|
|
|
|
מס"ע מרכז סיפורי עם ופולקלור |
C. F. F Center of Folktales and Folklore |
|
אפוסים |
|
|
הסַאִיגַלָרֵה של הַמְבּוֹדֶדְיו –
אפוס אפריקאי בשנות השמונים התחיל
מחקר מסודר של אפוסים של עמי אפריקה שמדרום לסהרה ובשנים האחרונות אנו עדים
למספר הולך וגדל של פרסומים בתחום זה. בני הפוּלְבֶּה הם עם של
מגדלי בקר החיים כיום בסַהֵל, האזור המשתרע דרומה למדבר הסהרה, מחופי סנגל,
מאוריטניה וגינאה במערב ועד לקמרון, צ'ד ודרום סודן במזרח. בשבטי הפוּלְבֶּה,
כמו בכל העמים החיים בעמק נהר הניגר, סיפור אפוסים הוא נחלתם של בַּרְדִים
(מספרים וזמרי אפוסים) מקצועיים הידועים בשמות רבים. הנגנים באופן כללי נקראים awluube
(ביחיד gawlo) וזמרי האפוס mabuube
(ביחיד mabu), מונח שמתייחס גם לאורגים. נושאי האפוס הם בדרך כלל
עלילות גיבורים בארצות דמיוניות ומטרתם היא בידור ושעשוע תוך האדרת שמם של
גיבורי תרבות מפורסמים. האפוס המובא כאן לפניכם -
האפוס של הַמְבּוֹדֶדְיו וסַאִיגַלָרֵה - הוא אפוס שהוקלט באזור מַקִינָה (Makina)
בשטח מאלי של היום. הוא הושר בשפת פוּלְפוּלְדֶּה ונושאו הוא הגיבור האגדי
הָמַדִי פַּטֶה יֶלָּה הידוע גם כְּהַמְבּוֹדֶדְיוֹ, או הַמָה האדום. יש שירי
עלילה רבים שהַמְבּוֹדֶדְיו עומד במרכזם. האפוס שאנו מביאים כאן הוא אחד החביבים
והנפוצים ביותר. גרסאות שלו ידועות גם מאזורים לשוניים אחרים. הַמְבּוֹדֶדְיו ההיסטורי
חי בזמנם של מוֹנְזוֹן ודָה, מלכי סֵגוּ בין השנים 1790 ו-1828. הזמרים טוענים
שהוא חי בזמנו של דָה (1818-1808) ומתארים אותו כבן בית וגיס של מלך סֵגוּ. קרוב
לודאי שהוא חי מעט קודם לכן כיון שיש לנו עדויות על כך שבנו הנהיג את שבטי
הפוּלְבֶּה בקרב שנערך ב-1818 בין סֵגוּ לבין מַקִינָה האסלאמית. צאצאים שלו
חיים עד היום באזור ניגר ובּוּרְקִינָה. שיר העלילות שקטעים ממנו
אנו מביאים כאן, עניינו הוא חיפושיו של הַמְבּוֹדֶדְיו אחר התהילה
בסיועה של מנגינה מיוחדת שהביא לו הגְרֵיוֹט (נגן) שלו, קוֹ בִּירַאִימָה קוֹ,
ובהשראתה של רעייתו פַדְיָה. בראשיתו של שיר העלילה
מציג הזמר את עצמו ואת הנגן המלווה אותו ומדבר בשבחו של הגיבור הַמְבּוֹדֶדְיו: עכשיו, אנחנו -
הַמָּה דִּיאַם בּוּרַאִימָה ועוּסְמַנֶה אַמָדוּ אוּסוֹ, מוצאנו מטִימֶה, //
אבל אני, הַמָּה דִּיאַם בּוּרַאִימָה, מוצאי מקוֹיְסָה. // אנחנו הולכים להקליט
קצת. // אנחנו נקליט סַאִיגַלָרֵה של הַמְבּוֹדֶדְיו פַּטֶה יֶלָּה. // המנגינה
הזו היא לכבוד נְיָנִיִי הָמַדִי, לכבוד וֵלְ-הוֹרֶה הָמַדִי, // לכבוד פַדְיָה
הָמַדִי, קוּמְבּוֹ אוּמָּה הָאַנִי! //
הָמַדִי עלה ופסע מבעד לטללי הבוקר, // לעת צהרים הפך הוא את הארץ לשממה
קודרת, // אורח זר בבוקר, אדון הבית בצהרים. // הוא אמר: "הו, לא! אל
תכנוני בשמות שבח חסרי ערך! // אלו הם שמות שבח של הצבוע נמוך האחוריים! // אני,
הָמַדִי, אינני צבוע." // הם אמרו לו: "טוב, כלום נקרא לך פֵּרֶדְיוֹ,
// אשר לא אסף פירות לחם-קופים עם מטהו, // אשר לא אסף ביצי ברווז הבר, // אשר
לא שתה חלב מהול במים בבַּרְבֶּה, // אשר
לא שתה מים מהּורֶה-גֵּנְּדֶה! // אתה הוא פּוּלּוֹ המושל בבּוּמַאַנִי
ובבּוּדַאַנְדֶה, // ואַאַדָה-וָודַה ונַמָה נַוְורֶה וקַנֵל זִ'יזֶ'ה ווַנְדוּ
זִ'יזֶ'ה והוּמְבַּלְדוּ זִ'יזֶ'ה ונְגַפֵּרֶה ווּמְבֵּרֶה זִ'יזֶ'ה, // או שמא
אתה הוא הפּוּלּוֹ של דֵּלְבִּי ושל בּוּבְּדוֹ נְגָ'רִי. // אתה הוא האיש, אשר
אם ילך לסֵגו,ּ בן הוא לפּוּלוֹ האדום; אם תסחט את גרונו יירק האיש חלב חמוץ. //
אך בשובו לקוּנַאַרִי, בן הוא לבַּמְבַּרָה ונכד הוא לדַה-מוֹנְזוֹן."
