לדף השער

מנחת כלולות

בת הכפר שעלתה לגדולה

אותו לילה ישן המלך בנווה המדבר ולמחרת היום לאחר שהיטיב לבו בתמרים וריווה צימאונו במי המעיין, נפרד מן הצבי לשלום ויצא לדרך.

"ועתה," אמר מספר הסיפורים לשומעיו המשתאים, "נניח לשעה קלה למלך ולרעייתו ונפנה ונראה את אשר ארע במקומות אחרים."

בבקתה דלה אשר ניצבה לא הרחק משפת נחל חיתה כובסת ענייה עם בעלה ובתה הצעירה. באחד הימים קמה הילדה משנתה ואמרה לאמה:

"אמא, חלום מוזר חלמתי הלילה!"

"ספרי לי את חלומך, בתי" השיבה הכובסת "אולי דבר טוב צפון בו."

"בחלומי," אמרה הילדה "ראיתי כוכב נוצץ יורד משמים ונוחת על כתפי ושמלתי הבלויה הפכה לשמלת פאר עטורה כסף וזהב, ונסיך יפה תואר רכוב על סוסה אצילה נשא אלי בדהרה ונופף לי בידו לשלום. כזאת ראיתי בחלומי ולא אדע מה פשר הדבר."

וכששמעה זאת הכובסת נשקה לילדה ואמרה לה: "סימן טוב הוא, חביבתי, ורמז לבאות."

הילדה שקעה במחשבות ואחר כך הוסיפה: "אמא, כאשר עמדתי על דעתי ולמדתי קרוא וכתוב, סיפרת לי כי לא מרחמך נולדתי וכי בת מאומצת אני לך. אמרת לי אז כי באחד הימים ביושבך לכבס על שפת הנחל ראית תינוקת טבועה למחצה נישאת בזרם וצפה על פני המים וברצון האלוהים משית אותה מן הנחל והשבת אותה לחיים. אני הייתי אותה תינוקת ולך אני חבה את חיי. והנה סיפרת לי גם כי בעת שמשית אותי לבושה הייתי בבגדי מלכות ומחרוזת פנינים יקרות הייתה ענודה לצווארי. הסבורה את שבת מלכים הנני ועתידה אני לשוב לגדולתי?"

"אכן כך ארע הדבר" אמרה הכובסת "ויתכן כי דם מלכות זורם בעורקיך. ומי יודע אולי יתגשם חלומך ותזכי להגיע למלכות כשם שארע לנג'מה בת האיכרים שהייתה לנסיכה!"

"ומהו סיפורה של נג'מה?" שאלה הילדה, והכובסת חיבקה אותה בזרועותיה והחלה לספר:

מספרים, ורק האל בשמים הוא היודע אם אמת הדבר ואם לאו, שבוקר אחד עם עלות השחר התעורר עבאס, המלך המהולל, משנתו, התיישב במיטתו ומיד פקד להבהיל אליו את הווזיר הראשי.

כשהגיע הלה כעבור שעה קלה, שערו סתור ועיניו עוד אדומות משינה, פנה אליו המלך ואמר: "חלמתי הלילה חלום. רצוני הוא שתפרש את חלומי ותסביר לי מה הוא צופן בחובו!"

"אם יואיל הוד מלכותו לספר לי את חלומו" השיב הווזיר, "אעשה כמיטב יכולתי להסבירו ולפרשו."

"לא" אמר המלך קצרות "אתה תפרש לי את חלומי מבלי שאספר לך את תוכנו!"

שעה ארוכה החריש הווזיר ולבסוף אמר: "הו מלך המלכים, תפארת העולם, הענק לי בחסדך ארבעים יום להרהר בדבר ואז אביא בפניך ברצון האל את החלום ופתרונו."

"טוב ויפה" אמר המלך "אתן לך ארכה ובתום ארבעים יום תשיבני דבר." והוא פטר את הווזיר מלפניו.

הווזיר פרש לביתו ולבו כבד עליו. הוא הרבה לבכות ולהתפלל לאל הכל יכול שיסייע בעדו ויפקח את עיניו, אך לא עלה על דעתו כל רעיון כיצד יוכל לפתור את חידתו של המלך. מרוב דאגה חדל הווזיר לאכול ולא נתן תנומה לעפעפיו. בשרו כחש מיום ליום והחיוך סר מעל שפתיו.

