מס"ע

 

מרכז סיפורי עם ופולקלור

 

C. F. F

Center of Folktales and Folklore

 

חזרה לדף הראשי

חזרה לדף מסע אל ים הסיפורים היהודי

 

מסע אל ים הסיפורים היהודי

 

‏מסעות אלכסנדר מוקדון

ערך ועיבד יואל פרץ

     התחנה הראשונה שלנו תהיה סיפורים יהודיים על אלכסנדר מוקדון. לפני שאנו מגיעים לסיפורים עצמם, קצת חומר רקע על האיש והתקופה.

     אלכסנדר נולד בשנת 356 לפנה"ס במוקדוניה (צפון יוון) ונפטר ממחלה בשנה השלושים ושלוש לחייו כלומר בשנת 323 לפנה"ס. בהיותו בגיל שלוש עשרה זכה אלכסנדר להיות זמן קצר תלמיד של אריסטו (תלמידו של אפלטון, איש רב תחומי, פילוסוף, חוקר טבע וחוקר ספרות). חמש שנים אחר כך בהגיעו לגיל שמונה-עשרה (334 לפנה"ס) הוא יוצא בראש צבאו להלחם באימפריה הפרסית. לא ניכנס כאן לתיאורי הקרבות, אבל שנתיים אחר כך הוא כבר משתלט על אסיה הקטנה (תורכיה של היום) וכובש את ערי החוף הפניקיות צור וצידון. משם הוא ממשיך דרומה לארץ ישראל ולמצרים. נראה שלא טרח לבקר באזורים היהודיים של ארץ ישראל ובירושלים, שהייתה אז מקום די נידח. על כל פנים הוא כובש את עזה, משתלט על מצרים ואז פונה מזרחה, משלים את כיבוש עיראק והממלכה הפרסית ומתקדם לתוך מרכז אסיה. בשנת 327 לפנה"ס הוא כבר משלים את כיבוש האזור ההררי של מרכז אסיה ומגיע עד צפון הודו. עם כיבושיו של אלכסנדר מגיעה לקיצה תקופת הכיבוש הפרסי שהתחילה בימי כורש ונמשכה כמאתיים שנה. (אגב בתקופה הפרסית נקראה ארץ ישראל בשם נפת יֵהוּד [יֵהֻד בכתיב חסר]. אם תסתכלו על מטבע של שקל תבחינו לצד הפרח המשולש בשלוש אותיות בכתב העברי הקדום. הראשונה המזכירה בצורתה יד היא האות יוֹד, השנייה שצורתה כמסרק היא האות הא והאחרונה, המזכירה בצורתה דלת משולשת, היא האות דלת, וביחד יֵהֻד. השקל עוצב על פי מטבע פרסי שהוטבע בנפת יהודה). כמאה ושישים שנה אחר כך, בשנת 164 לפנה"ס, מניף מתתיהו את נס המרד ומסתיים השלטון היווני בארץ ישראל.

     אלכסנדר התקבל על ידי היהודים בברכה ואגדות רבות מספרות על כך שנטה חסד ליהודים ופסק לטובתם בסכסוך המתמשך בינם לבין השומרונים. הדים לסיפורים אלה אנו מוצאים כבר בתלמוד וכאן אביא בפניכם אגדה תלמודית על מסעותיו.

     האגדה שברצוני לספר לכם בנוסח מעובד שלי, מבוססת על שני מקורות: על התלמוד הבבלי (מסכת תמיד, דף לב עמודים א-ב), ועל התלמוד הירושלמי (מסכת בבא מציעא, פרק ב דף ח טור ג , הלכה ג).

     מה שאני מביא כאן בפניכם הוא בגדר טעימה בלבד. סיפורי אלכסנדר סופרו שוב ושוב החל מתקופת התלמוד ועד לסוף ימי הביניים ואף מעבר להם. מי שמבקש לקבל מושג ראשוני על הנושא ולקרוא מעט במקורות עצמם, מוזמן לעיין בספרו של פרופ' יוסף דן, "עלילות אלכסנדר מוקדון" בהוצאת מוסד ביאליק (ספריית דורות), ירושלים, 1969. הספר ניתן להשגה בהוצאת ביאליק ומכיל הן מבוא רחב והן את המקורות עצמם.

