מס"ע

 

מרכז סיפורי עם ופולקלור

 

C. F. F

Center of Folktales and Folklore

 

חזרה לדף הראשי

חזרה לדף סיפורי עם מרחבי תבל

סיפורי עם ופולקלור בדווי

העבד ובן האמיר

     היה פעם אמיר מן האמירים אשר בארץ ואשתו עקרה – אינה מתעברת ואינה יולדת. באו הימים וחלפו הימים וחלמה האשה חלום. בא אליה בחלומה זקן אחד ואמר לה:

     "לכי ושחטי כבש ואל תאכלו ממנו ושימי את בשרו בשתי קערות גדולות והניחי אותן במקום עזוב שאין בו איש."

     קמה האשה משנתה והלכה לעשות את אשר צוותה בחלומה. שחטה כבש ומלאה שתי קערות באורז והעמיסה עליהן את הבשר. היה להם לאמיר ואשתו עבד שחור. אמרה לו לעבד: "קח את הקערות על ראשך ושא אותן למקום רחוק והניחן שם".

     הלך ונשא את הקערות והניחן תחת עץ לִבְנֶה ועמד מרחוק לראות את אשר יקרה. עוד הוא צופה והנה ירדו מן העץ שני נשרים, עמדו וניקרו בקערות ואכלו עד ששבעו.

     אמר הנשר האחד לחברו: "מה נאחל לה, לזו אשר האכילה אותנו?"

     אמר לו: "אני מאחל לה שישלח לה אללה בן!"

     אמר הנשר הראשון: "ואני מאחל לה שהבן אשר תלד, יקבל מאללה כל מה שיבקש!"

     עפו הנשרים לדרכם ובא העבד ולקח את הקערות הריקות והביאן לגבירתו.

     אמרה לו: "מה ראית?"

     אמר לה: "לא ראיתי דבר"

     "ואיש לא בא אליך?"

     אמר לה: "שפכתי את המנחה תחת עץ אחד וחזרתי."

     ובאחד הימים הרתה האשה וכרעה ללדת. שמע העבד שגבירתו עומדת ללכת ומיד רץ והזעיק את המיילדת. לפני שהכניסה אמר לה: "יודעת את לשמור סוד?"

     אמרה לו: "אני באר ללא תחתית..."

     אמר לה: "הרי לך שש מטבעות זהב. כאשר תלד גברתי הביאי את התינוק אלי כאן מאחורי הבית ואני אתן לך במקומו גור כלבים."

     נכנסה המיילדת לחדרה של אשת האמיר ויילדה אותה. הייתה שעת לילה וחושך מסביב. לקחה את התינוק, הגניבה אותו אל מאחורי הבית ונתנה אותו לעבד וזה נתן לה גור כלבים קטן. חזרה המיילדת לחדר והכריזה: "ילדה אשת האמיר! ילדה אשת האמיר!"

     קרא לה האמיר לחדר האורחים וציוה להגיש לה ספל קפה. ישבה המיילדת. שאל אותה האמיר: "מה שלח אלוהים?"

     החלה לבכות: "אוי, האמיר, אוי האמיר, הלוואי ולא הייתי באה לכאן!"

     אמר לה: "מה קרה? הגידי."

     אמרה לו: "ילדה גור כלבים!"

     אמר האמיר: "לא חשוב, הכל בידי אללה. את מלאת את חובתך."

     נתן לה כסף ושילח אותה לדרכה.

     והעבד לקח את בן האמיר והביאו למשפחה אומנת. עברו שנים, הילד גדל ובאחד הימים בא העבד, עמס את הילד על כתפיו וברח.

     הגיעו למקום שומם והיה העבד צמא. אמר: "ברצוני לראות אם ילד זה, כל מה שיבקש מריבונו – ייתן לו."

     אמר לו: "אמור ילד: ריבוני שלח לנו מים ונשתה!"

     אמר הילד: "ריבוני, שלח לנו מים ונשתה."

     אך אמר את הדברים והנה מעין נובע לפניהם.

     אמר העבד: "חייתה נפשי."

