|
|
|
|
מס"ע מרכז סיפורי עם ופולקלור |
C. F. F |
|
סיפורי עם
ממרכז אסיה |
|
|
צ'נדו צ'ור היה פעם גנב בשם צַ'נְדוּ
ששמעו יצא למרחוק. לא היה מקום בממלכה כולה שצ'נדו לא
שלח שם ידו בגניבה, והוא ביצע את מעשיו במיומנות כה רבה עד שמעולם לא ארע שנתפס
בשעת מעשה. היה זה אדם מחונן שידע בין היתר שפות חיות ועופות והוא נודע בכינוייו
צַ'נְדוּ צ'וֹר, דהיינו צ'נדו הגנב. באותה עת שלט בממלכה סמוכה מלך ושמו צַ'קוּר שאומץ לבו וחכמתו היו לשם דבר לא רק בארצו שלו אלא
אף בממלכות השכנות. שום גנב או גזלן לא העז לבצע מעשי שוד בתחומי ממלכתו. צ'נדו צ'ור חכך רבות בדעתו אם
לנסות שם את מזלו. בסופו של דבר אזר אומץ ושם פעמיו לשם. בדרכו פגש בסוחר שאף הוא התכוון להגיע
לאותה ממלכה. לאחר שפטפטו והתבדחו מעט שאל הסוחר את צ'נדו
לשמו ולמטרת מסעו. כאשר שמע הסוחר את שמו החל לרעוד מפחד כעלה נידף ברוח. צ'נדו מיהר להרגיעו, הבטיח לו את ידידותו הכנה ונשבע שלא
ירע לו. באותו רגע עצמו נשמע קרקור חגלה מאחד השיחים וצ'נדו
צ'ור השיב לה בלשון הציפורים. הסוחר המופתע ביקש מצ'נדו צ'ור להסביר לו את פשר
חילופי הדברים. "החגלה סיפרה לי שבאחד מן השקים שעל
גב חמורך טמון צרור של מטבעות זהב ושניתן לשדוד אותם ממך בנקל, אך אני השבתי לה
שנשבעתי לך שבועת ידידות וצ'נדו לעולם לא ישדוד
חבר." הסוחר נרגע מעט, אך בהזדמנות הראשונה
הוציא בהיחבא את צרור המטבעות מן השק וקשר אותן סביב חלציו. אך עשה זאת והנה
נשמע קול תן מיילל ממעבה השיחים. צ'נדו השיב לו ביללה
משלו. "מה אמר לך התן?" שאל הסוחר. "התן סיפר לי כי אינך בוטח בי וכי
הוצאת את המטבעות מן השק וקשרת אותן סביב חלציך וכי אם ברצוני לזכות בהן כל מה
שעלי לעשות הוא להרוג אותך כאן ביער. השבתי לו שכשצ'נדו
קורא לאדם חבר, לעולם לא ישלח ידו לפגוע בו ולא ישדוד את רכושו ותהיה כמות הזהב
שברשותו אשר תהיה." הסוחר חש עצמו בוש ונכלם על שהטיל ספק
במלת הכבוד של צ'נדו צ'ור
וביקש את סליחתו. מרגע זה ואילך התקרבו השנים ויחסם איש אל רעהו הפך ליחס של
אחווה כנה. לאחר ימים אחדים חצו השנים את גבול ממלכתו
של צ'קור. צ'נדו נפרד
ממלווהו לאחר שהלה הבטיח לו שלא יודיע לאיש על כניסתו לתחומי הממלכה ועל
כוונותיו. מכיוון שצ'נדו היה כמעט בטוח שהסוחר לא
ישמור על הבטחתו, הוא נכנס לעיר בתחפושת. הסוחר שהגיע אף הוא לעיר לא השתהה אף
לרגע. הוא מיהר לארמון ובישר למלך על כניסתו של הגנב המפורסם, צ'נדו צ'ור, לממלכה ועל כוונותיו
לבצע מעשי שוד בעירו. המלך החליט שהוא עצמו ישמש בלילה כשומר
העיר כדי למנוע מצ'נדו צ'ור
לבצע את זממו. כאשר שקעה השמש ונסגרו הבזארים וכל התושבים היו ספונים בבתיהם,
יצא צ'נדו אל מחוץ לאכסניה ששהה בה. בזריזות רבה חמק
בחשאי מרחוב לרחוב. עד מהרה נקרה על דרכו אדם שדומה כי אחז באותו מקצוע. אך
כיוון שידוע היה ברבים כי בממלכתו של צ'קור אין גנבים
ושודדים, ניחש צ'נדו כי אין זה אלא אחד משומרי המלך.
