|
|
|
|
מס"ע מרכז סיפורי עם ופולקלור |
C. F. F |
|
סיפורי עם
מהודו וסרילנקה |
|
|
הכד הסדוק היה פעם אדם
שהתפרנס מנשיאת כדי מים מן הנהר אל בית מעסיקו. לבעל הבית היה בית רחב ידים והוא נזקק לכמות גדולה של מים להשקיית הגנים שהקיפו
אותו ולצרכי בישול ורחצה. האיש נשא את המים מן הנהר על גבי אסל
שבשני קצותיו נתלו שני כדי חרס גדולים. מדי בוקר נהג לצאת אל הנהר עם הכדים
הריקים ולהחזירם מלאים וכך עשה פעמים רבות במהלך היום. באחד הכדים
היה סדק ומים טיפטפו ממנו ועד אשר היה האיש מסיים את
הדרך הארוכה מן הנהר אל הבית היו נותרים בכד רק מחצית מן המים. כך נמשך הדבר יום
אחר יום. הכד השלם היה
גאה בכך שמילא את משימתו בשלמות. הוא נהג ללעוג לכד השני ולבקר אותו: "עליך
להתבייש בעצמך!" אמר לו, "מחצית ממימיך
הולכים לאיבוד בכל פעם שאתה מביא מים מן הנהר!" הכד השני אכן
חש עצמו מושפל ומבויש על שלא עולה בידו למלא את תפקידו כראוי. בייחוד התבייש
במראהו בעת שהאיש הביא אותו אל הנהר, שאז נשקפו אליו פניו הסדוקים מתוך המים
והזכירו לו את חוסר שלימותו. "צר לי", אמר
לשואב המים, "אני מתבייש בעצמי."
"מזה
שנים" השיב הכד, "לא עולה בידי למלא את יעודי. מחצית ממימי מטפטפים מן
הסדק שבי, ואתה צריך להתאמץ יותר על מנת להשלים את החסר." שואב המים
ניחם אותו: "כאשר נעבור בדרך", אמר לו "תן דעתך לשפעת הפרחים
המלווה אותנו בדרכנו לאורך השביל." "הפרחים
אכן יפים מאוד" אמר הכד, "אך עדין אין בכך כדי להסיח את דעתי מכשלוני במילוי יעודי."
"ידידי," אמר לו האיש, "לא ירדת לסוף דעתי. האם לא ראית
שהפרחים צומחים רק בצד אחד של הדרך? לא נעלם ממני דבר טפטופך ויכולתי להחליפך
בכד אחר, אך במקום זאת טמנתי זרעים בצד השביל ואתה השקית אותם יום אחר יום עד כי
נבטו וצמחו ופרחו. כל יום כאשר אני עושה את דרכי אל הנהר וחזרה לבית הם משמחים
את לבי ונוסכים בי מרץ מחודש לעבודתי ועל כך אני אסיר תודה לך." ____________________________________________ עיבוד שלי לסיפור עם הודי שהתפרסם ברשת האינטרנט. |
|
