מס"ע מרכז סיפורי עם ופולקלור	C. F. F Center of Folktales and Folklore
חזרה לדף הראשי חזרה לדף אפוסים אפוסים
גֶּסָר מלך לִינְג – האפוס הלאומי של טיבט ממלכת לינג היא אחת מן הממלכות שהתקיימו במאה השביעית לספירה בשטח המהווה את טיבט של היום. האפוס המועבר מזה מאות בשנים במסירה שבע"פ, מתאר את פרשת חייו של גֶּסָר, מלכה של ממלכת לינג. לכאורה זהו אפוס היסטורי שלא שונה מאפוסים דומים הקיימים אצל עמים אחרים, לאמור, סיפור דמיוני למחצה המבוסס פה ושם על עובדות היסטוריות ומתאר מאבקים פנימיים וחיצוניים, מלחמות, תככים, בריתות ובגידות שמביאים בסופו של דבר לכינונה של ממלכה פורחת. אך תיאורי המאורעות החיצוניים הם בה בעת ראי המשקף התרחשויות פנימיות: מאבקו של אדם המחפש דרך לגאולה על פי הדוקטרינה הבודהיסטית, ומי שפותח אוזניו ולבו לנאמר באפוס ימצא בו עולם ומלואו. האפוס נפתח בסיפורו של בּוֹדְהִיסַטְבָה - בודהא שהשתחרר ממעגל הגלגולים ובוחר מרצונו הטוב לשוב וללבוש דמות אנוש כדי לסייע לאחיו בני האדם לעלות על דרך השחרור. בפתחו של האפוס אנו שומעים אם כך על בודהא שזה עתה סיים את התפקיד שנטל על עצמו כמורה וכמעורר, ועתה הוא פורש אל היער, חסר כל, מתוך כוונה לעשות מחווה אחרון של נדיבות כלפי החיים: למות בלב היער כדי שחיות רעבות תוכלנה להתפרנס מגופו הפיסי. בקרבת מקום לאותו יער גרות שתי נשים, אם ובתה, שפרנסתן על גידול עדרי יאקים וכבשים. שתי הנשים יודעות על פעילותו של הנזיר הסגפן החי ביער, אך אינן מקדישות לו תשומת לב יתרה. והנה ביום שבודהא בדמות הנזיר נופח את נשמתו בלב היער עם שקיעת החמה, חוזה האם הזקנה העושה דרכה לביתה עם עדרה, מחזה מוזר: אור פלאי זורח מעל היער, חוצה את השמיים ונעלם לכיוון הודו. האשה הזקנה תופסת באותו רגע בכוחה של אינטואיציה פנימית מי היה אותו נזיר סגפן, ולבה מתמלא חרטה על שלא השכילה לנצל את ההזדמנות שהייתה לה ללמוד תורה מפיו. בכוחה של אותה אינטואיציה היא צופה כי בודהא עתיד להופיע בגלגולו הבא בהודו ושם כדבר האפוס: 'יניע מחדש את גלגל החוק', כלומר יטיף לתורה ויפיצה. באותו רגע גומלת בלבה ההחלטה למכור את כל רכושה, לעזוב את ביתה ולהתחיל יחד עם בתה במסע צליינות להודו. היא ממהרת הביתה ואינה נותנת דעתה על העדרים, אך היאקים והכבשים, שלא כהרגלם, פוסעים אחריה בשקט כמו ביקשו לסייע לה בכוונתה הטובה. האשה הזקנה שבה לביתה חדורה כולה בלהט העשייה וממהרת לבשר לבתה על תוכניותיה, מתוך בטחון מוחלט שזו האחרונה תצטרף אליה בשמחה. אך כאן אומר לנו האפוס דבר מעניין: "אמהות מולכות שולל בקלות כאשר הן מדמות לעצמן שרצונן משקף את מהלך העניינים הטבעי. הן חושבות שילדיהן דומים להן בכל ועתידים ללכת בדרכן הן." אך הדבר אינו כך. "יצור אנוש", ממשיך האפוס "הוא תולדה של פעולות פיסיות ומנטאליות רבות לאין ספור ששורשן נעוץ בעבר הנעלם. ילד הוא עובר נוסע בעולם, ורחמה של האם - רק אכסניה זמנית בדרכו." לבת אין כל כוונה לנטוש את עדריה, תכשיטיה, ביתה ורכושה ולצאת למסע צליינות להודו. בסופו של דבר נפרדות השתים זו מזו והאם הזקנה יוצאת למסע המתיש. לאחר שנות מסע רבות ולא קלות היא מגיעה בשארית כוחותיה ליעדה - אל המקום שבודהא מורה בו את תורתו. היא פוגשת במורה הדגול ועולה, כלשון האפוס, "על דרך השחרור". זמן קצר אחר כך נפרדת נשמתה מגופה המיוסר ועושה דרכה אל גן העדן המערבי כשהיא