מס"ע מרכז סיפורי עם ופולקלור	C. F. F Center of Folktales and Folklore
חזרה לדף הראשי חזרה לדף סיפורים סיפורי עם סיפורים חסידיים
רבי נחמן מספר רבי נחמן מברסלב התפרסם בעולם לא רק כהוגה בעל מחשבה רעננה שלא נס ליחה עד היום, כי אם גם כמספר סיפורים מופלא. סיפוריו מנוסחים כסיפורי מעשיות על בני מלכים וקבצנים, נסיכות וחכמים, אבל מבעד למעטה הסיפורי הזורם והחי עולה ומבצבצת דרכו המיוחדת של רבי נחמן בעבודת השם והסיפורים משופעים ברמזים קבליים על הגלות, השכינה וצינורות השפע המזינים את העולם. אני מביא כאן לפניכם קטע פיוטי קצר מתוך סיפור שבעת הקבצנים ("מעשה ז' בעטלירס"). סיפור שבעת הקבצנים מתחיל בכך שהיה פעם מלך ולו בן יחיד, והמלך החליט להעביר את המלוכה לבנו בחייו ועשה משתה גדול, והייתה שם שמחה גדולה מאוד. בהמשך מתאר רבי נחמן איך ירד בן המלך ממדרגתו ועמו המדינה כולה. ואז הוא עובר לעניין אחר ומספר איך במדינה אחת "הייתה בריחה, וברחו כולם, ובדרך בריחתם עברו דרך איזה יער ואבדו שם זכר ונקבה" - שני ילדים קטנים, ילד בן חמש וילדה בת ארבע. שני הילדים אובדים ביער ורעבים ללחם והם צועקים ובוכים, ואז מופיע קבצן זקן ועיוור ונותן להם אוכל. הקבצן מאחל להם שיהיו כמותו ונפרד מהם לשלום. למחרת הם פוגשים בקבצן אחר – קבצן חירש. גם הוא חולק להם ממזונותיו ומאחל להם שיהיו כמותו. ביום השלישי הם פוגשים בקבצן כבד פה, ביום הרביעי - בקבצן עקום צוואר, ביום החמישי – בקבצן בעל חטוטרת, ביום השישי - בקבצן ללא ידיים וביום השביעי – בקבצן ללא רגליים. בהמשך הופכים שני הילדים למקבצי נדבות, וכל הקבצנים מכירים אותם ומסייעים להם עד שעולה בדעתם של הקבצנים להשיאם זה לזו. הם מכינים להם משתה חתונה משיירים שאספו, וכפי שמעיד עליהם רבי נחמן: "היו שמחים שם מאוד מאוד". במהלך המשתה נזכרים בני הזוג בקבצנים שנתנו להם אוכל ביער ומתגעגעים אליהם. והנה מופיע הקבצן הזקן והעיוור ומספר להם את סיפורו, שממנו מתברר כי באמת אין הוא זקן ואין הוא עיוור כלל. ביום השני למשתה מופיע הקבצן החירש ואף הוא מספר את סיפורו ומתברר מסיפורו שאין הוא חירש כלל. ביום השלישי מופיע הקבצן כבד הפה ומתברר שאין הוא כבד פה כלל ועיקר. "כל הדיבורים הרגילים בעולם שאינם שבחים להשם יתברך, אין בהם שלימות", אומר הקבצן, "ועל כן נדמה לכם שאני כבד פה, אבל באמת, אין אני כבד פה כלל. אדרבא, אני מליץ ודברן נפלא מאוד, ואני יכול לדבר חידות ושירים נפלאים עד שאין בנמצא עוד נברא בעולם שלא ירצה לשמוע אותי. בחידות ובשירים שאני יודע יש את כל החכמות שבעולם ויש לי על כך הסכמה מן האיש הגדול הנקרא איש-חסד-האמת." מיהו איש-חסד-האמת? רבי נחמן שם בפיו של הקבצן כבד הפה את התשובה בצורת סיפור, ואת הסיפור הזה אני מביא כאן בעיבוד שלי בלשון ימינו תוך ניסיון לשמר את סגנונו המיוחד של רבי נחמן. והלב המעיין ישנו הר אחד, ועל ראש ההר סלע גדול, ומתוך הסלע נובע מעיין. והנה, לכל דבר בעולם יש לב, והעולם כולו, גם לו יש לב, ודמותו של לב העולם היא כדמות אדם שלם עם פנים וידיים ורגליים. אבל אפילו ציפורן רגלה של הדמות הזו יש בה לב יותר משיש בכל לב אחר. ההר והמעיין ניצבים בקצה אחד