בהזדמנות הראשונה אחז בגרונו של האיש, הפנה נגדו את חוד פגיונו ודרש ממנו לחשוף
את זהותו. היה זה המלך בכבודו ובעצמו אשר נוכח לדעת כי פגש את הגנב הידוע לשמצה. "אני גנב כמוך," אמר לו,
"אך מאז עלה המלך צ'קור על כס המלוכה, לא נחלתי
כל הצלחה בעסקי. היום נודע לי מפי סוחר אחד שצ'נדו צ'ור המפורסם הגיע לעיר, על כן יצאתי לחפשו ולהצטרף אליו
בתקווה שבעזרתו אוכל לבצע סוף סוף מעשה שוד ראוי
לשמו. כלום לא אתה הוא אותו גנב מפורסם?" "אתה נראה לי ברנש פיקח ואני שמח
לפגוש בך. עתה, אמור לי ידידי, היכן כדאי להוציא לפועל את זממנו?" המלך הוליך אותו אל ביתו של העשיר בסוחרי
העיר. שערי הבית נשמרו היטב וגם מאחור הוצב שומר. צ'נדו
התקרב אליו בחשאי, הכריע אותו לארץ וקשר אותו היטב. הוא הותיר אותו להשגחתו של
מלווהו ופרץ לתוך הבית. ומה מצא שם? לאורה העמום של מנורת חימר
ראה ברנש בעל כרס רכון על ספרי החשבונות שלו. הוא הביט בספריו, ספר את צרור כספו
ופלט אנחת יאוש. היה שם הפרש של פרוטה אחת. הוא בדק את
ספרי החשבונות ומנה שוב ושוב את הכסף, אך לשווא. הייתה חסרה פרוטה. מדי פעם
הופיעה אשתו בפתח והפצירה בו לסעוד פת ערבית, אך הוא סרב ואף גער בה על שהיא
מפריעה לו, והכל בגלל פרוטה אחת! צ'נדו יצא חרש
מן הבית. בראותו אותו יוצא בידיים ריקות תלה בו מלוהו מבט שואל. "הברנש שם הוא חתיכת קמצן עלוב. שנתו
נודדת והוא איבד את תאבונו ואת שלוותו והכל בגלל
פרוטה אחת. אם אגנוב משהו מביתו מן הסתם יגווע וימות כאשר יוודע
לו על אבדתו. לא הייתי רוצה שתרבוץ על מצפוני האחריות למותו של אדם. מוטב שתיקח
אותי למקום אחר." כיוון שכך הביא אותו המלך אל ביתו של צורף
החצר. צ'נדו פרץ לבית ועד מהרה חזר עם שלל רב. הוא
נכנס שוב לבית ובעודו ממשש דרכו באפילה נתקל בסיר מחמר. הוא הסיר את המכסה ותחב
פנימה את ידו. אצבעותיו נגעו במשהו פריך. בהיסח הדעת נטל קמצוץ מן החומר וטעם
ממנו. זה היה מלח! צ'נדו חזר אל מלווהו, נטל את כל
השלל, החזיר אותו לבית ויצא משם בידיים ריקות. כשנשאל לפשר מעשהו השיב: "ידידי
היקר, חלקתי במלח עם בעל הבית הזה ואף שעשיתי זאת בטעות, יהיה זה בניגוד לחוק
המלח של צ'נדו אם אגנוב מאדם שחלקתי אתו במלח. בוא
ונבקש את מזלנו במקום אחר. חשוב לרגע: מדוע שנשוטט בכל קצות העיר? מדוע שלא תיקח
אותי אל ארמון המלך? קח אותי לשם. אם המלך יאבד חלקיק קטן מאוצרותיו הדבר לא
ידיר שינה מעיניו." המלך הוליך את צ'נדו
אל ארמונו. בדרך סיפר לו שארבע לבנות זהב גדולות מונחות למרגלות מיטתו של המלך
ויהיה זה בהחלט מעשה נועז אם יצליחו לסלקן וללמד את המלך לקח בל ישכח. צ'נדו הסכים לכך מיד. בהסתירם את עצמם מעיני השומרים ובהחליקם
בינות לצללים, עלה בידי השנים לחדור לארמון ולהגיע עד חדר המיטות של המלך. לבנות
הזהב המלוטשות הבריקו בחשכה. ברגע שנכנסו לחדר החל כלב לנבוח מתחת למיטה
ואליו הצטרף כלב נוסף. צ'נדו צ'ור
היה מסוגל לעקוב אחר חילופי הדברים ביניהם. הכלב הראשון אמר: "הנה בא צ'נדו צ'ור. אין ספק שהוא בא
לשדוד את לבנות הזהב. עמוד על המשמר!" בעוד שחברו ענה לו: "סתום את
הפה, טיפש. אתה לא רואה שאדוניך בכבודו ובעצמו מוביל אותו פנימה? מה אתה נובח
במלוא גרונך?" צ'נדו פנה לעבר
מלווהו, החווה קידה ואמר: "לצ'נדו צ'ור יש הערב את העונג והכבוד לשהות במחיצתו של לא אחר מאשר
הוד מלכותו!" המלך הופתע לשמוע שצ'נדו
צ'ור זיהה אותו וביקש לדעת כיצד עלה בידו לחשוף את
זהותו. "הכלבים שלך הם שהאירו את
עיני." השיב לו צ'נדו צ'ור
בהצביעו עליהם, "אני מבין שפות חיות ועופות." כבר קודם לכן התרשם המלך צ'קור עמוקות מאישיותו הצבעונית של צ'נדו
וממידת התחשבותו ונאמנותו לכללי הכבוד שלו. עתה ביקש ממנו להמשיך ולארח לו
לחברה. צ'נדו צ'ור לא יכול
היה לסרב לידידו. הוא הצטרף לחצרו והפך לאחד מיועציו הקרובים של המלך. אומרים שאחרי שנים אחדות התאהב צ'נדו באחותו של המלך בלי שידע מי היא באמת. באותם ימים
אחותו של ידידך נחשבה לאחותך שלך. כאשר נודעה לו זהותה האמיתית של הגברת, צנח צ'נדו על מקומו ומת. כשהגיע השמועה למלך נגע הדבר כה עמוקות
בלבו עד שגם הוא נפטר מרוב צער. משנודעה לגברת סיבת הטרגדיה טרפה היא את נפשה
בכפה. _______________________ סיפור פקיסטני
זה עם סיומו הטרגי המוזר תרגמתי מתוך קובץ סיפורי עם פקיסטניים בשם: Folk Tales of Pakistan, Laxman Komal, Sterling
Publishers, India, 1976 |
|