ליונה פפרניק נכנס באחד הימים גובה מיסים והודיע בפסקנות: "אדוני חייב לקופת הוד מלכותו שלושה רובלים. או שאתה משלם אותם מיד או שאני מוביל אותך אתי לבית האסורים!"

באין ברירה שילם היהודי הנדרש, וכאן נתעוררו אצלו שלוש קושיות שהחליט לשטוח אותם לפני הרב ולבקש עליהן תשובה מניחה את הדעת:

א) מנין לו לקיסר ירום הודו, ששמו יונה פפירניק?

ב) קיסר זה שבידו כל אוצרות המדינה ונוסף על כך בית דפוס למטרות כסף, למה לו הרובלים העלובים שלו, של יונה פפירניק? הלא יש בידו להדפיס לעצמו כסף כנפשו שבעו.

ג) מלך זה שבלי ספק חכם הוא, מה ראה לשטות זו לשגר אליו, אל יונה פפירניק, שליח מיוחד מפטרבורג הבירה, לגביית פרוטות עלובות אלו? הלא כרטיס רכבת עולה פי כמה מהסכום הנדרש.

שמע הרב את קושיותיו של יונה פפירניק, הרהר בדבר וענה על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון, וזאת לשונו של הרב, שפתיים יישק.

א) התזכור, ר' יונה: לפני ארבעים שנה לעת אביב נתקיימו בסמוך לעיירתנו תמרונים של צבא הוד מלכותו, ובראש גדוד הפרשים רכב אחד על סוס לבן מטופח ומאולף להפליא, וכל אנשי העיירה יצאו לחזות במחזה המשובב נפש ומרהיב עין, ואז קרא אליך שכנך זה שעמד על ידך: 'יונה פפירניק, שור: המלך נוסע בראש הגדוד'. המלך שמע את הקריאה ואת שמך יוצא מפורש מפי הקורא. שמר את השם בזיכרונו עד היום, כי על כן ראש של מלך על כתפיו.

ב) נכון, אוצרות קורח לו למלך ובית דפוס עומד לרשותו והון תועפות לו, ברם כסף של אחרים ימתק לחיכו פי שבעים ושבע (א פרעמדר גראשין איז געשמקער).

ג) באשר לשאלה השלישית והאחרונה, גם כאן הדברים פשוטים יותר. "שגץ" זה שבא אליך משמו של הקיסר לתבוע את החוב, בן כפר סמוך לעיירתנו. הוא שירת בצבא בפטרבורג. עם גמר שירותו נכנס כמנהג המדינה להיפרד מאת הוד מלכותו. שואלהו המלך: 'מנין אתה, רחימא?' קרא בשם כפר מולדתו. 'חכה רגע' טפח המלך בידו על מצחו. 'בסמוך לכפר זה גר אחד בשם יונה פפירניק החייב לי מס בסך... שלושה רובלים. הבא לי את הסכום הזה, ואני אמסור בידך כתב הרשאה לגבייתו מאת [היהודי הזה]'.

מובן שה"שגץ" ניאות לבקשה מפני כבוד מלכות. בזה דומני ניתרצו שלוש קושיותיך.

לאיש בשם יונה פפרניק הגיע גובה מאת הצאר ותבע שישלם לקופת הצאר חוב של שלושה רובלים. התפלא יונה פפרניק ושאל את רבו כיצד זוכר הצאר את שמו ומדוע נשלח שליח מיוחד לגבות סכום שנמוך ממחיר כרטיס רכבת. הזכיר לו הרב את התמרונים בכפר שהתרחשו לפני ארבעים שנה בנוכחות המלך, שאז הוזכר שמו למלך.