בנו הבכור ראה כי אביו כמעט ואינו נוגע במזון שהוא מגיש לפניו, פניו חיוורות ודאגה מכרסמת את לבו.

"יאמר לי אבי, מה מייסר את לבו ומדיר תנומה מעפעפיו?"

"לשווא אתה חוקר אותי, בני" השיב הווזיר בעצב, "אין מזור לשברי ואין פתרון לדאגתי. רק האל בשמים היודע סתרי לבב אנוש ידע לפתור את חידת המלך ומי זולתו יפקח עיני ויחכימני למען אוכל להשיבו דבר?"

אך הבן לא חדל מלהפציר באביו עד אשר נענה לו הלה ופתח לפניו את סגור לבו וגילה לו מה דרש המלך מאיתו.

"אבי," אמר הבן "הרהורי עצב ומחשבות נוגות לא יועילו. גם אם תשב ארבעים יום בביתך לא תתקרב למטרתך כהוא זה. עליך לפעול!"

"ומה אתה מציע לי לעשות?" שאל האב.

"אשר לא יתייאש ולא יחדל מלחפש, יבוא האל לעזרו ויקרה לו נס! הבה ונצא שנינו לדרך ונחפש את אשר יקרה הגורל בפנינו."

אחרי היסוס מה נענה הווזיר לעצת בנו. הלה מיהר והביא צמד סוסים, עלה על גבו של אחד מהם ומסר את מוסרות השני ליד אביו.

"מוטב שניפרד וכל אחד מאתנו יחפש לבדו. כך יגדלו הסיכויים להצלחה."

הווזיר יצא לדרך. עת ארוכה רכב עד אשר הגיע לכפר קטן. שם קשר את סוסו לעץ, רחץ פניו, רגליו וידיו ונכנס למסגד הסמוך להתפלל.

זה מה שארע לווזיר, ואולם בנו רכב גם הוא עת ארוכה ובעת שרכב הרהר ללא הרף בחידה המוזרה שחד המלך לאביו והוא קיבל על עצמו בלבו שלא לאכול ולא לתת מנוחה לגופו ולמנוע גם מזון ומנוחה מסוסו עד אשר יעלה בידו לגלות את חלום המלך ופשרו.

יום תמים רכב ולעת ערב הובילה אותו דרכו לשפתו של אגם רחב. הוא נהג את סוסו אל שפת האגם כדי שזה ירווה את צימאונו והסוס פסע ונכנס אל תוך מי האגם הצוננים. והנה באותה עת עצמה שחתה במי האגם נערה צעירה ובראותה את הסוס הניצב במים, חמדה לה לצון והתיזה עליו מים מלוא חופניים.

"הו נערה," אמר לה בן הווזיר, "את משתעשעת לך בעוד לבי נוטף דם טיפה אחר טיפה!"

אך הנערה לא הניחה לו לסיים את דבריו ומיד אמרה לו: "הו, בן הווזיר, קל דעת שכמותך, משימה כבדה נטלת על עצמך!"

"התדעי את אשר צפון בלבבי?" שאל העלם המופתע.

"יודעת אני כי קבלת על עצמך שלא לאכול ולא לנוח וכך גם סוסך עד אשר תמצא תשובה לשאלה שהציג המלך לאביך!"

"אם נסתרות לב האדם אינן חתומות בפניך" אמר לה העלם "אולי תדעי גם את אשר חלם המלך על משכבו ומה פשר חלומו?"

"אכן, גם זאת אדע" השיבה לו הנערה "טס זהב ראה המלך בחלומו ועליו סכין מונח וכמה אליות כבש. הסכין קוצץ את האליות, מנתחם לנתחים ומורידם לצלחת, אך יד נעלמה מוסיפה עוד ועוד אליות והסכין אינו חדל מלקצוץ. זה הדבר שראה המלך בחלומו!"

"ומה פשר החלום? המשיך בן הווזיר ושאל.

"כזה הוא פשר החלום: הטס הוא סמל לאדמה והסכין הוא עזריאל, מלאך המוות, ואליות הכבשים הן האנשים החיים על פני האדמה. כשם שהסכין חותך את האליות לנתחים קטנים ותמיד מתווספות למגש אליות חדשות והוא נשאר מלא, כך גם נוטל מלאך המוות עוד ועוד נשמות מן העולם ואף על פי כן אין העולם מדלדל ותמיד שוקק הוא חיים!"

