מס"ע

 

מרכז סיפורי עם ופולקלור

 

C. F. F

Center of Folktales and Folklore

 

חזרה לדף הראשי

חזרה לדף סיפורי עם מרחבי תבל

סיפורי עם ערביים

מי המתיקות

     היה פעם בחור צעיר בשם יונוס וכמו שאתם יודעים, בחורים צעירים חולמים על נישואין, חולמים על כל החלב והדבש שמצפה להם ומסרבים בכל תוקף להודות שתתכן גם אפשרות אחרת.

     והנה, ליונוס ידידנו היה שכן. הבית של השכן היה קרוב מאוד לבית שלו, ומדי פעם כשהיה מציץ החוצה היה מבחין שם בחלון בדמותה של נערה חמודה, נערה שחורת שער וסמוקת לחיים וחיוך שלא סר מעל השפתיים, בקיצור, נערה כלילת מראה ויופי,

     באחד הימים כאשר התבונן בה בסתר, הבחינה בו הנערה ושלחה לעברו חיוך מצודד ומזמין. החיוך הזה, כמו שנוהגים לומר, גרם לו שיחסיר פעימה מפעימות לבו ואת הסוף לא קשה לנחש: עוד באותו יום ניגש יונוס אל השכן ואמר לו:

     "ראה, ידידי, אני שכן שלך ולא מהיום. אתה מכיר אותי כבר כמה שנים טובות. יש לך בבית אוצר בלום שלא קל לשמור עליו. מה דעתך להפקיד אותו בידי. חתן טוב ממני לא תמצא, מה אתה אומר?"

     השכן לא מיהר לענות. הוא הסתכל על יונוס, קימט את מצחו, החליק בידו על זקנו ושתק.

     "נו?"

     "שמע ידידי" אמר לו השכן, "אגלה לך את כל האמת ולא אסתיר ממך דבר. יש לי, כמו שאמרת, אוצר בביתי, בת שהגיעה לפרקה, וחתן מוצלח יותר ממך ספק אם יזדמן לי. אתה צעיר, נבון, בעל יוזמה. יש לך מקצוע טוב, אתה משתכר לא מעט, אבל..."

     "אבל מה?"

     "פשוט חבל לי עליך ועל נעוריך. אתה לא יודע לאיזה פח אתה עומד להכניס את עצמך ואיזה צרות תיפולנה על ראשך..."

     "על מה אתה מדבר?"

     "שמע, כבר אמר המלך שלמה, עליו השלום: 'שקר החן והבל היופי!'. פטמה שלי, מה אגיד לך, על אף יופייה וקולה הענוג היא פשוט פגע רע. יש לה אופי קשה ואכזר. היא תמרר את חייך ותדכא אותך עד שתבקש את עצמך למות. מוטב לך שתניח ידך מכל העניין. לא הייתי רוצה שבחור צעיר ונעים הליכות כמוך יסתבך בעסק הזה."

     מה אומר לכם - יונוס היה פשוט נדהם והמלים נעתקו מפיו. הוא לא ידע מה להגיד ואיך לעכל את הדברים ששמע, והשכן המשיך ואמר: "אומנם יש אפשרות לשנות את הדברים. בהחלט יש אפשרות, אבל ספק אם ימצא מישהו שיהיה נכון לקבל על עצמו הרפתקה מטורפת רק בשביל לשנות את אופייה הנפשע של פטמה שלי."

     "רגע, רגע" אמר לו יונוס שהספיק בינתיים קצת להתאושש, "אתה אינך מכיר אותי. אני מוכן לעשות כל דבר שיידרש, לסכן אפילו את חיי ובלבד שאוכל לשאת את בתך. תבין, בלעדיה חיי אינם חיים. מוטב לי שאמות במאמץ להשיג אותה מאשר לחיות בלעדיה. ספר לי במה העניין ותן לי להחליט."

     "בסדר. אבל אל תבוא אלי אחר כך בטענות. אני הזהרתי אותך. נאמר לי מפי יודעי דבר ששלוש טיפות מים מבאר המתיקות די בהן כדי לשנות את אופייה הרע של אשה מן הקצה אל הקצה ולהפוך חיה טורפת וצמאת דם לשייה תמימה..."

     "בסדר, הבנתי . רק אמור לי היכן נמצאת הבאר הזאת?"

     "אתה מכיר את האשה הזקנה שמקבצת נדבות על מדרגות המסגד? היא יודעת את הדרך. כל מה שתצטרך זה בקבוק זעיר שמכיל בדיוק שלוש טיפות, אבל יונוס ידידי, אני חוזר ואומר..."

     יונוס לא חיכה לסוף המשפט. "די בכך. אני יוצא לדרך וברצון אללה יתעלה ויתהלל, אביא לך את מי המתיקות."

