ספר חשן המשפט של הכהן הגדול, יהודה יודל רוזנברג, פיאטרקוב, תרע"ג (1913).

עמודים 39-6 (pdf 7-40)

חשן המשפט

העתקה אות באות מן הספר כלי המקדש (כת"י)

בשנת ש״ן לאלף הששי ביום תשעה באב לפנות ערב היה מיסב המהר״ל מפראג על ספסל רך, וסביביו היו עומדים הרבה בעלי בתים. והיה דרכו של המהר"ל בכל שנה לספר בשעה ההיא מעשיות מן בית המקדש ועיר ירושלים, כדי להכניס בלב השומעים תקוה לגאולה השלימה במהרה. ולא יתיאשו עצמם מן הגאולה. וכך היה הסיפור שלו ובסגנון הזה.

"הנה זוכרים אתם בודאי כאשר נפרדתי מכם ואמרתי לכם שנוסע אנכי לארץ אננליא אודות דבר נחוץ ושם אתמהמה איזה שבועות.״

"כן הדבר שזוכרים אנחנו.״ ענו ואמרו העומדים אצלו.

ויאמר המהר״ל: "עתה אגלה אזנכם ואספר לכם סיפור נאה אודות הדבר אשר עבורו עשיתי נסיעה ההיא. שמעו ותחי נפשכם.

פעם אחת ראיתי בחלומי בחזיון לילה תמונה נוראה. שהתיצב לפני איש גדול איום ונורא מלובש בבגדי כהונה של כהן גדול. ושמעתי שאמר אלי כך:

"רב דעיר פאזנון! האם רואה אתה את חשן המשפט על לבי?״

"הן." השיבותי אליו.

״הידעת מה חסר בו?״ שאל אותי עוד.

אז צעקתי בבהלה: "הוי! הלא י"ב אבניו חסרים!"

והנה שמעתי עוד זה האיש מדבר אלי לאמר: "בכן תדע כי גנב ערום ונוכל גנב מן חשן המשפט י״ב אבניו הקדושים והחליפם על אבני זכוכית אשר קבע שם במקום אבנים יקרות. ואתה קום לך ותיסע מיד לארץ בריטניא הגדולה ויעלה בידך להדריך את הגנב ולייסר אותו, עד שיהיה מוכרח להחזיר אבנים הקדושים למקומם."

ויקץ המהר״ל אחר החלום בבהלה גדולה ובלב דופק מאד, והבין שזהו חלום מן השמים ושאין עת להמתין. ויקח המהר״ל עמו סך גדול כסף, ויסע לעיר הבירה דארץ בריטניא הגדולה, היא העיר לאנדאן.

עבודתו הראשונה של המהר״ל היתה שם מה שפרסם מודעות על כל העתונים, באשר שבא העירה לאנדאן רב עשיר מארץ גרמניה, והוא מבקש לקנות אצל כל איש שנמצא אצלו איזה כלי או חפץ, שמקור מוצאו הוא מן בית המקדש של היהודים אשר בירושלים. והוא רוצה לשלם במיטב כספו בעד חפצים כאלה. אכסניא של המהר״ל היה שמה אל בית-מלון-אורחים העומד ללון בו סוחרים העשירים הגדולים או אדונים נכבדי ארץ. ויתנהג שם כמנהג עשירים הגדולים. אחרי איזה ימים בא שמה אל בית-מלון-אורחים ההוא איש צעיר במלבושי יקר וכבוד של שר צבא הנקרא קאפיטאן, וישכר שם חדר ללון בו בשכנות אצל חדרו של המהר״ל. ונקרא שמו קאפיטאן ווילסאן. וישלח הקאפיטאן הזה כרטיסו אל המהר״ל, באשר שרוצה להתראת פנים עמו, כדי לדבר עמו על אודות דבר נחוץ. ונתן לו המהר"ל רשות שיבוא לחדרו וישבו שניהם יחדו.

אז אמר הקאפיטאן אל המהר"ל: "הנה קריתי בעיתונים את המודעה שלכם. ובכן אוכל להודיעכם מקום אחד אשר תשיגו שם לקנות דבר גדול וחשוב מאד מאד מן החפצים היקרים של בית המקדש אשר בירושלים. אמנם יען כי דבר הזה הוא סוד גדול, לכן מבקש אני מכבודכם שתשבעו אלי שלא תגלו הדבר הזה לפני כל איש שבעולם אצל מי שקניתם החפץ היקר הזה."

בתחלה ניסה המהר"ל בכל מאמצי כחותיו להיות ממאן בדבר השבועה שלא יצטרך לישבע. אבל כאשר ראה שאין זה באפשרות, התרצה לבקשת הקאפיטאן וישבע לו כאשר אמר.

אחרי כן הציע הקאפיטאן לפני המהר"ל את העסק כמו שהוא באמת. באשר שעלה בידו לגנוב י״ב אבנים היקרות מן חשן המשפט הנמצא באוצר גנזי המלך של ארץ בריטאניא הגדולה שנקרא "בעלמארסטריטסקי-מוזעאום״ ועוד נתן טעם לפגם לדבריו, שלא עשה זאת כל כך למען בצע כסף, רק לבעבור זה, יען כי מקור תולדתו הוא מזרע ישראל, והוא יודע ומבין היטב איך שחפץ הזה הוא יקר וקדוש מאד לישראל. לזאת היתה לו תמיד מחלת לב בשביל זה על שנמצא חפץ קדוש כזה בתוך המוזעאום תחת רשות עם זר, ולא נמצא במקום קדוש בתוך עם קדוש. ולזאת ארב תמיד על דבר הזה להשיגו ולהוציאו משם בגנבה לבל יתודע לאיש. אמנם אגב שעלה בידו להשיג דבר הזה וכבר נמצא תחת ידו, הוא רוצה גם כן תשלומין טוב בעד אוצר היקר הזה, אשר מסר את נפשו עליו להשיגו.