של העולם, בעוד שלב העולם ניצב בקצהו השני. הלב ניצב כנגד המעיין ונכסף ומשתוקק מאוד מאוד להגיע אליו. השתוקקות גדולה מאוד מאוד יש לו אל המעיין, עד שהוא צועק מרוב כיסופיו. וגם המעיין משתוקק אל הלב. והנה, שני דברים מחלישים את הלב: הדבר האחד הוא שהחמה קופחת עליו והיא רודפת ושורפת אותו, והשני הוא שמגודל השתוקקותו וגעגועיו וכיסופיו וצעקותיו הוא נחלש, כי הוא ניצב תמיד כנגד המעיין וצועק ומשתוקק אליו מאוד. כשצריך הלב לנוח קמעא ולשוב לשלוותו, באה ציפור גדולה ופורשת כנפיה עליו ומגינה עליו מן החמה, ואז הלב נח במקצת. אבל גם אז מוסיף הוא להסתכל על המעיין ולהתגעגע אליו. ואם כך הדבר שהוא כל כך מתגעגע למעיין, משום מה אין הוא הולך אליו? כשרוצה הלב ללכת ולהתקרב אל המעיין מסתיר ממנו שיפוע ההר את המעיין ואין הוא יכול לראותו. ואם אין הוא רואה את המעיין אפילו לרגע, נפשו יוצאת, כי עיקר חיותו היא מן המעיין. כל זמן שעומד הוא מנגד להר רואה הוא את ראש השיפוע של ההר ואת המעיין הנובע ממנו, אבל ברגע שהוא מנסה להתקרב אל ההר נעלם מעיניו ראש השיפוע ואין הוא יכול לראות את המעיין ונפשו עלולה לצאת, חס וחלילה. ואם יקרה כדבר הזה שתסתלק חלילה חיותו של הלב, אזי יתבטל העולם כולו, כי הלב הוא החיות של כל דבר ובוודאי שאין קיום לעולם בלי לב. על כן אין הלב יכול ללכת אל המעיין, אלא רק לעמוד כנגדו ולהתגעגע ולצעוק. המעיין אין לו זמן כי המעיין הוא מחוץ לזמן, ואם יש לו למעיין זמן, הרי זה רק מחמת שהלב נותן לו במתנה יום אחד. וכשהיום הזה יגמר ויפסק, אזי לא יהיה למעיין זמן והוא יסתלק, חס וחלילה, ואז יסתלק גם הלב ויתבטל חלילה העולם כולו. והנה כשמתקרב היום לסופו, נוטלין השניים רשות זה מזה ומתחילים לומר דברי חידות ושירים נפלאים זה לזה באהבה רבה ובהשתוקקות גדולה מאוד מאוד, ואותו איש הקרוי איש-חסד-האמת הוא שמשגיח על הנעשה וממש כשמגיע היום לסופו, נותן איש-חסד-האמת במתנה ללב יום אחד, והלב נותן את היום למעיין ואז שוב יש למעיין זמן. וגם יום זה מסתיים בחידות ושירים נפלאים שמחליפים ביניהם השניים ובהם יש את כל החכמות. ויש הבדלים בין הימים שנותן הלב למעיין: יש ימי חול - יום א' בשבוע ויום ב' בשבוע וכן הלאה, ויש גם ראשי חודשים וימים טובים. וכל הזמן שיש לאיש-חסד-האמת בא לו מְיָדִי. כי אני (הקבצן כבד הפה) הולך ומקבץ את כל החסדים של אמת שמהם מתהווה הזמן, ומביא אותם לאיש-חסד-האמת, והוא נותן כל פעם יום אחד ללב העולם, ולב העולם נותן אותו למעיין, וכך מתקיים העולם כולו. נמצא שעיקר הזמן והימים כולם והחידות והשירים שיש בהם כל החכמות, מתהווים על ידי ויש לי הסכמה מאיש-חסד-האמת שאני יכול לומר חידות ושירים שיש בהם כל החכמות. ועתה אני נותן לכם זאת במתנה גמורה ליום כלולותיכם ומברך אתכם שתהיו כמוני. ונעשתה שם שמחה וחדווה גדולה מאוד, וכך הסתיים היום השלישי למשתה החתונה. ________________________________ כמקור לעיבודי השתמשתי בספר סיפורי מעשיות לרבי נחמן מברסלב בהוצאת חסידי ברסלב, ירושלים תשכ"ח (ת.ד. 5023 ירושלים). בהוצאה זו מופיעים הסיפורים בעברית ויידיש זה לצד זה עם הקדמה ופירושים המבוססים על משנתו של רבי נחמן.