מס"ע

 

מרכז סיפורי עם ופולקלור

 

C. F. F

Center of Folktales and Folklore

 

חזרה לדף הראשי

חזרה לדף סיפורי עם מרחבי תבל

סיפורי עם ופולקלור בדווי

שלושת האחים ובת האמיר

     הסיפור העממי בניגוד ליצירה הכתובה, אינו קופא על שמריו. הוא משתנה ומתעדכן לפי הנסיבות ומתאים עצמו לזרם החיים. תהליך זה הולך ונמשך בכל מקום שמסורת של סיפור סיפורים מהווה עדין חלק מן המורשת התרבותית והוא קורה גם בימינו בכפרים הבדואים שבגליל. את הסיפור שלפניכם הקלטתי בערבית מפיה של מספרת בדואית בשם זהיה משבט ערב אל ע'רפאת והוא משקף את הסינתזה של הרובד הסיפורי העתיק עם העולם המודרני שאנו חיים בו. קראו ושפטו בעצמכם.

 

     לאדם אחד היו שלושה בנים, בנים פקחים ונבונים. כאשר סיימו את בית הספר העממי המשיכו בלימודים בתיכון וכאשר סיימו את לימודיהם בבית הספר התיכון קמו והלכו אל האוניברסיטה. אוניברסיטה זו היכן הייתה? הייתה בעיר; עיר גדולה כמו תל-אביב. שמו שלושת האחים פעמיהם אל העיר לקנות דעת באוניברסיטה.

     ובאותה עיר התגורר אמיר ולאמיר בת יחידה, אין יפה ממנה עלי אדמות, ולאיש מבני העיר לא הותר לראותה. כאשר חשקה נפשה של בת האמיר לנשום אויר צח, לטייל מעט בחוצות העיר, היה האמיר מטיל עוצר על העיר. על הכל היה להסתגר בבתיהם ולנעול את התריסים עד שתסיים בת האמיר את טיולה.

     הגיעו שלושת האחים העירה, שכרו חדר באחד הפרברים וכל ערב לפי התור הלך אחד מהם אל מרכז העיר לקנות מצרכי מזון. לילה מן הלילות הגיע תורו של האח הבכור לרדת העירה ובאותו לילה עצמו חשקה נפשה של בת האמיר לשוח בחוצות העיר. יצאו הכרוזים דחופים והכריזו על עוצר בכל רחבי העיר - קראו לתושבים להישאר צפונים בבתיהם, ואיתרע מזלו של האח הבכור ולא שמע על הכרזת העוצר. המשיך בדרכו העירה והנה בת המלך עוברת ברחוב, נישאת באפריון זהב ועשרים וארבע בנות חן מקיפות אותה והמון רב של שומרים סובבים אותה מכל עבר. נשא את עיניו ונתקל מבטו במבטה ודבקו לבבותיהם לאהבה זה את זו. האח הבכור לא חפץ עוד דבר בחייו זולתי בת האמיר ובת האמיר לא חפצה דבר זולת אהובה זה. ניצב האח הבכור על מקומו וכאשר חלפה השיירה קנה את מצרכי המזון ושב אל אחיו. מה עשו אחיו באותה שעה? היו משוחחים ביניהם בפתח הבית. אמר האח הצעיר לאחיו:

     "מה אתה מאחל לי?"

     אמר לו: "אני מאחל לך שתסיים את לימודיך ותהיה לרופא מפורסם!"

     "ואתה - מה אתה מאחל לי?"

     אמר לו: "אני מאחל לך שתהיה עורך דין מצליח ועשיר!"

     באותו רגע חזר האח הבכור מן העיר.

     אמר להם: "ולי אחי – מה תאחלו לי? – אחלו לי שאשיג את בת האמיר!"

     בפתח הבית ניצבו שוטרי חרש – כל אדם זר בעיר היו מפקידים עליו שוטרי חרש שיעקבו אחריו. שמעו השוטרים את שיחת האחים. מיד התקשרו עם האמיר באלחוט והודיע לו על המתרחש. שלח האמיר כיתת חיילים לכתר את שלושת האחים ולתפסם. תפסו אותם וציווה האמיר להעלותם על מטוס ולשלוח אותם לשוויצריה, עוד באותו לילה בשעה שתים-עשרה בלילה. מי שמע על כך? שמעה על כך בת האמיר. מה עשתה?

מהרה בעקבותיהם על סוסה לשדה התעופה ועלתה גם היא על המטוס. בת האמיר אין היא חפצה באיש, לא באביה, ולא באמה ולא באחיה, נפשה יוצאת אל אהובה. טסו שלושת האחים לשוויצריה ובת האמיר טסה עמם במטוס כנוסעת סמויה.

