|
|
|
|
מס"ע מרכז סיפורי עם ופולקלור |
C. F. F |
|
סיפורי עם מאירלנד וסקוטלנד |
|
|
מרחב התרבות הקלטי (אירלנד, סקוטלנד ווילס) הכרות עם ההיסטוריה והאגדות הקלטיות ליקט: יואל פרץ חומר רקע על
הקלטים ועל הספרות האירית המסורתית הקלטים הם קבוצת שבטים שבתקופה מסוימת
נפוצו בכל אירופה מפולין ועד ספרד ומאסיה הקטנה ועד איי בריטניה. השם קלטים הוא יווני וניתן להם במאה
החמישית או השישית לפני הספירה (בצורה היוונית קֵלְטוֹי
Keltoi או קֵלְטַי Keltai ואחר כך גם קַלַטַי Kalatai ובצורה הרומית Galli.
הקלטים באו מן המזרח ומרכזם היה תחילה בבוהמיה. הם יצרו את תרבות הלֵשְׁטָט בראשית תקופת הברזל (900-500 לפנה"ס). כבר
במאה התשיעית לפנה"ס התפשטו לעבר ארצות השפלה וצרפת, וכן גם חדרו לספרד
והתערבבו בישוב האיברי המקומי (קלטיברים). במאות
השמינית והשביעית לפנה"ס הם מגיעים לאיים הבריטים. במאה החמישית
לפנה"ס הם חודרים לשפלת עמק הפו בצפון איטליה ובמאה הרביעית הם
מדרימים עוד יותר ואפילו כובשים לזמן קצר את רומא. (390 לפנה"ס). במאה
השלישית לפנה"ס הם פולשים למקדוניה ומגיעים עד דלפוי.
בשנת 279 לפנה"ס הם מובסים בקרב עם שבטים יווניים ויחד עם שבטים נוספים הם
מגיעים עד לתרַקיה ומשם לאסיה הקטנה. עד היום קרוי חבל הארץ התורכי שלתוכו פלשו
בשם גלטיה. לפי תיאורי היוונים והרומים היו הקלטים
בהירי שיער, תכולי עיניים וגבוהי קומה ונודעו כלוחמים אמיצים וכפרשים מצטיינים. בין השנים 230-220 לפנה"ס נבלמים
הקלטים על ידי הרומאים ומתחילים לסגת צפונה. הרומאים משתלטים מחדש על עמק הפו
וכעבור שבעים שנה נוספות הם כובשים את דרום גליה (צרפת של היום). ממש בתחילת
הספירה הנוצרית משלים יוליוס קיסר את כיבוש גליה
ובהמשך כובש קלאודיוס את בריטניה ומכניע את הקלטים גם
שם. ממזרח נלחצים השבטים הקלטיים אל מעבר לריין על ידי שבטים גרמנים. הקלטים
הולכים ונטמעים בקרב שכניהם והלשונות הקלטיות מפנות מקומן ללשונות לטיניות
ונותרות רק כאיים קטנים בכמה מקומות באירופה. הקלטים ידועים בסגנון האומנותי, סגנון
שנקרא לה-טן (La-Tene) על שם המקום בשוויץ שבו נתגלה לראשונה בחפירות. תחילתה של
אומנות לה-טן במאה החמישית לפני הספירה ויש בה השפעות
יווניות ומזרחיות. חפצי האומנות מצטיינים בקישוט רעשני, עיטורים החברה הקלטית היא חברה פטריארכלית מורכבת ממטות (קלאנים)
ומסגרות שבטיות שבראשן מלכים וראשי שבטים. בחברה הקלטית ניתנה לנשים עצמאות רבה. החיים הדתיים של הקלטים נוהלו על ידי דרואידים, כוהני דת. ידוע לנו עליהם מעט מאוד. רוב הידע
מגיע אלינו ממקורות יווניים ורומיים שמסתמכים על כתבים קודמים שלא הגיעו לידינו.
