|
|
|
|
מס"ע מרכז סיפורי עם ופולקלור |
C. F. F Center of Folktales and Folklore |
|
סיפורי עם
ופולקלור בדווי |
|
|
האיילה היה פעם אמיר מן האמירים אשר
בארץ ולו נשים שתיים. האחת הביאה לעולם שני ילדים ולשנייה בן יחיד ושמו מוחמד.
בא יום והלך יום וגדלו הילדים. נתן להם אביהם סוסים ורובים – כל אחד מהם קיבל
סוס ורובה והיו יוצאים לצוד חיות ולארוב להן. היו צדים חוגלות וארנבות, צביים
ואיילות וכל ציד שהקרה אללה על דרכם. יום מן הימים יצאו השלושה
לציד והנה ראה מוחמד איילה רועה בשדה. החל רודף אחריה והשאיר את אחיו הרחק
מאחוריו. ראו האחים שמוחמד מתמהמה ואינו חוזר, אספו את צידם, חוגלות וארנבות
וחזרו לבית אביהם. שאלה אותם אימו: "היכן
מוחמד בני?". אמרו לה: "באלוהים, איננו יודעים.
רדף אחרי איילה ולא חזר ואבד מעינינו". החלה אימו בוכה ומקוננת עליו. אמרה:
"אבד בני מוחמד ולא אראנו עוד לעולם!" ומוחמד – מה עלה בגורלו? רדף אחרי האיילה
מהר להר ומעמק לעמק. הוא רודף והאיילה בורחת מפניו ואין הוא יכול לירות בה. רדף
ורדף עד ששקעה עליו השמש. ירד מעל סוסו וקשר אותו לאחד העצים, הניח רובהו על
זרועו שכב ונרדם. וכשהתעורר משנתו כבר עלתה השמש. פקח עיניו והנה האיילה עומדת
מולו. אמר בליבו: 'אה – מה זאת?' כיוון אליה את רובהו וביקש לירות בה והנה נמלטה
האיילה ואיננה. עלה על סוסו ושב לרדוף אחריה. והאיילה נוהגת בו כביום הקודם:
מושכת אותו מהר להר ומעמק לעמק מזריחת החמה ועד לשקיעתה. זרח עליו היום השלישי
והוא עודנו רודף אחריה, וכבר תש כוחו ויבש גרונו מצמא – באלוהים, איך יתפסנה? רדף ורדף וראה אותה נכנסת לתוך ואדי ומעל לואדי נטוי אוהל בודד. ברחה האיילה מפניו ונכנסה אל תוך
האוהל. ראה זאת מוחמד ותמה למראה. אמר בליבו:
'איילה זו – מה עניינה? כיצד זה נכנסה לאוהל?'. הניח את הרובה על אוכף סוסו
לפניו ורכב לעבר האוהל. יצאה לקראתו נערה תמירה ויפת מראה ועיניה כעיני איילה.
יצאה לקראתו ואמרה לו: "אהלן וסהלן – ברוך
בואך". אמר לה: "הו אחותי". אמרה לו: "מה?". אמר לה: "ראיתי איילה נכנסת לאוהל. היכן היא איילה זו – כלום לא ראיתיה?
לאן הלכה?". אמרה לו: "באלוהים, לא ראיתיה, הואל
ורד מעל סוסך". ירד מעל סוסו. אמרה לו: "רצונך לאכול
ולשתות?". אמר לה: "כן אחותי. כבר שלושה ימים
לא אכלתי ולא שתיתי". הביאה לפניו אוכל ומשקה, אכל ושתה בחסות
אללה. אמר לה: "לא ראית את האיילה באה
לכאן?". אמרה לו: "לא. לא ראיתיה כלל". עוד הם מדברים והנה שבו אחיה, שבעה במספר,
מן הצייד. ראו את הסוס ליד האוהל. אמרו: "מה לפרש זר אצל אוהלנו?". והנערה החביאה את מוחמד בפינת האוהל.
נכנסו אחיה לאוהל ואמרו לה: "מה זאת? מי קשר את סוסו ליתד אוהלנו, כלום אדם
הוא או שד?". אמרה להם: "לא אשיב לכם אלא אם תתנו
חסותכם לי ולו". אמרו לה: "הו אחותנו, נעניק לו ולך
את חסותנו ולא נשאל אותו דבר. אורחנו יהיה, לכי והביאיהו לפנינו". הוציאה אותו ממחבואו והציגה אותו בפניהם.
הסתכלו על הנער והנה הוא יפה תואר ויפה מראה – ישתבח זה שבראו. אמר להם: "באלוהים, הו דודי, כך וכך אירע
לי: בן יחיד אני לאמי אין לה זולתי, ויצאתי עם אחי, בני אבי, לצייד ורדפתי אחרי
איילה, ובכל פעם שביקשתי לירות בה, נמלטה מפני, וכך עברו עלי שלושה ימים בלי
מזון ומים וראיתי את האיילה נכנסת לתוך אוהלכם ולא ידעתי לאן נעלמה". אמרו לו: "הוי אחינו, דע לך שאחותנו
זאת היא היא האיילה שראית וכיון שכך אירע לך ברצון
אללה, נכרות עמך ברית נישואין וניתן לך את אחותנו לאשה
ותהיה לנו כאח". קמו וערכו לו חתונה והשיאוהו לאחותם ברצון
האל. התגורר עמם זמן מה ואחר כך אמר להם:
"רצוני לחזור ולראות מה שלום אבי ומה שלום אמי". אמרו לו: "טוב הדבר. יהיה אללה אתך.
צא בשלום וחזור בשלום". הלך והרכיב את כלתו על גב סוסו ורכב עמה
יום ויומיים ושלושה עד שחזר לבית הוריו. פגשוהו אנשי שבטו ויצאו לקראתו והריעו לו בשירים
ובסלסולי לשון והייתה השמחה גדולה. אמרו: "מוחמד זה שחשבנוהו למת, חזר
והביא עמו כלה, את היפה בבנות הארץ!". תם הסיפור ועפה הציפור אך סיפורים עוד עמנו רבים מספור. |
|