|
|
|
||||||||||||||||
|
מס"ע מרכז סיפורי עם ופולקלור |
C. F. F |
||||||||||||||||
|
סיפורי עם יהודיים מאזיירביג'אן הפרסית |
|||||||||||||||||
|
שולמית אליהו היא בת לעדה היהודית
המכונה נאש דידן (ארמית: אנשים שלנו). כך מכנים עצמם יהודים מן האזור שסביב העיר אורמיה, בגבול בין איראן, טורקיה
ואזרבייג'ן. הקהילה, שלפי המסורת הוקמה
לאחר גלות בבל, עלתה ברובה לארץ ישראל במאה העשרים, ושפת הדיבור שלה היא ארמית חדשה. להלן שני סיפורי עם שנרשמו מפיה. בת המלך העצלה רושם: קדימה. שם הסיפור? מידענית: שם הסיפור: בת המלך העצלה. היה מלך שהייתה לו בת יחידה והייתה מאוד
מאוד עצלה. הייתה קמה בבוקר, מתגלגלת מצד לצד, לא הייתה עוזרת ב... – המושג של
העדה שלנו היא שילדה, שלא עוזרת לאמא לרחוץ כלים או לטאטא את הרצפה, זה על דעת
שלה. אחר כך הוא אמר: למי אני אחתן אותה? אף אחד לא ירצה להתחתן אתה. מה אני
אעשה אתה? בא איזה רועה צאן, אמר למלך: "אני,
אני רוצה אותה. אני רוצה להתחתן אתה." "אבל מה?" הוא אמר לו: "אני רוצה את הבת שלך.
אני אוהב אותה." פגש אותה באחו. כנראה שהיא טיילה שמה. הביא אותה הביתה, והייתה לו אמא זקנה,
והיה קם בוקר לרעות את הצאן והאמא והכלה נשארות בבית. האמא הייתה קמה, מבשלת,
מנקה, רוחצת כלים, אוספת את הכלי מיטה וזה. בערב בא האיכר..., הרועה בא הביתה. "נו אמא הכנת אוכל?" אמרה: "בטח, בטח. הכנתי, בני. מי
יושב לאכול?" מי שעבד! [הרושם צוחק] "מי שעבד – אז אני ואתה." היו יושבים ואוכלים – היא והוא. והיא הייתה מסתכלת והריר נוזל לה ולא
יכולה מה... לא נותנים, לא נתנו לה
לאכול. יום יומיים שלוש שבוע. ביום השלישי – "לא לא,"
אמרה. לקחה מטאטא והתחילה ככה קצת לטאטא ככה.
לקחה... אז בערב: "נו אמא מי עבד
היום?" "אני ואתה וקצת אשתך, קצת." "טוב תביאי לה קצת גם
לאכול." נתנה לה קצת. היא רצתה עוד אבל אמר:
"זה מה שמגיע לך!" עוד יום עשתה כביסה עוד יום עשתה זה, עד
שממש נעשתה עקרת בית, למדה, קמה בבוקר הייתה עוזרת לחמתה ומנקים ומפזרים
ומבשלים. אחרי כמה חודשים המלך אמר: אני אלך
לראות מה עם הבת שלי, נראה מה קרה אתה? באותו יום הם בישלו יפרח, דולמה, מעלי
גפן. דולמה. רושם: שם לא קראו לזה יפרח? מידענית: אנחנו קוראים לזה דולמה. הכינו דולמה ואת הדולמה אוכלים עם
יוגורט ושום. אז בא האבא. "אה אבא, שלום, ברוך
הבא!" וזה וזה." הוא רואה היא פורחת, היא מבריקה, השיער מסורק
היא לא מלוכלכת, היא נקייה. הבית נקי. רושם: מאשאללה! והחמה מחבקת אותה: "בתי בתי, בואי
תשבי, בואי תשבי." אז היא אמרה לו: "אבא, אבא, קח, קח
את השום הזה תקלף אותו ות..." אז הוא אומר: "למה?" אמרה: "מי שבבית הזה לא עובד – לא
מקבל אוכל. אז תקלף את השום ואחר כך תכתוש אותו." אה אמר: "אה! זהו הסוד!" זה המשל ונמשל. זה סיפור אחד.
שתי נשים מידענית: עוד סיפור על שתי חברים
שהתחתנו עם שתי נשים. רושם: מה שם הסיפור? איך את קוראת לו? מידענית: זה אני לא זוכרת את השם של הסיפור,
אבל אני זוכרת את זה ממש כי דווקא השבוע סיפרתי את זה. למי סיפרתי את זה? אה,
לנכד שלי שהתחתן – נשמה, איך הוא צחק – הבן שלי אמר: "אמא אמא, אל תקלקלי.
אני אספר את זה." אז הוא רענן את הזיכרון שלי. הבן שלי שמע את זה מהסבתא
ועכשיו הוא מספר את זה. אז שני חברים התחתנו. כעבור כמה חודשים
או שנים, נפגשו. האחד מהם פרנג'י, מבריק, נקי מצוחצח והשני – מסכן עם זקן, נבול. "מה קרה לך? למה אתה ככה? מה
קרה?" "אל תשאל איזה צרות יש לי עם אשתי.
אני אם לא מביא הביתה כסף היא מרביצה לי מכות, היא לא מביאה לי אוכל וזה." אמר: "מה? איך זה שאתה ככה
נראה?" אמר: "מה, אני אספר לך: בלילה
הראשון – אני אלמד אותך מה עושים – בלילה הראשון שהתחתנו, הייתה שם איזה חתולה
עמדה שם על הגג וייללה. תפסתי אותה וקרעתי אותה לשתיים! אמרתי: 'מי שיעיז לעצבן
אותי אז יעשה ככה וזרקתי אותה!' " אמר: "זהו זה? טוב." בלילה הוא גם כן שׂם איזה חתולה שם והוא
קם, תפס את החתולה. אמרה לו: "תשב, תשב, את זה היית
צריך לעשות כשהיית חתן חדש, עכשיו..." זה הסיפור השני.
|
|||||||||||||||||