     עוד באותו יום הלך יונוס לסוּק אל עטרין - שוק הבשמים, וקנה שם בקבוק מתאים. אחר כך ניגש אל המסגד וכשחלף על פני הזקנה השליך לקערת הנדבות שלה מטבע זהב.

הזקנה, מה אומר לכם, נדהמה ממראה הזהב הנוצץ.  "אלף ברכות על ראשך והצלחה בכל מעשי ידיך. הנדיבות יאה לנדיבים. אמור לי, בני, האם יש משהו שאוכל לעשות למענך? לא בכל יום אני זוכה למתת כה נדיב."

     "אני מתכוון לצאת ולחפש את הבאר של מי המתיקות ויודעי דבר אומרים שאת מכירה את הדרך. האם תוכלי להנחות אותי אליה?"

     "באר המתיקות? אני מכירה את הדרך. מקום מאוד מסוכן! לא הייתי מייעצת לך ללכת לשם, אבל אם אתה מתעקש אומר לך. שים לב, אתה צריך לצעוד שבעה ימים לכוון מערב ושבעה ימים לכיוון מזרח. בסופו של דבר תמצא את עצמך על שפת נהר. בעברו השני של הנהר מתגורר ענק והוא כבר יגיד לך איך להמשיך. ועוד עצה קטנה: זכור תמיד שאללה גומל לנדיבים ושולח להם את ברכתו!"

יונוס יצא לדרך. לו אני הייתי במקומו, ספק אם הייתי מצליח להגיע למחוז חפצי עם הנחיות כל כך מעורפלות, אבל באותם ימים - אתם יודעים – לאנשים היו פחות ספיקות ויותר אמונה. היום הארבעה-עשר מצא את יונוס על שפת הנהר. השעה הייתה שעת ערב וסמוך לגדה ניצב איש המעבורת על משמרתו.

     "השלום והברכה עליך, ידידי. האם תוכל להעביר אותי אל צדו השני של הנהר?

     "אם תשקול לידי שלוש פרוטות נחושת אעביר אותך ברצון."

     יונוס עלה על המעבורת והאיש משך בחבל והעביר אותו על פני הנהר. כשהגיעו לעבר השני הושיט יונוס את ידו לכיסו לתת לאיש את שכר טרחתו. לפתע נזכר בעצה שקיבל מן הזקנה. הוא נמלך בדעתו ובסופו של דבר נתן לאיש המעבורת מטבע זהב במקום שלוש פרוטות הנחושת שהבטיח לו.

     "ידידי" אמר לו איש המעבורת "הרבה אנשים העברתי אל צידו השני של הנהר, אבל איש מהם לא חזר. העניין פשוט מאוד: הענק שיושב שם איננו ידידותי במיוחד, אם לדבר בלשון המעטה, אבל אם תתנהג אתו בנימוס מופלג, לא יעשה לך כל רע, ואני מאוד מקווה שבזכות נדיבותך ועצתי אזכה גם להחזיר אותך במעבורת שלי. לך לשלום וברכת אללה על ראשך!"

     יונוס המשיך לצעוד. השעה כבר הייתה די מאוחרת. הלילה ירד והענק לא נראה לעין. בסופו של דבר יונוס היה כל כך עייף עד שהחליט למצוא לו מחסה ללילה ולהמשיך למחרת היום. לא רחוק משם ניצבה גבעה גדולה. הוא ניגש אליה  ואחרי שטיפס על הסלעים מצא שקערורית נוחה ורחבה בתוך סלע גדול ושם נרדם.

     למחרת בבוקר הוא קם, פותח את העיניים ומוצא להפתעתו שהוא שוכב על מה שנראה כמו ספה גדולה מצופה בעור שבמשענת שלה יש שלושה חריצים. השתגע. איך הגיע לפה? פתאום הספה מתחילה לרקוד ולהזדעזע מתחתיו והחריצים במשענת נפתחים ומתרחבים ומלמעלה בוקע קול רועם שהדיו מתגלגלים למרחוק: "מה אתה עושה כאן גמד קטן?"

     הקול הזה החזיר אותו לעשתונותיו. באותו רגע הבין יונוס שהמטה שישן בה בלילה היא בעצם היד של הענק והגבעה שראה אינה גבעה אלא הענק עצמו.

     "ברכת אללה עליך, אדוני, ומאה ברכות ואחת על ראש רעייתך שתחייה ועל בניך ונכדיך וכל בני ביתך!"

     הענק פער את פיו וצחק בקול רעם מטיל אימה. מרוב צחוק עלו דמעות בעיניו ונטפו כמו גשם סוחף על גבו של יונוס המסכן.