     נחת המטוס בשוויצריה במקום שממה. השאירו שם את האחים וגם בת האמיר נלוותה אליהם. היו רעבים וצמאים - מה יאכלו? הלכו שני האחים הגדולים להשיג מזון בעיר והפקידו את הנסיכה בידי האח הצעיר. כאשר נכנסו האחים לעיר היה עוצר בעיר. שוטטו האחים בחוצות העיר והנה העיר ריקה מאדם – הכל מסוגרים בבתיהם. באו אל השוק ופרצו את מנעוליו של אחד המחסנים, הסירו את דלתו והוציאו ממנו מצרכי מזון ופנו לחזור. עודם בדרך והנה ראו אותם שומרי העיר הסובבים בחוצות. ירו עליהם השומרים ונפלו שני האחים מתים במקום, מתבוססים בדמם.

     בא הבוקר - שיהיה לנו בוקר טוב, הוי השומעים! - בא הבוקר וראה האח הצעיר כי אחיו מבוששים לבוא. ירד עם הנסיכה העירה והנה הכרוז סובב בשווקים ומכריז: "מי איבד שני אנשים בעיר – ירו בהם השומרים והרגום בחצות הלילה!" הלך האח הצעיר לראות מי החללים, הביט וזיהה את שני אחיו. באו לגור בשוויצריה – זרים ואינם יודעים את מנהגי המקום ונפלו שדודים מידי השומרים.

     אמר לה האח הצעיר לנסיכה: "אחותי, מה יהיה עלינו?" אמרה לו: "כולו מן אללה! הכל בידי האל ואנו עבדיו!" סבבו בעיר וחיפשו מקום לגור בו. עברו בשוק והנה שמעו את הכרוז מכריז: "מי יכנס לבית אשר היוצא ממנו מרוויח והנכנס אליו מפסיד! מי יכנס ויגור בבית אשר הנכנס אליו מפסיד והיוצא ממנו מרוויח".

     אמר לה: "בואי וננסה את מזלנו". הלכו את הבית. יצאה השכנה ואמרה לבת: "בתי, חבל על חייך הצעירים! בית זה המית משפחות! עוד לא קרה שנכנסה לתוכו משפחה ויצאה ממנו שלימה! אל תסמכי על בחור זה אחותי. חבל עליך!" השיבה לה הנסיכה: "איננו סומכת על איש זולתי אללה!".

     נכנסו לבית והנה מטות מוצעות וכד מים בפינת הבית. שכב האח הצעיר על המטה ונרדם, ובת האמיר מה עשתה? לקחה סנארה (מסרגה אחת) וישבה לסרוג. סרגה וסרגה עד שהגיע שעת חצות ופתאום ראתה נחש ענק - אפעה מן האפעים, זוחל אל תוך החדר ולוקק ממי הכד. לקק ולקק עד שכלו המים מן הכד ופער פיו ומילא את הכד בארסו, ובת האמיר צופה במחזה ואינה נעה ממקומה. בת זו חלק לה אללה שכל - כאשר ראתה את מעשי הנחש אמרה: "נחש זה הוא שהמית את בני הבית! חשבו את הארס שבכד למים ושתו ממנו ומתו. מה נעשה בו בזה שהמית בני אדם?" בת האמיר לא שתתה ממי הכד. התאפקה. הלכה וסיפרה לאח הצעיר את אשר ראתה. למחרת כאשר בא הנחש עקב הבחור אחריו עד למאורתו. נחש זה אין זה סתם נחש – ע'ול ולא נחש והוא מתגורר במערה גדולה. עקב אחריו עד שנכנס למערה וסגר את פי המערה בסלע גדול. ביכולת אללה גלגל סלע ענק וסגר עליו את הפתח. בבוקר הלך הצעיר אל הנפח ואמר לו: "הכן לי גרזן שאין טוב ממנו בעולם! אהרוג את הע'ול ובערב אשוב ואשלם לך את שכרך". אמר לו: "טוב".

     באו בבוקר האנשים לראות מה אירע לצעירים שנכנסו לבית. באו והשתוממו: אנשים אלה לא ארע להם דבר! חשבו את הדבר לפלא.

     באותו לילה נכנס הבחור אל המערה, מצא את הע'ול והכהו בחרבו. נפל הע'ול על הארץ מתבוסס בדמו. אמר לו: "חזור והכני!" שסגולת הע'ולים – אם חוזרים ומכים אותם הם מתאוששים.

     אמר לו: "אמי לימדה אותי: כאשר תכה הכה פעם אחת ואל תוסיף. לא למדתני אמי להכות פעמיים!".

     אמר לו הע'ול: "חיי בידיך. אני, נגזר עלי למות וכל אוצרותי יפלו בידיך. תלוש שלושה קשקשים מראשי ושלושה קשקשים מגבי ושלושה קשקשים מזנבי ואומר לך את אשר תעשה". עשה הבחור כדבריו.

     אמר לו: "הכנס למאורתי למקום מרבצי, חפור בקרקע ותמצא שם כד זהב. קח אותו ולך אל קצה המערה. בקצה המערה יש סלע גדול. שרוף את הקשקשים שתלשת מראשי ויפתח הסלע ותבוא אל גן גדול. על הגן שומר חוּת (מפלצת מים). הזהר ממנו! יש עמך בחורה זו – שני אחיה מתו והיא תחת חסותך – אל תיתן לחות לפגוע בה!" זחל הע'ול אל מקום מרבצו ומת.