המהר״ל שמע כל דבריו במתינות ויענה אותו נם כן בערמה של חניפות, באשר שעשה הקאפיטאן דבר טוב וישר בזה שגנב מן המוזעאום דבר קדוש הזה. אחרי כן דיבר עוד המהר״ל אליו בפה רך והעמיד לפני הקאפיטאן שתי שאלות, וכך אמר לו: ״קאפיטאן הנכבד! ראשית תמחלו להודיעני ולהראות לי מופת חותך על זה שאדע בבירור, כי אלה י״ב האבנים הן באמת מן חשן המשפט. כי הלא לפי מבינתי נשמר היטב המוזעאום מגנבה, וביותר נשמרים אותן החדרים שנמצאים בהם אוצרות יקרים ונחמדים כאלה. ובכן קשה לי להאמין בנקל דבר זה, אם לא בראיה ברורה ומופת חותך, שלא אסתפק כלל בדבריכם אם כנים המה. ואתם, קאפיטאן הנכבד! הלא לכם לדעת שאינכם צריכים כלל וכלל להשמר עוד ממני, כי אם להודיעני כל דבר שורש, יען כי נשבעתי לכם שהקניה תהיה סוד נעלם לעולם.״

אז נכנס הקאפיטאן באמצע דברי המהר״ל, ובשחוק מתועב ומגואל על שפתיו צעק לאמר: "יסלח נא לי רב הנכבד! אל תחשבו שאני בוטח רק בכח השבועה בלבדו. זאת לא! רק בזאת אני בוטח יותר, כמו שאתם רב נכבד ואיש חכם תבינו זאת בודאי מעצמכם. שבאם אתם לא תקיימו הבטחתכם רק תהיו פוגעים בכבודי לפרסם אותי, אז כדור קנה רובה שלי היה רודף אחריכם להשיגכם אפילו בתוך הגן עדן. האם אין כן? ואתם האם לא כן תחשבו?״

נרעד ונבהל המהר״ל מאד מדברים עזים האלה ורוח קר חלף ועבר בין עצמותיו. אבל מיד התחזק ובשחוק קל על שפתיו השיב לו כך: "הן זאת דבר אמת. וגם אנכי מבין היטב דבר הזה, שאדון נכבד כמוכם לא יוכל בנקל למחול על כבודו. ועתה ירשה לי כבודכם לגמר את דברי ולהציע לפניכם שאלתי השניה, אשר התוכן שלה היא שתמחלו להודיעני מחיר קצוב, כמה אתם רוצים בעד הסחורה הזאת, וגם שאני מבקש לראות הסחורה. למען אדע ואבין על פי מבינתי כמה היא שוה.״

הקאפיטאן התישב מעט בדעתו ויענה אל המהר״ל: "ידע נא רב הנכבד, שאני מוכרח לדבר קודם ממכם על אודות השאלה השניה, ואחרי כן יהיה לי מקום לדבר עמכם ולהאיר את עיניכם בדבר השאלה הראשונה, כי ראשית עלי לדעת האם יש לאל ידכם לעשות מסחר גדול כזה. כי אם לאו, למה לי לגלות לכם סודות הנסתרים שלי על חנם."

המהר"ל הודה לדברי הקאפיטאן, כי אתו הצדק בדבר הזה, ויאמר אליו: "אם כן הדבר, אל תתביישו עוד ממני כלל וכלל, רק תמחלו להראות לי הסחורה, והעמידו לי מחיר קצוב מה שעלי לשלם בעד הסחורה.״

אז הטה הקאפיטאן את ראשו ארצה וימשך מן המנעל במתינות גדולה ארגז קטן ודק, אשר היו מונחים בתוכו ארבעה צרורים קטנים. בכל צרור וצרור היו מונחות ג׳ אבנים חבושות בתוך מוכין רך. על כל אבן ואבן היו חקוקות שש אותיות, שהיו נצטרפות על שמות אברהם יצחק ויעקב עם י״ב שבטי ישורון. קוי אור וברק של צבעים שונים הופיעו מן אבנים יקרות האלה, עד שהיה קשה לעין האדם להסתכל היטב על האבנים. ועל ד' הצרורים היה נרשם על ידי הקאפיטאן ד' מספרים א ב ג ד. ויסדר הקאפיטאן לפני המהר״ל את האבנים כמו שהיו קבועות בתוך החשן. בצרור של מספר א היו מונחות שלשת אבנים האלה: אדם, פטדה וברקת. והקאפיטאן קרא אותן בשמותהן לפי תכנית הארכעאלאגיא, ואלה שמותן: קורניאל (Curnial), טופציא (Tupacia), ציראבונא (Cirabuna). בצרור של מספר ב היו מונחות שלשת אבנים האלה: נפך, ספיר ויהלם, שהן קארבונק (Carbune), סאפירו Saphir)), דיאמאנט (Diamant). בצרור של מספר ג היו מונחות שלשת אבנים האלה: לשם שבו ואחלמה, שהן טירקיאס (Tirkias), יאצינטא (Iazinta), האניקא (Honica). בצרור של מספר ד היו מונחות שלשת אבנים האלה: תרשיש, שהם וישפה, שהן קריסטאליטא (Crystalita), יזמרלדא (Isumralda), דיאשפרא (Diaspra).