הוא אמר: "הה! עכשיו דברתם את אמת האל על אודותי. // בלילה שבו,
אנוכי, הָמַדִי, לא אהיה עוד בעולם הזה, // אזי, אין ספק, תימכר סַאִיגַלָרֵה על
פני הארץ, // וסַאִיגַלָרֵה תנוגן עבור כל הולך בטל." הַמְבּוֹדֶדְיו מספר אז
על שלוש הפעמים היחידות שחש פחד: פעם כאשר נחש נכרך סביבו בעת שישב במחיצתה של
אשה, פעם נוספת כאשר נתקל בחוטב עצים שחשב אותו בלילה בטעות לשד ופעם שלישית
כאשר חצה נהר מלא בחיות פרא בדרכו להעניש רועה שהעליב אותו. שני המקרים האחרונים
אירעו כאשר מילא בקשה של אשתו פַדְיָה לפשוט על עדרו של סַמְבָּה בּוֹנְגוּאֵל
סַמְבָּה, המחזר הישן שלה, בעת שנתלוותה אליו לשיט בסירה. מקרים אלה מציגים דמויות
ונושאים שיחזרו ויעלו בהמשך. ומתי זה ירדה
סַאִיגַלָרֵה למטה לכאן? // היה זה יום רביעי בלילה, עת באה סַאִיגַלָרֵה לעולם
הזה. // באותם זמנים לא הייתה עוד סַאִיגַלָרֵה שיוכל מי לדבר עליה, על הסַאִיגַלָרֵה של הַמְבּוֹדֶדְיו הָמַדִי
פַּטֶה יֶלָּה, // מיֶלִי ועד יֵלִיקַפָּה, כלומר במקום מושבו של העם. יום רביעי אחד בלילה, שד
זכר בכור // יצא משם, מיֵלִיקַפָּה // והובא לחדר הכניסה של הַמְבּוֹדֶדְיו, כאן
בגוּנְדַקָה. // הוא התיישב ופרט סַאִיגַלָרֵה. // היה זה יום רביעי בלילה. //
ובעת שניגן הוא סַאִיגַלָרֵה, שכב הָמַדִי על יצועו בחדר העליון. // הוא נעור
באחת. הוא שמע סַאִיגַלָרֵה מנוגנת. // הָמַדִי מיהר למטה, חמוש בכידונו הרחב,
התגלגל במדרגות // ובא לחדר הכניסה. // השד חדל לנגן את נעימתו // וקרא:
"שקט!" // הָמַדִי חזר מיד למעלה. // הוא שב ושכב. // פעם נוספת החל
השד לנגן סַאִיגַלָרֵה. // הָמַדִי קם שנית עם רובה דו-קני מפלדה מחוסמת. הוא
דרך אותו; הוא טען אותו בכדור ואבק שריפה. הוא לא נפרד מרובהו יום ולילה. // הוא
שב וירד למטה לחדר הכניסה. // השד חדל לנגן סַאִיגַלָרֵה. // הוא עלה חזרה
למעלה. אך זה הגיע למעלה // והנה
השמש, נהוגה במקלות, נדחפת מן המזרח // שפכה אורה על אדמת סין, // חלפה מעל
קַרְסַנָה, פיזרה קרניה על בגדאד וצנחה מטה מעל הַנְגִ'יוָוה //
והָדְגֵ'יאִיגִ'יה // ודוּגוֹנְדוּסִי וקַאֵדִי, ועצי הגוּאִיגוּאִילִי הקטנים
של טַמְבָּקוּנְדָה. // בדקר, יש אומרים, שהיא מאחרת לבוא, אך אם תצל על עיניך
לא תסתירנה. // הָמַדִי קם והכה בתוף הגדול. // מקַסָה // לקוּנָה, // מדֵנְגָה
// למוֹנְדְיוֹ, // כל תושבי הארץ נאספו בגוּנְדַקָה. // הוא הכריז כי אין הוא
זקוק לאיש, להוציא כל פורט עלי מיתר. // כל הנחוץ לו היה נגן לאוטה // על כן
נאספו כל הנגנים שהיו שם באותו יום // ומספרם עלה לאלף. // הוא אמר:
"נגנים!" הנגנים השיבו: "כן!" // הוא אמר: "אמש, //