הם מתוארים כאנשי רוח, פילוסופים וגם כידעונים
העוסקים בחכמת הנסתר. לדברי היוונים הם ערכו פולחנים תחת עצי אלון שבמהלכם
הקריבו בני אדם. האמונות הקלטיות כללו אמונה בחיים שלאחר המוות ובגלגול נשמות.
עם הכיבוש הרומי הטילו הקיסרים הרומים הגבלות על פעולתם (במיוחד טיבריוס קיסר וקלאודיוס קיסר). המחקר המודרני מצביע על ריבוי אלים
מקומיים (קרוב לארבע מאות במספר). היו גם כמה אלים מרכזיים משותפים לכל השבטים
כמו האל לוג (מרקוריוס בפי הרומאים) שמרבים לשמוע עליו במיתולוגיה האירית (השם
נשתמר במספר רב של מקומות אלים נוספים הם: אַפוֹנָה – אלת
הפרשים והסוסים. מַטְרֵס, או
מַטְרוֹנָה – אלת הפיריון. קֶרְנוּנוֹס –
אל שלראשו עטורים זוג קרניים. סוֹקֵלוּס – אל
נושא פטיש. טַרַנִיס – אל
נושא גלגל המזוהה עם האל יופיטר. באירלנד נותרה הדת הקלטית חיה ונושמת עד
להשתלטות הנצרות. בארצות שנשלטו על ידי הרומאים זוהו אלי הקלטים עם האלים
הרומאים ונוצרה בהדרגה מזיגה ביניהם. הלוחמים הקלטיים הפכו לאיכרים ולסוחרים
וסיגלו לעצמם את התרבות הלטינית. בגלטיה קרה תהליך
דומה אלא ששם מדובר בהסתגלות לתרבות היוונית. בבריטניה התקיימה תרבות גאלו-רומית
עד לפלישת הברברים. הלשונות
הקלטיות הלשונות הקלטיות שייכות לקבוצת הלשונות ההודו-אירופיות. הן שלטו בכיפה באירופה כאלף שנים, משנת 500
לפנה"ס ועד שנת 500 לסה"נ. הן ידועות גם כשפות גֵליות. מבחינים בין
שני ענפים: 1.
ענף אירי או
גֵלי. כוללות את שפת האי ההיברני,
אזורים שונים בסקוטלנד ואת שפת האי מאן שגוועה בתחילת המאה שעברה. האירית,
הסקוטית והגלית הם ניבים של ענף זה. 2.
ענף בריטי. כולל
את הוולשית המדוברת בווילס (עדין חיה ונושמת!), את הקורנית (דוברה במחוז קורנוול
וגוועה במאה השמונה-עשרה) ואת הברטונית המדוברת במחוז ברטון
שצרפת עד היום. אירלנד והספרות
האירית שטחה של אירלנד מחולק כיום בין אֵיְירֶה
(אירלנד הדרומית העצמאית) ובין אירלנד הצפונית המהווה חלק מן הממלכה הבריטית. מבחינה גיאולוגית חופיה של אירלנד מפורצים
מאוד בעיקר בחופים המערביים. לארץ צורה קעורה שבשוליה גבעות והרים ובמרכזה רמה
נמוכה בגובה של 150 מטר מעל פני הים. ההר הגבוה ביותר, קַרַנְטוֹאִיל
בדרום מערב הארץ מגיע ל-1041 מטר. בצפון מזרח נמצאות הרמות האנטריות
המכוסות בזלת ומתנשאות לגובה ממוצא של 550 מטר מעל פני הים. אחת משלוחות הבזלת
באזור זה ידועה בשם "סוללת הענקים" ( Causerway'Giants). האקלים אוקייני
והחורף יחסית מתון עם כמות גדולה של משקעים (כ-2000 מ"מ גשם במערב וכ-750 עד 1000 מ"מ במזרח). הארץ מכוסה כרי דשא (האי
הירוק) ויש בה נהרות ואגמים רבים וכן גם ביצות כבול. מבחינת הצומח מוצאים כאן גם
