מלך שנגנב ממנו אוצרו, שומע שילדים מכנים חסיד עני, העובר את הארמון המלכותי, כקוסם. המלך קורא את ה"קוסם" אליו ובודק את כשרונו כששואל אותו מה קרה בלילה שעבר (הגניבה), החסיד יודע לענות על השאלה מכיוון ששמע על הגנבה מפי הילדים שליד הארמון. החסיד מבטיח למלך לגלות יותר מאוחר את הגנבים אם המלך יספק לו את המצרכים הנחוצים לו לחדוד את חג הפסח. שליחי המלך, שהם הגנבים, מביאים לחסיד את המצרכים, חושבים לפי החיוך בו הוא מקבל אותם כי גילה את זהותם. לשם ברור נוסף הם נשארים על יד בית החסיד. בלילה שומעים שהחסיד מבטא כמה פעמים את שמותיהם "דיינו" ו "עבדים היינו". מילים מתוך ההגדה של פסח. הם מבטיחים לו לגלות את מקום המחבוא של האוצר ומתנות לחג אם החסיד לא יגלה את שמותיהם למלך. כשהגנבים שומעים גם בלילה השני של הסדר את שמותיהם הם מגדילים את מתנותיהם ומביאים אותן מיד מפני שחושבים שהבטחת המתנות אחרי הסדר הראשון לא היתה מספיקה ליהודי. אחרי שמסרו לו את ארגז האוצר, קובר אותו החסיד במקום מסויים ו"מוצא" אותו אחר-כך כשספר תפילה שהוא קורא בו בשעת החיפוש מראה לו, כביכול, את הדרך. המלך מאמין שביכולת היהודים למצוא דברים נסתרים בעזרת ספריהם הקדושים.