שמעתי מנגינה. // מעולם, מאז יצר אותי האל, // מעולם לא שמעתי כמותה. // לא אדע
אם אחד מכם הנגנים ניגן, // לא אדע אם היה זה שד שניגן, // לא אדע אם השטן הוא
שניגן, אך בכל מקרה שמעתי אותה // וכל אשר אדע הוא שכאשר תגיע // שעת תפילת
הסָלִיפַנָה (שעת הצהריים) // ביום חמישי הבא, // אם לא אשמע אותה שנית, // אזי
לעת ערב לא יוותרו נגנים חיים בזה העולם! // אם לא אשמע אותה, // אזי, לעת ערב, לא
יוותר נגן אחד בעולם!" הנגנים שאלו: "מה
שמה?" // הוא אמר: "אה! בדיוק! אינני יודע מה שמה. // כל אשר אדע הוא
שאם לא אשמענה שנית // לעת אשר יגיע זמנה של תפילת הסָלִיפַנָה ביום חמישי הבא,
// או אז לעת ערב לא יוותרו נגנים חיים בעולם!" // הנגנים שאלו: "מה
הוא שמה, הָמַדִי?" // והוא השיב: "דיברנו די! // יחליט כל איש מכם
לאן יפנה // ויעזוב מיד לבקשה. // לא אדע מה שם קורא לה." הנגנים התפזרו. // איש
איש מהם עזב כשהוא תר אחר מה שלא היה לו בקצות אצבעותיו, // בלי לדעת מה שם קורא
לה. // הם עזבו באותו יום חמישי בבוקר. // איש מהם לא מצא אותה למועד // וכאשר
הגיעה שעת הסָלִיפַנָה // ביום רביעי הבא, // אף לא אחד מהם הצליח למוצאה. //
אחד אחד הם שבו. נותר רק קוֹ בִּירָאִימָה קוֹ לבדו. // כל אחד מהם בשובו ניגן
להָמַדִי את אשר מצא. // הָמַדִי אמר שאין זו המנגינה ששמע. ואשר לקוֹ בִּירָאִימָה
קוֹ, // באותו יום חמישי כבר זרחה שמש האל והוא טרם מצאה. // וכאשר הגיעה שעת
תפילת הסָלִיפַנָה והנגנים ניגנו; // הנה עם ערב לא יוותר בחיים איש מהם בעולם.
// וקוֹ בִּירָאִימָה קוֹ עצמו באותו יום חמישי // לא מצא דבר כל היום כולו. //
הוא אמר: "טוב, אחזור חזרה עכשיו. מזל ביש הוא זה." // קוֹ עזב //
והתכונן לשוב לגוּנְדַקָה. // עד מהרה הגיע למפגש הנהר השחור והנהר הלבן. //
הייתה שם קרחת יער. // תל טרמיטים ניצב עליה. // עד מהרה בא הוא לשם וחלף על
פניו, // עת השד יצא החוצה וברכו לשלום. ברגע שברך אותו, הסב קו את ראשו לראות. // השד
הסתתר. // קו אמר: "הו, אתה! // אתה, שלי קראת, תהיה אשר תהיה! אם תעצור
אוכל לראותך. // דבר לא יוכל להטריד אדם שנחרץ גורלו למות היום! // האורז יתבשל
היטב מחר, // ואשר לי, מה שמצפה לי בגוּנְדַקָה מפחיד אותי הרבה יותר ממך הקורא
לי ואחר כך מתחבא." // הוא הלך לדרכו. השד שב וקרא לו. // הוא הסב ראשו
וראה אותו. // ראשו נגע בשמים בעוד רגליו נטועות חזק בקרקע. // הוא לא נרתע ולא
חת מפניו, // לא סב על עקביו ולא נסוג אחור, // כי אם פסע קדימה עד אשר נגע בו. השד ישב תחתיו והם הביטו
זה בזה. // הם ברכו איש את רעהו. // השד אמר: "קוֹ בִּירָאִימָה קוֹ!"