 

איך החכים אלכסנדר 

     מספרים שכאשר הגיע אלכסנדר מוקדון לירושלים, פגש שם את חכמי היהודים והתייעץ אתם.

     "יש בכוונתי לערוך מסע למדינה רחוקה אי שם דרומה לאפריקה" אמר להם.

     השיבו לו החכמים: "תשמע, מדובר במסע מסוכן מאוד אל מעבר להררי חושך. לא תצליח לחצות את ההרים האלה!"

     "זאת אינה תשובה," פסק אלכסנדר, "לא באתי לשמוע אזהרות, אלא לקבל מכם עצה – איך אוכל לחצות את ההרים?"

     אמרו לו: "אם כך, קח חמורים לוביים שסגולתם היא שיש ביכולתם לגשש את דרכם גם בחשכה. קשור את החמורים זה לזה ומתח לאורכם בצד אחד חבל. אנשיך יאחזו בחבל וכך יובילו אתכם החמורים בבטחה לאותה מדינה."

     טוב, ללכת אחרי חמורים בחושך לא נשמע מפתה במיוחד, גם אם מדובר בחמורים מלוב, אבל אלכסנדר קיבל את העצה ובאמת הצליח להגיע לאותה מדינה שבירתה קצייא. לא ברור לי כל כך מקור השם. אפשר היה לחשוב שאולי השם נגזר מלשון קצה, כלומר קצה העולם, אבל כנראה שזה לא ההסבר הנכון.

     איך שלא יהיה, אלכסנדר הגיע לשם והטיל מצור על העיר. עד מהרה יצאה משערי העיר משלחת עם דגל לבן. כשהתקרבה המשלחת ראה אלכסנדר להפתעתו שמדובר במשלחת של נשים.

     "מה זה?" תהה אלכסנדר, "אין בעיר הזאת גברים?"

     מתברר שזו הייתה באמת ממלכת נשים ובראשן מלכה אשה (לא שלא היו שם גברים, אבל הם לא נחשבו במיוחד).

     "תשמע," אמרו לו הנשים, "אתה אלכסנדר, כובש מהולל שאיש אינו עומד בפניו, אבל פה אתה הולך ליפול בגדול!"

     "למה? מה הסיפור?"

     "תראה," אמרו לו, "אחת משתיים: או שתנצח אותנו ואז יאמרו כולם: 'גם כן כובש – נלחם בנשים!' ואם ננצח אותך – יהיה עוד יותר גרוע: כולם יגידו: 'המלך המהולל אלכסנדר הובס בידי נשים!' מוטב לך שתניח לעניין. בוא נעשה הודנא, בוא אל העיר בשלום ותפגוש את מלכתנו, שהיא גברת לעניין, מה דעתך?"

     אלכסנדר חשב קצת ואמר "בסדר."

     לדעתי המלכה הזאת הייתה באמת בחורה לעניין: גם חכמה וגם יפה. אומנם המקורות לא מזכירים את יופייה, אבל למה לא לפנטז קצת? נמאס כבר מכל הסיפורים שמתחילים במלים "היה היו מלך ומלכה. המלך היה חכם והמלכה הייתה יפה..."

     אלכסנדר מגיע לארמון. מקבלים אותו בכבוד מלכותי ועורכים לו סעודה מלכותית על שולחנות זהב עם כלים עשויים מזהב, וכשמגיע האוכל מתברר לו לתדהמתו שגם האוכל – תרנגולים מפוטמים ולחם וירקות – הכל עשוי מזהב.

     "יצאת מדעתך," הוא אומר למלכה, "מה אני, המלך מידס שאוכל זהב? (זוכרים את האגדה על המלך מידס?)"

     טוב, אולי הוא לא התבטא בצורה כל כך חריפה, אלא פשוט שאל אותה: "מה הסיפור?"

     אמרה לו המלכה: "האם לא בשביל זה הגעת לכאן? לחפש אוצרות כסף וזהב?"

