מס"ע

 

מרכז סיפורי עם ופולקלור

 

C. F. F

Center of Folktales and Folklore

 

חזרה לדף הראשי

חזרה לדף מאמרים

חזרה לתוכן העניינים

מאמרים

 

נכוה באור: פרשת חייו ומותו של אלישע בן אבויה

מותו של אלישע

העורך התלמודי בירושלמי אינו נותן לנו תמונה שלימה של חיי אלישע. מיד לאחר פרשת פגישתו עם הזונה הוא מדלג לסיפור מותו:

לאחר ימים חלה אלישע אתון ואמרון לרבי מאיר הא רבך באיש אזל בעי מבקרתיה ואשכחיה באיש א"ל לית את חזר בך א"ל ואין חזרין מתקבלין א"ל ולא כן כתיב תשב אנוש עד דכא עד דיכדוכה של נפש מקבלין באותה שעה בכה אלישע ונפטר ומת והיה רבי מאיר שמח בלבו ואומר דומה שמתוך תשובה נפטר רבי מן דקברוניה ירדה האש מן השמים ושרפה את קברו אתון ואמרון לר"מ הא קבריה דרבך אייקד נפק בעי מבקרתיה ואשכחיה אייקד מה עבד נסב גולתיה ופרסיה עלוי אמ' ליני הלילה וגו' ליני בעולם הזה שדומה ללילה והיה בבוקר זה העולם הבא שכולו בוקר אם יגאלך טוב יגאל זה הקב"ה שהוא טוב דכתיב ביה טוב יי' לכל ורחמיו על כל מעשיו ואם לא יחפוץ לגאלך וגאלתיך אנכי חי יי' ואיטפיית (תלמוד ירושלמי מסכת חגיגה פרק ב דף עז טור ב-ג /ה"א)

 

תרגום עברי: לאחר ימים חלה אלישע. באו ואמרו לרבי מאיר: הנה רבך שכיב מרע. הלך (ורצה)1 לבקרו ומצאו שכיב מרע. אמר לו: אין אתה חוזר בך? אמר לו: ואם חוזרים מתקבלים? אמר לו: ולא כן כתוב: "תשב אנוש עד דכא" עד דיכדוכה של נפש מקבלים! באותה שעה בכה אלישע ונפטר ומת והיה רבי מאיר שמח בלבו ואומר דומה שמתוך תשובה נפטר רבי. משקברוהו, ירדה האש מן השמים ושרפה את קברו באו ואמרו לרבי מאיר: הנה קברו של רבך בוער! הלך (ורצה) לבקרו ומצאו בוער. מה עשה? לקח טליתו ופרשה עליו. אמר: ליני הלילה וגו' – ליני בעולם הזה שדומה ללילה. והיה בבוקר – זה העולם הבא שכולו בוקר. אם יגאלך, טוב, יגאל – זה הקב"ה שהוא טוב שכתוב בו: טוב יי' לכל, ורחמיו על כל מעשיו. ואם לא יחפוץ לגאלך, וגאלתיך אנכי חי יי', וכבתה (האש).

 

הביטוי 'לאחר ימים' משמש כחולית קישור בין שני המאורעות שפרק זמן נכבד מפריד ביניהם. בתרגום העברי הולכים לאיבוד חלק מהמאפיינים הלשוניים. לצורך תאורו של אלישע כחולה אנוש משתמש המספר במלה באיש. בארמית מציינת מלה זו חולי או מצב רע, אך בעברית משמעה בואש – מעלה ריח רע. דומני שהקשר הוא ברור: לחולה המוטל על ערש דווי יש ריח רע. כגוסס אין נוגעים בו ואין רוחצים אותו. הריח הרע מתקשר אסוציטיבית לאותו ריח של עבודה זרה שחלחל בגופה של אמו וליווה אותו באופן סמלי מאז לידתו, בא לידי ביטוי סמלי בהזדקקותו לזונה בקטע הקודם, ועתה הוא חוזר ומקבל ממשות פיסית. המלה באיש מבריחה אם כך את כל חטיבות הסיפור למן לידתו ועד מותו למכלול אחד.