הוא ענה: "כן!" // הוא אמר: "אני הוא זה שקרא לך." // הוא
הוסיף: "אשר לסיבה שקראתי לך, // העניין הוא שיש בידי בדיוק מה שאתה
מבקש." // הוא אמר: "מהו זה שאני חייב למוצאו?" // הוא אמר:
"מנגינה שנוגנה בחדר הכניסה של הַמְבּוֹדֶדְיו // בלילה של יום רביעי
שעבר." הוא אמר: "זה הדבר שאתה מבקש." // הוא אמר: "אמת, זה
מה שאני חייב למצוא." // בן שיחו אמר: "בוא, הוא כאן בידי." //
הוא אמר: "שב." הוא ישב. // השד לחץ על תל הטרמיטים והלאוטה יצאה
החוצה. הם כיוונו את כליהם. // הם החלו לנגן סַאִיגַלָרֵה שוב ושוב. // הוא אמר:
"זה מה שאתה מחפש." הוא אמר: "קום ולך. // אנחנו השדים קוראים לה
סַאִיגַלָרֵה. // כל יצירי האל השוכנים כאן למטה, כל בני האדם, רק ממך ישמעו את
המנגינה. קום ולך." קו קם. // הוא צעד מעט
קדימה. // הוא ישב והחל לצבוט במיתרים. // הוא נוכח לדעת כי מה שלמד על-פה החליק
מבין אצבעותיו וכך גם הסַאִיגַלָרֵה. הוא נוכח לדעת שדבר לא נותר. // קו פנה
לאחור. // הוא חזר חזרה // למקום שבו עזב אותו. הוא בא ואמר: "שלום עליך."
האיש הזקן השיב: "וגם עליך שלום." הוא אמר: "אם אינך מהתל בי, //
באשר למתנה שנתת לי // עזור לי לדעת אותה. // השב לי את מה שהיה ברשותי. תן לי
לנגן שוב על הכלי שלי." השד אמר: "קו!"
והוא אמר: "כן!" // השד אמר: "הנף את הלאוטה שלך מעל לראשך ונפץ
אותה." // קו חבט בלאוטה שלו על האדמה. היא התבקעה. // השד לחץ על תל הטרמיטים. // לאוטה בקעה ממנו.
// הוא לחץ על תל הטרמיטים ולאוטה נוספת בקעה ממנו. // הוא לחץ על התל ומעיין
פיכה החוצה. // הוא לחץ על התל // שק קמעות מכושפים יצא החוצה. הוא לחץ על התל
// דלעת יצאה החוצה. // הוא לקח את הדלעת. הוא שאב מים, // הוא לקח את הקמעות
ופיזר אותם על פני הדלעת ואמר לקו לשתות. קו שתה. // הוא אמר לקו להתרחץ. קו
התרחץ. // הוא אמר לקו ליטול ... // אחת מהלאוטות. הוא לקח אחת מהלאוטות. //
יחדיו הם ניגנו את הצלילים הראשונים של סַאִיגַלָרֵה // ואז ניגנו הם
סַאִיגַלָרֵה שוב ושוב. // הוא אמר: "קו!" // קו אמר: "כן!"
// הוא אמר: "קום ולך הביתה." // הוא אמר: "עכשיו יש לך אותה! //
איש לא יוכל לעולם לקחת ממך את הסַאִיגַלָרֵה; אפילו אני לא אוכל לעשות זאת, אף
אחד אחר לא יוכל לקחת אותה ממך עכשיו. // ואשר לכל יתר ברואי האל, ממך ישמעו הם
את המנגינה." קו קם. // הוא נטל את
אמרת גלימתו בין שיניו, // הוא מסר עצמו ביד האל בתקווה שיגיע לגוּנְדַקָה לעת
הצהרים. // הוא הגיע. // הם קיבלו אותו בזרועות פתוחות, הם ברכו איש את רעהו. הם
הכריזו: "קו ביראימה בא. קו ביראימה בא! // הוא האחרון שלו ציפינו."
// הוא בא. יודעים אתם – גָ'בַנְדוֹ (איש יחסי ציבור) אחד בכפר הוא מַרְפֵּא. שני
גָ'בַנְדוֹ בכפר הם מחלה. ואם מספרם עולה לשלושה אזי זו מגיפה. להַמְבּוֹדֶדְיו
היה גָ'בַנְדוֹ אחד. // הוא אמר: "עכשיו בא קו! // הביאו לו אוכל // ובצל יבש // ואת הדברים הצהובים האלה, //
ושמן דגים: הוא מחליק לתוך היד, הוא גולש, הוא נבלע, // הוא שולח את האוכל למטה
בחלקלקות ובמתיקות. הביאו לו קצת!" // הוא ביקש חלב קרוש וחלב טרי; הם
הובאו לו. // הוא ביקש לקבל אגוז קולה לבן, והוא ניתן לו. // הוא שב לעשתנותיו.
