|
|
|
|
מס"ע מרכז סיפורי עם ופולקלור |
C. F. F Center of Folktales and Folklore |
|
סיפורי עם סיפורי עם מן
האזור הארקטי |
|
|
בירכתי צפון על שאמאנים ושאמאניזם בקרב הצ'וקצ'ים
והאסקימואים
סיפורי שמאנים נושאים אותנו אל הירח ואל ארץ המתים; הם מפגישים אותנו עם אנשים
מעופפים, אלות עכביש, עוצמות כבירות כסערות רעמים וניצחונות פלאיים על הכוחות
העל טבעיים. מסיביר ועד לגרנלנד, במרחבי קנדה ובאיים האלאוטיים,
השאמאן הוא מכשף ומרפא גדול, דמות מסתורית - גבר או אשה
- המתמודדת עם כוחות פראיים מאיימים ובלתי מרוסנים, שמעבר לשליטת בני אנוש.
הכוח לרפא את החולים האנושים, לנבא, לחלום שמות לילדים, להקים את המתים
לתחייה, להפנט כפרים שלמים עם קסמים אלימים, או להעניק מזל טוב בצייד - כל אלה
הם כישוריו החיוניים הבולטים של השאמאן.
המונח שמאן מקורו בשפת הטונדרה הסיבירית,
שָׁמָן, ויתכן והיא משמרת את תמציתה של המלה הסנסקריטית
לאיש הרוח sraman. ישנן מלים שבטיות מקומיות לשאמאן ולפעולת
השאמאניות. המשותף להן הוא ההתייחסות לתופעת הבינה הטרנסדנטית
– ידע שאינו נמצא בידיו של האדם הרגיל. דיווחים מוקדמים של חוקרי ארצות, ציידים
ומיסיונרים, נטו לכלול את כל השאמאנים במסגרת של "אנשי רפואה",
מונח שרחוק מלמצות את הנושא. אין ספק
שהכושר לרפא הוא סממן בולט בכישוריו של השאמאן, אך בה במידה יש לו גם הכושר לגרום
למחלה על מנת להדגים את הכוח לריפוייה. יש להביא בחשבון את העובדה שלשאמאן אפשר
שיהיו כמה מחזורי חיים וגלגולי נשמות. נוסף על כך עשוי שמאן להעלם לדור או
שניים, להתגלגל בדמות צוק סלע או גליד קרח ואז לחזור ולהופיע בעולם המעשה. על
שמאן מפורסם בן לשבט אסקימואים בני הקריבו, סופר שהפך לדוב קוטב והספיק לגדל
חמישה או ששה שגרים של גורים בטרם חזר לצורתו האנושית. לעתים עשוי שמאן לעופף
מעל העולם תקופות ארוכות.
בסיפורי שמאנים אחדים אנו רואים את השאמאן יוצא לדרך ביוזמתו שלו או
בעידודם של רוחות עוזרים, לעתים בלווית חניך המתלווה
אליו. בסיפורים אחרים הוא מופיע כבעל משפחה, כאדם מן הישוב היושב ומתקן רשת
דייגים ואינו שונה במאומה מן הסובבים אותו, אך עם רדת הערב הוא מחליק מבעד לקרח
ומעופף תחתיו ומבקר בארץ המתים.
לשאמאנים יש שפה משלהם. שלא כמו בני תמותה רגילים, יכולים שמאנים לשוחח
עם עולם הרוחות ולשמש כמתווכים בין רוחות ובני אדם. אפשר ששאמאן ישלוט בכמה שפות
לא-אנושיות וזה מקור כוחו. אנשים רגילים אינם מסוגלים אפילו לבטא את צליליהן של
שפות אלה, שלא לדבר על הבנת משמעותן.
כמה מעמי הצפון מאמינים שבתחילה לא היו שמאנים. באותו עבר רחוק לא היו
חיות ועל כן לא היו גם איסורי צייד שאין להפירם.
אנשים חפרו מזון מתוך האדמה. אנשים חלו אומנם, אבל תמיד היה מי שיכול לנשוף
במחלה ולסלקה. ואז חלו שינויים בעולם: רעב, מחלות, מזג אויר הפכפך ומוות. פחד
ומבוכה החלו לקונן בקרב בני האדם ונוצר הצורך בשאמאנים שיוכלו להבין את הרוחות
ולהתמודד אתן.