צמחים ים תיכוניים ותת טרופיים (הדס, ארז, תאנה וכדומה). באירלנד יש מעט מאוד
יערות והרבה שטחי בתה. אין באי נחשים. יש הרבה צאן, בקר, סוסים וחזירים. חיות
הטרף (דובים וזאבים) והיונקים הגדולים (איילים) נכחדו עוד בתקופות
פרה-היסטוריות. היסטוריה
את ההיסטוריה של אירלנד ניתן לחלק לשבעה פרקים: 1. התקופה הקדומה עד
שנת 400 לפנה"ס לפני חדירת השבטים הקלטיים. 2. משנת 400
לפנה"ס ועד 500 לספה"נ. מחדירת הקלטים ועד להתנצרות אוכלוסיית האי. 3. משנת 500 ועד שנת
1172 שבה פלשו הנורמנים לאי. 4. משנת 1172 ועד 1603
שאז התחסלה הממלכה הגלית העצמאית האחרונה. 5. משנת 1603 ועד 1801
השנה שבה אוחדו הפרלמנטים. 6. משנת 1801 ועד 1921
שחרורה של אירלנד מן השלטון הבריטי. 7. משנת 1921 ועד
היום. העת החדשה. בתקופה הקדומה
התקיימו באירלנד התרבויות האסטורית והתרבות הקאמפיניאנית שמקורותיהן בפלישת שבטים הן מספרד והן מצפון
מערב אירופה. הטיפוס השולט היה כנראה טיפוס ים תיכוני. אנחנו מדברים על פרה
היסטוריה קדומה – המעבר מתקופת הפאלאוליטיקון לנאוליטיקון. שלדים שלהם נמצא מתקופת הברונזה. התושבים
הקדומים כונו בפי הגלים פרטאנים ואחר כך פיקטים. (מהשם פרטאנים השתלשל
בסופו של דבר השם בריטניה).
מהתרבות הפיקטית יש לנו מצבות קבורה ענקיות,
כלי נחושת וכלי ברונזה וזהב. הפיקטים הכירו את תהליך
הפיכת הנחושת לברונזה על ידי הוספת בדיל. את הנחושת כרו מאדמת האי. את הבדיל
שאינו קיים שם, רכשו משכניהם בקורנוויל, מה שמעיד על
יחסי מסחר. המשטר היה כנראה משטר מטריארכלי. לפיקטים הייתה קומה בינונית, שיער שחור ועור חום כהה, מה
שמעיד על מוצאם הים תיכוני.
בתקופה השנייה פלשו לאי הגיילים, שבט קלטי
נורדי (גבוהי קומה, בהירי שיער ותכולי עין). בספרות הגיילית
הקדומה מתייחסים בבוז לכל אדם בעל חזות פנים פיקטית.
נראה שהפיקטים שועבדו על ידי הקלטים ולא נטמעו בהם
ועד התקופה הנוצרית הייתה חלוקה ברורה לשני מעמדות.
המשטר המדיני של הפולשים הקלטים היה מבוסס על טואט
(Tuath) צרוף של ממלכות קטנות שמספר תושביה נע בין שנים עשר לחמישה עשר
אלף תושבים שבראשם עמד מלך שהיה גם מצביא ושופט ולצדו מועצת אצילים ואסיפה של
"בני חורין". עם הזמן התהוו חמש יחידות: 1. אַלְסְטֵר (במפהUlidia
, Oriel, Nnorthern
Ui Neill
ו-Breinfne). 2. קוֹנוֹט (Connaught). 3. לֵנְסְטֵר הצפונית (במפה Southern
Ui Neill). 4. לֵנְסְטֵר הדרומית (Leinster). 5. מַנְסְטֵר (Munster).
במאה השלישית אוחדה אירלנד תחת שלטון מלכי קונוט
שכבשו את לנסטר הצפונית וקבעו את טארה לבירתם. התואר
שלהם באותה תקופה היה "ראש מלכים".