     אלכסנדר הרגיש קצת לא נעים. "האמת," אמר לה, "אני קצת אנתרופולוג – את יודעת הייתי בילדותי תלמיד של אריסטו – ומעניין אותי לקבל מושג על אורחות חייכן ומנהגיכן, איך אתן מנהלות משא ומתן, איך אתן מסתדרות בלי הגברים?"

     "אם כך," אומרת לו המלכה: "באת בדיוק בזמן. במקרה היום אני יושבת בבג"ץ לסגור כמה משפטים שהשופטות שלי לא הצליחו להגיע בהן להכרעה. אתה מעוניין להתלוות אלי?"

     "בכיף" עונה לה אלכסנדר.

     טוב, הם הולכים לאולם בית המשפט ומגיעים שניים שרבים ביניהם. הסיפור הוא כזה: מתברר שאחד מהם קנה מחברו חלקת קרקע. אחרי כמה זמן, כשבא הקונה לעבד את השדה הוא חשף מטמון של דינרים והתעוררה בעיה – למי שייך המטמון. הקונה טוען: "קניתי את החלקה, לא את המטמון. המטמון לא שייך לי!" המוכר טוען: "מה פתאום! קנית ממני את החלקה עם כל מה שיש בה. המטמון הוא שלך!"

     אלכסנדר לא מאמין למשמע אוזניו (אני מתחיל להבין – הוא אומר לעצמו – למה השלטון בעיר הזאת בידי הנשים) והוא ממש סקרן לדעת איזה פסק דין תוציא כבוד השופטת, מלכת העיר.

     המלכה לא מתבלבלת. "תגיד," היא אומרת לאחד מהם, "יש לך בן זכר?"

     אומר: "כן. יש לי בן שהגיע לפרקו."

     "ומה אתך?" היא פונה לשני, "יש לך בת בגיל המתאים?"

    "אומר לה: "כן."

     "אם כך," פוסקת המלכה, "השיאו אותם זה לזו ותנו להן את המטמון כמתנת חתונה! (לא זה לא טעות, אני בטוח שהיא אמרה 'תנו להן' ולא 'תנו להם'. זה מה-זה מתבקש כאן...)

     אחרי שהם מסתלקים שמחים וטובי לב, רואה המלכה שלאלכסנדר מרוח חיוך גדול על הפנים. אומרת לו: "מה אתה צוחק? לא הוצאתי משפט צדק? אם היה מקרה כזה מגיע אליך, איך היית שופט?"

     "הייתי מוציא להורג את שניהם ומחרים את המטמון לאוצר המלך!"

     אמרה לו: "כל כך מהר שכחת את מה שאמרת לי כשהגשתי לך זהב לאכול?"

     ואלכסנדר – מה כבר יכול היה לומר לה? שתק כמו דג והפעם היה זה תורה של המלכה לחייך...

     המלכה חשבה רגע ואחר כך אמרה לו: "תגיד, אלכסנדר, השמש בארצך זורחת?"

     אומר לה: "כן."

     "וגשמים יורדים אצלכם?"

     "ברור"

     "ובהמה דקה – עיזים וכבשים – יש אצלכם?"

     "יש"

     "אז תדע לך שרק בזכות העיזים והכבשים השמש אצלכם זורחת והגשם יורד!"

     (בהזדמנות חגיגית זו היא גם ציטטה לו פסוק מתאים מספר תהלים "אדם ובהמה תושיע ה'" (תהלים ל"ו פסוק ז') ואלכסנדר שמן הסתם למד לא רק אצל אריסטו אלא גם ישב שנה שנתיים בישיבת 'מרכז הרב' נזכר מיד בפתיחה של הפסוק "צדקתך כהררי אל, משפטך תהום רבה" והבין את הרמז.

     האגדה אומרת שלפני שיצא משם בדרכו חזרה לארצו, ציווה אלכסנדר לחקוק על שערי עיר הנשים: "אני אלכסנדר, שוטה הייתי עד שבאתי לאפריקה ולמדתי חוכמה מן הנשים!"