     "תשמעו, תשמעו" אמר הענק "איזו תולעת חמודה! כבר הרבה זמן לא דרשו בשלומי בצורה כה מכובדת. אומנם אני רווק ואין לי אשה וילדים, אבל העיקר הכוונה. אתה יודע - בדרך כלל אני מסיים את פגישותי עם גמדים מסוגך בלחיצת יד קלה... אבל אתה מוצא חן בעיני, לכן לא אמעך אותך ואניח לך ללכת לדרכך לשלום. בודאי הייתה לך סיבה טובה מאוד אם סכנת את חייך והגעת עד לכאן. האם אוכל לעזור לך במשהו?"

     יונוס סיפר את סיפורו והענק נד בראשו לאות השתתפות. "אומנם אינני נשוי אבל אני מבין ללבך. הדרך לבאר המתיקות מתחילה במערה שאני מתגורר בה. היא לא ארוכה במיוחד, אך באמצע הדרך מתגורר דרקון קטן בעל שלושה ראשים. אינך צריך להיות מוטרד ממנו יתר על המידה. כאשר תראה אותו, פשוט תאמר לו: 'בשם המלך שלמה בן דוד עליו השלום הנח לי לעבור!' והוא יניח לך להמשיך בדרכך."

     יונוס הודה לענק ויצא לדרך. הפגישה עם הדרקון הקטן לא הייתה כל כך נעימה. אתם יודעים - גודל הוא דבר יחסי. מה שנחשב דרקון קטן ונחמד בעיניו של ענק, התברר כיצור אימתני יורק אש וגופרית, אבל ההשבעה מלאה את תפקידה והדרקון סימן לו באחד מראשיו שימשיך בדרכו. יונוס לא חיכה לאישור נוסף של שני הראשים האחרים - אתם זוכרים שלדרקון היה ראש משולש - הוא המשיך בדרכו ולאחר שהתקדם עוד קצת הגיע לבאר. על שפת הבאר העמוקה ניצבה בת שדים ענוגה שהחזיקה דלי בידה והביטה בו במבט שואל.

     אם הדרקון היה מפחיד הרי שבת השדים הייתה מהממת ביופייה. ראשו של יונוס שלנו היה סחרחר למראה והדיבור נעתק מפיו. יופי שמימי שכזה לא ראה מעולם. לשבחו עלי לומר שאחרי רגע ארוך התאושש מן ההפתעה ונזכר בסיבה שהביאה אותו עד לשם.

     ללא אומר הושיט לה את הבקבוקון שבידו ובת השדים חייכה אליו חיוך נעים, צללה אל תוך הבאר וכעבור רגע קט מסרה לו את הבקבוקון המלא. יונוס העתיר עליה דברי תודה, איחל לה אך טוב ואף התכוון לנשק את ידה ולהעיף בה מבט נוסף לפני שיצא לדרכו, אבל בת השדים נעלמה לפתע ורק זוהר בוהק נותר במקום שניצבה בו שנייה לפני כן. כיוון שכך סבב יונוס על עקביו והחל לצעוד חזרה בדרך שבא בה.

     לא אספר לכם איך פגש את הדרקון ואיך כמעט ושכח את מלות המעבר כיון שראשו עוד היה נתון ליופייה של בת השדים. מן הצרה הזאת הצליח איך שהוא להימלט. אך בפתח המערה חיכתה לו הפתעה - הענק ניצב שם וחסם את דרכו.

     יונוס ברך אותו לשלום, הודה לו במלים חמות על עזרתו וחשב שבכך הסתיים העניין, אלא שהענק חשב אחרת.

     "גמד קטן" אמר לו, "שום דבר בעולם לא ניתן בחינם והדבר הזה נכון לא רק אצלנו, הענקים. זה חוק שתקף בכל מקום. תצטרך לשלם, ידידי, בעד זכות המעבר!"

     "לשלם? במה?"

     "בעבודה, חביבי, בעבודה! שנה שלימה תשב כאן ותעזור לי. אחר כך נראה. אתה יודע - יש לי קצת קשיים בתפירה וביתר העניינים שדורשים אצבעות של גמדים. אבל אם זה לא נראה לך אפשר לגמור עניין בלחיצת יד קלה. בזה יש לי הרבה ניסיון..."

     "לא, לא. מצדי זה בסדר גמור. אשמח לשרת אותך כמיטב יכולתי !"

     קיצורו של דבר – עברה על יונוס שנה לא קלה בשירותו של הענק, אבל גם הזמן הזה חלף והענק שהעריך מאוד את מאמציו, עמד בדיבורו וכעבור שנה שילח אותו לדרכו ואפילו נתן לו צידה לדרך ואוצר קטן של כסף וזהב.

