המשאלה

אדם אחד טייל לתומו על חוף הים בקליפורניה. לפתע נתקלה רגלו בחפץ כלשהו. הוא הסתכל וראה שזו מנורה ישנה.

הסיפור מתחיל כסיפור ריאליסטי מודרני – הליכה על שפת הים.

הוא הרים אותה, שפשף אותה וג'ין קפץ החוצה.

"בסדר", אמר הג'ין, "שחררת אותי מתוך המנורה, בלה, בלה, בלה. זאת הפעם הרביעית החודש ואני כבר קצת מבואס מכל המשאלות האלה, אז תשכח משלוש משאלות. אתה מקבל משאלה אחת בלבד!"

בנקודה זו נכנס הקסם. אך אין זה הקסם הקלאסי של המעשייה. איננו מאמינים היום בקסם – ג'ינים שקופצים מתוך בקבוק. המספר מערבב בכוונה תחילה שני סיפורים, "אלדין ומנורת הקסמים" ו"השד בבקבוק" (אולי בהשפעת הסרט של וולט דיסני). הוא מניח שאנו יודעים משהו על סיפורים אלה – לא הכרות טובה, אלא ידע כללי המסתמך על זיכרון מעומעם מימי הילדות וה"בלה בלה בלה" רומז לכך שאין מדובר בסיפור ילדים תמים. יותר מכך – לג'ין יש אישיות משלו. שוב אין זה העבד הצייתן מן הסיפורים הישנים שדי היה בלחיצת כפתור כדי שימלא את כל משאלותיך. יש לו דעות משל. והוא אינו מדבר כפי שהיה ג'ין אמור לדבר. אם כך מדוע בכלל נזקק המספר לג'ין? מן הסתם כיוון שהוא מבקש לבנות את הניגוד בין ישן לחדש, בין דמיון למציאות. עמוק בתוכנו כולנו משתוקקים למפגש עם כוח כל יכול שימלא את כל משאלותינו (זו גם מן הסתם הסיבה שדוחפת אותנו להמר בהגרלת מפעל הפיס) והמספר עושה שימוש בתשוקה הזו.

האיש התיישב על החוף, הרהר מעט ולבסוף אמר: "תמיד חלמתי להגיע להוואי אבל אני מפחד מטיסות ואם אני עולה על אוניה אני סובל קשות ממחלת ים. האם תוכל לבנות לי גשר מקליפורניה להוואי כך שאוכל לקפוץ לשם לביקור במכונית שלי?"

כן. למשימה כזו דרוש באמת מישהו עם כוחות קסם רציניים! ואל תשכחו שמדובר בסיפור אמריקאי המתרחש בקליפורניה. המאזינים נוהגים אולי לטייל בעצמם על החוף בסן פרנסיסקו ולהשתאות למראה המבנה האדיר של גשר שער הזהב המתנשא מעל המפרץ, וכאן הם שומעים על הרעיון המטורף של בניית גשר מעל האוקיינוס השקט! לרגע אנו אומרים לעצמנו כמאזינים: "ואו! איך הוא הולך להקים אותו? הוא צריך להיות באמת חתיכת ג'ין רציני, לא סתם שדון מן השורה.

הג'ין צחק: "שמע, אתה מדבר על דבר בלתי אפשרי! תחשוב רק על הלוגיסטיקה שכרוכה בכך, על הקמת עמודי התמיכה בעומקי האוקיינוס השקט, על כמויות הבטון והפלדה שכרוכות במבצע הנדסי כזה! לא. אתה צריך לחשוב על משאלה אחרת".

אבל לא. ידענו את זה! אפילו ג'ין לא יכול להתמודד עם משימה כבירה כזאת. הג'ין עצמו הוא שמוריד אותנו חזרה לקרקע המציאות (אל תשכחו שיש לו אישיות משל עצמו).

"בסדר, אנסה לחשוב על משהו יותר סביר."

האיש הרהר קצת ולבסוף אמר: "התחתנתי והתגרשתי ארבע פעמים. הנשים שלי תמיד טענו שלא אכפת לי מהן ושאני לא מספיק רגיש. אז מה שאני מבקש זה שאוכל להבין נשים, לדעת איך הן מרגישות מבפנים ומה הן חושבות כשהן מביטות בי במין שקט מאיים, לדעת למה הן בוכות, לדעת מה הן רוצות כשהן אומרות "שום דבר", לדעת איך להפוך אותן באמת למאושרות!

עכשיו ירד הגיבור שלנו משאיפותיו הדמיוניות והוא מבקש משהו הגיוני, שאלה שכל אחד מאתנו (הגברים) חש במעמקי לבו שהיה שמח לדעת את התשובה לה!

הג'ין חשב רגע ואז אמר: "אתה רוצה את הגשר עם שני מסלולים או עם ארבעה?"

אופס! הנה המלכודת. הנה האומנות האמיתית של מספר הסיפורים! הוא בנה את הסיפור צעד אחר צעד, שיחק בין דמיון למציאות. הכניס את הקסם פנימה, אבל עם חיוך: כן – לא, לא – כן. ועכשיו הוא הופך את כל הקערה על פיה. גשר מעל האוקיינוס הוא למרות הכל בגדר משימה אפשרית, אבל להבין ללבה של אשה? תשכח מזה. תקווה כזו היא בגדר דמיון טהור. אם הג'ין לא יכול, איך תוכל אתה לחלום על יכולת כזו.

_________________________________

פרשנות שלי לסיפור קצר שהתפרסם ברשת האינטרנט