נורית בארי בעבודתה שהוזכרה לעיל, העלתה אסוציאציה לשונית אחרת בהקשר למלה באיש – דמיונה המצלולי למלה אש. היא קושרת אותה לאש הגיהינום המאיימת על אלישע ושתלמידו, רבי מאיר מנסה לגאול אותו ממנה.2 

ואכן מוטיב האש שפתח את סיפור לידתו של אלישע – אש התורה שהניעה את אביו להקנות לו חינוך תורני, הוא גם זה שמסיים את פרשת חייו. אך הפעם האש היא סמל לגורלו בעולם הבא – אש הגיהינום. אפשר גם שהיא מתקשרת למושג אש זרה – במובן של עבודה זרה שאמו נחשפה אליה, ואם נרחיק לכת למחוזות אסוציאטיביים, נוכל לדבר על האש שליחכה ושרפה את ביתר ובה בעת שרפה גם את אמונתו של אלישע בשכר ועונש. שני המוטיבים, הן הריח והן האש מבריחים אם כך את כל סיפורי אלישע ליחידה ספרותית אחת (בהמשך נראה שמוטיב האש ימשיך וישחק תפקיד גם לאחר מותו של אלישע ובתלמוד הבבלי יחזור ויופיע אחרי ככלות הכל בפרשת בנותיו של אלישע בדמות אש התורה המסכסכת את ספסלו של רבי ותובעת את עלבונה "מיד ירדה אש וסכסכה ספסלו של רבי" – תלמוד בבלי מסכת חגיגה דף טו עמוד ב)

רבי מאיר מנסה על סף המוות לשכנע את רבו לחזור בו מכפירתו. לא די ביסורים ממרקים, דרושה גם חזרה ממשית בתשובה. הוא דורש את הפסוק "תָּשֵׁב אֱנוֹשׁ עַד דַּכָּא (תהלים פרק צ, ג), שהמשכו "וַתֹּאמֶר שׁוּבוּ בְנֵי אָדָם", על יסורי המיתה. אלישע אינו משיב במלים. הוא בוכה ומת. מה מהות בכיו של של אלישע? האם זהו בכי של יסורים, או בכי של חרטה? כאן מביא המספר את הסיפור לשיא: רבי מאיר אינו יודע את התשובה בודאות. הוא "שמח בלבו ואומר: דומה שמתוך תשובה נפטר רבי". ואם רבי מאיר הנוכח שם במקום המעשה, אינו יודע, קל וחומר אנחנו השומעים.3

מהמשך הסיפור אנו נרמזים שאלישע נענש על חטאיו. האש היוקדת על קברו מייצגת את הכוונה השמיימית לצרפו באש הגיהינום. רבי מאיר ממהר אל הקבר ומסנגר על רבו תוך שהוא משתמש בדרש על דברים שאומר בועז לרות בעת שהיא באה אליו לגורן בלילה: "לִינִי הַלַּיְלָה וְהָיָה בַבֹּקֶר אִם יִגְאָלֵךְ טוֹב יִגְאָל וְאִם לֹא יַחְפֹּץ לְגָאֳלֵךְ וּגְאַלְתִּיךְ אָנֹכִי חַי יהֹוָה שִׁכְבִי עַד הַבֹּקֶר (רות פרק ג פסוק יג). השימוש בדימוי של דברי בועז לרות אינו מקרי ומאוד נועז. במקור מבטיח בועז לגאול את רות אם הגואל הקרוב ממנו פלוני אלמוני, יסרב לעשות כן. כאן רבי מאיר מבטיח לגאול את רבו אם הגואל הראשון, הקב"ה לא יעשה כן. פרישת הטלית על הקבר מתקשרת היטב להבטחה זו שהרי רות אומרת לבועז: וּפָרַשְׂתָּ כְנָפֶךָ עַל אֲמָתְךָ כִּי גֹאֵל אָתָּה (רות פרק ג פסוק ט). בין התלמיד לרבו מתקיים יחס כמעט ארוטי – יחס של איש לכלתו. קיים גם קשר אסוציאטיבי בין הכנותיה של רות למפגש עם בועז – וְרָחַצְתְּ וָסַכְתְּ וְשַׂמְתְּ שִׂמְלֹתַיִךְ עָלַיִךְ (רות פרק ג פסוק ב), לבין טהרת המת הכרוכה בהבאתו של אלישע לקבורה, מעין משקל נגד לריח הבאשה שעלה ממנו לפני מותו וכאות לטיהורו מחטאו.


__________________________

1. השימוש בלשון 'בעי מבקרתיה' בארמית הוא כדרך שימושו בערבית המודרנית כפועל עזר ולא כמבטא רצון.

2. ראה שם עמ' 29.

3. בהקשר זה מוסיפה נורית בארי שאפשר גם שהדרשה על הפסוק "תשב אנוש עד דכא, ותאמר: שובו בני אדם" מזכירה לאלישע את בת הקול ששמע: "שובו בנים שובבים – חוץ מאחר" (תלמוד בבלי מסכת חגיגה דף יד עמוד ב) וכך למרות כוונתו הטובה של רבי מאיר רק מגדילה את יסוריו ובכיו הוא בכי של חוסר אונים, בכיו של הגיבור הטרגי הניצב בפני שוקת שבורה ואינו יכול לעשות דבר.

 

לפרק הבא

לפרק הקודם