     לקח את הילד והמשיכו בדרכם עד שהגיעו למקום חנייתו של שבט אחד ליד נחל מים.

     אמר העבד: "שמע נא ילד."

     אמר לו: "מה?"

     אמר לו: "תגיד: ריבוני שלח לנו בית גדול – ארמון ובו כל טוב," ביקש הילד ומיד ניצב הארמון לפניהם, נכנסו לתוכו וגרו בו ונהנו מחייהם, וכשבאה שעת הסעודה היה אומר לו: "בקש אוכל." ומיד עמדו לפניהם קערות מלאות באוכל, דבר לא חסר.

     הבדווים שחנו ליד המים התפלאו: "אדם זה מהיכן בא? אתמול הגיע לכאן וכבר יש לו בית. צריך לברר פשרו של עניין זה."

     הזמינו אותו אליהם לכירה. אכל ושתה ונהנה. אחרי שבוע הזמין אותם אליו לסעודה. באו ותמהו: אין איש בבית מלבד העבד, והשולחנות עמוסים במזון – בשר ואורז ופירות. אכלו האנשים ונהנו. יצא אחד מהם עם כד בידו. ביקש להביא מעט מים והנה נזדמן לו הנער באחד החדרים. חיבקו והביאו עמו לאולם הסעודה. פנה השיך אל העבד ואמר לו:

     "ילד זה מנין לך?"

     אמר לו: "בני."

     ‏אמר לו: "לא. אתה שחור והוא לבן. באלוהים, אם לא תגיד לי מאין הילד הזה, אסיר ראשך!"

     אמר לו: "הוי האמיר, רחם עלי ואגלה הכל. ילד זה עניינו כך וכך, ואני לקחתיו מהוריו."

     פנה השיך אל הילד ואמר לו: "אמור: ריבוני, יהיה אבי העבד לפרד וארכב עליו!"

     אמר זאת ומיד הפך העבד לפרד. עלה השיך על הפרד ולקח אתו את הנער ורכבו שניהם. רכבו ורכבו עד שהגיעו לבית אביו. הגיעו לשם והנה האמיר יושב בפתח הבית ומשתעשע בכלב.

     שאל אותו: "מה זה?"

     אמר לו: "זה בני."

     אמר לו: "בנך כלב?"

     אמר: "כן. בני כלב ושמו עסאן."

     בא הכלב, קפץ על השיך וליקק את ידיו. אמר לו: "לך ממני כלב!"

     אמר לו לאמיר: "איפה אמו?"

     קרא האמיר לאשתו. לקח השיך את הילד הצידה ואמר לו: ‏"אמור: ריבוני, אבי העבד יחזור להיות כשהיה!"

     מיד הפך הפרד לבן אדם. העבד היה מאושר לחזור ולהיות בן אדם.

     הכיר אותר האמיר ואמר לו: "ברוך הבא. היכן היית כל השנים?"

     אמר לו: "איבדתי את דרכי והגעתי לארץ רחוקה, ועתה חזרתי."

     אמר השיך לאמיר: "צווה להביא לכאן את המיילדת."

     כאשר באה המיילדת, שאל אותה: "ספרי, כיצד קרה שלאמיר נולד בן – כלב?"

     ראתה את העבד והבינה שסודה נתגלה. החלה לבכות: "הוי האמיר, רחם עלי."

     אמר לה: "גלי לי את האמת, ולא אכרות את ראשך שלך ואת ראשו!"

     אמרה לו: "כך וכך: העבד הזה נתן לי כסף והחלפתי את התינוק בגור כלבים, והכלב נעשה לבנך, וזה סיפורי."

     שמע זאת האמיר ואמר לבנו: "בני, הגד: ריבוני, הזקנה תהפוך לכלבה והעבד יחזור ויהפוך לפרד!"

     ילד זה – אלוהים ממלא את כל משאלותיו, הפכה המיילדת לכלבה והעבד לפרד.

‏והאמיר ומשפחתו חיו בטוב.

‏וקיים להם אללה את איחולי הנשרים

ועזבנו אותם עשירים ומאושרים.