היו פעם, לפני שנים רבות, יהודים רבים שהאמינו באמונות תפלות. הם האמינו בשדים, בלילית מלכתם, באשמדאי מלכם, ובכל הקשור בהם. הם האמינו, בין השאר, שאם בית "מטפטף", ויש בו רטיבות, אסור לבנות בית בקרבתו, כי עלול לקרות אסון, והבית עלול להתמוטט.

והנה החליט יהודי בעיירה שליד צ'רנוביץ, יהודי בעל כסף, לבנות בית, דווקא במקום שאיש לא רצה לבנות עליו, בגלל הטפטוף המתמיד והרטיבות של הבית השכן. אנשי הסביבה התערבו בעניין וניסו להשפיע על היהודי, ולמנוע את הבנייה. אך היהודי היה עקשן גדול והחליט: אבנה, ויהיה מה שיהיה.

הבית הוקם והיהודי עם בני משפחתו עברו לגור בו. אך בחצות הלילה החל הבית לרעוד סביבם. אי אפשר היה לעצום עין. נשמעו קולות משונים, כאילו קולות אנשים, אלא שאי אפשר היה להבינם. שדים ורוחות, כנראה. הרי אנשי הסביבה הזהירו אותו שלא יבנה במקום זה.

נסע היהודי אל הרבי מצ'ורטקוב וסיפר לו הכל. שמע הרבי את דבריו, ופניו הזקנים הרצינו. מצחו הגבוה והרחב התקמט.

"חזור לביתך." אמר הרבי, "בלילה שכבו לישון ואל תתעניינו בנעשה."

"אבל רבי, אי אפשר..."

"עשה כפי שאמרתי."

בלילה, סמוך לחצות, התעטף הרבי בטליתו, ושמשו ליווהו אל ביתו החדש של היהודי. הרבי התיישב ליד החלון הפתוח והמתין. הוא היה רציני מאוד.

לפתע, בחצות, נשמעו קולות הבוקעים מתוך האדמה. נראה היה כאילו הקולות מתקרבים יותר ויותר אל החלון הפתוח. היו אלה קולות שירה המעורבים בצחוק פראי.

לפתע נראתה בחלל החלון דמות של אדם. הדמות צחקה כל הזמן וניסתה להתקרב אל הרבי. אך הזקן לא נע ולא זע, כאילו אינו רואה דבר.

הדמות צחקה ביתר קול וביתר פראות. היא התקרבה והתרחקה לסירוגין. ברגע מסוים הושיטה הדמות יד כדי לתפוס בזקנו הלבן של הרבי, ואז הושיט גם הרבי את ידו ואמר איזו מילה כשעיניו עצומות. ידה של הדמות התאבנה כאילו היא רצתה לסחוב את היד בחזרה, אך הדבר היה בלתי אפשרי. הגוף התנודד באוויר הנה והנה, אך היד היתה תלויה באוויר, בחלל הריק של החלון הפתוח.

כשהרגישה הדמות, כי הגוף מכביד עליה יותר ויותר, היא התחילה לבקש סליחה מן הרבי: "שחרר נא את ידי." ביקשה.

"לא אשחרר." השיב הרבי.

"מה מעשייך כאן בשעה זו בעולם החיים?", שאל הרבי.

ולמטה, נשתתקו בינתיים הקולות שבקעו משם לפני כמה דקות.

"אנא שחרר את ידי." ביקש אשמדאי.

"אשחרר את ידך, שטן, אם תבטיח לי כי לעולם לא תחזור יותר, אתה ואנשיך, למקום שבו נמצאים אנשים חיים."

?מבטיח אני. אך שחרר את ידי." התחנן.

"אין אני מאמין בהבטחותיך. השבע!" קרא הרבי.

"אני נשבע!" קרא השד וביטא מילה נוספת שהיתה מובנת רק לרבי.

אותו לילה ישן בעל הדירה שינה עמוקה, מבלי לדעת על המתרחש על סף חלונו. רק השמש ראה במו עיניו את התלהבותו של הרבי. רק הוא שמע את השיחה.

אחרי השבועה פנה הרבי אל השמש: "בוא! הכל בסדר."

בנו יהודי הסביבה בתים בכל מקום, ולא חששו יותר מן המזיקים.

5091

אמונה עממית: במקום שמטפטפים מים מבית אחד אסור לבנות בית שני, כי במקום בו מתרכזות הטיפות מתרכזים גם שדים רוחות. יהודי אחד קנה מגרש שטפטפו עליו מים מהבית הסמוך. הוא עבר לגור בביתו, וכשגר, היה שומע קולות בלילה. הלך לרבי מצ'ורטקוב והלה הבטיח לו את עזרתו. שלחו לביתו ואמר לו שלא ישים לב לקולות המשונים. בלילה הלך הרבי בעצמו לבית היהודי והשביע את אשמדאי בשבועה שהייתה מובנת רק לרבי. לאחר ששחרר אותו הרבי, (הרבי "הקפיא" את ידו של אשמדאי) עזב אשמדאי עם כל פלמייתו ולא חזר יותר.