|
|
|
|
מס"ע מרכז סיפורי עם ופולקלור |
C. F. F Center of Folktales and Folklore |
|
סיפורי עם
ופולקלור בדווי |
|
|
צלצול פעמונים היה שבט
בדווים חונה במקום מן המקומות ואמרו בנות השבט: "בואו ונלך אל עץ העוזרד
ונקטוף מפירותיו." הייתה ביניהן בת אחת יפת תואר ושמה
צלצול-פעמונים, בת יחידה לאביה – אין לו זולתה לא בנים ולא בנות. אמרה צלצול-פעמונים לאביה: "רצוני
ללכת עם הבנות לקטוף מפירות העוזרד." אמר לה:
"לכי בתי." הלכה עם יתר הבנות אל העץ. כשהגיעו לשם
אמרו לה הבנות: "צלצול-פעמונים, עלי את על העץ קטפי פירות, ואנו נסתובב
למטה ונלקט ונמלא גם את שקך." עלתה צלצול-פעמונים על העץ והחלה קוטפת. מה
עשו הבנות? מילאו את שקיהן בפירות ואת שקה של צלצול-פעמונים מילאו באבנים.
כשהתמלאו השקים אמרו זו לזו: "בואו, כבר שקעה השמש. נלך." העמיסה צלצול-פעמונים את השק על ראשה
ופנתה לחזור לביתה. הלכה והלכה עד שהתעייפה. אמרה: "שקי זה כבד מנשוא.
אשפוך מעט מן הפירות ויקל לי לשאתו." פתחה את השק והחלה שופכת ממנו והנה הוא
מלא באבנים. אמרה: "יה-בה-יה! רימוני אלה! כולן אספו מפירות
העוזרד, ושקי שלי מלא באבנים. מה אומר לאבי? באלוהים, אחזור לעץ ואאסוף פירות
ואשוב". הלכה אל העץ והחלה קוטפת. עוד היא קוטפת
והנה הופיע פתאום בן אדם וקרא אליה: "צלצול-פעמונים, מה את עושה על
העץ?" אמרה לו: "אני קוטפת פירות." אמר לה: "רדי, וַלא – אכרות את
הענף מתחתיך!" אמרה לו: "כרות כאשר תכרות." כרת את הענף.
קפצה ונאחזה בענף אחר. אמר לה: "רדי, צלצול-פעמונים, ולא אכרות
את העץ כולו!" אדם זה – מה טיבו? אין זה אדם כי אם ג'ין,
כלומר שד. נבהלה צלצול-פעמונים וירדה מן העץ. אמר לה: "אל תפחדי, צלצול-פעמונים,
הנה אאסוף לך מן הפירות ואנשוף עליך נשיפה אחת וכבר את בבית אביך. תגיעי לשם עוד
בטרם תגענה כל הבנות". צלצול-פעמונים פחדה מפניו. אמרה לו:
"טוב" אסף אתה פירות ונשף עליה נשיפה אחת, והנה
היא במאהל שבטה ליד בית אביה. יום מן הימים השים הג'ין עצמו לאדם ובא
בלילה ודפק על דלת ביתה. אמר לה: "צלצול-פעמונים, פתחי דלתך
ותני לי גחלת מן האש על גבי המרדה". פחדה מפניו ולא פתחה לו. למחרת חזר ובא
אליה וכך עשה ימים אחדים, אך צלצול-פעמונים נעלה בפניו את דלתה. אמר הג'ין לעצמו: 'מה אעשה? אלך ואהפוך את
עצמי לגמל.' הלך לאדם אחד ואמר לו: "אני אהפוך את
עצמי לגמל ואתן לך כסף ככל שתרצה אם תסכים להוביל אותי אל השוק ולמכרני למי
שימלא את אוזני בסובין." הסכים האיש. לקח את הגמל לשוק והחל מכריז:
מי רוצה לקנות גמל? מי שישקול לידי סובין כמידת אוזנו של גמל זה, אמכור לו את
