ותבקש את שאהבה נפשה בכל הגן ולא מצאה, כי אם ראתה המנעלים בצד הבריכה ורוב מלבושיו בבית הישיבה. ותגדל מאד צערה ותתמגר ותבכה ולא תאכל. ותלך ותשוב לביתה מרה כלענה.

ויהי בבוקר ויבוא המלך לבקרו כמנהגו בכל יום להשתעשע בו ולא מצא אותו. וירא מלבושיו בביתו ומנעליו בחוץ בצד הבריכה שבגנו. ויצו המלך להוריד מעבדיו לתוך הבריכה, לבקש אחריו ולראות אולי נפל לתוכה. וירדו ויבקשו, ולא נמצא.

ויחר למלך מאוד ונתעצב אל לבו, שהמלך אהבו וירב תפארתו. ותכף שלח לכל העשרה יהודים הבעלי בתים שהביא בעבורו ואמר להם: "שובו לעירכם, איש לאוהליך ישראל, שכלמה שהייתי עושה עמכם היה כדי לעשות נחת טוח לידידי חמד בחורים שהיה בקירות לבי. ועתה אין לי לב לעשות דבר שיבא בזיכרוני ואש תוקד בקרבי."

וכן היה. אעש לדרכו פנה. ותישאר האשה שרה בת המלך מצירה ומעונה, כי פנה ממנה הודה והדרה, עד שמרוב דאגה חלתה, ובכל יום ויום היתה מכבדת חוליה עד שנפלה למשכב ונלאו הרופאים לבקש לה רפואה, ולא יכלו להכיר חוליה ולהמציא לה תרופה. עד שבאה לגדר שפסקה אכילתה ושתייתה, ולא נשארה בה כי אם הנשימה.

חזרנו על המקרא שאחר איזה זמן מה שחזר הבחור לביתו, חזר אביו משליחותו. שמיום שנתבשר מלידת בנו יחידו, נזדרז במלאכתו למהר לשוב לביתו, לראות את בנו ולשמוח בשמחתו. וכאשר הגיע ליפו תבנה ותכונן, העיר הקרובה לעיר הקדושה ירושלים תבנה ותכונן, שאול שאל לאנשי ירושלים הנמצאים שם על בנו ועל אשתו.

ויענו ויאמרו לו על אשתו לשלום בעין יפה, ועל בנו גם כן שהוא טוב בשפה רפה.

ויאמר להם: "מדוע אתם משיבים לי על בני בשפה רפה? האמת הגידו לי אם חס וחלילה אירע שום דבר."

אמרו לו: "חלילה, שום דבר רע. ושניהם חיים וקיימים, ולך ראה אותם."

וילך וישוב לביתו לעיר הקודש ירושלים תבנה ותכונן. וירא את אשתו ואת בנו חיים וקיימים. וישמח האיש עם בנו יחידו, בפרט בראותו אותו חמד בחורים, חכם בחוכמתו, אבל גדל צערו בראותו עוז פניו משונה ואינו שלם בבריאותו, וכפעם בפעם מתאנח מקירות לבו.

ויקרא אל בנו ויאמר לו: "בני, ידידי, יש לי צער גדול עליך בראותי שנשתנו פניך, ואם תאהבני ותכבדני, הגידה לי מצפוני לבך ומה דאגה יש בקרבך. ואני אעשה כל יכולתי למלאות רצונך."

ויען בנו טיאמר לו: "אדוני אבי, אנחתי גדולה וקשה טרחוק הדבר נאוד שתוכל חעשות רצוני."

ועודנו מדבר עם אביו, עלתה בזיכרונו חמודתו, והתאנח אנחה שוברת עטמאת מתוך מורשי לבבו.

וחזר אביו להפציר בו בלשון בקשה עד שהכריחו לגלות לו סודו.

ויספר לו את כל המעשה מראש ועד סוף, והראה לו הטבעת של אהובתו שנתנה לו לאות ולזיכרון.