ממריאה כנשר בעקבות קרן אור המורה לה את הדרך. בינתיים ממשיכה הבת בחיי השגרה שלה. היא מביאה לעולם שלושה ילדים ומקווה להמשיך בחיים מלאי נחת. אך לא לעולם חוסן; מזל רע פוקד אותה: הכבשים והיאקים הרבים שלה נפגעים במחלות ומתים עד האחרון שבהם. כל רכושה החומרי נהרס, נגנב או נחמס על ידי נושיה. לבסוף חולים גם היא וילדיה. בהביטה בעיניים מלאות קנאה אל אלה ששפר גורלם מגורלה, אין היא חדלה מלקלל את אנוכיותם וקשי לבבם בשוכחה שהיא עצמה לא נהגה בימי עושרה בדרך שונה. בבערותה היא מאשימה בגורל המר שפקד את המורה ותורתו. "מי ייתן" היא אומרת, "וניוולד אני וילדי בגלגול הבא כמלכים אדירים ורבי כוח שיהרסו את תורתו של בודהא ואת כל הנוהים אחריה." ובבטאה משאלה נוראה אחרונה זו היא נופחת את נשמתה. בניה מתים אף הם זמן קצר אחר כך והגופות נלקחות על פי המנהג הטיבטי המקובל לשדה המתים, שם תושארנה כמאכל לנשרים. על פי האמונה הטיבטית, קללה שמבטא אדם על סף מותו יש לה כוח רב. פָּדְמָה סַמְבְּהַבָה, האל המגן על ממלכת לינג, שומע את דבריה של האשה. הוא ממהר לקרוא לשתי נשותיו לטכס עצה. "אין ספק" הוא אומר להן, "שרצונה של האשה יתממש אם לא נפעל בזמן למנוע זאת. אני אקיף את ארבע הגופות במעגל קסמים שימנע מכוחות הרשע לגעת בהן, ואהפוך את שתיכן לנשרים. עופו לשם בכל המהירות ובהגיעכן לשם נקרו את הלבבות, העיניים ומעט שער והביאו אותם אלי ללא דיחוי." שתי נשותיו אכן ממהרות למקום בדמות נשרים ומצליחות לנתק את החלקים המבוקשים ולשאת אותם במקוריהן, אלא שאז פורצת סערה עזה המסיטה אותן מנתיבן ומשב רוח פתאומי גורם לכך ששאריות הגופות שאספו נושרות ממקוריהן. האלים אינם כל יכולים. לְפָּדְמָה סַמְבְּהַבָה ברור שניסיונו למנוע את קיום הקללה נכשל והוא מחפש עתה אמצעי אחר להלחם בגורל המאיים על טיבט. לאחר שנשמות הבת ושלושת בניה תועות במשך ששים שנה בעולם הַבָּרְדוֹ - אותו מסדרון שכל רוחות המתים עוברות דרכו על פי האמונה הטיבטית, הם חוזרים ומתגלגלים כבני אנוש בעולמנו. נשמתה של האם מתגלמת בשלושה אחים: קוּרְקָר, קוּרְנָג וְקוּרְסֵר ההופכים למלכים של שלושה שבטים בממלכת הוֹר. בכור בניה של האשה מתגלגל בְּלוּטְזֵן, מלך הארץ הצפונית, ושני הבנים הצעירים, סַטְהָם וְצִ'ינְגְטִי במלכי המערב והדרום. פָּדְמָה סַמְבְּהַבָה יודע כי בעוד זמן קצר יתחילו המלכים הדמוניים להלחם בדת ולהרוס את החיים בטיבט. הוא מכנס התייעצות אלים בגן עדן. מאה ועשרה אלים "חכמים-קוסמים" (דּוּבְּטְהוֹבִּים), אלף עשרים ושמונה אלוהויות ומספר רב של פיות (דָּקִינִים) באים לכינוס. פָּדְמָה סַמְבְּהַבָה יודע שרק גיבור אחד ביקום כולו עשוי לגבור על המלכים הדמוניים וכי הוא נמצא בקרב הנאספים, אך אין הוא יודע מי מבין הקוסמים הוא אותו גיבור, וגם האל-הקוסם שמדובר בו אינו יודע זאת. בעזרת שיטה מיוחדת הקרויה מוֹ קובעים האלים כי הגיבור המיועד הוא האל טְהוּבְּפָּה גַּוָוה והם פונים אליו ואומרים: "טְהוּבְּפָּה גַּוָוה, הגורל נפל עליך לרדת עלי אדמות, ללחום בדמונים ולהיות מגן לדת ולבני האדם." אך זה האחרון אינו שש כלל לעזוב את מנעמי גן עדן ולצאת למאבק שטמונות בו סכנות רבות עבורו ושאין הוא יכול כלל להיות בטוח שאכן יסתיים בניצחונו. פָּדְמָה סַמְבְּהַבָה מפציר בו לקבל את השליחות ובסופו של דבר נעתר לו טְהוּבְּפָּה גַּוָוה, אך זאת בתנאי שהאלים ימלאו שמונה