מס"ע

 

מרכז סיפורי עם ופולקלור

 

C. F. F

Center of Folktales and Folklore

 

חזרה לדף הראשי

חזרה לדף סיפורי עם מרחבי תבל

סיפורי עם מאירלנד ומסקוטלנד

הנפח וקרן הדורד פיאן

     סיפור הנפח והדורד פיאן מראה קרבה רבה לסיפורי מק קומהל והפייאנה. זהו סיפור עם נפוץ שעדין מרבים לספרו בקרב השבטים הגלים תושבי האיים המערביים. הדורד פיאן היא הקרן של פין מק קונהל. השתמשו בה כדי להזעיק את אנשי הפיאנה וללכדם לחטיבה אחת.

 

     היה פעם אחת נפח שנקרתה לו מערה בשדה. פתחה של המערה היה חסום בשער ברזל גדול. הוא החליט להכין מפתח מתאים לשער כדי לפותחו ולגלות מה צפון מאחריו. הנה כי כן, חזר הנפח למערה לאחר זמן מה עם מפתח ועם לפיד להאיר את מחשכי המערה.

     משנפתחה הדלת גילה הנפח כי המערה גדולה מאוד. לפידו הפיל צללים מרטטים על קירות האבן הגבוהים. בין הצללים במרכז המערה לכדה עינו צורות של אנשים גדולי מידות ששכבו על הרצפה דוממים כאבן. הוא התקרב אליהם בזהירות וראה שליד הגדול שבהם מונחת קרן גדולה. זו הייתה קרן הדורד פיאן והנפח הבין כי הדמויות השוכבות לפניו הן פין ופיאנה עצמם.

      הנפח הרים את הקרן ואחז בה אף שהייתה גדולה כגופו שלו. משאחז בקרן שמע בתוכו כמו בת קול מרוחקת: "תקע בה!". בחשש רב הגיש הנפח את הקרן לשפתיו והשמיע קול תרועה רם וצלול. ברגע שנשמע הצליל הזדעזעו שני השוכבים על הארץ מכף רגל ועד ראש.

      פחדו של הנפח גבר למחשבה שתקיעתו תעורר את המתים משנתם, אך שוב שמע בתוכו בת קול מרוחקת: "תקע!". הוא אזר אומץ ותקע שנית ואז הסב האיש השוכב את ראשו ונעץ בו את מבטו.

      הנפח נבעת. הוא לא יכול לשאת זאת יותר. הקול הפנימי שהיה עתה רם וצלול מאשר קודם, קרא לו לחזור ולתקוע בשלישית, אך הנפח הפך פניו ונמלט מן המערה. הוא נעל את הדלת מאחריו והשליך את המפתח אל האגם הסמוך.

     בהתרחקו שמע את אנשי הפייאנה צועקים אחריו: "עזבת אותנו במצב גרוע מזה שמצאת אותנו!"

     אך יש אומרים שעוד יבוא היום וקולה של קרן דורד פיאן יהדהד במערה בפעם השלישית...

 

______________________________________

     תרגמתי את הסיפור מתוך אתר אינטרנט העוסק בתרבות הקלטית, ושבינתיים נסגר. להלן גם תרגום הערותיו של עורך הסיפור כפי שהובאו באתר.

 

     סיפור זה כפי שסופר לי הדהד זמן רב בראשי. מחשבותי זמזמו כמו דבורה הרוקדת סביב חלת הדבש לאחר שליקטה צוף משיחי אברש. הנה לפנינו הנפח, אשר בצרפו יחדיו את יסודות האש, המים, האוויר והאדמה, הוא מחשל את הקשר בין ההשראה והרצון לשוות לעבודתו צורה ולהפיח בה חיים. כמוהו כגיבהן הנפח הנתפס כזה שעיצב את הקשר בין העולם הזה לעולם האחר. אנו כבני אדם פועלים בדרך דומה בעת שאנו יוצרים זיקה בין החלקים ההגיוניים והאינסטינקטיביים של עצמנו באופן שנוכל לתפוס ביתר בהירות את השביל שאנו צועדים בו. תפיסתנו נצבעת על ידי הדבר שאנו ממקדים בו את תשומת לבנו. כאשר אנו מכוונים עצמנו לשני עולמות אלה ומתנסים כמיטב יכולתנו במה שכל אחד מהם מציע לנו, אנו פותחים אפשרויות. אפשרויות שנוכל להפיק מהן הבנות גדולות יותר וכך להרחיב את אופקי תפיסתנו.

     בדומה לנפח, יש לנו את היכולת ליצור מפתח שיפתח בפנינו אפשרויות אלה כמו את שערי המערה. המערה מייצגת  את הקבר ואת הרחם, את מקום המוות והלידה מחדש. המקום שממנו נובעים כל הדברים ושאליו כל הדברים חוזרים.

     מרגע שהצלחנו להיכנס ל"מערה" הזו, רק מעשינו ותגובותינו הם שיקבעו את תוצאת התנסותנו. ברגע מיוחד זה טמונה האפשרות לחזור ולעורר את הקשר עם אבות אבותינו בצורתם האגדית של אנשי הפייאנה.

     הדורד פיאן יוצקת תנודת חיים בלוחמים בכל פעם שנושפים בה. בפעם הראשונה גופם מזדעזע. בפעם השנייה שבה אליהם רוחם. אך כאשר אין הנפח תוקע בפעם השלישית אומרים לו אנשי הפייאנה שהם במצב גרוע מבתחילה. נרמז לנו כאן קיומן של שלוש שכבות, גוף נפש ונשמה ואנו למדים שהכישלון לחוות ולבטא את החיים בכל שלוש הרמות גרוע יותר מאשר לא לחיות כלל, כי חיים כאלה הם חיים של התכחשות לפוטנציאל הקיים בנו. זהו הסירוב לבטא במלואה את ה"מפחה" עם חכמת דורות עברו המסומלת על ידי אנשי הפייאנה.

     חלק זה של הסיפור רומז גם לכך שמעשינו משפיעים לא רק עלינו עצמנו. הם משפיעים באותה מידה על כל מי שאנו באים אתו במגע. על פני השטח אנו דומים לאיים בים, איים שנראים כמבודדים זה מזה, אך עמוק מתחת מאחד אותם מסד אדמה אחד.

     למרבה המזל אנו נקראים ללמוד מניסיונם של אחרים. עדין קיים הסיכוי שקולה של הקרן ישמע שלוש פעמים והתוקע בה לא יחזור על משגהו של הנפח. תהיה אשר תהיה הדרך שאנו פוסעים בה, שני העולמות, עולם ההיגיון ועולם האינסטינקט משפיעים עלינו ללא הרף ובמסענו זה ההתעוררות של כל שלוש הרמות היא שמסייעת לנו להתקרב לנקודה שנוכל בה להרחיב את אופק תפיסתנו.

     אלה הן המחשבות שחלפו בי למשמע הסיפור. עם זאת נראה לי שמיציתי כאן רק מעט קט מן הצוף החבוי בו ועדין נותר נקטר רב גם לכם הקוראים.