|
|
|
|
מס"ע מרכז סיפורי עם ופולקלור |
C. F. F Center of Folktales and Folklore |
|
יצירות ספרותיות |
|
|
שלוות הנפש איסק
דינסן (1962-1885) היא סופרת דנית (זיכרונות מאפריקה). פה ושם היא משלבת
בסיפוריה אגדות וסיפורי עם. בחרתי להביא כאן קטע קצר מתוך ספרה "צללים על
העשב". כשהתארחתי בשנות השלושים בדרום אנגליה
בבית אחיו של דניס, רוזן ווינצ'ילסי, בא אל הבית הצייר ג'ון פילפוט לצייר תמונת
דיוקן של המארחת שלי, שהייתה אשה מרהיבה ביופייה. הוא הרבה בשעתו במסעות באפריקה
וכשטיילנו שנינו בפרק סיפר לי על דבר מה שקרה לו שם.
במלחמת העולם הראשונה, סיפר, לקה בהלם קרב או בהתמוטטות עצבים; והתוצאה
הייתה שאבד לו הכושר לדעת האם עושה הוא מה שראוי לו לעשות.
"כשהייתי מצייר תמונה," הסביר, "הייתה לי הרגשה שבעצם היה
עלי להכניס כעת סדר בחשבון הבנק שלי. כשהייתי מכניס סדר בחשבון הבנק שלי, הייתה
לי הרגשה שבעצם היה עלי לצאת כעת לטייל. וכאשר, במהלך טיול ארוך, הגעתי למרחק
חמישה מילים מן הבית, נתחוור לי שבעצם היה עלי, ברגע זה ממש, לעמוד על יד כן
הציור שלי. הייתי שרוי במנוסה מתמדת, גולה בכל מקום.
"באותו זמן בערך הגענו שנינו, אני ומשרתי האפריקני, במסעותינו
במרוקו לאיזה עיירה או כפר. איני יכול לתאר בפנייך את המקום, שהיה דומה לכל כפר
אחר בצפון אפריקה. הוא נמצא במישור שטוח, וכל כולו בקתות חומר אחדות, וסביבן
חומה עתיקה של לבני חומר. הדבר הייחודי היחיד הזכור לי על אודותיו הוא ההמון הרב
של חסידות שהיו בו, קן חסידות על גג כל בקתה כמעט. אולם בו ברגע שנכנסתי בשער
שבחומה חשתי כי זהו מקום מקלט. ירדה עלי שלוות אושר, מין אושר כזה שחשים כשפג
חום גבוה. 'כאן', חשבתי לי, 'אפשר להישאר.'
"וכששהיתי בכפר שבועיים, כשאני שרוי כל אותו זמן בשלוות נפש נעימה
ואיני מהרהר כלל לא בעבר ולא בעתיד, בו ביום שעמדתי לצייר שוב תמונה, ניגש ישיש,
כהן ישיש, ופנה אלי. 'סח לי המשרת שלך,' אמר, 'כי תמו נדודיך ועתיד אתה להישאר
עמנו הואיל וכאן מצאת לך מנוחה.' עניתי לו כי כדבריו כן הוא, אלא שאיני יודע
להסביר לעצמי את פשר הדבר.
"'אדוני,' אמר הישיש, 'בחפץ לב אסביר לך מה פשרו. יש בו בכפרנו דבר
מה מיוחד, אירעו כאן דברים שלא אירעו בשום מקום אחר. הדברים אירעו לא בימים
שהייתי אני עצמי ילד אלא כשהיה אבי ילד בן שתים עשרה, והוא סיפר לי כיצד אירעו.
תן נא עיניך בשער שבחומה שמאחורינו. תראה מעליו מדף שיכולים שני אנשים לשבת
עליו, שכן לפנים נהגו לשבת עליו שומרים שהוצבו לראות האם אויבים מתקרבים במישור.
אל מדף זה עצמו הקבוע מעל לשער באו הנביא מוחמד בכבודו ובעצמו והנביא שלכם ישו
הנוצרי. כאן נפגשו ושוחחו על מנת-חבלו של האדם עלי אדמות ועל הדרכים לסייע
לבריות. העומדים למטה לא יכלו לשמוע מה אמרו זה לזה, אבל יכלו לראות את הנביא
מוחמד, שאגב הסברת מחשבותיו היה חובט בידו על ברכו, ויכלו לראות את ישו הנוצרי
מניע אז את ידו בהשמיעו את תשובתו. כאן ישבו, שקועים ראשם ורובם בשיחה, עד שבא
הלילה והנאספים לא יכלו עוד לראותם. ומאותו זמן ואילך, הו אדוני, יש לו לכפרנו
די והותר שלום הנפש.' ____________________________ איסק דינסן - צללים על העשב ("פארא"
עמ' 25) – בתרגומה של ג. אריוך (ג'נטילה ברוידא), זמורה ביתן, 1991. |
|