     חפר האח הצעיר במקום משכבו ומצא שם אוצר זהב. לקחו עמו והלך אל קצה המערה והנה פתח חסום בסלע גדול. שרף את הקשקשים מראשו של הע'ול וסב הסלע על צידו – נפתח ולא נסגר אחריו. נכנסו האח הצעיר ובת האמיר ומצאו עצמם בגן גדול והגן מלא בפירות זהב – רימוני זהב ותפוחי זהב ולימונים מזהב. ובלב הגן ארמון גדול. נכנסו אל תוך הארמון והחלו לשוטט בתוכו. הגיעו לדלת אחת, פתחו אותה והנה לפניהם שתי בנות. איזה בנות! יפות כאיילות, תלויות בשערות ראשיהן.

     אמרו לו הבנות: "מה הביאכם לכאן מארץ הטוב לארץ המכאוב? עוד רגע יחזור החוּת ויטרוף אתכם!"

     אמר להן: "אל תחשושנה, חסותי עליכן!" התיר את שערן ולקחן עמו. לקח את הקשקשים מגבו של הע'ול ושרף אותם. נשאו עיניהם והנה החוּת בא לקראתם. אמר לו החוּת: "באלוהים, לולא שרפתם את הקשקשים מראשו של הע'ול היה הסלע נסגר עליכם וקובר אתכם תחתיו ולולא שרפת את הקשקשים מגבו של הע'ול הייתי הורג אותך – אללה הוא היודע מה היה עולה בגורלך! אבל עכשיו חסותי עליך לא אפגע בך לרעה".

     הוציא הצעיר את הקשקשים מזנב הע'ול ושרפם.

     אמר לו החוּת: "באלוהים, עכשיו ששרפת את הקשקשים מזנב הע'ול כלו חיי. בעוד שעתיים אמות וכל אוצרות הגן והארמון יפלו בידיך. כאן בגן יש עץ יבש. חפור תחתיו ותמצא את אוצרותי!"

     מת החוּת וחפר האח הצעיר תחת העץ ומצא את אוצרות החות - כסף וזהב ואבנים טובות. בא אל הבנות ואמר להן: "סיפורכן מהו?" אמרו לו: "בגן זה נובע מעיין וכל העיר שותה ממימיו ובא החוּת וסכר את פי המעין בסלע - לא יניח לאיש לשתות ממימיו בלתי אם יתנו לו מידי שנה בת מבנות האמירים אשר בארץ ואנו בנות אמירים ומסרונו בידי החוּת!"

     הלך האח הצעיר העירה, הביא שופל ומנוף וגלל את הסלע מעל פי המעין והחלו מימיו לזרום. הסלע הזה – משקלו ששה או שבעה טון; הרימו אותו במנוף והכניסו אותו למשאית והסיעוהו בחוצות העיר והגיבור רכוב עליו. יצאו כל בני העיר לקראתו בשירים ובסלסולי לשון, הריעו לגיבור. נכנסו הגיבור ושלוש הנסיכות לארמון החוּת וגרו שם.

     יום מן הימים נשאה בת האמיר את עיניה והנה שני אנשים פוסעים בדרך, בגדיהם קרועים ומכוסים אבק, פניהם רזות ומראם כקבצנים. הסתכלה והנה אלה הם אביה האמיר ודודה הווזיר. בקושי הכירה אותם. הכניסה אותם לארמון והגישה לפניהם אוכל ומים וצוותה לתת להם בגדים חדשים. היא הכירה אותם והם לא הכירוה. אמרה לו לאביה: "מה אתה מחפש?" אמר לה האמיר: "ככה וככה: הייתה לי בת וצורתה כצורתך והיו אצלנו שלושה אחים – באו ללמוד בעירנו והגלינו אותם לשוויצריה ובתי רכבה לשדה התעופה על סוסה ונסעה במטוס. ועוד שמענו שמתו שנים מהם ונותר האחד ובתי עמו ואני מחפש אותה".

     אמרה לו: "אני היא בתך!" קם וחיבק אותה ונשקה והחל בוכה.

     אמרה לו: "אבא, אהובי מת ואחיו זה פרש חסותו עלי. רצוני להינשא לו". אמר האמיר לגיבור: "קח את בתי לאשה". אמר לו: "עמי עוד שתי בנות. לא אנשא רק לבתך".

     אמרה לו הבת: "אני מסכימה. קח גם אותן לנשים וברצון אללה תמצא פרנסה ותכלכל את כולנו".

     ערכו ברית נישואין ונשא את כל השלוש וחי עמן בטוב ובנעימים.

והאמיר ואחיו שבו לארצם במטוס

הנה תם הסיפור ומלאה הכוס!