ויאמר לאביו: "ואיך לא אתאנח ואמרר אחרי שטרחתי בעשר אצבעותי ללמדה תורה ותפילה, ונתגיירה מטוב רצונה והניחה כל תענוגים ודבקה נפשה בתורתנו הקדושה, וכאלה רבות אשר לא יכילון מגילות לספר בשבחה. ולזה קשה עלי פרידתה כפרידת הגוף מהנשמה. ובודאי אנחה זאת תהיה גורמת מיתתי ביגון ואנחה."

ויחרד אביו ויאמר לו: "בני, בן מחמדי, אל תפתח פיך לשטן ואל ץדאג ואל תאנח, שבעזרת השם אני אעשה כל טצדקי להשלים תאוותך ואביאנה אליך בעזרת השם."

ויאמר לאביו: "תעשה מה שתרצה, אבל ידעתי גם ידעתי שהוא בלתי אפשר."

‏ולא איחר אביו לעשות הדבר לאהבת בנו יחידו, וישם לדרך פעמיו. ויסע וילך אל המקום אשר אמר לו בנו, היא העיר הקרובה למלכות איספאנייא, שהם היו יודעים מזה העניין. ובהגיע אביו אל העיר ההיא וישאל את אנשי המקום לשמוע מפיהם תכלית העניין, ויספרו לו כל העניין כדמותו, כאשר סיפר לו בנו. ולא הגיד להם שהיה בנו. וחזר ושאל להם: "ובת המלך – מה עשתה אחר זאת?"

ויאמרו לו: "שמענו שמיום שנעלם הבחור ונאבד מאתה, לא נכנסה שמחה בלבה, ומרוב דאגתה נפלה על ערש דווי, והכביד חוליה עד שנלאו כל הרופאים לבקש לה רפואה ולא יכלו למצוא לה תרופה. ועתה שמענו שכמעט היא גוססת, קרובה למיתה, שיש כמה ימים שפסקה אכילתה ושתייתה."

וכשמוע החכם הנזכר את דבריהם, נזדרז וקנה שלושה אווזים מפוטמים. וישחטם ויבשלם בקנה וקינמון ומיני בשמים. ולקח את כל המרק מהם וימלא כמה צלוחיות וחתם אותם בחותמו. ויקם וילך אל מלכות איספאנייא ויתנכר במלבושיו לבל יכירוהו שהוא יהודי. ובהגיעו ליכנס בפתח עיר המלוכה, שאלוהו שומרי הפתח: "מאין תבוא, ומאיזה מקום אתה ומה מלאכתך?"

השיב להם: "‏אני מעיר פלונית של מלכות איטליה הידועה לכם, ומלאכתי רופא."

והיה כשומעם שהוא רופא, תכף לקחו אותו ויביאו אותו אל המלך, שכן ציוה המלך אל שומרי העיר, שכשיראו איזה רופא חדש נכנס לעיר, תכף יוליכוהו אצלו לבקר את בתו, אולי יימצא מי שיכיר בחוליה וימצא לה רפואה.

ותכף קיבלו המלך בכבוד גדול והכניסו אל בית הנשים, אשר בת המלך שוכבת. והנה מלאה רופאים בקיאים, ואביה ואמה על ראשה נאנקים ונאנחים, בראותם מצב הבת היקרה אשר כפשע בינה ובין המיתה.

ויקרא החכם הרופא הנזכר: "הוציאו כל איש מעלי, שאני צריך להיות לבדי עם החולה לעיין בישוב הדעת בחוליה."

ויענו אביה ואמה: "עשה הטוב בעיניך, וה' יהיה בעזרך ויפקח עין שכלך, שתוכל להבין ולהכיר לוליה, ויבוא רפואתה על ידך."

ויצאו כולם, והדלת סגר אחריו. וייגש אליה החכם וילחש באוזנה ויקרא לה ויאמר לה: "שרה, שרה, בתי, הטי אוזנך ושמעי דברי, שאני אבי שלמה אהובך."

והיא היתה נרדמת בכובד חוליה ורוח אין בקרבה.

ויוסף עוד לקרותה שרה בשמה ובדברים הנזכרים לעיל פעמיים שלוש, והיה אומר לה: "לפחות שאי עיניך וראי."