    בדרך חזרה משם קרה לו עוד דבר נחמד ואם לא אכפת לכם, אספר לכן גם אותו. אתן זוכרות שבסיפור עם המלכה לא הייתה לאלכסנדר תשובה – שתק כמו דג, אז אפרורפו דגים, בשלב מסוים במסע הם חנו ליד מעיין ואלכסנדר שלח את הטבח שלו לשטוף את הדגים המלוחים שהביאו אתם במי המעיין. להפתעתו של אלכסנדר לדגים הרחוצים היה ריח ניחוח, ממש ריח גן עדן.

     בנקודה זו של הסיפור יש כמה גרסאות. גרסה אחת אומרת שאלכסנדר השתמש במי המעיין כמי בושם ושטף בהם את פניו, אבל גרסה אחרת אומרת שהוא היה סקרן מאוד לדעת מאין נובע המעיין הנפלא הזה. הוא הלך בעקבות הזרם והגיע לפתחו של גן עדן. אלכסנדר הקיש על השער והרים קולו: "פתחו לי את השער!"

     מבפנים ציטטו לו פסוק מתהלים:  "זה השער לה', צדיקים יבואו בו".

     "אני אולי לא צדיק גדול," אמר אלכסנדר, "אבל אם הגעתי עד כאן, לפחות תנו לי איזו מזכרת. אני מלך! אדם חשוב!"

     טוב, הממונה על השער מסר לידיו גולגולת. בשביל מה גולגולת? תכף תשמעו.

     אלכסנדר לקח את הגולגולת, שם אותה על כף אחת של המאזניים ועל הכף השנייה התחיל לערום זהב וכסף, אבל הגולגולת לא עולה למעלה!

     חזר אלכסנדר לחכמי ישראל ושאל אותם: "מה הסוד של הגולגולת הזו? למה שום זהב וכסף לא יכולים להכריעה?"

      אמרו לו: "הגולגולת הזו היא מידת החמדנות של האדם. עד שלא הולך אדם לעולמו ועיניו מתכסות עפר אין הוא חדל לחמוד עוד ועוד אוצרות!"

     "יש לכם הוכחה?" שאל אלכסנדר.

     "כמובן." אמרו לו. לקחו מעט עפר וכיסו את פתחי העיניים ומיד הכריעו הזהב והכסף את הכף. (וכדי שההוכחה תהיה שלמה, הם גם ציטטו לו פסוק מספר משלי: "שאול ואבדון לא תשבענה", ואלכסנדר שהיה מן הסתם בנעוריו תלמיד ישיבה הבין מיד שהם רומזים למחצית השנייה של הפסוק "ועיני האדם לא תשבענה" (משלי כ"ז פסוק כ').

 

להלן המקורות בארמית ובתרגום עברי:

 

תלמוד בבלי מסכת תמיד דף לב עמוד א

אמר להן: בעינא דאיזל למדינת אפריקי!

אמרו ליה: לא מצית אזלת, דפסקי הרי חשך.

 

אמר להן: לא סגיא דלא אזלינא, אמטו הכי משיילנא לכו, אלא מאי אעביד?

אמרו ליה: אייתי חמרי לובאי דפרשי בהברא, ואייתי קיבורי דמתני, וקטר בהאי גיסא, דכי אתית באורחא נקטת בגוייהו, ואתית לאתרך.

עבד הכי, ואזל מטא לההוא מחוזא דכוליה נשי, בעי למיעבד קרבא בהדייהו.

אמרו ליה: אי קטלת לן - יאמרו נשי קטל, אי קטילנא לך - יאמרו מלכא דקטלוהו נשי!

אמר להן: אייתו לי נהמא! אייתו ליה נהמא דדהבא, אפתורא דדהבא.

אמר להו: מי אכלי אינשי נהמא דדהבא?

אמרו ליה: אלא אי נהמא בעית, לא הוה לך באתרך נהמא למיכל, דשקלית ואתית להכא?

כי נפיק ואתי, כתב אבבא דמחוזא: אנא אלכסנדרוס מוקדון, הויתי שטייא עד דאתיתי למדינת אפריקי דנשיא, ויליפת עצה מן נשיא.

