מס"ע מרכז סיפורי עם ופולקלור	C. F. F Center of Folktales and Folklore
חזרה לדף הראשי חזרה לדף יצירות ספרותיות יצירות ספרותיות
טיפת מים הנס כריסטיאן אנדרסן השתמש כידוע ברבות מן האגדות שלו בחומר עממי הן מדניה ארצו והן מארצות אחרות. עם זאת רחוק הוא מלהיות מספר עממי תמים וסיפוריו הם בגדר יצירות ספרותיות עצמאיות. בחרתי להביא כאן אחד מסיפוריו הפחות ידועים בתרגומו של א. ל. יעקובוביץ (הוצאת יזרעאל 1944). ודאי ידועה לך הזכוכית המגדלת, והיא מין זכוכית עגולה של משקפיים שדרכה להגדיל כל דבר ודבר מאה פעם מכפי שהנהו באמת? אם תיקח זכוכית כזאת ותחזיקה לנגד עיניך ותביט בעדה על טיפת מים שלוקחה מן הנהר, אז תראה שם יותר מאלף בעלי חיים מופלאים, אשר בדרך הרגילה אין רואים אותם לעולם במים, אבל אומנם שם הם נמצאים. הטיפה נראית אז כמעט כקערית מלאה סרטנים הזוחלים זה על גבי זה וזה תחת זה, והם זללנים עד כדי כך, שהם קורעים זה מזה את הזרועות והרגלים, את הקצוות והזנבות, ובכל זאת עליזים וזריזים הם על פי דרכם. והנה היה איש אחד, אשר היה קרוא בפי כל הבריות בשם שרצן-זחלן, כי זה היה שמו. הוא שאף תמיד להוציא מכל דבר ודבר את המובחר שבו, ואם לא יכול להוציאו בשום אופן בדרך הרגילה, היה מעלה אותו בקסמיו. ובאחד הימים הנה ישב האיש הזה והחזיק את הזכוכית המגדלת שלו לנגד עינו והתבונן לטיפת המים, אשר שאב אותה מתוך הביצה שבתעלה. הוי מה שרצו ורמשו וזחלו שם הברואים! כל אלפי יצורי המים הזעירים האלה פרפרו, כרכרו, קיפצו וריקדו, קרעו איברים זה מזה וזללו זה את זה. "אבל הן נתעב הוא המראה!" קרא שרצן-זחלן הזקן. "האומנם אין להוכיחם ולהורותם את הדרך הישרה, כי איש איש מהם יחיה בשלום ובשלוה עם אחיו ולהנהיג סדר נאה אשר כל אחד ואחד מהם ישלוט רק ברשות היחיד שלו!" הוא חשב וחשב, אבל הדבר לא עלה בידו, ובכן נאלץ לעשות בקסמיו. "עלי לסמן אותם בצבעים, כדי שאפשר יהיה להכירם!" אמר והוא נטף לתוך טיפת המים טיפה קטנונית מאוד של מין נוזל דומה ליין אדום, אבל על פי האמת היה זה דם כשפים מן המין המשובח שקונים אותו בשלוש פרוטות. ופתאום נעשו כל בעלי החיים המופלאים האלה אדומים כוורדים בכל גופם; אפשר היה לך לדמות כי עיר גדולה לפניך, אשר ברחובותיה מתרוצצים אנשים פראים ערומים. "מה יש לך פה?" שאל קוסם שני, והוא בן בלי שם, ודווקא זה היה הנאה שבו. "אם תוכל לנחש מה הוא", השיב שרצן-זחלן, "כי אז הנני לתיתו לך; אבל לא דבר קל הוא לנחשו, אם אין יודעים אותו מראש!" והקוסם שהיה בן בלי שם, הביט בעד הזכוכית המגדלת, ואומנם היה המראה כמראה עיר גדולה, שבה כל האנשים רצים ערומים הנה והנה! נורא היה המחזה, אבל נורא ממנו היה לראות איך דחה ודחף האחד את השני, איך צבטו וחבטו, משכו ונשכו זה את זה. בן רגע נעשו תחתונים עליונים ועליונים תחתונים. "ראה נא! ראה! הנה רגלו גדולה מרגלי! שוך! הלאה הרגל שלו!" והנה אחד שהייתה לו יבלת קטנה אחרי אוזנו, יבלת קטנה ופשוטה, אבל היא גרמה לו כאב, ובכן אל לו להרגיש עוד כאב. והם התנפלו עליו בכל חמת כוחם וקרעוהו וזללוהו בשל היבלת הקטנה. והנה ישב אחד דומם כנערה צעירה ולא ביקש דבר כי אם לשבת שאנן ושליו. אבל הנערה הצעירה מוכרחה לצאת ממנוחתה והם סחבוה וקרעוה וזללוה. "מה מבדח כל זה!" אמר הקוסם. "כן, אבל מה הוא הדבר בעיניך?" שאל שרצן-זחלן, "התוכל לנחש זאת?" "הלא זה ניכר ברור היטב!" אמר הקוסם השני, "זו היא העיר קופנהגן או איזה כרך אחר, כי כל הכרכים הגדולים דומים זה לזה. עיר גדולה היא זאת!" "זו היא טיפת מי תעלה!" אמר שרצן-זחלן.