עד שנתעוררה מעט לקול הקריאה, כשומעה את הקול קורא וקוראה בשם שרה. והשם הזה היה נעלם ואיש לא ידעו. ותפקח עיניה לראות מי הוא זה אשר קראה בשמה.

ויאמר לה החכם: "בתי, אני אני הוא שקראתיך בשמך. הסירי את חוליך מעליך, שאני אבי שלמה אהובך, באתי אליך בשליחות שלמה בני."

באותה שעה שב רוחה בקרבה, ותען ותאמר לו: "אמת אתה מדבר? הייתכן הדבר הזה? העודנו חי ידיד נפשי בעולם?"

אמר לה: "עודנו חי ובריא אולם, ואני אביו באתי אליך בשליחותו. והרי החותם שלך, שנתת לו לזיכרון."

וכאשר ראתה את טבעתה, האמינה לדבריו. ומרוב חולשתה לא היה בה כוח לדבר דבר.

ויאמר לה החכם: "תרמי לשתות איזה מרק להחיות את נפשך?"

השיבה לו: "היכן נמצא מרק כשר, ואיככה אוכל לשתות מרק טריםה? שמיום הפרדו מעלי, אהובי ידידי, לא בא בפי בשר טריפה ולא נטמאתי בשום טומאה."

אמר לה: "אל תחושי לזה, שאני כבר ידעתי והבאתי עמי מרק כשרץ"

ותכף הוציא המרק מאמתחתו והשקה אותה מעט. ויצא החוצה ויאמר לאביה ולאמה: "בעזרת השם עיינתי והבנתי והכרתי את חוליה. ותהילה לה' יתברך שבדרך נס נמצא אתי משקה הרפואה הצריכה לה, שהוא דבר יקר הערך הרבה מאוד."

וכשומעם המלך והמלכה שהכיר בחוליה ובידו רפואתה, שמחו שמחה רבה על הבשורה הטובה שבישרם לרפואתה ולהחיותה, ויאמרו לו: "הננו מוכנים לפרוע לך שיווי זאת הרפואה ככל אשר תאמר, כי הוא זה, מלבד תשלום שכר פעולתך הראוי לך. ומתנתך כיד המלך הטובה והרחבה."

והיה משקה אותה מהמרק שהביא עמו מעט מעט עד כלותו. ויהי ככלותו, אמר למלך שהוא צריך לילך לעיר הקרובה לקנות הסממנים הצריכים לזאת הרפואה שאינם נמצאים פה העירה ואעשה ואתקו שם משקה הרפואה ואביא אותו לכאן מוכן ומזומן.

ויאמרו לו" "לך לשלום ועשה ואל תאחר."

וילך לאותה העיר הקרובה של יהודים, וקנה כמה אווזים ועופות מפוטמים וישחטם ויבשלם בכל התיקונים. ועשה המרק בפני עצמו בצלוחיות. וגם בישל הבשר בפני עצמו וטיגנה בטוב והניחה בקופסאות. ויקם וישוב למקומו אצל בת המלך. והיה מאכיל ומשקה אותה יום ולילה מכל אשר הביא עמו – בשר ויין וכו'. והכל בצנעה בבית המיוחדת להם, וזר לא יקרב אליהם. והכל היה מונח בארגז סגור והמפתח בידו, עד שהבריא אותה, וקמה ממיטתה ועמדה על עומדה בתוך ביתה, מהלכת לאט לאט על משענתה, עד ששבה לבריאותה וחזר יופייה כבראשונה. והחכם לא הניחה לצאת מפתח ביתה.

‏והיה כאשר ראה החכם, שבטוב נתרפאה, אמר לשרה: "עתה שתהילה לה' יתברך, חזרת לבריאותך, צריכים אנו לבקש אופן לילך ולחזור אצל בני שלמה אהובך, שגם הוא דבקה נפשו אחריך ונפשו קשורה בנפשך ומשתוקק ומתאווה, יפה שעה אחת קודם, לראות פניך."

אמרה לו: "ואיך נעשה שקשה עלי המעשה?"