כי שקיל ואתי, יתיב אההוא מעיינא, קא אכיל נהמא, הוו בידיה גולדני דמלחא, בהדי דמחוורי להו - נפל בהו ריחא.

אמר: שמע מיניה: האי עינא מגן עדן אתי,

איכא דאמרי: שקל מהנהו מיא טרא באפיה. איכא דאמרי: אידלי כוליה, עד דמטא לפתחא דגן עדן,

רמא קלא: פתחו לי בבא!

אמרו ליה: (תהלים קי"ח) 'זה השער לה' וגו'.

אמר להון: אנא נמי מלכא אנא, מיחשב חשיבנא, הבו לי מידי!

יהבו ליה גולגלתא חדא, אתייה תקליה לכוליה דהבא וכספא דידיה בהדיה - לא הוה מתקליה.

 

אמר להון לרבנן: מאי האי?

אמרי: גולגלתא דעינא דבישרא ודמא - דלא קא שבע.

אמר להו: ממאי דהכי הוא?

שקלי קלילי עפרא וכסייה - לאלתר תקלא, דכתיב (משלי כ"ז) שאול ואבדון לא תשבענה וגו'.

אמר להם [אלכסנדר לחכמי ירושלים]" "רצוני ללכת למדינת אפריקה!""

אמרו לו: "אינך יכול ללכת [לשם] כי [בינך לבין אותה ארץ] מפסיקים [=חוצצים] הרי חושך."

אמר להם "איני מסתפק בכך שלא אלך, על כן אני שואל אתכם מה עלי לעשות?"

 

אמרו לו: "קח חמורים לוביים המהלכים בחושך וקח גלילי חבלים וקשור אותם בצד אחד, וכאשר אתה הולך (בדרך) אחוז בהם ותגיע למקומך."

עשה כך והלך. הגיע לעיר שכולה נשים. ביקש לעשות מלחמה אתן.

 

אמרו לו: "אם תהרגנו – יאמרו: נשים הרג! אם נהרוג אותך – יאמרו: מלך שהרגוהו נשים!"

אמר להן: "הביאו לי לחם!" הביאו לו לחם של זהב על שולחן של זהב.

אמר להן: "כלום אוכלים אנשים לחם של זהב?"

אמרו לו: "אבל אם לחם ביקשת, לא היה לך במקומך לחם לאכול, שנטלת [את עצמך] ובאת לכאן?"

כאשר יצא והלך [משם] כתב על שער העיר: "אני אלכסנדר מוקדון הייתי שוטה עד שבאתי למדינת אפריקה של נשים ולמדתי חוכמה מן הנשים!"

כאשר נטל עצמו והלך, ישב על מעיין אחד ואכל לחם. היו בידיו דגים מלוחים. בעת שהיו רוחצים אותם נפל בהם ריח [טוב].

 

אמר: "משתמע מכך, מעיין זה מגן עדן יוצא!"

יש אומרים: "לקח מאותם מים ורחץ פניו. יש אומרים: הלך אחריו עד שהגיע לפתחו של גן עדן.

הרים קולו: "פתחו לי את השער!"

אמרו לו: "זה השער לה', צדיקים יבואו בו (תהלים קי"ח פסוק כ)

אמר להם: "אני גם מלך, אני אדם חשוב מאוד. תנו לי דבר מה!"

נתנו לו גולגולת אחת. הביא ושקל [לעומתה] את כל הזהב והכסף שהיו ברשותו ולא היו שקולים [כלומר לא הכריעו את כף המאזניים].

אמר להם, לחכמים: "מה זה?"

אמרו: "גולגולת עינו של בשר ודם שאין היא שבעה!"

אמר להם: "מנין שכך הדבר?"