גמלי." עברו שם צלצול-פעמונים ואמה. אמרה לה:
"אמא, גמל זה הוא משובח בואי ונקנה אותו." אמרה לה: "קני אותו, בתי." הלכה וניפתה סובין כמידת אוזנו של הגמל
ונתנה למוכר והיה לה הגמל לקניין. אמרו בני השבט: "הגיע הזמן
לנדוד." קיפלו את אוהליהם וצררו את חפציהם, הטעינו
הכל על הגמלים ויצאו לדרך. אמרה צלצול-פעמונים לאמה: "אמא, רצוני לרכוב על הגמל החדש". עלתה על גבו ורכבה. פתאום עמד הגמל מלכת,
כרע ארצה על ברכיו ולא זז. החלו מכים אותו, והגמל ממאן לקום. ובכל פעם שהכו את
הגמל הייתה צלצול-פעמונים בוכה וצועקת: "מכים אותי! מכים אותי!" הכו את הגמל על ראשו – צעקה: "מכים
על ראשי!" הכו אותו על גבו – צעקה: "מכים על גבי!" דבק בשרה בבשר
הגמל ולא יכלה לרדת ממנו. ראה זאת אביה וקרא: "ג'ין! מעשה
שדים!" אמרו אביה
ואמה: "הניחו לה. עזבו אותה". התרחקו משם ונשארה צלצול-פעמונים עם הגמל.
כאשר התרחקו בני השבט קפץ הגמל ממקומו ושב ולבש צורת שד. אמר לה: "הוי צלצול-פעמונים, מאין
אוכל אותך? מראשך או מרגלך? ביקשתי ממך גחלים על גבי המרדה ולא נתת לי!" אמרה לו: "לא הכרתיך." העמיס אותה על כתפו והלך משם למקום רחוק.
הגיע למערה ועל המערה סוגר לוח אבן. הסיר את הלוח ונכנס אתה למערה והורידה מעל
כתפו. אמר לה: "מעכשיו תהיי סגורה פה במערה
זו." ובכל יום ויום היה הג'ין יוצא בבוקר מן
המערה וחוזר אליה עם ערב. על כתפו האחת עצי בערה ועל כתפו השנייה פר בן פרה. היה
יושב ומדליק אש וצולה את הפרה והיו אוכלים שניהם. יום מן הימים אמר הג'ין לצלצול-פעמונים:
"שמעי את אשר אומר לך: ממערה זו מסתעפים שלושה חדרים. את החדר הזה ואת החדר
הזה יכולה את לפתוח, ואת החדר השלישי אל תפתחי." אמרה לו: "לא אפתח!" חזר ואמר לה: "אני מזהירך. אם תפתחי
אותו, אשחטך!" אמרה לו: "בסדר". יצא הג'ין לדרכו ונותרה צלצול-פעמונים
במערה לבדה. התהלכה במערה ופתחה את החדר האחד ואת החדש השני ואמרה:
"באלוהים, אפתח גם חדר זה ואראה מה בתוכו". פתחה את החדר והנה לפניה שלוש בנות קשורות
ותלויות בשערותיהן. שאלה אותן: "סיפורכן מהו?" אמרה לה אחת מהן: "גם אותך נשא הג'ין
מארץ הטוב לארץ המכאוב? אנחנו בנות מלכים וג'ין זה היה שולט במעיין מים בארצנו
ולא היה שם מעיין זולתו והיה דורש שיביאו לו בכל שנה בת מבנות האמירים אשר בארץ
שאם לא כן יסכור את מימי המעיין וימית את כל אנשי הארץ בצמא, ומסרו אותנו בידי
הג'ין, ואת – מה סיפורך?" אמרה להן צלצול-פעמונים: "כך וכך
אירע לי". וסיפרה להן איך נפלה בידי הג'ין. אמרה להן: "מה נעשה עכשיו?" אמרו לה: "השאירי אותנו קשורות וצאי
