מס"ע

 

מרכז סיפורי עם ופולקלור

 

C. F. F

Center of Folktales and Folklore

 

חזרה לדף הראשי

חזרה לדף סיפורי עם מרחבי תבל

סיפורי עם מהודו וסרילנקה

מלכת הרימון

לגובדה (ראש כפר) אחד היו שתי בנות. לבת הבכירה שלו מצא חתן ראוי, אך לא עלה בידו למצוא חתן לבת הצעירה. היא הייתה עקשנית. היא לא הסכימה להינשא לאיש מבין המועמדים שהוצעו לה. לאחר שסירבה למספר רב של הצעות נישואין לא יכול היה ראש הכפר לשאת זאת עוד. הוא היה אדם כעסן ובאחד הימים כאשר הלכה אשתו לבקר את בתם הבכורה, הוא חתך את בתו הצעירה לחתיכות וקבר אותה בחצר האחורית. לאחר מכן הוא שלח להודיע לאשתו כי בתה חלתה באופן פתאומי ומתה וכי הוא נאלץ להביאה לקבורה עוד בטרם הגיעה האם הביתה. האם התאבלה על בתה במשך זמן רב .

אבל עץ רימון צמח וגדל במקום שבו נקברו שרידיה של הבת. הוא צמח גבוה וירוק, והוא נשא פרח יחיד גדול שפרש את עלי הכותרת שלו רק בלילה, אך עם שחר חזר ונסגר לצורת ניצן.

בתו הצעירה של ראש הכפר חייתה בתוכו כמלכת הרימון. כל לילה כאשר נפתח הפרח, הייתה הבת פורטת מנגינות על הווינה (כלי מיתרים הודי). כל לילה היו ראש הכפר ואשתו שומעים מוסיקה עדינה וחרישית שלא מן העולם הזה, אך הם מעולם לא גילו מאין בקעו הצלילים.

לאינדרה, מלך האלים אשר שכן בשמיים, היה בן. באחד הימים ברחפו ברקיע, שמע הבחור הצעיר צלילי מוסיקה מקסימה שבקעו מן הארץ למטה. הוא היה מופתע ונדהם בשומעו אותם ותהה אם קיים עלי אדמות מישהו היכול לנגן מוסיקה כל כך יפה. היא נשמעה באוזניו כעולה על המוסיקה של הנגנים השמימיים. הוא איתר את הכיוון ממנו בקעה המוסיקה וריחף מעל עץ הרימון עד שראה את הפרח הגדול הצומח עליו. הוא צנח מתעלף לרגלי העץ. כאשר התעורר מעלפונו ראה את מלכת הרימון יושבת בתוך הפרח ופורטת על הווינה. יופייה שובה הלב עלה על יופיין של נשות הרקיע (אספרה). בנו של אינדרה התאהב בה מייד. כשסיימה לנגן, יצאה הנערה מתוך הפרח. היא הבחינה בו ולבה החיש את פעימותיו. הוא ביקש ממנה להינשא לו, והיא הסכימה בלי שום הרהור נוסף. אבל הוא אמר לה: "נצטרך לחכות קצת. אני אחזור לרקיע לקבל את הסכמתם של הורי."

הוא מיהר לחזור לארמונו השמימי ושם נכנס לחדרו ושכב במיטתו מכוסה בשמיכות. אמו באה לקרוא לו לקום ולאכול את ארוחת הערב שלו, אך הוא סרב.

"מדוע, מה קרה?" שאלה אותו.

"אני חייב להתחתן!" השיב לה.

האם צחקה ואמרה: "כמובן, שנחפש עבורך כלה מיד. עכשיו קום ואכול."

אך הוא קטע את דבריה: "לא, לא, זה לא מה שאני מתכוון. אני לא רוצה שתחפשי לי כלה. אני כבר מצאתי כלה ראויה בעולם הארצי."

"אבל אתה לא יליד הארץ. מדוע אתה צריך להתחתן עם בני התמותה האלה? הם לא בני מיננו. אני אמצא למענך את היפה שבבנות הרקיע. עוד תראה."

אבל הוא עמד על שלו: "לא, אינני רוצה אשה מהעולם שלנו. אף אחת בכל שלושת העולמות אינה יפה כמו מלכת הרימון. והיא עולה בנגינתה על כל נגני הרקיע שלנו."

