בעיירה אחת בליטא התגוררה אשה אלמנה ולה שלוש בנות קטנות. פרנסתה הייתה על הטלאת בגדים והיא התפרנסה מכך בדוחק. כאשר גדלו הבנות החלו לעזור לאם בעבודתה, וכך למדו מלאכה זו. לימים נפטרה גם האם ושלוש הנערות נשארו יתומות, גלמודות בעולם, והמשיכו להתפרנס, כאימן בשעתה, מהטלאת בגדים, וחיו בעניות ובדוחק רב. כאשר התבגרו והגיעו לפרקן, לא ידעו מאין יבוא עזרן.

לעתים מזומנות היה עובר דרך ביתן איש זקן שהיה נראה עני ואביון גמור. הבנות היו נותנות לו תמיד מתבשילן הדל, וכשהיה גומר ארוחתו, היה מברך שיזכו מהר לזיווגים טובים. כך חלפו ימים ושנים.

לילה אחד הגיעו לאזני הבנות מבחוץ זעקות אימים: "הצילו, הצילו!"

לא העזו הבנות לצאת החוצה וכאשר נשנה הדבר לילה לילה, הלכו שלוש הבנות אל רב העיירה וסיפרו לו על כך.

אמר להן רב העיירה: "נראה שמן השמים רומזים לכן לדברים נסתרים, ועליכן לנסוע לארץ פולין, לאחד הצדיקים (האדמ?ורים) ולשאול בעצתו."

נסעו שלוש הבנות לפולין אל רבי מפורסם מאד והוא אמר להן לכשישמעו את הקול הקורא לעזרה, יפילו ביניהן גורל, ועל מי שיפול הגורל עליה לצאת החוצה ולראות מה קורה שם.

חזרו הבנות לביתן ובמשך כמה שבועות לא קרה דבר, וכמעט שכחו את כל העניין. ברם, לילה אחד כאשר היו שלושתן שקועות בשינה עמוקה התעוררו לקול הצועק: "הצילו! הצילו!"

הן הפילו גורל ביניהן מי תצא החוצה, ונפל הגורל על הצעירה שבהן. זו יצאה החוצה וראתה כי מונח שם קרש ארוך הצועק "הצילו", וכשנגעה בו נשבר הקרש לרסיסים, והיא עמדה לפני תופעה זו תוהה ומשתוממת.

בינתיים האיר השחר ושתי אחיותיה יצאו אליה לראות מה קורה בחוץ והנה הן רואות גושים, גושים של זהב סביב האחות הצעירה. הן אספו זהב זה, שהספיק להן למוהר. שלושתן התחתנו וחיו עם בעליהן באושר רב.

שלוש אחיות עניות מתפרנסות בדוחק, אך לא שוכחות לתת ארוחה לאיש עני. באחד הלילות הן שומעות צעקות "הצילו, הצילו. הן לא מעיזות לצאת ומביאות את הדבר לידיעת הרב, האומר להן לנסוע אל צדיק מפורסם בפולין. הצדיק אומר להן להפיל גורל מי מבין האחיות תצא למשמע הקול. כאשר נשמע הקול עושים כמצוות הצדיק ואחת האחיות יוצאת. היא רואה שהצועק הוא קרש אשר מתפרר למגע ידיה. בבוקר כשיוצאות שתי אחיותיה רואות שזה אינו אלא זהב. הן מתחתנות וחיות באושר עם בעליהן.