אמר לה: "אני אייעצך עצה טובה למלט את נפשך. קחי מעט כרכום או זעפראן ומשחי פניך, שיראו ירוקות ולא צהובות כדרך הבריאות והטובות. ואחר כך אני אומר למלך אביך שעדיין יש לך שורש החולי וצריך לשרש אחריו, שם חס וחלילה יישאר השורש, יש חשש שתחזור ותצמח ותיפול בחולי יותר כבד מבראשונה ותהיה בסכנת מוות חס וחלילה. ותיקונה הוא שתחליף האוויר ותלך איזה זמן לטייל במדינות אחרות. ותעבור בים דרכה, שהים הוא מסוגל הרבה לעקור ולשרש כל הליחות הרעות וכו'. ובזה האופן נוכל להוציא ממאסר נפשנו ולילך אל מחוז חפצנו."

ותאמר לו: " טוב הדבר אשר דיברת לעשות. והנני מוכנת לשמוע דבריך בכל אשר תאמר אלי לשמור ולעשות.

וכן היה. ויאמר החכם למלך, אבי הנערה: "שא נא עיניך וראה בתך שתהילה לה' יתברך, עזרני ה' והוצאתי אותה ממוות לחיים. האומנם הבט וראה תואר פניה הירוקות, כי פניה לא היו לה עוד. וזהו אות וסימן שעדיין שורשי החולי לא נעתקו ממקומן. ואם חס וחלילה יישארו בה, קרוב לודאי שתשוב לה חוליה ותחזור חנה לשחרירותה ואזי תהיה חס וחלילה בסכנה עצומה."

ויענו ויאמרו לו המלך ונמלכה: "אין המצווה נקראת אלא על שם גומרה, וכמו שאתה התחלת במצווה ותהילה לאל יתברך, על ידך מצאה תרופה, מה שלא מצאו שום רופא שבעולם, כן תשתדל לגמור רפואתה בכל אופן שיהיה כפי חוכמתך. ואנחנו מוכנים לשלם לך בטוב שכר פעולתך."

ויאמר להם: "עצתי אחת היא, שצריך שתשנה האוויר איזה זמן לילך לטייל באיי הים, ובעוברה דרך ים תשליך כל המרות השחורות והרעות, אשר נתהוו לה בימי חוליה, ואז תתרפא במושלם ותחזור לבריאותה יופיה והדרה יותר מבראשונה."

ויאמר לו המלך: "כן נעשה כאשר דיברת."

ויאמר להם "צריך אני גם כן לילך עמה כדי להשקותה דבר יום ביומו משקים הצריכים לה."

ויאמרו לו אביה ואמה: "הנה היא בידך, הנה היא לפניך, קח ולך ועשה בה כטוב בעיניך, שידענו והכרנו בך שאתה אוהב אותה כבתך. ושאל נא מה אתה צריך לכל צרכיכם ויינתן לך. ואם תצטרך איזה משרתים מעבדי, אשלח עמך."

ויאמר החכם: "אין טנו צריכים שום אדם אחר עמנו. שאני בעצמי אעשה לה כל צורכה כדרך האב עם בתו אשר אהבת עולם אהבתיה. ותנה אותה על ידי, ואני אשיבנה אליך."

ויאמרו לו: "הרי היא מסורה בידך."

ותכף הזמינו להם כל צורכיהם וגם סך גדול ממון נתן המלך בידו בעבור טרחתו ולכל הוצאותיהם. והנערה ליקטה כל מיני תכשיטי זהב וכסף ואבנים טובות ומרגליות, כל אשר היה תחת ידה. ותנשק את אביה ואת אמה, ויברכו אותה ויאמרו לה: "לכי לשלום ובמהרה נזכה לראות פניך לחיים טובים ולשלום."

‏ויסעו וילכו שניהם יחדיו אל הספינה. וה' הולך עמם וינחם אל מחוז חפצם. ובימים מועטים הגיעו ליפו, תבנה ותכונן.

באותו הזמן שאביו הלך לבקש את שרה מאהבת בנו יחידו, פן יקראנו אסון כנזכר לעיל, ובנו שלמה הנזכר לעיל, מרוב אהבת הנערה ואנחתו, שלא היה מאמין בדעתו שייתכן בעולם שיוכל להביא אצלו, עד שגם הוא נפל למשכב והגיע עד שערי מוות.