מכאן לפני שיחזור הג'ין וישחט את כולנו." יצאה מן החדר
והמשיכה לשוטט במערה ומצאה את ספרו של הג'ין. החלה לעיין בו. בכל יום ויום כאשר
היה הג'ין יוצא מן המערה, הייתה לוקחת את הספר ומעיינת בו – חודש, חודשיים שלושה
– הייתה מצרפת אות לאות ומילה למילה עד שלמדה לקרוא בו. והספר הזה איננו ספר
רגיל. כאשר היו פותחים אותו וקוראים בו, הייתה המערה נפתחת וכאשר סגרוהו הייתה
המערה נסגרת. אמרה צלצול-פעמונים: "באלוהים, אפתח
את הספר ואקרא." פתחה את הספר והחלה קוראת ומיד נפתחה
המערה. אמרה: "קרבה ישועת האל. אצא מן המערה
ואראה – אולי יש כאן רועה צאן או עובר אורח שיצילנו מידי הג'ין." יצאה מן המערה והנה עבר שם בן האמיר, רועה
את גמלי אביו. ראה אותה ומיהר לקראתה. בא אליה והנה היא יפה כאיילה, תמירת קומה
וטובת מראה. אמר לה: "מהיכן הגעת לכאן?" אמרה לו: "אני כלואה פה במערה. האם
יש אומץ בלבך להרוג את המפלץ?" שאל אותה: "איזה מפלץ?" אמרה לו: "כאן במערה שוכן מפלץ, שד בן שדים, וכלא אותי ועוד שלוש בנות במערה. התוכל
להצילנו מידיו?" אמר לה: "באלוהים, אוכל. ברצון אללה אבוא מחר
ואצילך!" נפרדה ממנו ונכנסה למערה וסגרה את הספר
ונסגרה עליה המערה. למחרת היום בא לשם בן האמיר וחרב בידו.
פתחה את המערה והחביאה אותו בתוכה. ירד הערב וחזר הג'ין למערה – על כתפו האחת
עצי בערה ועל כתפו השנייה – פר בן פרה. החל מרחרח סביבו ואומר: "ריח בן אדם עולה באפי. מי נכנס
למערה?" אמרה לו: "איש לא נכנס ואין פה אדם.
אני כלואה במערה, כיצד יבוא לכאן אדם?" הבעיר הג'ין אש וצלה את הפרה ואכלוה. באה
אליו צלצול-פעמונים ושאלה אותו: "איך שנתך?" אמר לה: "עיני אינן נעצמות לעולם.
בהיותי ער, הן לבנות ובנפול עלי תרדמה הן מאדימות." שכב הג'ין על הארץ והשעין ראשו על ברכיה.
הסתכלה בעיניו וראתה שהן מאדימות והולכות וידעה שהוא ישן. רמזה לבן האמיר ויצא
מחבואו וחרבו בידו. אמר לה: "סלקי את ברכיך מתחת לראשו
ואקטלהו." החלה מושכת את ברכיה מתחת לראשו לאט לאט, לאט לאט, עד ששחררה עצמה
ממנו. הכה בן האמיר מכה גדולה בחרבו על ראש הג'ין ומותת
אותו ארצה. קרא אליו הג'ין: "הו בן האמיר, חזור
והכה בי בחרבך!" כי כך היא דרך השדים – אם מכים אותם בשנייה, הם שבים
ומתאוששים. אמר לו בן האמיר: "כאשר הייתי קטן
לימדה אותי אמי: "בהכותך – הכה פעם אחת ואל תוסיף." נפל הג'ין על
הארץ ונפח את נשמתו. הלך בן האמיר ושיחרר את הבנות הכלואות והוציאן מן המערה.
הביאן לבית אביו והיו לו כל הארבע לנשים, וברצון האל חיו בטוב ובשלום. תם הסיפור ונשלם וזרם בנהר סיפורי העולם ולשומע ינעם. |
|