ויעש לו הקאפיטאן חשבון זה: הנה על פי משקל האבנים ועל פי חשיבותן, אם היה באופן להשיג לקנות את אבנים האלה בבית מסחר אבני יקר, היה נצרך לשלם בעד ג׳ אבנים הראשונות ה' אלפים לטראות שטרלינג בעד כל אבן ואבן. סך הכל שלהן עולה חמש עשרה אלף לטראות שטערלינג. ג׳ אבנים השניות עולות כל אבן ואבן ג' אלפים ליטראות שטערלינג. סך הכל שלהן עולה תשע אלף ליטראות שטערלינג. ג' אבנים השלישיות עולות כל אבן ואבן ד׳ אלפים ליטראות שטערלינג. סך הכל שלהן עולה שתים עשרה אלף ליטראות שטערלינג. ג׳ אבנים הרביעית עולות כל אבן ואבן ששת אלפים ליטראות שטערלינג. סך הכל שלהן עולה שמנה עשר אלף ליטראות שטערלינג. נמצא שהמחיר מן כל י״ב האבנים ביחד עולה ארבע וחמשים אלף ליטראות שטערלינג.

ויאמר עוד הקאפיטאן אל המהר״ל: "הנה המחיר הזה אוכל להשיג בעד אבני יקר האלה גם אם אמכר אותן אל בית מסחר אבנים יקרות. אבל אתם רב הנכבד, אשר חשיבות אבנים האלה מצד קדושתן יקר בעיניכם הרבה יותר מן החשיבות שלהן אשר מצד עצמיותן. לכן מבקש אני מכם עוד עשרת אלפים ליטראות שטערלינג יותר מן השויה שלהן. נמצא הכל ביחד עליכם לשלם לי ארבע וששים אלף ליטראות שטערלינג. ועתה מבקש אני מכם רב הנכבד, להודיעני דבר ברור, היש ביכולתכם לשלם לי מחיר הזה. ואחרי אשר אדע כי יש לאל ידכם לעמוד על המקח הזה, אז אשיב לכם תשובה ברורה על שאלתכם הראשונה ותפקח עיניכם לדעת כי דברי כנים ואמתים, אין בהם נפתל ועקש ואין ברצוני לרמות אתכם.״

ויענהו המהר״ל: "הנה על דבר ההשואה לא אתוכח עמכם. אכן כאשר לא ידעתי שתבוא תחת ידי לעשות עסק גדול כזה, לזאת מוכרח אנכי להמשיך גמר הקנין עד אחר ב' שבועות, למען אוכל במשך הזמן הזה לנסוע ולקבץ סכום גדול הזה. ובכן נוכל לחשוב שהעסק נגמר בינינו. ואחרי שני שבועות אשלם לכם כאן את כל הכסף המבוקש ממני. ועתה אדון הקאפיטאן, מחויבים אתם לקיים הבטחתכם וליתן לי תשובה נכונה על שאלתי הראשונה.״

"טוב מאד." אמר לו הקאפיטאן, "כי לפי דבריכם שוה אתם לגלות לכם כל הסוד ורק אבקש מכם שתקבלו דברי באוזן שומעת.״ אז התחיל מיד הקאפיטאן לספר לפני המהר״ל את הסיפור הנוכחי בלשון הזה:

"ידע נא רב נכבד, שאנכי כבר עמלתי ויגעתי עלי תבל בלימודי חכמות שונות. לראשונה למדתי בבית ספר העליון לחכמות ומדעים (אוניווערזיטעט) אשר בעיר ברלין. אבל טרם שגמרתי שם בשלמות את קצב כל הלימודים נגרשתי ע״י הפראפעסאר מן בית ספר ההוא לרגלי פשעי שפשעתי שם. וכאשר אהבתי מאד חכמת הארכעאלאגיא לקחתי את עצמי ללמוד מלאכת של הלטישה והחקיקה של אבנים יקרות. וגמרתי לימוד מלאכה הזאת בשלימות. אחרי כן נכנסתי לעבוד בין הצבא של לגיון המלך, ושם נתעליתי למדרגת התואר של קאפיטאן. אמנם מן כל זה לא יכלתי לבוא לידי עושר, והלכתי כמעט תמיד בכיס ריק. ולכן חשבתי עצות ומזימות איך אוכל להשיג עושר גדול. וכאשר נודעתי שבתוך אוצר גנזי המלך של ארץ בריטניה הגדולה נמצא האוצר היקר חשן המשפט של כהן הגדול שהיה בבית המקדש, התחלתי לחשוב תחבולות איך להשיג את האוצר היקר הזה. אבל דבר הזה היה בעוכרי מה שהמוזעאום נשמר היטב מגנבה. והנה יגעתי ומצאתי עצה טובה הזאת.

אחרי אשר נודעתי שהמשגיח העקרי על האוצר גנזי המלך הוא הפראפעסאר הזקן "אנדרעיוס". וגם זאת נודעתי שזה הפראפעסאר ״אנדרעיוס״ הוא ידידו ואוהבו של הפראפעסאר אשר בבית ספר העליון דעיר ברלין, שלמדתי אצלו שם לפני איזה שנים. וגם אני מכיר היטב את כתב ידו של זה הפראפעסאר מברלין ויש ביכלתי לזייף כתב ידו שלא יהיה ניכר כלל שיד אחרת כתבה זאת. וגם עשיתי לי חותם לחתום בו בדמות ותבנית חתמתו. ובאופן זה עלה בידי לכתוב עבורי בשם הפראפעסאר מברלין תעודה טובה ויפה אל הפראפעסאר אנדרעיוס המשגיח על בעלמארסטריטסקי-מוזעאום. ותוכן התעודה היה, שהפראפעסאר מברלין מבקש עבורי, היות באשר אנכי מלומד וחכם גדול בתורת הארכעאלאגיא, וכל מעיני תמיד רק בחכמה הזאת, וגם שאני בעצם איש טוב לב ונאמן רוח, ועוד ועוד תוארים טובים כאלה. לכן היושר הוא שהפראפעסאר אנדרעיוס יקבל אותי בכבוד גדול, ויתן לי מקום לצאת ולבוא בלבדי חפשי בתוך הבעלמארסטריטסקי-מוזעאום למען אוכל לעשות שם נסיונותי וחקירותי בחכמת הארכעאלאגיא.