נטלו מעט עפר וכיסוה – מיד שקל [מיד הכריעו הזהב והכסף את הגולגולת], ככתוב: "שאול ואבדון לא תשבענה [ועיני האדם לא תשבענה]" (משלי כ"ז פסוק כ')

 

תלמוד ירושלמי מסכת בבא מציעא פרק ב דף ח טור ג /ה"ג

אלכסנדרוס מקדון סליק גבי מלכא קצייא חמא ליה דהב סגין כסף סגין

אמר ליה לא דהבך ולא כספך אנא צריך לא אתית אלא מיחמי פרוכסין דידכון היך אתון יהבין היך אתון דיינין

עד דו עסוק עימיה אתא בר נש חד דאין עם חבריה דזבן חדא חלקה וחספתה ואשכחון בה סימא דדינרי

אהן דזבן הוה מר קיקילתא זבנית סימא לא זבנית אהן דזבין הוה מר קיקילתא וכל דאית בה זבינית

עד דאינון עסיקין דין עם דין אמ' מלכא לחד מינייהו אית לך בר דכר

אמר ליה אין

אמר לחבריה אית לך ברת נוקבה

אמר ליה אין

אמר לון אסבון דין לדין וסימא יהוי לתרויהון

שרי גחיך

אמר ליה למה את גחיך לא דנית טבאות

אמר ליה אילו הוה הדין דינא גבכון היך הויתון דנין

אמר ליה קטלין דין ודין וסימא עלת למלכא

אמר ליה כל הכי אתון רחמין דהב סוגי עבד ליה אריסטון אפיק קומוי קופד דדהב תרנוגלין דדהב

אמר ליה דהב אנא אכיל

אמר ליה תיפח רוחיה דההוא גברא דהב לית אתון אכלין ולמה אתון רחמין דהב סוגין

אמר ליה דנחא עליכון שמשא

 

אמר ליה אין

נחית עליכון מיטרא

אמר ליה אין

אמר ליה דילמא אית גביכון בעיר דקיק אמר ליה אין

תיפח רוחיה דההוא גברא לית אתון חיין אלא בזכות בעירא דקיקא דכתיב (תהלים לו) אדם ובהמה תושיע יי'

אלכסנדר מוקדון בא לפני מלך קצייא. ראה אצלו זהב הרבה וכסף הרבה.

אמר לו: "לא זהבך ולא כספך אני צריך. לא באתי, אלא כדי לראות את אורחותיכם – כיצד אתם נושאים ונותנים; כיצד אתם דנים."

עד שהוא מתעסק עמו בא בן אדם אחד שרב עם חברו, שקנה חלקה אחת וחפרו ומצאו בה מטמון דינרים.

זה שקנה [את החלקה] היה אומר: "קניתי את התל. את המטמון לא קניתי!" זה שמכר היה אומר: "את התל ואת כל מה שיש בו מכרתי!"

עד שהם מתעסקים זה עם זה, אמר המלך לאחד מהם: "יש לך בן זכר?"

אמר לו: "כן."

אמר לחברו: "יש לך בת נקבה?"

אמר לו: "כן."

אמר להם: "השיאו זה לזו והמטמון יהיה לשניהם!"

התחיל [אלכסנדר] צוחק.

אמר לו: "למה אתה צוחק? לא דנתי טוב?"

[המשיך ו]אמר לו: "אילו בא דין זה לפניכם, כיצד הייתם דנים?"

אמר לו [אלכסנדר]: "[היינו] הורגים את זה ואת זה והמטמון למלך!"

אמר לו: "כל כך אתם אוהבים זהב?" עשה לו ארוחה, הניח לפניו בשר מזהב ותרנגולים מזהב.

אמר לו: "זהב אני אוכל?"

אמר לו: "תפח רוחו של אותו האיש! [כלומר אלכסנדר] זהב אינכם אוכלים ולמה אתם אוהבים זהב מאוד?

[המשיך ו]אמר לו: "נחה עליכם השמש? [השמש זורחת אצלכם?]

אמר לו: "כן."

"יורד עליכם גשם?"

אמר לו: "כן."

אמר לו: "שמא יש אצלכם בהמה דקה?"

אמר לו: "כן."

"תפח רוחו של אותו האיש! אינכם חיים אלא בזכות בהמה דקה, ככתוב: "[צדקתך כהררי אל, משפטך תהום רבה,] אדם ובהמה תושיע ה' (תהלים ל"ו פסוק ז').