כאשר שמע בן הווזיר את תשובתה, סיפר לה מי הוא ומי אביו ושאל אותה למוצאה ולמקום מגוריה. הנערה השיבה לו כי היא בתו של ראש הכפר וכי מתגוררת היא בבקתה השוכנת לא הרחק משפתו של האגם. היא הפצירה בו שלא לגלות לאיש כי היא זו שפתרה את חידת המלך.

בן הווזיר הודה לה במלים נרגשות ומיד פנה לשוב על עקבותיו ולחפש את אביו כדי לבשר לו על הצלחתו.

הוא חצה את הארץ לאורכה ולרוחבה עד אשר מצא אותו ובישר לו כי גילה מה חלם המלך בשנתו ומה פשר חלומו.

הווזיר שב לחצר המלך, התייצב לפניו וסיפר לו את כל אשר שם הצעיר בפיו.

כששמע המלך את דבריו דרש לדעת כיצד עלה בידו לגלות את צפונותיו והווזיר הודה כי בת איכרים מכפר פלוני היא אשר סייעה בידו. המלך שלח להודיע לנערה כי עומד הוא לבקרה ועל עבדיו פקד לערוך את כל ההכנות הדרושות. הללו מיהרו ופרשו שטיחים לאורך כל הדרך המובילה מן הארמון אל הכפר והמלך רכב על סוסו עד בואו אל בקתתה. ראש הכפר קיבל את פניו בהדרת כבוד וציווה להגיש למלך מאכל ומשתה. לאחר שסעד המלך את לבו פקד להביא את הנערה לפניו ואמר לה: "כזאת וכזאת ארע לי בחלומי והגד הוגד לי כי את היא זו אשר פתרה את חידתי ופענחה את צפונות לבבי. כיצד עלה הדבר בידיך?"

"הו מלך המלכים, תפארת העולם והדרו, דע לך כי כאשר ראיתי את סימני הצער והמצוקה על פניו של בן הווזיר נכמרו רחמי עליו וצער פילח את לבי ובאותו רגע שלח לי אלוהים ברוב חסדו את התשובה והעלה אותה על דל שפתי!"

"אם אכן האל הכל יכול הנחה אותך בתשובתך, לא יבצר ממנו לשוב ולעוזרך. שלושה דברים מבקש אני שתביאי לפני: בן אשר ידמה לי במראהו וסוס אשר ידמה לסוסי האהוב וכלב ציד, זרזיר מתנים, אשר לא יבדל במאומה מכלבי שלי!"

הנערה הרהרה בדבריו ולבסוף השיבה: "הוד מלכותו, תן לי ארכה שנה ויום ואני אמלא את כל משאלותיך לשביעות רצונך."

וכששמע זאת המלך נפרד ממנה לשלום ושב לארמונו.

אחרי צאתו של המלך הגתה הנערה עת ארוכה בדבר ולבסוף קראה לעבדה וצוותה עליו להביא את סוסתה ואת הכלבה שלה. היא עטתה עליה מלבוש גבר ובחברתו של העבד, הסוסה והכלבה, שמה פעמיה אל עיר הבירה, מקום מושב המלך. כאשר הגיעו לשם פקדה הנערה על עבדה להתייצב בחצר המלך ולזעוק בקול. היא אמרה לו להגיד כי שודדים תקפו אותם בדרך ושדדו מהם את כל נכסיהם. העבד עשה כמצוותה ועד מהרה הגיעו זעקותיו לאוזנו של המלך. זה האחרון ציוה על הווזיר שלו לגשת לחצר ולברר מה פשר הזעקות וכשבא הווזיר אל העבד ושאל אותו לסיבת צעקותיו השיב לו הלה במילים ששמה הנערה בפיו.

כששמע המלך מפי הווזיר את מה שארע פקד להביא בפניו את ההלך ולנהוג בו כבאורח חצר המלכות ואת העבד ציוה לארח במדור העבדים. הנערה התייצבה לפני המלך מחופשת כגבר והמלך לא הכירה. היא קשרה עימו שיחה ושעשעה אותו עת רבה בסיפוריה. המלך האזין לה ברצון והשתאה לחכמתה ולצחות דיבורה. לאחר שישבו ושוחחו שעות אחדות אמר המלך כי השעה מאוחרת וכי הגיעה העת לשכב לישון.

"לא" אמרה הנערה המחופשת "השינה ממני מהלאה. איני יכול לתת תנומה לעפעפי. המחשבה על נכסי השדודים מדירה את שנתי. הבה ונבלה את הלילה, אתה ואני, במשחק עצמות הכבש."

