חומיד אבן מסעוד מנזור חכם גדול. יש לו שלוש בנות ובן. עובר ליד חרש שאינו מצליח לחבר 2 ברזלים. על שאלתו עונה חומיד שאינו יודע עצה. החרש שולח את שולייתו להקשיב לדברי חומיד. זה אומר שצריך להוסיף חומר פלוני. הדבר מסתדר. חומיד פוגש אחר שמחרשתו אינה עובדת. חומיד שוב אינו נותן לו עצה אלא מדבר אל עצמו והאיכר מקשיב בסתר ושומע "שיקח מוט". העניין מסתדר. פוגש בסנדלר שכל חוט נקרע לו. באותה הצורה אומר חומיד "למרוח בשמן". ועוד נותן עצות לכמה אנשים בצורה הזאת. בתו הבכורה התחתנה וקנתה תרנגולות. שאלה עצה: "האם ארוויח?". חומיד מתחמק מתשובה. כאשר יצא אמר לה כי לא עשתה טוב. שמעה הבת, מכרה את התרנגולות וקנתה עז. שוב שאלה את אביה. ובאותה הצורה אמר לה כח לא עשתה טוב. מכרה את העז וקנתה פרה. שוב לא היה מרוצה מקנייתה. קנתה 7 גדיים. הפעם היה מרוצה. בנו התחתן. חומיד הולך למות והוא מצווה על בנו לחתן את אחיותיו רק עם אנשים בעלי מצפון, לא לעבוד במשרה גבוהה ולא לגלות את סודותיו לאישתו. מת האב והבן שכח את הצוואה. חיתן את אחיותיו עם אלה שבאו ראשונים. הוצאה לו מישרה גבוהה והוא קיבל אותה. המשרה הציקה לו כי חשב עליה ביום ובלילה. נזכר בצוואת אביו. הלך לגנוב יענה מחצר המלך. שחט תייש והביא את בשרו הנקי לאשתו. על שאלותיה הרבות "מניין ובשביל מה פתאום הבשר הרב" הסביר לה, לאחר שהבטיחה לשתוק, שזו יענה גנובה. כל החצר מחפשת את היענה. המלך כועס ועד מהרה נודע מפי אשת בנו של חומיד מי שחט את היענה. המלך קורא לו ודורש ממנו או להחזיר את היענה או לגלח את הזקן, או להביא 100 נאקות וגמל אחד. ואם לא יבחר באחת משלוש הברירות, יומת. ניתנו לבנו של חומיד 3 ימי ארכה. הלך לגיסיו לבקש עזרה. הגיס הראשון מציע לו לגלח את זקנו, והוא, הגיס, יארח אותו אצלו עד אשר יצמח הזקן מחדש ואשתו לא תדע. יותר הוא לא מוכן לעשות. הגיס השני היה עני מאוד וקיבל אותו יפה. אמר לו שלא ידאג. קרא לחבריו בני שבטים, ואלה נתנו לו את הנאקות והגמל. הגמלים הובאו אל המלך ובן חומיד הביא גם את היענה. הכל מתברר: למעשה ניסה את אישתו ואת גיסיו. המלך מעמיס את הגמלים בתבואה. את התבואה נותן בן חומיד לגיסו העני וזה לבעלי הגמלים ביחד עם הגמלים.