// הוא הרים את הלאוטה שלו והלך לחדר המבוא של הַמְבּוֹדֶדְיו. הוא בא ומצא שם יושבים
תשע מאות - אני אומר את האמת - תשעים ותשעה אנשים, כולם נגנים. // הנגנים אמרו:
"יפה, יפה! בוא, קו! נגן לנו את מה שיכולת למצוא ואז נמות כולנו. הן לבטח
אתה לבדך, לא יכולת למצוא את מה שאנו כולנו נבצר מאתנו למצוא." // קו
התיישב, כיוון את ההוֹדוּ שלו (לאוטה בת ארבעה מיתרים), // החל לנגן סַאִיגַלָרֵה // וניגן סַאִיגַלָרֵה שוב ושוב. הַמְבּוֹדֶדְיו אמר:
"זהו זה! זוהי המנגינה ששמעתי בליל רביעי שעבר!" // הנגנים אמרו שהם עצמם
מעולם לא שמעו מנגינה דומה לזו. // הָמַדִי אמר לו: "קו!" הוא אמר:
"כן!" // הוא אמר: "מה שביצעת כרגע הוא נהדר // אכין לך מתנה של
עשר פעמים מכל דבר אפילו ממצע הבשר והירקות המאודים. // מהו מצע בשר וירקות
מאודים? // הוא התכוון אפילו עשר תרנגולות // ובאומרו זאת הרים הָמַדִי את הרובה
כפול הקנים שאותו טען בכדורים. // הוא אמר שכל נגן שיזדמן על דרכו יסע מיד לעולם
הבא חוץ מאשר קוֹ בִּירָאִימָה קוֹ. // הנגנים דחפו ודחקו איש את רעהו בהיאבקם
להיות הראשונים להגיע אל הדלת. // מטען אבק השריפה רעם. // ארבעה שקעו בתנומת עולמים;
היתר הצליחו להימלט // וחזרו אל גוּיֵל. מאז עזבו אותם נגנים את
גוּנְדַקָה ושבו לגוּיֵל, כל נגן שאתה פוגש ואשר מתיימר לבוא מגוּיֵל, // לאמיתו
של דבר הם באים מכאן, מגוּנְדַקָה, גם אם התיישבו אחר כך בגוּיֵל. // אחרי כל
זאת הייתה סַאִיגַלָרֵה לקניינו של הָמַדִי ושלו בלבד ואף אחד אחר לא יכול היה
להקשיב לסַאִיגַלָרֵה כקטע מוסיקלי. הָמַדִי אמר:
"קו!" והוא אמר: "כן!" // הוא אמר: "סַאִיגַלָרֵה //
הפכה להיות הסַאִיגַלָרֵה הפרטית שלי. // אסור לך לנגן סַאִיגַלָרֵה לאף אחד
מיצורי האל // חוץ ממני. // אם אי פעם יתברר לי שניגנת סַאִיגַלָרֵה למישהו אחר
חוץ ממני // אהפוך אותך לגוויה קרה." // הוא אמר: "יש לי שתי נשים: //
קראתי לאחת פַדְיָה // קראתי לשניה טֵנֵן, בתו של דָה מוֹנְזוֹן // יש לי גם שני
בנים: קראתי לאחד גוּאֵלַדְיוֹ הַמְבּוֹדֶדְיו הָמַדִי פַּטֶה יֶלָּה, // וקראתי
לשני אוּסְמַנֶה הַמְבּוֹדֶדְיו. אפילו להם // אל תגרום לי לשמוע שניגנת את
המנגינה. אם יוודע לי // שניגנת אותה עבורם, אעשה ממך גוויה קרה." הוא אמר:
"אמת." // הוא אמר: "שמעתי, אני מסכים. // לאף אחד מיצורי האל,
יהיה אשר יהיה, לא אנגן את המנגינה." // ומאותו רגע והלאה, נוגנה המנגינה
רק להָמַדִי לבדו // שם בחדר הכניסה שלו. פַדְיָה חיה למעלה בקומה
השניה. // טֵנֵן דָה מוֹנְזוֹן הייתה כאן, בקומת הקרקע. // אך הנה! להָמַדִי
נוגנה המוסיקה כאן בחדר הכניסה // עת שמעה אותה משרתת זקנה קטנה שהייתה בקומת
הקרקע. // המשרתת הזקנה הקטנה עלתה למעלה, היא מצאה את פַדְיָה // היא אמרה:
"פַדְיָה!" פַדְיָה אמרה: "כן!" // היא אמרה: "הם עשו
מנגינה בשביל הַמְבּוֹדֶדְיו." // פַדְיָה אמרה: "באמת? הם חיברו
מנגינה להַמְבּוֹדֶדְיו?" היא אמרה: "כן, הם חיברו מנגינה,
באמת." // פַדְיָה אמרה: "ועם זאת לא שמעתי את המנגינה הזו." //
האשה הזקנה אמרה: "אם לא שמעת אותה, זאת אומרת שאינך האשה הנבחרת. // טֵנֵן
דָה מוֹנְזוֹן הפילגש, יקרה לו יותר ממך; היא שומעת אותה כל יום, בעוד שאת - לא
הזדמן לך לשמוע אותה." // פַדְיָה ענתה; היא אמרה: "משרתת זקנה."