במסורות של שבטים אסקימואים יש סיפורים על שמאן שחפר מתחת למדף השינה
באיגלו שלו, ואיש אינו יודע מי נטע בלבו את הרעיון הזה - אולי הרוחות הראו לו את
הדרך. מכל מקום הוא צלל והגיע עד לאם כל חיות הים והביא עמו בשובו בשר
צייד וכך הסתיים הרעב. בסיפורי
שמאנים יש לעתים קרובות מצבי משבר. כאשר בן אדם אחד סובל, מזדהה עתו כל אדם בכפר
וסובל עמו יחדיו. אם צייד אסקימואי שובר, נאמר, טאבו כלשהו ומרגיז את הרוחות,
ינסו הללו לפגוע בו; יתכן ויסבול מהלוצינציות, או יכנס לדיכאון ואפילו ינסה
להתאבד. ברגעים כאלה תקרא המשפחה לשאמאן ותשלם לו על מנת שיישב את ההידורים
וישכך את חמת הרוחות. השאמאן יפעל אז כמתווך בין שוכני העולם העל טבעי, אשת
הים, או איש הירח, לבין בני האדם.
כדי לרפא אנשים זקוק השאמאן לא רק לכישורים מיוחדים כי אם גם לאמונתם של
האנשים שהוא עוזר להם. "אנשים רגילים" אומר השאמאן האסקימואי, נוּקָק, "מתמודדים עם דברים שהם יכולים לראות ולמשש.
שמאנים מתמודדים עם דברים אחרים שרק הם יכולים לראות ולמשש. הם מאמינים
שהשאמאנים יכולים לעשות זאת ועל כן הם יכולים."
בצפון אין דרך קבועה להפוך לשאמאן, אבל לעתים הכרה באיש כשמאן יכולה לבוא
לאחר שביצע מעשה גבורה, חזר מן המתים, ראה חזיון לאחר תקופה ארוכה של חשיפה לקור
ולרעב, או יצא בשלום ממפגש אלים עם רוחות.
לעתים דווקא הרוח שהתמודד אתו הופך לרוח העוזר שלו. לפעמים עובר תפקיד השמאן בירושה מאב לבנו או לבתו, אך על היורש להוכיח שהוא
ראוי למשרה. לעתים הוא מקבל שורה שלימה של משימות שעליו לבצע בטרם יוכר כשמאן
ולא תמיד מתרחשים הדברים בדרך הרצויה. אפשר גם שייכשל ויאבד את מעמדו המועדף.
דבר זה יכול לקרות גם לשמאן ותיק ומנוסה. שום דבר
איננו מובטח.
מקובל להניח ששאמאנים עושים שימוש בכוחותיהם כדי לסייע לבני אדם והם
מרפאים ומגינים גדולים גם אם שיטותיהם מפחידות או
בלתי מובנות. שמאי מתנהג לעתים קרובות בקיצוניות. שמאנים ידועים כמי שיכולים
לאתר חפצים שנאבדו או נסחפו במי הקרח, אך בסיפור אסקימואי של בני הקריבו מנצל
השאמאן את כוחו על מנת להעלים חפצים ולהביא כליה והרס על בני הכפר.
בימינו עדין ניתן לשמוע באחדים מכפרי הצפון את קול תופי הריקוד של השאמאן
ואת השירים שהוא קורא בעזרתם לחיות הצייד. בסיפורי שמאנים באים לידי ביטוי
הרוחות המגוננים ונשמע הד למסעות אל נופים לא מוכרים מתחת לארץ או בשמים
ולמפגשים עם מציאות אחרת. מאבקי הטוב והרע נמשכים ובלב כל אלה ניצבת דמותו
הקסומה של השאמאן.
להלן נביא תרגום של שני סיפורי שמאנים: הסיפור על השועל סופר על ידי ג'ון ריינס,
בן לשבט האינדיאני swampy cree, ליד אגם וויניפגוסיס
במאניטובה, קנדה. הסיפור השני נרשם מפיו של השאמאן הצ'וקצ'י, קרווה, בשנת 1896 על
שפת נהר פוגינדן בסיביר, על ידי ולדימיר בוגורס במסגרת מחקר אתנולוגי של הצ'וקצ'ים. ווינדיגו שועל המרפא
יום אחד הייתה לנערה בכפר מחלה בחזה שלה. כאשר ניסתה לדבר, השתעלה. הייתה
לה בעיה בחזה שלה. עלו ממנו רעשים.