"וכי במה תשחק ועל מה תהמר אם יצאת נקי מכל נכסיך?"

"עדין נמצא ברשותי סוס ואני נכון להמר עליו מול סוסך האהוב!"

"טוב ויפה." אמר המלך והם החלו במשחק. עד מהרה גברה ידה של הנערה והיא זכתה במשחק. הנערה פקדה על עבדה להתייצב בפניה ואמרה לו לגשת לאורוות המלך, ליטול משם את הסוס ולקושרו עם סוסתה שלה.

המלך והנערה שבו לשחק והפעם העמיד המלך את כלב הציד שלו מול כלבתו של האורח ושוב גברה יד הנערה והיא זכתה גם בכלב.

"ועל מה נשחק עכשיו?" שאל המלך.

"הפעם אהמר על עצמי" השיבה הנערה המחופשת והמלך הסכים. הם שיחקו והנערה הפסידה.

"עתה משזכית בי" אמרה הנערה "עלי לחלוק עמך יחד את יצועך!"

"זאת לא זאת" אמר המלך "לא אכניס גבר למיטתי!"

"אם כך" השיבה הנערה, "שא תפילה של שתי כריעות ובקש מן האל הכל יכול כי יהפכני לאשה, ואני אתייצב מאחוריך ואומר אמן."

המלך עשה כעצתה, כרע על ברכיו והחל להתפלל, והנערה פשטה באותו זמן את בגדי תחפושתה.

כאשר סיים המלך את תפילתו הסב פניו ולמרבה הפתעתו גילה כי במקום הסוחר הזר ניצבת לפניו נערה יפת תואר. שעה ארוכה השתעשע המלך בחברתה ולבסוף הציע לה לחלוק עמו את יצועו.

"זאת אעשה ברצון, אם תיתן בידי חוזה נישואין כתוב וחתום בעצם ידך!" אמרה לו.

המלך שהיה מוקסם מיופייה ומחן הליכותיה הסכים ברצון. הוא ערך חוזה נישואין כדת וכדין, חתם אותו ומסרה לידה והשנים שכבו לישון יחדיו. באותו לילה עצמו, ברצון האלוהים הרתה הנערה למלך ונתעברה ממנו.

למחרת היום לעת ערב השקתה הנערה את המלך ביין עד אשר נרדם ובאישון לילה נמלטה מן הארמון בחברת עבדה, סוסתה וכלבתה. מקץ תשעה ירחים, תשעה ימים, תשע שעות ותשע דקות לעלותה על יצוע המלך, הביאה הנערה בן לאוויר העולם אשר דמה בתוארו ובמראהו לאביו. משחלפו שנה ויום שלחה הנערה להודיע למלך כי יבוא אליה לכפרה כיון שעלה בידה להגשים את כל משאלותיו.

המלך יצא מארמונו ובא לכפר. לאחר שסעד את לבו בחברת הנערה, צוותה זו האחרונה להביא את התינוק ומסרה אותו לידי המלך המשתאה. אחר כך פקדה על עבדה להביא גם את הסוס והאת כלב הציד.

"מי הוא התינוק הזה שכה דומה לי במראהו ואיך עלה בידך להשיג סוס וכלב ציד שאינם נבדלים במאומה מן הסוס והכלב שהיו ברשותי?"

"התינוק הוא בנך שלך והנה גם חוזה הנישואין בינינו" השיבה הנערה "והסוס והכלב הם צאצאים לסוסך ולכלבך אשר הפסדת במשחקך אתי באותו לילה!"

כאשר שמע זאת המלך נפקחו עיניו לראות. הוא נוכח לדעת כי בתו של ראש הכפר והסוחר המחופש ששהה בארמונו והפך לנערה – חד הם. הוא העריף על כלתו אהבה ותפנוקים וערך מסיבה גדולה לכבוד בנו הנולד לו וחי עם רעייתו באושר שנים רבות וברבות הימים עלה הבן לכס המלוכה ונודע כמלך נדיב וצדיק.

"זהו סיפורה של נג'מה, בתו של ראש הכפר שעלתה לגדולה" סיימה הכובסת את סיפורה "ומי יודע? אולי גם לך נכון גורל דומה, כי הנגלות לנו והנסתרות לבורא עולם!"

לסיפור הבא

לסיפור הקודם

לאתר האינטרנט של מרכז מס"ע