ויהי כאשר באתי אל הפראפעסאר עם תעודה הזאת, עשה לי כבוד לי כבוד גדול וקבלני בשתי ידים. גם נתן לי תכף רשות בכתב שאוכל ליכנוס בלבדי תוך המוזיאון תמיד חופשי בלי משגיח אחרי. ומלבד זה האירה לי עוד ההצלחה את פניה שנעשיתי בן בית גמור אצל הפראפעסאר אנדרעיוס יען כי אין לו בנים זולתי בת יחידה מלומדת ותקשר נפשה בי לאהבה אותי ולקחת אותי לחתן. ואנוכי קיוויתי על דבר הזה כי ידעתי שעל ידי זה אשיג כל מבוקשי בתוך המוזיאון וגם הפרופסור אנדרעיוס יסכים על השידוך הזה. ובכן היה בכחי לעשות בהמוזעאום כרצוני. האמנם שלבסוף נעשה השתנות גדולה בהמוזעאום כי לרגלי זקנותו וחולשת כוחו של הפרופסור אנדרעיוס מסר את משרתו לידי פראפעסאר אחר רך בשנים הנקרא עדווארד מארטימער. אבל לא היה לי מזה מניעה לעבודתי החופשית בתוך המוזיאון, יען כי הפראפעסאר הזקן מסר אותי לידי הפראפעסאר החדש עם כל הייחוס שלי ויבקש עבורי שאוכל לצאת ולבוא בלבדי חופשי בתוך המוזיאון כמקודם. אומנם לגנוב משם את האוצר היקר הזה של י"ב אבני החושן לא היה עוד דבר נקל עבורי כי הגניבה היתה צריכה להיעשות באופן שלא יהיה הדבר ניכר כלל וכלל.

והנה זאת היה עיקר החכמה הנפלאה שלי, שעל ידה עלה בידי לעשות הגנבה הזאת. שהכנסתי שמה מכונה פאטאגרפית קטנה. ועשיתי לי פאטאגראף מן תבניתן ומידתן של י״ב אבני החשן. ועל ידי זה היה ביכלתי לזייף את האבנים עם הכתובת אשל עליהן. ועשיתי י"ב אבנים כאלה של זכוכית בלי שום השתנות. וגם עשיתי לי מפתח אל הארגז של זכוכית, שהיה מונח בו חשן המשפט לראות. וכאשר היו בידי כל המכשירים, בקשתי לי על זה שעה טובה שאוכל לשבת בלבדי בתוך המוזעאום. ובעזרת מחט גדולה וחדה הוצאתי כל אבני החשן מן משבצות הזהב וקבעתי שמה במקומן את אבני הזכוכית, אשר הכינותי בחכמה ומלאכת חרש נפלאה, עד שאין להכיר כלל וכלל את הגנבה שנעשה שם. ועתה רב נכבד, זה הוא כל הסוד איך שעלה בידי להשיג אוצר יקר הזה. וכמדומה לי שעתה מבין הרב היטב, כי כל דברי כנים וברורים.״

"אמת ונכון הדבר שכך הוא כמו שמספר אדון הקאפיטאן." השיב לו המהר״ל.״ועתה אני מבין באמת שאין אתם מרמים אותי. וגם רואה אנכי שאתם חכם חרשים וגאון האומנים. ובכן נגמר העסק בינינו, ואחרי שני שבועות אשלם כאן לידכם כל הכסף אשר אמרתם. ועתה אמהר לשום לדרך פעמי עוד ביום הזה לקבץ הכסף הנדרש ממני." אחר כל המדובר החביא הקאפיטאן ווילסאן את הארגז הקטן עם י״ב אבני החשן אל תוך הכיס התפור בתוך המנעל שלו. אז נפרדו זה מזה, והקפיטאן ווילסאן יצא מן חדרו של המהר״ל.

כאשר סיפר המהר״ל מעשה זה בתשעה באב לפני הקהל שעמדו סביביו, אמר להם בבדיחותא בזה הלשון: "הידעתם יהודים את ה״יברכך" שאמרתי אחרי הנוכל הזה בשעה שיצא מחדרי? לא אמרתי עליו הרבה כי אם איזו תיבות האלה – אם גם כלה נתערבה בעסק הזה, בכן היושר הוא שתבוא עליך צרה שחורה אבל שחורה ממש – והשם יתברך שמע לדברי ושלח עליו צרה שחורה כדבעי, כמו שתשמעו הלאה את הספור שלי, ובשביל הצרה השחורה היה מוכרח בעצמו להחזיר את אוצר הקודש אל מקומו."

המהר"ל הפסיק מעט את הספור, ואח"כ חזר והתחיל לספר את השתדלותו אשר השתדל בענין הזה. ויספר כי ראשית נסע העירה ברלין אל הפראפעסאר של בית ספר העליון הנקרא "אוניווערזיסטעט". כאשר ראה אותו הפראפעסאר חלק לו כבוד גדול וישאל אותו מה בקשתו. ויאמר אליו המהר׳ל: "הנה באתי לכבודכם אדון הפראפעסאר, בשביל זה שלא יתחלל שמכם וכבודכם בעולם. וכן גם שלא יתחלל שמו וכבודו של ידידכם אהובכם הפראפעסאר אנדרעיוס, המשגיח על אוצר גנזי המלך בארץ בריטניא הגדולה הנקרא ״בעלמארסטיטסקי-מוזעאום".