וההיא אמרה: "כן!" // היא אמרה: "אשר לי, מאחר וחיברו מנגינה
להַמְבּוֹדֶדְיו, אני אשמע אותה! // בין אם בגלל שיש לי את הזכות ובין אם כסף
יאפשר לי לשמוע אותה, // אך בכל מקרה אני אשמע אותה." // המשרתת ירדה חזרה
למטה. לבסוף, בוקר נאה אחד //
עזב קו את קומת הקרקע // ועלה במדרגות לקומה השניה. // הוא ברך את פַדְיָה לשלום
ופַדְיָה ענתה לו: // פַדְיָה אמרה: "קוֹ בִּירָאִימָה קו!" הוא אמר:
"כן!" // היא אמרה: "אני שומעת שחיברת מנגינה
להַמְבּוֹדֶדְיו." // הוא אמר: "אכן, חיברתי מנגינה." // היא
אמרה: "אך האם לא אזכה לשמוע אותה?" // הוא אמר: "את לא תשמעי
אותה." // היא אמרה: "ומדוע לא?" // הוא אמר: "הָמַדִי אמר
שאם יוודע לו שניגנתי את המנגינה לאדם אחר, יהיה אשר יהיה, הוא יהרוג אותי ואת
האדם האחר." // פַדְיָה אמרה לו: "ובכן, קו, אם חיברת מנגינה
להָמַדִי, אני אשמע אותה // בין אם אני זכאית לכך ובין אם לא, // אני אשמע אותה.
// ובינתיים, אשר לך, קו, // קח חמישים מיטקל זהב! // באלוהים, אני אשמע
אותה!" // קו לקח את חמישים המיטקלים, // הוא עשה חור במכנסיו, הוא שם אותם
שם! // מאותו זמן יש כיסים במכנסיים. קו ירד למטה // בשבת,
הָמַדִי תכנן פשיטה. // כל הערב כולו, הציף קו את הָמַדִי במוסיקה. // הָמַדִי
אמר: "מחר, עם עלות השחר, // אני יוצא לקרב // אני יוצא להשיג את הבקר החום
של בּוֹנְגוּאֵל סַמְבָּה, לא שתה אבק מעולם - לא הלך ברגל, האיש הקטן של
גָאִיסְוּנְגוֹ // אני רוצה להחזיר אותם לכאן חזרה לגוּנְדַקָה." // השחר
עלה // הם עסקו באכיפת הסוסים // בעת שקו התעורר לבד במקומו. // הוא שם אפר
ופלפל בתוך המים ואז התיז אותם לעיניו. // ברגע האחרון כאשר הפרשים התכוונו לצאת
// נוכחו הם לדעת שהוא לא יצא, שעיניו דורשות טיפול. // וכך תמצא לו דרך לנגן
סַאִיגַלָרֵה לפַדְיָה // כך שפַדְיָה תוכל לשמוע הפעם את המנגינה. כאשר בא הבוקר כל הסוסים
נאכפו // קוֹ בִּירָאִימָה קוֹ היה
היחידי שלא בא. // הם שאלו: "מה שלום קו היום? // הוא לא בא עדין, לא
כן?" // הם אמרו: "מישהו צריך ללכת ולהסתכל במקום שהוא ישן בו."