"אם היא טובה כמו שאתה אומר, הנח לי גם ללכת ולראות אותה." אמרה לו ובשבריר שנייה הגיעו האם והבן לעץ הרימון בחצר האחורית של ראש הכפר. החשיכה טרם ירדה והשמש לא שקעה עדיין, ועל כן היה פרח הרימון סגור.

"היכן היא מלכת הרימונים שלך?" שאלה האם בקוצר רוח.

"חכי, אמא, חכי. אל תחפזי כל כך." לחש לה בנו של אינדרה, "היא נמצאת בתוך הפרח. בעוד רגעים אחדים הוא ייפתח ואת תוכלי לראותה."

היא צחקה למשמע דבריו: "בני היקר, האם נטרפה דעתך עליך? האם קרה אי פעם שנשים בנות תמותה בקעו מתוך פרחים? בוא, בוא נלך הביתה."

אך הוא ביקש ממנה לחכות ולראות: "פרח הרימון נפתח רק בלילה. הוא סגור במשך כל היום."

ובעוד הם צופים בפרח, נפתח הפרח לאיטו והם החלו לשמוע את צלילי הווינה בוקעים מתוכו. כשחזתה האם ביופייה של הנערה צנחה אף היא והתעלפה. הנערה שבתוך הפרח נראתה כמו שלהבת יוקדת. היא זרחה כמו השמש והירח יחדיו. היא אכן הייתה יפה יותר מכל אשה שמיימית. כאשר שבה האם לחושיה אמרה לבנה: "אתה צודק לחלוטין. מעולם לא ראיתי מישהי יפה כמותה!"

היא ניגשה למלכת הרימון, שוחחה עמה ולקחה אותה איתם לשמי מרום. שם נישאו השניים בטקס מפואר.

עץ הרימון בחצר האחורית התחיל עתה לקמול. באחד הימים קרס לאדמה והפך לצרור ענפים יבשים. אשתו של ראש הכפר ראתה את העץ הפורח מתייבש פתאום ומת. היא לא יכלה להבין מדוע קרה הדבר. באחד הימים בעודה בוהה בענפים היבשים, ירדה לשם מן השמיים מלכת הרימון עם בעלה. ברגע שהניחה את כף רגלה בחצר, התעוררו הענפים היבשים לחיים ושבו ללבלב ולהצמיח עלים ירוקים.

אשתו של ראש הכפר נדהמה. היא גם שמה לב לכך ששוב צמח על העץ פרח אחד גדול. בתוכו נגלתה לעיניה בתה הצעירה. היא רצה לקראתה, ולא יכלה להסתיר את אושרה: "הו בתי, את כאן? אביך אמר לי שחלית ונפטרת באופן פתאומי. אני רואה עכשיו שזה לא נכון! את חיה!"

"לא, מה שאבא אמר היה נכון. בכעסו, הוא חתך אותי לחתיכות וקבר אותי כאן. הפכתי לעץ הרימון הזה והתגוררתי בתוך הפרח הזה כמלכת הרימונים במשך כל החודשים האלה. אבל עכשיו אני נשואה לבנו של אינדרה וחיה איתו בעולם השמימי. כשעזבתי, התייבש העץ. כשחזרתי לבקר כדי להיזכר במה שהיה, הוא שב לחיים וחזר ללבלב."

"אני כה שמחה שאת נשואה באושר," אמרה האם בשמחה, "ותהיי באשר תהיי. כל הזמן הזה, היה מותך צערי היחיד, ועכשיו כשאני רואה שאת בריאה ומאושרת, זה כל מה שאי פעם יכולתי לבקש."

בתה וחתנה ברכו אותה לשלום וקיבלו את ברכותיה. הם חזרו לעולמם השמימי, ואשתו של ראש הכפר הייתה מאז שלווה ומאושרת.

________________________

תורגם על ידי מתוך ספרו של רמנוג'אן:

A. K. Ramanujan, A Flowering Tree and other Oral Tales from India, Univrtsity of California, 1977, Story No.49, p. 135-137 "the Pomegranate Queen"

At 780 "The Singing Bone". The brother kills his brother (sister) and buries him in the earth. From the bones a shepherd makes a flute which brings the secret to light.

ספרו של רמנוגא'ן נמצא באינטרנט וניתן לקרוא את כל הסיפורים הכלולים בו.

http://publishing.cdlib.org/ucpressebooks/view?docId=ft067n99wt&brand=ucpress