אז נשתומם הפראפעסאר ויבט עליו בתמהון לבב ויצעק: "הוי ידידי אהובי אנדרעיוס! מה קרה לו ומה נשמע אצלו, ספרו נא לי מהר רב נכבד, כי נבהלתי מאד!״

אין לכם ממה להתבהל, אדון הפראפעסאר!״ ענהו המהר״ל. "לא קרה לו כל רע. רק שנצרך לראות לתקן מהר דבר אחד אשר על ידו יוכל להתחלל מאד כבוד שניכם בעולם. וזה הוא תוכן הדבר. אולי יזכר עוד אדון הפראפעסאר, שלמד אצלכם מלפנים בהאניווערזיסטעט שלכם איש צעיר לימים, ושמו ווילסאן, אשר נגרש על ידכם מן האניווערזיסטעט לרגלי פשעיו?״ ויאמר הפראפעסאר: ״כן הדבר. זוכר אני מעט את בן בליעל הזה, אבל בפרטיות לא אזכר.״ בתוך כך מיהר הפראפעסאר וירץ אל ארון הספרים, ויוציא משם ספר אחד, ויחפש וימצא כל המעשה של ווילסאן הזה. אז קרא הפראפעסאר אל המהר״ל: "אמנם כן! כל המעשה נמצא כתוב בספר. הלא הוא גנב! כי עשה כאן מעשה גנבה!״ ויספר המהר״ל עוד לפני הפראפעסאר ויאמר אליו: "עתה תדעו שהנוכל ווילסאן הזה זייף לו כתב תעודה על שמכם אל הפראפעסאר אנדרעיוס, באשר שאתם מבקשים מאד עבור ווילסאן הזה, שהוא חכם גדול בחכמת הארכעאלאגיא, ונם הוא איש טוב ואיש נאמן, ולכן יראה הפראפעסאר אנדרעיוס לקבל את ווילסאן הזה בכבוד גדול, ולתת לו דרור שיוכל לצאת ולבוא בלבדו בלי שמירה בתוך המוזעאום כרצונו, למען יוכל לעשות שם חקירותיו ונסיונותיו. ועתה בלי ספק תבינו את המכשלה הגדולה שתוכל לצאת מזה. ובכן מוטל על כבודכם חוב גדול לתקן מהר דבר הזה.״

כאשר שמע הפראפעסאר דברים האלה נשתומם מאוד ויצעק: "הה! הלא עתה יוכל הגנב הזה לגנוב משם כל דבר יקר! ועתה מה יש לאל ידי לעשות לזה?״ ויענהו המהר״ל: "עצתי כך היא, שאתם תכתבו מיד מכתב אל הפראפעסאר אנדרעיוס בסגנון הזה אשר אראה לכבודכם. ועל פי זה יתוקן הדבר על כל פנים מהיום והלאה.״ אז כתב מיד המהר״ל בסגנון המכתב בזה הלשון:

"ידידי יקירי ואהובי הפראפעסאר אנדרעיוס!

באשר נודעתי שאיש אחד הנקרא ווילסאן התיצב לפני כבודכם עם מכתב תעודה טובה עליו ממני. ידע כבודכם שכל הענין הזה הוא שקר וכזב. וכי זה האיש ווילסאן הוא נוכל ערום וגנב. השמרו מפניו כמו מאש. השליכו אותו החוצה ככלב. אבל אבקש את כבודכם לבל תספרו לו שהשגתם ממני מכתב כזה, רק תאמרו שראיתם אותי ודברנו יחד ובתוך סיפור הדברים שהיה בינינו באנו לדבר ממנו, ואז אמרתי לכם כך.״

בעיני הפראפעסאר נראה סגנון המכתב הזה. ויכתב ויחתם מכתב כזה וישלחהו שמה. אח"כ נפרד המהר"ל מן הפראפעסאר בכבוד גדול, וחזר ונסע העירה לאנדאן. עתה נניח את המהר"ל לשבת שם מעט במנוחה, ונלך לראות מה שנעשה עם הקאפיטאן ווילסאן, ומה היתה הצרה השחורה, אשר בעבורה היה מוכרח להחזיר בעצמו את הגנבה אל מקומה.

מעשה שהיה כך היה. ביום השני אחרי שנסע המהר״ל מעיר לאנדאן העירה ברלין, הכין עצמו ווילסאן, כדרכו תמיד, לנסוע אל בית הפראפעסאר אנדרעיוס, כדי להתראות עם ארוסתו. ויהי כאשר בא ווילסאן אל בית אנדרעיוס ראה שמביטים עליו בתמהון, וישח ווילסאן את ראשו וישפיל עיניו ארצה, כי לא הבין מה זאת, אבל לא ארכה העת ותרץ אליו ארוסתו ותצעק בקול תמהון: "ווילסאן אהובי! מה לך, ומה קרה לך שהושחרו פניך כמו נעגער האפריקאני? הבט נא בתוך המראה ותראה את תמונתך הזרה כי נפלאת היא!"

ויקם ווילסאן הנרעד ויתיצב נגד המראה ויסתכל בו. והנה נשתומם מאד בראותו כי תואר פניו כתואר פני מנקה התנורים. וגם על ידיו הביט וירא כי גם עור פניו שחור הוא. וכאשר לא הבין מה זאת, עמד כמו איש אלם באין מילין בפיו. אמנם התחזק בערמימותו ויצעק אל הנצבים עליו: "האח! עתה נזכרתי מה זאת. כי כאשר נסעתי עתה ברחוב אל הבית הזה, הרגשתי בדרך כי רוח עשן חזק ומחניק מאד נופח בפני. ועתה מבין אנכי, שאין זה כי אם ששרפו שם באיזה בית חרשת דבר שמן, אשר מזה היה העשן שמן, ולכן הושחרו פני וידי מן העשן השמן הזה. ועתה איך שנעשה הדבר הזה אין לחקור עוד, כי קודם כל הנני מוכרח לנסוע לביתי לרחוץ ולנקות את פני עם ידי. וביום מחר אבוא הנה."