אז חזר אביו עם הנערה הבת אהובה שרה. ובהגיעם חיפו כנזכר לעיל, וישאל החכם את אנשי מקומו עיר הקודש ירושלים תבנה ותכונן, הנמצאים שם עמו, לשלום אשתו ובפרטות על בנו יחידו.

ויאמרו לו: "הם בטוב, אבל בנך הנחנו חולה."

והיה כשומעו, ויתעצב אל לבו ויגדל צערו ולא שקט האיש לנוח אפילו לילה אחד. וימהרו ללכת הוא ושרה לעיר הקודש תבנה ותכונן, אולי ימצאוהו חי, וכראותו את אהובתו, תשוב רוחו בקרבו.

ולא הספיק ליכנס לשערי ירושלים, עד שבנו נפטר לבית עולמו ונפשו עלתה לשמיים.

‏וכאשר נכנס לעיר ושאל על בנו, אמרו לו: "בשעה זאת נפטר לבית עולמו."

ויזעק זעקה גדולה ומרה, ויבוא עד לפני פתח ביתו, והנה קול נהי נשמע, קול יללה מאמו השכולה. ויקרע שמלותיו ונכנסו לבית הוא ושרה צרה ומצירה. ושרה שומעת את כל הקורות והיא עצרה את רוחה, ולא פתחה פיה בחוכמה מטוב ועד רע, ולא בכתה ולא נאנחה. ותכף נכנסה לחדר שהנפטר שם ותאמר לכל העומדים שם: "בבקשה מכם שתלכו מכאן כולכם." ותקרא: "הוציאו כל איש מעלי, שאני רוצה להיות בבית יחיד עם המת כמו שעה להפיג צערי ואנחתי, מאחר שבעבורו באתי מארץ מולדתי ועזבתי אבי ואמי ומשפחתי ומלכותי."

וכן היה, שיצאו כולם לעשות רצונה והניחוה עם המת יחידה, והיא סגרה הדלת בעדה.

‏ותפתח את החלונות ותיתן את קולה בבכי ותאמר: "אנא ה' אלהי, אתה בוחן לבות וכליות, ידעת את לב אמתך, כי בשמעי גודל אלהותך ושאתה אלהי עולם, אשר בראת כל בריותיך, כדי שכירו גודל מלכותך ויכולתך, אשר מי אל בשמים ובארץ אשר יעשה כמעשיך וכגבורותיך, ובפרט לעם ישראל אשר בחרת לגורלך ולכל הבאים לחסות תחת כנפיך, ובכלל עזוז נוראותיך שאתה עתיד להחיות מתוך אשר מבני ישראל, המה בני בחיריך. וכשומעי כל זאת דבקה נפשי אחריך, ועזבתי אבי ואמי ומלכותי וארץ מולדתי, ובאתי לחסות תחת כנפיך, ונתקשרתי בעבותות אהבה בתורתך ומצוותיך. ומי הוא שהביאני עד הלום להכיר אלוהותך? הלא הוא זה הבחור מבחירי יראיך, זרע אברהם אהובך. והוא הכניס בלבי רשפי אהבתך, ונשבענו שנינו שלא להיפרד זה מזה כל ימי חיינו ולהזדווג יחד לקיום מצוותיך. ובכן השקיפה ממעון קודשך בעין חמלתך, והראני נא נפלאותיך, וייאמן דברך, וידעו כל הגויים שאתה קרוב לכל קוראיך, והשב רוחו בקרבו, לבחירי זה שלמה בן אמתך, למען ידעו כל עמי הארץ, שאתה אלהי עולם ה', ובידך רוח כל בשר איש, ממית ומחיה למאמינים בשמך. ואם חס וחלילה לא תענני, ולא תעשה בקשתי, טוב מותי מחיי, והריני מוסרת נפשי אליך, ומהר חנני וענני ושמע תפילתי, ואל דמעתי אל תחרש, כי אתה שומע תפילת כל פה. ברוך שומע תפילה!"