// הם מצאו אותו ער לגמרי, אבל העיניים שלו - כמו שאתם יודעים - היו חולות. //
הם אמרו: "ועכשיו מה? // אנחנו לא הולכים לבטל את המסע // בגלל שקו לא
מרגיש טוב." // הָמַדִי אמר לפרשים לחבוש את סוסיהם; // הם חבשו אותם. //
הם עזבו, הם יצאו לפשיטה חרש חרש // בטרם יעלה השחר ורכבו דרך קונארי. // ברגע
שהייתה בטוחה שהם אכן יצאו ומצויים הרחק משם, // ירדה פַדְיָה למטה // מן הקומה
העליונה. איש לא נשאר בגוּנְדַקָה // חוץ מאשר קו; הוא היה היחידי שנשאר מאחור. פַדְיָה ירדה למטה. //
היא לקחה מעט חלב חמוץ היא התיזה אותו אל עיניו ושטפה אותן // והעיניים נרפאו
כליל. // קו לקח את ההוֹדוּ שלו, // התגנב לקומה העליונה ומצא שם את פַדְיָה. //
הוא התיישב מול פַדְיָה // והחל לנגן סַאִיגַלָרֵה כמיטב יכולתו בעוד פַדְיָה
שותה בצמא סַאִיגַלָרֵה. הפרשים של הָמַדִי יצאו
רכובים לפשיטה // עד מהרה הגיעו לדֶנָה // הָמַדִי פנה לאחור. // הוא לא שמע
סַאִיגַלָרֵה. // הוא הביט הרחק לפנים ולא שמע סַאִיגַלָרֵה. // הָמַדִי פקד על
הפרשים לחזור מיד. // באותו יום ידע, שאם יפגוש את בּוֹנְגוּאֵל, בּוֹנְגוּאֵל
יביס אותו; // הוא אמר שלא שמע סַאִיגַלָרֵה כל הבוקר. // הוא פקד על הפרשים
לחזור. // באותו יום האחרים היו מביסים אותם // לו היה פוגש את בּוֹנְגוּאֵל
באותו יום, בּוֹנְגוּאֵל היה מביס אותו. // הוא אמר להם לחזור. // הוא אמר למשמר
העורפי להוביל והדבר נעשה. הוא אמר למשמר החלוץ לעבור לעורף // הם הפכו את פניהם
והסתדרו בשורה לרכוב חזרה לגוּנְדַקָה. עד מהרה הגיעו לפאתי
גוּנְדַקָה. // ובהיכנסם החלו הגריוטים המספרים בדברי הלל. הוא אמר:
"לא!" // אף אחד לא יהלל אותו. // "מזמן לא ראיתי את קוֹ
בִּירָאִימָה קו, הגריוט האישי שלי, היחידי שאני דואג לו. הוא לא בקו הבריאות.
// ילך כל אחד מכם, הגריוטים, איש איש לביתו, בעוד שאני בתורי אשוב לביתי
שלי." // הָמַדִי הלך ישר לביתו // ובעת שצעדיו הוליכו אותו לשם הוא שמע
סַאִיגַלָרֵה // מנוגנת למעלה בקומה העליונה. // יכולתם לחשוב שמיץ פלפל טפטף
לתוך עיניו. // הנה מגיע הָמַדִי לדלת של חדר הכניסה // יורד מסוסו // עוזב את סוסו 'רעמה משוגעת' // שועט קדימה עם
חניתו הרחבה // עולה במדרגות // הוא הגיע כמעט לקומה העליונה. // הם שמעו את
רגליו מהדסות במדרגות. // קוֹ בִּירָאִימָה קוֹ קפץ על רגליו, השליך את ההוֹדוּ
שלו. // פַדְיָה אמרה: "שב! לאן אתה הולך? // לא משנה כמה הגביה אותך
האדון, אתה רק הכלב שלו, בעוד שאני אשתו. אתה מנגן בשבילי, כאן. שב! //
תוכל לקלל אותי אם יהרוג אותך
היום." // הָמַדִי התפרץ לחדרי הקומה העליונה. // הוא אמר: "קו!"
קו אמר: "כן." "האם לא אמרתי לך שאסור לך לנגן סַאִיגַלָרֵה לאף
אחד מיצורי האל? האם לא אמרתי לך?" הוא אמר: "כן, אמרת
זאת." // "ולמה אם כן?" // הוא אמר:
"פַדְיָה אמרה לי לנגן עבורה. // היא נתנה לי חמישים מיטקל כך ש... // בגלל
זה ניגנתי עבורה." // הוא אמר: "אם אלוהים ירצה, אתה תמות עכשיו, תכף
ומיד." // הוא נופף בחניתו הרחבה. העגורים המצויצים צווחו, הם דיברו עם
דִיבִּי. // הוא אמר: "היכן הם ינחתו? // היכן תיפול החנית? האם תיפול על
האשה או שתיפול על קו?" // האשה אמרה: "באמת, הָמַדִי, // לא מן הדין
הוא שתיפול על קו. // קו הוא הגריוט שלך. הוא חיבר סַאִיגַלָרֵה בשבילך. //
החנית שלך יכולה ליפול עלי." // הוא שב ונופף בה. // הוא שאל: "היכן
עליה ליפול? // האם תיפול על האשה או על הגריוט?" // האשה השיבה ביתר תוקף:
"חי שמים, באמת, הָמַדִי! // לא מן הדין הוא שתיפול על קו כיוון שהוא הגריוט
שלך. // היא צריכה ליפול עלי. כן, עלי. אני היא זו, אשתך, שעליה היא צריכה
ליפול." // הוא שב ונופף בה. // הוא אמר לה להראות לו היכן עליה ליפול. //
האשה משכה לאחור את שמלתה, // הראתה לו את ירכה. // הוא דקר אותה בחניתו מבעד
למחצלת הקש ומשך אותה חזרה. // הוא אמר: "זאת לא המכה היחידה! // היכן היא
תכה בפעם השניה? // האם המכה השניה תיפול על הגריוט או שתיפול על אש... על אשתי?
