|
|
|
|
מס"ע מרכז סיפורי עם ופולקלור |
C. F. F Center of Folktales and Folklore |
|
יצירות ספרותיות |
|
|
גן עדן וגיהנום שמחה סיאני ביום
בהיר, נאה וצח בא אל
נזיר סמוראי מצוחצח. הלוחם
חגר חרב, לכתפיו גלימה והאזין
לתפילת הנזיר בדממה. "נזירי
הנכבד", אמר הסמוראי, "שאלה
לי אליך - אחת ודי! מהו
גיהינום? אדוני הנזיר, ומהו
גן העדן? אודה אם תסביר". שתק
הנזיר ובסמוראי הביט שלווה
על פניו נסוכה כתמיד. לפתע
אמר: "אינני
מוכן לבזבז את זמני על
כסיל שכמותך, מנופח, תימהוני". כעס
הסמוראי והחרב הניף "מיד
את ראשך אתיז ואעיף". הרים
אצבעו הנזיר ואמר: "זה
הגיהנום אדוני היקר". נרתע
הסמוראי, החרב לנדנה החזיר בוש
בעצמו ופעימת לב החסיר. "סליחה
נזירי" השתחווה ביראה "סלח
על נמהרוּת שנולדה בשגגה". "זה
גן העדן", חייך הנזיר וטפח
על כתף הלוחם שהחוויר. "הגיהינום
וגן העדן, הן כשתי אחיות, רק אנו
נבחר, עם מי מהן לחיות". _________________________ שמחה סיאני, תושבת ירושלים, היא מספרת
סיפורים המרבה להופיע לפני קהל. בנוח עליה הרוח עיבדה אחדים מסיפוריה לתבניות
מחורזות וכאן אנו מביאים אחד מהם. נעים לפגוש סיפור ישן ומוכר בלבוש רענן וחדש. |
|