לדרואידים, המנהיגים הדתיים ולפִילִיד, המשוררים הייתה השפעה רבה. לדרואידים
ייחסו ידע אסטרונומי, היסטורי ומשפטי וכן גם כוחות מגיים.
הם שימשו גורם מאחד חשוב מכיוון שהשתייכו למסדרים כלל איריים.
בתקופה השלישית בשנת 432 מגיע
לאירלנד שליח האפיפיור, פאטריציוס המכונה בפי האירים
פטריק הקדוש (סנט פטריק). פטריק מפיץ את הנצרות באירלנד בעידודם ובתמיכתם של
ראשי המלכים והדרואידים. אירלנד הופכת למעוז קתולי
ראשון באירופה. מוקמים באירלנד מנזרים ללימודי מדעים ולטינית, מועתקים ספרים
ומטופח אומנות הכתב המצוייר. החל מהמאה השביעית
מתחילים להעלות מסורות קלטיות על הכתב, מסורות שעד אז עברו בע"פ. המפורסם
בראשי המנזרים הוא קולומה הקדוש שחי סביב 550
לספה"נ והפיץ את הנצרות גם מחוץ לאירלנד.
משנת 500 ועד 900 יש פיצול של אירלנד לשבע ממלכות (ראה מפה) ויש פלישה של
שבטים איריים לבריטניה הצפונית, פלישה שהחלה בשנת 470 ולא נבלמה למעשה אלא עם
הפלישה הסקנדינבית מצפון. האירים מיישבים גם את סקוטלנד. סקוטלנד קרויה על שמו
של שבט אירי שבט הסקוטים. בסוף המאה השמינית מתחילה פלישה דאנית (בעיקר שוודים ונורבגים). בשנת 830 הם מייסדים מושבות
ראשונות בחופים המערביים. המאבק נמשך כמעט מאתיים שנה עד לשבירת כוחם של הדאנים ב-1014.
התקופה הרביעית. בשנת 1168 פורץ סכסוך בין מלכי אירלנד. מלך לנסטר מזמין את הנרי השני מלך אנגליה להתערב בסכסוך. הנרי
מגיע עם כוחות נורמאניים ומשתלט למעשה על אירלנד.
ב-1175 שב השלום לארץ ונקבע מעמדו של מלך קונוט כראש
מלכי אירלנד וכוואסל של המלך האנגלי הנרי השני.
בשנת 1603 חודרים הפרוטסטנטים לצפון האי ולאורך כל המאה השבע עשרה יש
מאבקים בלתי פוסקים בין פרוטסטנטים לקתולים. בשנת 1798 מתחולל מרד קתולי שמדוכא
על ידי האנגלים. בשנת 1829 ניתן שוויון זכויות לקתולים. בשנת 1845 פורץ הרעב
הגדול באירלנד בעקבות מחלות ריקבון של תפוחי האדמה, הגידול המרכזי בכלכלת האי,
ומיליוני אירים מהגרים לקנדה ולארה"ב. בשנת 1903 נעשית רפורמה אגררית שמחזירה לאיכרים חלק מאדמותיהם. בין 1914-1915 עם
פרוץ מלחמת העולם הראשונה מתחיל מאבקה של מפלגת השיין
פיין ובשנת 1920 מחולקת אירלנד לשתי מדינות. זוהי בקצרה ההיסטוריה של אירלנד
שקבעה את מהלך העניינים המוכר לנו כיום – המאבק בין הקתולים לפרוטסטנטים המתחולל
בצפון ונושא לא פעם אופי אלים ביותר. הספרות האירית
כבר אמרנו שנושאיה של הספרות הגיילית היו הפיליד, המשוררים ואנשי הספרות ( filidוביחיד
fili שפירושו: רואה). מוצאם מכת קוסמים קדומה והם נבדלים מהדרואידים. הפיליד התקבלו באהדה
על ידי הנצרות. לצדם פעלו הבארדים, משוררים שהיו
שייכים למשפחות מסוימות ודרגתם הייתה תחילה נמוכה משל הפיליד,
אך השפעתם הלכה וגברה החל מן המאה השלוש עשרה ולבסוף הם למעשה ירשו את מקומם של הפיליד.