מרפא זקן ששמו היה ביצת-אווז הגיע לביתה. של הנערה. הוא רכן על חזה כדי
להקשיב. הוא הקשיב בתשומת לב רבה ואז אמר לאנשים שהתאספו שם: "אני שומע
שועלה פוסעת על גבי שלג קפוא. היא עייפה, היא מותשת, היא מתנשמת בכבדות. היא גם
צולעת במקצת. השועלה הזו מתנשפת. היא נמצאת במסע ארוך השועלה הזו. ההילוך שלה
נוקשה ומדי כמה צעדים היא מחליקה על השלג הקפוא. זה הרעש שאני שומע בתוך החזה
שלה."
צייד ששמע זאת אמר לנערה החולה: "אנחנו נביא אתנו את השועלה הזו
ונראה לך אותה." ואז, בחברת ציידים נוספים יצא לדרך. אבל גם במנעלי שלג
הייתה ההליכה קשה ולעתים קרובות מעד צייד זה או אחר על השלג הקפוא, ובכל פעם
שדבר זה קרה היה המרפא בכפר מודיע לאנשים סביבו מה מתרחש אצלם.
ושם בחוץ עקבו הציידים אחרי השועלה עד רדת החשיכה. הם נאלצו אז לחנות
והקימו מדורה.
כאשר נעצרו הציידים והקימו מדורה, גחן המרפא בכפר פעם נוספת מעל לחזה של
הנערה. הוא אמר: "יהיה לה חום גבוה רוב שעות הלילה."
בבוקר יצאו הציידים לדרך. כאשר ראו את השועלה במרחק אמר אחד הציידים:
"אנחנו כל כך רעבים. נצטרך לאכול את השועלה כאשר נתפוס אותה. אנחנו כל כך
רעבים!"
"לא" אמר צייד אחר, "הבטחנו להביא אותה חזרה אל
הנערה."
"נוכל להביא לה את הפרווה."
"זה לא מספיק." הם
יצאו שנית לדרך. השועלה הופיעה שוב על קו האופק. היא המשיכה להתנהל בשלג כשהיא
מועדת עליו לעתים.
"הנערה בכפר בודאי משתעלת עכשיו מאוד." אמר צייד אחד. כולם היו
תמימי דעות אתו ודאגו לנערה. אך גם באותו יום לא עלה בידם לתפוס את השועלה.
הציידים לא אכלו והם לא הרגישו כל כך טוב. הם התחילו להשתעל ואז התחילו להופיע
סביבם שועלים רבים על קו האופק. זה היה מבלבל. זה הקשה עליהם לדעת אחרי איזה
שועל לעקוב.
אחד הציידים אמר: "ווינדיגו גורם לנו
להיות חולים וחלשים. ווינדיגו גורם לכל זה, ועכשיו
השועלים המבלבלים הללו זה מעשה ידיו של ווינדיגו!"
בוהק השלג עיוור את הציידים שאימצו את עיניהם בהביטם על השועלים שמסביבם.
הם התחילו לשוטט בכיוונים שונים והתרחקו איש מרעהו. כל צייד נע לכיוון שועל אחר.
כאשר הרפה מהם עיוורון השלג ראו הציידים שאחד מן החבורה נעדר! אז ידעו שעליהם
למצוא את הווינדיגו ולהרוג אותו. שוב יצאו הציידים
לדרך. עכשיו ראו רק שועלה אחת. הם עקבו אחריה והפעם עלה בידם לתופסה. הם אמרו
לשועלה: "האם את עובדת בשביל הווינדיגו
הזה?"
השועלה אמרה: "מדוע אתם עוקבים אחרי? הרגו אותי וגמרנו. אני עייפה
ואני חולה בגלל שאינכם מניחים לי לצוד ולאכול. אינני יכולה לרוץ יותר."
צייד אחד אמר: "לא, אנחנו לא רוצים להרוג אותך. אנו זקוקים לך בשביל
לעצור מחלה של נערה אחת בכפר שלנו."
באותו רגע שמעו קול מאחריהם. הם הסתובבו - שום דבר! אבל כאשר פנו
שוב, הוא היה שם. הווינדיגו היה שם במקום השועלה.
בכפר מאחור גחן המרפא מעל חזה של הנערה. הוא אמר: "הלב דופק מהר
מאוד. הציידים מפחדים!"
המרפא ידע שעליו ללכת מיד אל הציידים לעזור להם. הוא עשה בקסמיו. הוא
הביא את עצמו לשם בכוח הקסם שלו. כאשר הגיע לשם עשה שוב בקסמיו הוא קסם בשלג חור
שאיבה שדפנותיו עשויים חֵלֵב. הווינדיגו
נפל לתוכו. זה המס את לבו.
אחרי זה הופיעה שוב השועלה. הציידים הביאו אותה חזרה לכפר. המרפא שחזר גם
הוא, אמר לנערה: "התיישבי והסתכלי איך השועלה הולכת."