     שבועיים אחר כך התייצב יונוס לפני שכנו והציג לפניו את הבקבוקון עם מי המתיקות.

     "יפה, יפה מאוד." אמר השכן "האמת היא שכבר לא ציפיתי לראות  אותך. אין לך מושג כמה אני שמח ששבת בשלום ובעיקר שגם הצלחת להביא לי את מי המתיקות. תן לי את הטיפות ובעוד שבוע ימים נערוך חתונה כדת וכדין והכל יבוא על מקומו בשלום."

     שבוע לאחר מכן נערכה בכפר חתונה מפוארת שעוד זמן רב אחר כך דיברו בה. אני יודע שאתם תאבים לשמוע את סוף הסיפור ולכן לא אלאה אתכם בתיאורים מיותרים ולא אספר לכם כמה מרשים היה הטקס ואיזה מנות הוגשו לשולחן הסעודה. לא אוכל מקוצר זמן לתאר לכם כפי שהייתי רוצה את טעמו המופלא של המרק שהוגש לאורחים הכבודים, את מגוון הניחוחות והטעמים שהיו בו, את האורז המתובל בנתחים רכים ונימוחים של בשר עגל שהיה רק מנה ראשונה מבין רבות אחרות שלא נפלו ממנה בטעמן המעודן. חבל מאוד שאאלץ מקוצר זמן לדלג על תיאור העוגות המשובחות ומיני התרגימה המופלאים והמשקאות הצוננים והערבים לחך שכל האורחים שיבחו והיללו אותם בכל פה. גם לא אוכל להתעכב על רשימת המוזמנים שנטלו חלק בחגיגה מראש הכפר, הקאדי הראשי, זקני הכפר, השכנים וקרובי המשפחה ועד אחרון האביונים. לא נפקד גם מקומה של מקבצת הנדבות ממדרגות המסגד. כולם הוזמנו לחתונה, איש לא נעדר.

     הטקס תם והחתן המאושר נכנס לחדרו בלווית רעייתו הטרייה.

     פנה אליה יונוס ואמר לה : "השבח והתהילה לאללה הכל יכול על שסייע בידי וחילצני מכל פגע והביאני ליום הגדול הזה. הנה אני ניצב כאן מולך ואושרי עולה על גדותיו: את כה מתוקה וסבלנית וחיוך מאיר את פניך. אני תוהה בלבי איך היית נוהגת בי לולא טרחתי והשגתי את שלוש הטיפות ממימיה של באר המתיקות..."

     הכלה לא הניחה לו לסיים את דבריו. היא פרצה בצחוק עליז ומצלצל ושעה ארוכה לא חדלה מכך עד שעלו דמעות בעיניה.

     "מה כל כך מצחיק במה שאמרתי?"

     "אישי הטוב, משוש חיי - תמיד הייתי נערה רכה וטובת לב ומעולם לא נזקקתי למי המתיקות כדי לשפר את אופיי והאמת היא שגם לא טעמתי מהם כלל!"

     "למי אם כך נועדו מי המתיקות?" תהה יונוס.

     "הטיפות הללו הגיעו לכתובת הנכונה. אבא שלי השקה בהם את אמי. אתה מבין אבי נשא לאשה, לא נעים לספר, מרשעת אמיתית שכבר שנים רבות ממררת את חייו ומאמללת אותו, עד שביקש נפשו למות, ועכשיו שטעמה ממי המתיקות, לא תוכל לשער איזה מהפך חל באופייה. היא השתנתה כליל וכולה נופת צופים. אבי המסכן, סוף סוף אחרי שנים רבות כל כך של צער ויגון זכה לטעום מעט טוב..."

     "מה? את רוצה לומר לי שיכולתי לחסוך מעצמי את כל התלאות הללו וכי הכל היה לשווא?"

     "לא לשווא" השיבה לו הנערה בחיוך, "ראשית כל, עצם העובדה שעמלת כה קשה להשיגני רק יעלה את ערכי בעיניך. טבע העולם הוא שאנשים אינם מעריכים את מה שמגיע אליהם בקלות וללא מאמץ. שנית, אף אני מצדי מלאת הערכה לנכונות ולהקרבה שגילית ורואה בהם אות וסימן לאהבתך הגדולה אלי. והחשוב מכל - וזאת עוד תעריך יותר ויותר בשנים שתבואנה - זכית לא רק באשה נאה ואוהבת אלא גם בחותנת כלילת המעלות וזה, תודה, הוא דבר נדיר בעולמנו..."

_______________________________

עיבוד שלי לסיפור עם תורכי מתוך ספרה של אמינה שאה, סיפורי עם ערביים

 Amina Shah,  Arabian Fairy Tales, The Octagon Press, London 1989.