ויסע ווילסאן אל ביתו בפחי נפש. אבל וחפוי ראש, כמו המן בעתו. כאשר בא ווילסאן אל מעונו היה בתחילת הלילה. ומגודל עגמת נפשו נחלש כחו, והיה קשה עליו לשאת על רגליו את המנעלים הכבדים, שהיה מונח טמון בתוכם הארגז הקטן עם אוצר היקר של י"ב אבני החשן. וישלך מעל רגליו את המנעלים הכבדים, וישם על רגליו סנדלים קלים. וכן גם השליך מעליו את מלבושו העליון שהיה כמשא כבד על כתפו. כל זה עשה בתוך הפרוזדר שלפני מעונו, כדרך מנהג העשירים. אחר כך נכנס אל חדר מעונו, ואחר שהדליק את הנר, מיהר, מיד להתיצב נגד המראה התלוי על הקיר, להתראת תבנית צורתו.

והנה שוב נשתומם ווילסאן מאד, בראותו בתוך המראה שלו, כי פניו לבן וצורתו נאה כמקדם. ויצעק ויאמר: "הה! מה נעשה עמדי? האם בבית אנדרעיוס הייתי בחלום, ועתה אני בהקיץ, או להיפך." וירץ עוד הפעם ווילסאן ויתיצב לנגד המראה שלו ויסתכל בו היטב. אבל לא ראה כל רע, וילך הלך בתוך חדרו אחת הנה ואחת הנה, נבוך בעשתונותיו כאיש נדהם ושכור, ולא ידע ולא הבין פתרון הדבר אמנם יען כי לבו אמר לו, שאין זה דבר פשוט, נחלה מעט על קדחת קלה, והיה מוכרח להשאר בביתו איזה ימים. ובמשך כל אותן הימים היתה זאת עבודתו בתמידות, לקפוץ בכל פעם מעל מטתו ולהתיצב לנגד המראה להסתכל בו היטב, השחור הוא אם לבן. וכאשר ראה איזה ימים שאין שום השתנות נראה בעור בשרו, רק שהוא נאה ולבן כמקדם, אז התחזק, ויחליט בדעתו לנסוע בשבוע השני לבית הפראפעסאר אנדרעיוס להתראות עם ארוסתו.

במשך הזמן הזה השיג הפראפעסאר אנדרעיוס את המכתב ששלח אליו הפראפעסאר מן האוניווערזיטעט דעיר ברלין, וזה המכתב הפך את כל הגלגל של מצב ווילסאן בבית ארוסתו. הפראפעסאר אנדרעיוס הזקן, שהיה באמת איש נאמן רוח, הוציא את כל כעסו על בת יחידתו, והתחיל לריב עמה, מדוע בחרה לה חתן כזה שהיה מעודו זר להם. בתו הכלה נשאה את קולה בבכי גדול, ויבך עמה אביה. אמנם התישבו שניהם בדעתם לאמר: לא עת עתה לבכות וגם לא לחרחר ריב, רק הבה נתחכמה מה לעשות עם הנוכל הערום הזה, הצעד הראשון עשה הפראפעסאר אנדרעיוס מיד, למען השמר את המוזעאום על כל פנים מהיום והלאה שלא יבא עוד בו זה הגנב ווילסאן. אולם כאשר בעת ההוא לא היה עוד אנדרעיוס משגיח על המוזעאום, כי מסר את המשרה הזאת אל יד הפראפעסאר הצעיר עדווארר מארטימער, וגם שהתבייש אנדרעיוס לדבר עתה רעה בפני הפראפעסאר מארטימער על זה האיש ווילסאן, אשר הוא בעצמו שיבח אותו מאד והרים אותו במעלה העליונה, וגם לא רצה שבתו תתבייש בפרסום על אשר בחרה לה גנב לחתן, לכן חשב אנדרעיוס עצה לעשות הדבר בהסתר. וכך היה עושה.

עוד בו ביום מיהר הפראפעסאר אנדרעיוס וכתב מכתב אל הפראפעסאר מארטימער המשגיח החדש על המוזעאום, וישנה את תואר כתב ידו, שלא יהיה ניכר שהוא כתב את המכתב. וגם לא חתם את שמו על המכתב, ותוכן המכתב היה שעל כל פנים מהיום והלאה יהיה נזהר הפראפעסאר מארטימער לבלתי יניח כל איש זר ליכנס בלבדו בתוך המוזעאום. ובפרט את הקאפיטאן ווילסאן יראה ויזהר מאד לרחקהו משם, כי הוא גנב ערום. ובאם עד עתה לא גנב עוד ווילסאן מאומה מן המוזעאום, בלתי ספק שבקרוב יעשה שם גניבה גדולה. אחרי כן הסכימו האב אנדרעיוס עם בתו לדעה אחת. שכאשר יבא ווילסאן אל ביתם יתנו לו אזהרה האחרונה, שמהיום והלאה יזהר וישמר שלא תדרס רגלו על מפתן פתח ביתם, יען כי נודע להם האמת מפי הפראפעסאר של האוניווערזיסטס דעיר ברלין, שאין הוא כדאי לדבר אתו, יען כי הוא בן בליעל. והגם כי בתחלה לא בקשה הבת יחידה להסכים בנקל לדעת אביה. אבל כאשר ראתה שלא תהיה תקיף כנגדו, הסכימה נם היא לדברי אביה.