// האשה אמרה: "המכה השניה צריכה ליפול פה, עלי. לא יהיה זה נכון אם תכה
אותו במכה השניה." הוא אמר לה להראות לו
היכן צריכה המכה השניה ליפול. האשה משכה אחורה את השמלה מן הירך השמאלית שלה
והראתה לו אותה. // הוא הכה ופגע בעצם. // הוא משך. // הוא משך כה חזק עד שנפל
לאחור. // פַדְיָה לא הפסיקה לפטפט ולצחוק. // קוֹ בִּירָאִימָה קוֹ לא הפסיק לנגן בהוֹדוּ. // הדם זרם החוצה. //
הדם זרם בכמות כה גדולה עד שהתחיל לטפטף במורד המדרגות. // הקול היה כמו נקישות
של מוט עץ מתייפח. // הוא אמר: "קו!" קו אמר: "כן!" // הוא
אמר: "מהו מה שאני שומע עכשיו? האם גשם יורד?" // קו אמר:
"לא." // קו אמר: "זהו דמה של אשתך מטפטף."
הָמַדִי שולח לקרוא אז לאנשים קדושים ולמרפאים ומציג לפניהם אותה דרישה
שהציג לגריוטים: "רפאו אותה, ולא..." הבולט שביניהם מצליח בדבר ואת כל
היתר הוא מפזר לכל רוח עם יריות מרובהו. משנתרפאה פַדְיָה היא מקניטה את
הַמְבּוֹדֶדְיו. "בררר" היא קוראת "כל מה שאתה יכול לעשות,"
היא אומרת, "זה לפצוע נשים וגריוטים!" והיא מאתגרת אותו לטפל בשוק
בקוּנָה, שם נפגשים הגיבורים ביום השוק ולוגמים שיכר.
הַמְבּוֹדֶדְיו שולח תחילה את קו וקו מגיע לקוּנָה, אך נִיאַמוֹי, האשה
שמבשלת שיכר ומוכרת אותו לגיבורים מסרבת לשרת אותו. הגיבורים מגיעים אחד אחד: דְגֶ'נֶה
ווֹרְמָה דְגֶ'נֶה, הַמָה אַלְסֵאִינִי גָקוֹי, סִילַמָקָה ובמיוחד בּוֹנְגוּאֵל
סמבה, 'לא שתה אבק', מחזרה הקודם של פַדְיָה. כל אחד מהם משתדל למען קו, אך
נִיאַמוֹי נותרת קשה כצור: היא אינה מכירה את הַמְבּוֹדֶדְיו ועוד פחות מכך את
הגריוט שלו. קו חוזר ומדווח על שליחותו. הַמְבּוֹדֶדְיו רוכב לקוּנָה. בדרכו הוא
נועץ בסימנים מבשרי טוב; ברוכבו אל תוך העיר הוא חולף על פני צמד נאהבים שהשכימו
עם שחר. הוא בא לכיכר השוק ומתיישב שם. יתר הגיבורים רוכבים לשם, שומעים מי יושב
בשוק וחוזרים על עקבותיהם בלי לשתות שיכר. רק בּוֹנְגוּאֵל נשאר. הוא קונה בירה
עבור הַמְבּוֹדֶדְיו ואז הם משחקים "טְיוֹקִי", משחק-לוח מקומי.
הַמְבּוֹדֶדְיו מכה את בּוֹנְגוּאֵל והלה סוטר להַמְבּוֹדֶדְיו. לבסוף, כמובן,
הם מגיעים לידי דו-קרב. איש מהם אינו מצליח לפצוע את יריבו בכל כלי הנשק: חרבות,
רובים, חניתות, הכל ללא הועיל. בסופו של דבר הַמְבּוֹדֶדְיו מוציא רצועת עור
לכפיתת סוסים ומתחיל להכות את בּוֹנְגוּאֵל. בּוֹנְגוּאֵל נמלט ומותיר את
הַמְבּוֹדֶדְיו יחידי בשדה המערכה. וכך מגשים הַמְבּוֹדֶדְיו את הבטחות הרהב
שנתן לפַדְיָה: הוא הולך אל השוק, משנה את יום השוק של קוּנָה ומשיא את נְיָמוֹי
לקו. זכויות התרגום
שייכות ליואל פרץ |
|