עשרה דרישות. ראשית הוא מבקש להיוולד עלי אדמות כבן לאב אל ולאם נַגִי (מעין אלה למחצה החיה באגמים ובמקווי מים אחרים ונחונה בעושר מופלג). בנוסף הוא דורש שיצטרפו אליו שורה של אלים נוספים מבין הנוכחים שיתגלמו בדמויות אנושיות ויסיעו לו וכמו כן הוא דורש שיתר האלים יושיטו לו את עזרתם בכל עת שיזקק להם. פָּדְמָה סַמְבְּהַבָה נענה לאתגר; הוא מבטיח למלא את כל תנאיו של טְהוּבְּפָּה גַּוָוה, וכמו במאי במחזה הוא מחלק לאלים את התפקידים שעתידים הם למלא בדרמה שתתנהל עלי אדמות בניצוחו של גֶּסַר, הלא הוא גלגולו האנושי של טְהוּבְּפָּה גַּוָוה. מכאן ואילך מספר האפוס באריכות על פרשת לידתו וילדותו של גֶּסַר, כוחותיו הנסתרים ועלייתו על כס המלוכה ומגולל את פרשת מסעיו ומלחמותיו באויבי הדת והאנושות ממזרח וממערב. מקוצר היריעה לא אוכל לפרוש לפניכם את כל פרטי האפוס ואת עלילותיו המופלאות של גֶּסַר המתוארות על ידי הברד, המספר והזמר, בלשון פיוטית המשרה על השומעים אווירה קסומה. בסופו של דבר מגיעה שעתם של גֶּסַר ובני לוויתו לסיים את התפקיד שמילאו במשך קרוב למאה שנה בחיים עלי אדמות. "עבודתנו הושלמה." אומר גֶּסַר למלוויו "בינתיים נוכל לשכון לבטח, אך עוד יהיה עלינו לחזור לעולם הזה להשלים את מלאכתנו, להטיף לטוב ולבער את הסבל. המלחמות שנטלנו על עצמנו עד כה היו מלחמות קטנות. המלחמה אשר תבוא תהיה הגדולה מכולן. יועיל לנו אם נפרוש עתה כולנו להתבודדות למשך שלוש שנים בְּמַרְגְיֵה פּוֹנגְרִי, בהר הלבן המסולע אשר פסגתו נושקת את השמים." וכך פורשים גֶּסַר ומלוויו להתבודדות ממושכת שבסיומה נאספים כל האלים שנטלו חלק בעלילה וגֶּסַר פונה אליהם ואומר: "אין אנו יכולים להיכנס לגן העדן עם גופות בשר ודם. מחר עם שחר נחזור ונלבש בטכס מתאים את צורתנו השמימית." למחרת עוד בטרם עלה עמוד השחר מופיעות על גבי קשת לבנה, המון פיות המנגנות על כלי נגינה שונים וממטירות ממרומים גשם של פרחים, וכאשר קרן שמש ראשונה מפציעה כמו חץ של אור על ההרים שבמרחק מבטאים גֶּסַר וארבעת מלוויו את המלים הנאותות ונמוגים באוויר. על מורדות ההר הלבן נותרות מוטלות חמש גלימות ריקות עטופות בהילה של אור. האפוס הטיבטי של גסר מלך לינג הועלה על הכתב על ידי אלכסנדרה דייויד נִיל שנפטרה בשנת 1969 בשנתה המאה ואחת. הגברת ניל שהתה בטיבט בתחילת המאה בתקופה שהארץ הייתה סגורה כמעט לחלוטין בפני מבקרים מערביים. היא למדה את שפת הארץ ואף אימצה לה לבן בחור טיבטי שליווה אותה במסעותיה ברחבי טיבט, מסעות שנמשכו כעשרים שנה. את סיפור האפוס רשמה מפיו של ברד - זמר ומספר נודד שדקלם אותו באוזניה מזיכרונו. לא רבים הם המספרים המכירים את האפוס כולו, ולא כל מספר רשאי לספרו. אחד התנאים הוא שהמספר יהיה בעצמו גלגול של אחד המשתתפים באפוס. במקרה זה אכן העיד המספר על עצמו שהוא גלגול של אחת מדמויות האפוס, ולמרבה הפלא טען שהוא דווקא גלגולו של אחד מן המלכים הדמוניים שנוצחו על ידי גסר. לפי דבריה של הגברת ניל, המספר שסיפר לה את האפוס אחז בידו דף נייר והתיימר כאילו הוא קורא מתוכו את הסיפור אף על פי שהיה אנאלפבית. כאשר הציצה בדף נוכחה לדעת שהוא ריק... __________________________ The Superhuman Life of Gesar of Ling - Alexandra David-Neel and Lama Ongden, Prajna Press Boulder 1981. (ההוצאה המקורית היא מ-1934) זכויות התרגום שייכות ליואל פרץ