כל אותן הימים היתה עבודת ווילסאן בביתו מן הבוקר עד הערב, רק להסתכל כל שעה בתוך המראה שעל קיר ביתו. וכאשר לא ראה כל ראה כל רעה בפניו ובעור בשרו, החליט לנסוע אל בית הפראפעסאר אנדרעיוס להתראת פנים עם ארוסתו. ויבא היום שהיה צריך לנסוע בו ניקה עצמו היטב ורחץ את בשרו עם בורית ונתר. וכמעט בכל רגע היה רץ להסתכל בתוך המראה שלו לראות, השחיר הוא אם לבן. וכאשר ראה שעור בשרו לבן שמח מאד. אז התחיל ללבוש את בגדיו הנכבדים. ובמשך כל העת ההיא נשא על רגליו הסנדלים הקלים. והמנעלים הכבדים שהיה מונח טמון בתוכם ארגז הקטן עם אבני החשן, וגם מלבוש העליון שלו, כל זה הכין בתוך הפרוזדור להלבישם ברגע האחרון טרם שיצא החוצה.

הנה הגיעה השעה לנסוע. וטרם שיצא ווילסאן מחדר מעונו, שוב רץ ויסתכל בתוך המראה שלו, וירא כי טוב הוא וישמח מאד. ויבא אל הפרוזדור וישם על רגליו את המנעלים הכבדים, גם הלביש בגד העליון שלו ויצא מביתו החוצה בלב שמח לנסוע אל בית אנדרעיוס. אמנם לא הרגיש את צרתו. כי כאשר אך שם על רגליו את המנעלים הכבדים עם אבני החשן הושחר מיד עור בשרו כאחד מבני הכושים.

ויסע ווילסאן ויבא ביתה אנדרעיוס בנפש רחבה, כי לפני שבר גאון. אכן תיכף היתה עליו מעי מפלה. הפראפעסאר אנדרעיוס כאשר אך ראה את האורח לא-קרוא, נפל עליו בחרון אף ויצעק עליו: ״לך החוצה מביתי בחפזון! לך אתה כושי שחור ונוכל ערום! בטח חשבת שלא יתודע לאיש מה אתה ומי אתה, אולם לא יחרך רמיה צידו, כי נקרה לפני להתראת פנים עם הפראפעסאר של האניווערזיטעט עיר ברלין, ודברתי עמו על אודות כתב התעודה שהבאת אלי בשמו, והוא אמר לי שהכל מזויף וכל הדבר שקר וכזב. וגם סיפר לי שהוא מכיר אותך היטב מכבר לבן בליעל, ובלתי ספק אצלי, כי מה שהשחרת עתה את פניך, הוא לבעבור איזו מרמה וערמה. ואולי תחשוב בזה להבעית את בתי למען תתירא מפניך? בכן ברח לך החוצה מביתי! צא בחפזון, צא! ואל תהין עוד להציג כף רגלך על מפתן פתח ביתי, כי אגרש אותך בכח שוטרי הממשלה!"

גם בת יחידתו ארוסת ווילסאן, כאשר ראתה עוד הפעם את פני ווילסאן כי שחור הוא, נבהלה מאד וצעקה בקול מר: ״אהה! כי הנעגער השחור שוב בא אל בית מעוני!״ ותרץ מיד מן החדר הזה אל חדר אחד ותסגר את הדלת אחריה. ויהי כאשר ראה ווילסאן, כי באה עליו מפלה גדולה. ויברח ויצא החוצה.שם יש מהר על עגלת צב, ו־סע ויבא אל ביתו אבל וחפוי ראש לא חי ולא מת ובכל מאמצי כחו התחזק לעלות אל בית מעונו.

בפעם הזאת כאשר בא ווילסאן אל ביתו, לא השליך מעליו את המנעלים הכבדים עם בגדו העליון בתוך הפרוזדור שלפני חדר מעונו, כמו שהסכין לעשות תמיד, כי לא יכול להתאפק אף רגע אחד וימהר לרוץ ולהתיצב נגד המראה אשר על הקיר בחדר מעונו, לראות אם באמת הוא נעשה פעם שנית שחור, כמו שצעקו עליו בבית אנדרעיוס. הוא עמד לפני המראה איזה רגעים, כי חשב אולי דמיונו מרמה אותו. אכן כאשר ראה שבאמת הוא נעשה שחור, לא יכול עוד לעמוד על רגליו, כי נחלש כחו מאד מגודל הכעס והעגמת נפש שלו. אז הסיר מעליו כל בגדיו וישכב עצמו במטתו לישן שינת הלילה.

ויהי בבוקר ויקם ווילסאן ויסתכל מיד על ידיו ועור בשרו, וירא כי נתלבן עור בשרו כמקדם. אז קפץ מהר מעל מטתו וירץ להתיצב נגד המראה, וירא כי גם פניו לבן ומראהו כמקדם. בקיצור שנעשה כמו משוגע מרוב הדמיונות והחקירות שנתעוררו במוחו, כי לא יכול בשום אופן להבין פתרון החידה הזאת, מדוע נעשה לפעמים שחור, ויחליט בדעתו שאין זה כי אם שארוסתו שנאה אותו, והיא תעשה לו כישוף בכל פעם אשר יבוא אליה שיהיה נעשה שחור למען יבוש ויכלם וימנע מלבוא אליה. הוא חשב הרבה עצות וערמות איך להחלץ מן הצרה השחורה הזאת, אבל נלאה ממצוא תרופה למכה זו. ואך בדבר אחד התנחם שכאשר יום המחרת הוא יום האחרון מן השני שבועות שקצב לו המהר״ל, ובודאי יבא המהר״ל העירה לאנדאן בזמנו לשלם לו הכסף בעד י"ב אבני החשן. וכאשר הוא הבין והכיר שהמהר״ל הוא חכם גדול בכל הענינים, לכן יבקש ממנו עצה על אודת הצרה השחורה הזאת. והוא היה בטוח שהמהר"ל ימצא עבורו רפואה שלימה על זה.