היא התיישבה והסתכלה. השועלה התחילה ללכת על השלג הקפוא. השועלה החליקה
שוב על פני השלג החלק. היא התרחקה מן הכפר יותר ויותר. קול צעדיה נעשה עמום יותר
ויותר וכך גם שיעולה של הנערה. כוחותיה של השועלה שבו אליה והיא התחילה לרוץ. אף
אחת מהן, לא השועלה ולא הנערה, לא הרגישו יותר חולות. ככה הן ריפאו אחת את השניה. דברים שנראו על ידי השאמאן קראווה
ישנתי והנשמות שלי נדדו למרחקים. הן יצאו לדרך להסתכל - לבקר - את
שמש, שחר ובורא. בדרך הן אמרו לי: "למה אתה כל כך
איטי? תתקדם במהירות שלנו." שחר ושמש דיברו ככה. שחר אמר: "אלך אתך.
טוב בשבילי לפסוע עם התוף - כאשר אני בין שניכם מטפס לקצב התוף."
הנשמות האלה הלכו אל מתחת לארץ ושוב לא חזרו, אף על פי שקראתי להן חזרה.
כאשר התחילו ללכת, הן הלכו על האדמה ומתחת לאדמה. הן ראו כל דבר מעל הארץ
ובמקומות הגבוהים. הן לא רצו לחזור ולא משנה כמה פעמים קראתי להן משם. אבל בקיץ הייתי עם העדר ונרדמתי לפני
העדר. שניים הגיעו עם איילי צפון. הכריות על גבי המזחלות שלהם היו קרועות
ובלויות ממסע ארוך. הפרסות של האיילים היו שחוקות מרוב דהירה. הבטתי בהם ודעתי
נתבלבלה עלי. הגוף שלי נחלש ונהייתי כמו מים. הפכתי מחזק לחלש, לחובב שינה
שבקושי הולך באור יום. בעדר שלי נולדו איילים כמו אלו שהיו ברתמה של האנשים
הללו. עגל פראי הגיע לעדר והפך לביישן ושקט והביא לעולם צאצאים באותו צבע.
האיילים הללו של שכני - שלי עצמי. על גדת הנהר החלקלקה גר אדם. קיים שם קול
שמדבר. ראיתי את בעל הקול ודברתי אתו.
הוא נכנע למרותי, השתחווה לי והגיש לי קורבן. הוא הגיע אתמול.
צפור אפורה קטנה עם חזה כחול – שאמאנית, היושבת בתוך חלל בגזע עץ וקוראת
לרוחות, באה ועונה לשאלות שלי. נקר מכה בתוף העץ שלו עם מקורו המתופף. תחת מכות
הגרזן רועד העץ ומיילל כמו תוף תחת המקלות. זהו הרוח העוזר שלי. הוא מגיע ואני
אוחז בו בין ידי. הנשמות שלי עפות כמו ציפורים לכל הכיוונים, צופות בכל מה
שמתרחש והן מביאות חדשות אל תוך חזי כמו מזון אל הקן. טוב בשבילי לעוף עם הנשמות
שלי בתוך דוגית עגולה.
ידידי, לא הרחק מכאן ראיתי שמנהר אוֹלוֹאִי
מתקרבת סערה ומכה כל דבר בדרכה. בין האוהלים שוטף נהר מלא בדם. בקרוב נשמע
חדשות על רצח. שמעתי איך בורא כועס על כך שאנחנו, תושבי הארץ הזאת,
חולקים כבוד לרוסים - נייר עם תערובת צבעים שאנחנו מקבלים תמורת כל מיני עורות -
מקבלים סימנים זרים ובגלל זה הוא מנוון את כרי המרעה של האיילים ויוצר אמהות
צולעות ועגלים צעירים עם אברים מדולדלים, כך שרבים מבני עמנו נעשו כבר עניים. כל
דבר עדין חי. מנורה מהלכת, לקירות הבתים יש קול משלהם ואפילו לסיר יש את ארצו
שלו ואוהל, אשה וילדים והוא משמש כרוח עוזר. עורות
הצבורים בשקים למסחר, מנהלים שיחות בלילה. הקרניים על קברי המתים מהלכות בתהלוכה
סביב לקברים ועם בוא השחר חוזרות למקומותיהן הקודמים והמתים עצמם מתעוררים ובאים
אל החיים. ________________________ עובד על ידי מתוך הספר: Northern
tales: Traditional stories of Eskimo and Indian peoples של Howard
Norman בהוצאת Pantheon
Books, New York, 1990. |
|