היצירות הגליות הקדומות (עד שנת 1100) פורסמו בדפוס בתחילת המאה הקודמת
(1901-1903). היצירה הקדומה ביותר הידועה כיום היא "ערגת האיל" המנון
דתי מהמאה החמישית המיוחס לפטריק הקדוש. כמו כן ידועים מזמורים ודרשות מהמאה
השמינית ושירי טבע ואהבה שנרשמו בשולי גליונות של
כתבי יד, אך אין בידינו ספרות נוספת מאותה תקופה.
מתקופת הביניים 1100-1550 יש לנו ספרות עשירה מאוד של קרוב לאלף כתבי יד
המכילים אפוסים או רומאנסים כתובים בפרוזה עם שילוב
של קטעים שיריים. היצירות הועלו על הכתב בתקופה הזו אך הן נוצרו בתקופות קדומות
יותר ובחלקן אף קדמו לבוא הנצרות. מניחים כי מי שהעלה אותם על הכתב היו הפיליד במאות השמינית והתשיעית.
האפוסים מספרים על מעשי הרפתקאות וגבורה, שוד, מלחמה ואהבה עם יסודות מגיים וסיפורי פיות. הסגנון מלא חן ופיוטי ויש בו הרבה
הומור וחיוניות דראמטית.
מחזורי הסיפורים החשובים הם: 1. מחזור אלסטר שגיבורו הוא הלוחם קוּחוּלִין
(Chuchulim) והוא עוסק בחיי המלכים באלסטר
בתחילת התקופה הנוצרית. המחזור כולל בין היתר את מה שידוע כ"שלושה סיפורים
עצובים" ובהם הסיפור אולי המפורסם ביותר בספרות הגיילית
"גורלם של בני אוסנֵך", או "חייה
ומותה של דֵיְדְרֵה (Deidre)" 2. מחזור הפיני
או מחזור אוסיאן שהועלה על הכתב מאוחר יותר על מספר
על גיבורים פאגניים שקדמו לנצרות: פין מק קול, מגן
אירלנד בן המאה השלישית, עובד אלילים עליז וגאה המשוטט בארץ עם חבורתו ומסמל
במידה רבה את הניגוד לדמותו של פטריק שמתואר במחזור סיפורים זה בנימת לגלוג
ועוקצנות. סיפורי המחזור הועלו על הכתב רק במאה השתים עשרה, אך כבר במאה העשירית
קיבלה העלילה צורת בלדה. במשך השנים הפך מחזור זה פופולרי
יותר מן המחזור הקודם וירש את מקומו. הסיפורים גם עוברים במסורת שבע"פ עד
היום. במאה השש עשרה
אסף כומר סקוטי שירים איריים בכתב פונטי. הספר שלו מכיל עשרים ושמונה בלאדות אוסיאניות (למעלה מ-2,500 שורות שיר) ונקרא: Book
of the Dean of Lismore.
הספר הודפס בשנת 1862 עם תרגומים לגיילית חדשה
ולאנגלית על ידי תומאס מקלוקלין (MacLachlan). לאותה תקופה שייך גם "גורלם של בני ליר"
המהווה גם חלק מן האפוס הוולשי. לא אתייחס כאן
לספרות הגיילית החדשה, אך אציין כי במהלך המאה התשע
עשרה חלה התעוררות רבה בחקר הלשון והספרות הגיילית.