‏ואחר כך נשתטחה על פני המת בחירה, ותשם פיה על פיו ועינה על עינו וכו', ותזעק בבכי גדול ותאמר: "שלמה, שלמה, ידירי וחמודי, ענני בעת ובעונה הזאת. היא אהבתך אשר עזבתני מרה כלענה, שבעבור אהבתי נכספה וגם כלתה נפשך. וגם אנוכי לא אזוז ממך, עד אשר תצא נפשי אחריך."

עד שכמעט נתעלפה מרוב צעקתה ובכייתה, והיא שטוחה על פניו.

‏וה' שמע תפילתה, שדבריה ודמעותיה דפקו שערי רחמים. ובעודה שטוחה עליו, נזדעזע המת;. וכשומעה, נרתעה לאחוריה וקמה על עומדה. ועוד מעט, ויפקח את עיניו ויפן כה וכה.

ותחזק את לבה ותאמר לו: "אהובי, חביבי, הנני שרה ארוסתך, באתי לקראתך."

ותנשקהו ותחבקהו, והוא עודנו דומם ואין רוח בקרבו להשיב אליה. ותכף פתחה את הדלת ותקרא לאביו ולאמו, שימהרו להביא לו איזה משקה להחיותו.

וכאשר נכנסו אל הבית אביו ואמו ויראוהו שהוא חי, גדלה שמחתם עד שכמעט פרחה נשמתם. ובירכו: ברוך מחיה המתים! והתחילו להחיותו ולהחזיקו בכל מיני משקים ורפואות וסממנים.

וכשהבריא ונתרפא, עשו החופה ברוב ששון ושמחה, ונסו יגון ואנחה, ונשארו ששים ושמחים בהשקט ובטחה.

‏כן הקדוש ברוך הוא יעשה עמנו אות לטובה ויעשה עמנו נסים ונפלאות וישיב שבותנו אל הארץ הטובה. אמן, כן יהי רצון.

 

למדנו מהמעשה הנורא הזה. ראשונה, כמה גדול זכות המתעסק עם הציבור לשם שמים. ובפרט בעת צרתם להשתדל בכל כוח להוציאם מהצרה להרווחה ולהחיותם, כידוע שכל המקיים נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם מלא. שהרי מצאנו ראינו שהחכם הנזכר אחרי היותם הוא ואשתו באים בימים ומעולם לא זכו לבנים, בעבור שקיבל עליו לילך בשליחות מצווה גדולה להחיות עם רב מישראל בעת צרה, אפילו קודם לכתו לקיים מצוותו, ויזכור אלהים את אשתו, וה' פקד את שרה ויפקדה בבן זכר טוב ילד חכם.

שנית, ידענו כמה גדלה כוח האמונה בה' ובתורתו עדות ה' נאמנה. וגם בדברי רבותינו ז"ל שבפיהם נכונה. שבעבור ששמעה זאת האשה כוחו יתברך ואלהותו וממשלתו בכל העולם בים וביבשה, ושמעה שבידו להמית ולהחיות מתי ישראל אחר ביאת הגואל, דבקה נפשה בתורתנו הקדושה והניחה אביה ואמה ומלכותה ובאה לחסות תחת כנפי השכינה. וזכתה להיות כאליהו ואלישע שהחיו המת בתפילתם. גם היא כשאירע לה, שמת החתן באהבתה, מסרה נפשה לה' בתפילתה. וה' משמים שמע צעקתה והחזיר נשמות לפגרים מתים. וידוע שאמונת תחיית המתים אינה מפורשת בתורה, כי אם בנביאים ואסמכוה אקרא. והעיקר היא האמונה בכל דבר שבעולם ובפרט במה שציוונו ה' על ידי נביאיו וחכמיו. וכמו שכתוב לא תסור מן הדבר וגו'. וכמו שאמרו רז"ל בשכר ויאמן העם כי פקד ה' וגו', זכו לגאולה. וכן בעבורה אנו עתידים להיגאל גאולה אחרונה, ובלבד שתהיה אמונתנו שלימה בצירוף מעשים טובים ותשובה. הי יזכנו לטהר את לבבנו. לב טהור ברא לנו אלהינו. ובזכותה נזכה לראות בניין בית מקדשנו במהרה בימינו, אמן, כן יהי רצון.