מס"ע

 

מרכז סיפורי עם ופולקלור

 

C. F. F

Center of Folktales and Folklore

 

חזרה לדף הראשי

חזרה לדף סיפורי עם מרחבי תבל

סיפורי עם ופולקלור בדווי

חסן הפיקח

     מספרים, ואללה לבדו הוא היודע אם אמת הדבר ואם לאו, שבמדינה אחת היה מלך ולא בת יחידה, ואין לו זולתה לא בנים ולא בנות. ואהבה גדולה אהב אותה המלך כגופו וכנפשו שלו ורצה להשיאה לאמיר מן האמירים אשר בארץ.

     מספרים, ואללה לבדו הוא היודע אם אמת הדבר ואם לאו, שבמדינה אחת היה מלך ולו בת יחידה, ואין לו זולתה לא בנים ולא בנות. ואהבה גדולה אהב אותה המלך כגופו וכנפשו שלו ורצה להשיאה לאמיר מן האמירים אשר בארץ.

קיבץ המלך לעיר בירתו את כל אמירי הנסיכויות השכנות והציגם בפני בתו בתקווה שתיאות להינשא לאחד מהם. אך הנסיכה דחתה ריקם את פני מבקשי ידה ולא אבתה להינשא לאיש מהם, למורת רוחו של אביה.

יום מן הימים נודע למלך כי בתו מבקשת להינשא לבחור ושמו חסן. חסן זה היה מפשוטי העם והמלך ביקש למנוע את נישואי השניים, אך חפץ לעשות זאת בדרכי נועם כדי שלא לפגוע בבתו. התייעץ המלך עם הווזיר שלו שהיה פיקח מאוד וערמומי כשועל.

אמר לו הווזיר: "אדוני המלך, סמוך עלי. יש לי פתרון".

אמר לו המלך: "אשמע לעצתך בתנאי שתרחיק את חסן מבתי מבלי להכעיסה."

אמר לו: "אל תדאג. מצאתי את הדרך לעשות זאת."

אמר לו המלך: "כיצד? דבר ונשמע."

אמר לו הווזיר: "הסכת ושמע: ניקח שתי פיסות נייר. על אחת מהן נרשום 'מוות' ועל השנייה – 'חיים' ונגיד לחסן: משוך והעלה בגורל אחת הפתקאות. אם תמשוך את הפתקה עליה רשום 'חיים' תזכה בידה של הנסיכה, ואם תמשוך את הפתקה עליה רשות 'מוות' – תוצא להורג!"

אמר המלך לווזיר: "כיצד זה רוצה אתה לתת בידו את אפשרות הבחירה, הרי יש סיכויים רבים שימשוך דווקא את הפתקה עליה רשום 'חיים' ואז אאלץ לתת לו את בתי לאשה ובזאת איני רוצה?"

אמר לו הווזיר: "אל דאגה. אנחנו נאמר לחסן שעל פתקה אחת כתוב 'חיים' ועל האחרת 'מוות', אך באמת נרשום על שתיהן 'מוות' וכך לא ימלט מגורלו המר."

אמר לו המלך: "שתהיה לי בריא. שר נאמן אתה ואני סומך עליך."

שמח המלך על התחבולה המחוכמת ושלח לקרוא לכל אנשי העיר למשתה גדול וגם את חסן הזמין. אך לנסיכה נודעה תוכניתו של המלך מפי מרגל שצותת לשיחת המלך עם הווזיר שלו והיא מיהרה וסיפרה הכל לחסן והזהירה אותו לבל יבוא למשתה.

הגיע יום המשתה והכל היו מרוצים: המלך שמח על כך שיפטר מחסן, הווזיר שמח על כך שעצתו התקבלה, והנסיכה הייתה מרוצה משום שהזהירה את חסן במועד. אך הנה באו המוזמנים וגם חסן ביניהם.

קם המלך על רגליו והכריז: "שמעו נא אנשים: מלך צדיק אני, דואג לעמי ולא מפלה בין רש לעשיר. בת יחידה יש לי, יקרה לי מחיי שלי ואני מסכים להשיאה לחסן אף על פי שהוא מפשוטי העם, כי אני – אינני מתנשא ולא הייחוס חשוב לי כי אם האופי ואומץ הלב. תנאי אני מתנה: הרי לפניך חסן שתי פיסות נייר מקופלות. באחת רשום 'חיים' ובשנייה – 'מוות'. בחר לך כאשר תבחר. אם תעלה בגורלך 'חיים' תזכה בידה של הנסיכה, ואם תעלה בגורל 'מוות' תאבד את ראשך."

אמר חסן: "טוב, אני אתייצב למבחן".

ניגש חסן אל המלך, נטל אחת מן הפתקאות ומיד הכניסה לפיו ובלע אותה.

אמר לו המלך: "מה אתה עושה?!"

אמר לו חסן: "אדוני המלך, בידך נותרה הפתקה השנייה. אם כתוב עליה 'מוות' הרי שעל הפתק שבלעתי היה כתוב 'חיים'. פתח את הפתקה שבידך ונראה מה רשום בה".

נבוך המלך ולא ידע מה להשיב. פתח את הפתקה שבידו והנה כתוב עליה 'מוות'. מיד הריע כל העם תרועה גדולה: "חסן זכה! חסן זכה!"

אמר המלך לווזיר: "אין אתה ראוי להיות ווזיר. תחבולתך נכשלה!"

נתן המלך את בתו לחסן לאשה ומינה אותו לווזיר תחת הווזיר המודח וחיו באושר וטוב עד סוף ימיהם.

מה טוב חלקם ומה נעים

מי ייתן וידבק מזלם גם בי ובכם השומעים.