וויליאם בטלר ייטס (William Butler Yeats) 1856-1939, מגדולי משורריה של אירלנד, שקד על איסוף סיפורי עם
איריים והוצאתם לאור בעיבוד שלו. חלק מן הספר תורגם לעברית וראה אור בהוצאת
גוונים. (ראו הפנייה בתחילת הדף הנוכחי). מוסיקה
משוררי אירלנד היו הראשונים לטפח את מסורת השירה הגרגוריאנית והם שיסדו
במאה התשיעית את מנזר סט גאלֶן בשוויצריה שהיה למרכז החשוב ביותר להתפתחות
המוסיקה הגרגוריאנית. בין כלי הנגינה ידועים הנבל האירי וחמת החלילים. חבורת הפייאנה
פין (פִיאַן או פיון בגלית מודרנית) ואנשיו, הפייאנה (או הפֵיין) הם חבורת לוחמים ציידים מיתיים מן
התקופה הקלטית שקדמה להופעת הנצרות (המאה השלישית לספירה).
סיפורים על חבורה זו הילכו מן הסתם בקרב העם במשך מאות בשנים. במאות
השמינית, התשיעית והעשירית מוצאים בספרות האירית אזכורים רבים של פין ואנשיו
המקשרים אותם עם לחימה, צייד וחיזור אחר נשים.
הם מתוארים כענקים שנחנו בכוחות על אנושיים. פין עצמו ניחן בכוח הנבואה
בעת היותו ילד (הוא נקרא אז דֵּמְנִי) וזאת לאחר שאגודלו נכווה בעת שבישל את
אלתית הדעת עבור המשורר פין שאליו הלך לקנות דעת. הוא מצץ את
האגודל הכווי ומכאן ולהבא כל אימת ששם אגודלו בפיו יכול היה לנחש את העתיד.
יחד עם קונן (המתואר בחלק מן הסיפורים כאיש מושחת ורגזן), דיארמייד יפה התואר (שמתואר כידידו-יריבו של פין וכמי שגזל
ממנו את גריין הנאווה) ואויסין, בנו של פין מאשה-איילה, בת העולם האחר, נודד הוא בארצות הפרא בחיק
הטבע, כותב שירים ומבצע מעללי גבורה. סיפורי הפייאנה
מהווים חלק חשוב ממאגר סיפורי העם האיריים והבלדות הסקוטיות עד היום. ________________________ מקורות: 1. לבנה ויהודה ליטני, המיתולוגיה
האירית, הוצאת מפה, תל-אביב, 2000. 2.
אלעזר מיקי (עורך), המיתולוגיה של עמי העולם, הוצאת הד ארצי, אור יהודה,
תש"ס, 1999. 3. ייטס ויליאם
באטלר, החלילן ושדון ההר: סיפורי עם איריים,
הוצאת גוונים, תל-אביב, תשנ"ו, 1996. 4. ספרים של תומס וויליאם רולסטון (Thomas William Hazen Rolleston) (1920-1857) בתוך פרויקט גוטנברג: The High Deeds of Finn
and other Bardic Romances of Ancient Ireland http://www.gutenberg.org/files/14749/14749-h/14749-h.htm Myths and
Legends of the Celtic Race, London, 1911 http://archive.org/stream/mythslegendsofth34081gut/34081-pdf_djvu.txt 5. ספרו של ג'וזף
ג'יקובס:
Joseph Jacobs, Celtic
Fairy Tales, 1892
http://www.sacred-texts.com/neu/celt/cft/ 6. מבחר ספרים על הפולקלור הקלטי בפרויקט Sacred
Texts http://www.sacred-texts.com/neu/celt/ 7. ספרו של פדריק קולום: Padraic Colum Orpheus: Myths of the World, 1930
http://www.sacred-texts.com/etc/omw/index.htm 8. Irish Myths and Legends http://www.mesacc.edu/~thoqh49081/celtic/index.html 9. האתר של ד"ר אשלמן מכיל מאות
סיפורי עם מכל רחבי תבל. הנה ההפניות לסיפורים איריים, סקוטיים, ולשיים, האי מאן
ואנגליה: http://www.pitt.edu/~dash/ireland.html http://www.pitt.edu/~dash/scotland.html http://www.pitt.edu/~dash/wales.html http://www.pitt.edu/~dash/man.html http://www.pitt.edu/~dash/england.html |
|