וכך היה כאשר חשב, שהמהר״ל בא העירה לאנדאן ליום המוגבל. אבל לא עם הכסף של ארבע וששים אלך ליטראות שטערלינג, כי אם כמעט בידיה ריקניות. כי עיקר ביאתו עתה ללאנדאן היה בשביל שיתוודע מה שנעשה עם י״ב אבני החשן, ומה שהיה סופו של הגנב ווילסאן. כי זאת היה תמיד מרגלא בפומיא דמהר״ל. שכאשר יזכו ישראל לגאולה השלימה במהרה אז יחזרו אומות העולם לישראל בחנם כל החפצים וכל הכלים שנפלו לידם מן חורבן בית המקדש. אז הכין עצמו ווילסאן לנסוע אל המהר׳ל ביום המחרת כדי להשיג מאתו הכסף שהשוה עמו. ולא יכול ווילסאן להתאפק להמתין על יום הראשון של אחר שני השבועות, רק נסע אליו ביום האחרון של השני שבועות בערב. הוא היה מלא שמחה כל היום ההוא אשר הכין עצמו לנסוע בערב אל המהר״ל. יען כי אצלו לא היה עוד ספק, כי אם שבודאי כאשר הוא רואה שהשחרות תבא עליו רק בעת שהוא נוסע לבית אנדרעיוס, ובכן אין זה רק מעשה כשפים של ידי ארוסתו. אכן עתה כאשר ישיג הכסף מן המהר״ל, הלא יהיה עשיר גדול ויוכל לעשות שידוך אחר, ולא יבוא עוד אל בית אנדרעינוס, וממילא לא ידע עוד מן הצרה השחורה הזאת, כך היתה נחמתו האחרונה. ובכן התחזק ווילסאן והכין עצמו לנסוע אל המהר"ל רחץ את בשרו, ניקה את בגדיו, והמנעלים הכבדים שהיו מונחים בהם הארגז הקטן עם י״ב אבני החשן, וכן גם בגדו העליון הכין לו בפרוזדור ללבוש ברגע האחרון, כאשר יצא החוצה מחדרו, כדרכו תמיד. ויסע בתחלת הלילה אל המהר״ל שהתאכסן בבית מלון האורחים כבראשונה, והנה גם עתה לא הרגיש ווילסאן, אשר ברגע זה שהעלה על רגליו המנעלים עם אבני החשן נלקה שוב עור בשרו ונעשה שחור כמו כושי.

ויבא ווילסאן בלב שמח ובנפש רחבה אל בית מלון האורחים שהתאכסן בו המהר״ל. טרם שנכנס אל המהר"ל שלח לו כרטיסו להתוודע אם יכול ליכנס אליו. וכאשר השיג תשובה שיכול ליכנס, הנה בא מיד אל חדר המהר״ל ויושט, לו את ידו לשלום כמנהג המדינה, אולם כאשר הביט המהר"ל בפניו וידיו השחורים, נסג אחור, כאלו היה נתבהל ממנו ויצעק עליו: ״מי אתה, ומה אתה מבקש ממני? ואיך נועזת לבוא אלי בלתי רשותי! הלא גם מן האנשים הלבנים בל ירהבו לבוא לפני בלתי רשותי, מכל שכן בני הכושים השחורים!״ ובתוך זה הלך המהר״ל מהר אל מכונת הפעמון אשר בחדרו, ויבקש להרעים בקול הפעמון שיבואו אליו המשרתים ויגרשו את הכושי מחדרו.

כאשר ראה ווילסאן דבר הזה מיהר לבקש את המהר״ל שלא יעשה לו בושה גדולה כזאת, ויצעק בקול תחנונים לאמר: ״הלא אנכי אינני מבני הכושים. הלא אנכי הקאפיטאן ווילסאן שמכרתי לכם י״ב אבני החשן זה שני שבעות והבטחתם לשלם לי היום הכסף."

כאשר שמע המהר״ל את דבריו עמד כמסתפק ולא הרעים על הפעמון, ויאמר בלבו מאין יכל איש זר לדעת דבר הזה ובכן יכול להיות שזה הוא באמת הקאפיטאן ווילסאן. אכן הדבר צריך עוד חקירה ודרישה יותר. ויסתכל המהר״ל היטב בפני הנצב לפניו וישאל אותו בזה הלשון: ״אבל הלא אנכי לא דברתי מעולם מענין הזה עם איש שחור. ואם כן איך אוכל להאמין שזה האיש העומר לפני הוא הקאפיטאן ווילסאן?"

אז לא יכול עוד ווילסאן להתאפק, ולא הניח את המהר״ל שיגמור את דבריו, ויזעק מרה: ״הוי ואבוי! מה אנכי שומע! האם באמת שוב נעשיתי שחור? אהה! מה גדלה צרתי." וירץ ווילסאן בעת זעקתו, להתיצב כנגד המראה התלוי על הקיר של חדר המהר״ל, לראות צורתו, ונשתומם מאד בראותו שחרות פניו בתוך המראה. ויספק את כפיו, עד שכמעט נתעלף מרוב צרתו וכאב לבו. נשאר עומד כאבן דומם ומלין בפיו אין.

כאשר ראה המהר״ל מבוכת ווילסאן נגש אליו ויאמר לו: ״אני מבקש ממך אחת מן שתי אלה. או שתברר לפני במופתים וסימנים אמתים, שאתה הוא באמת הקאפיטאן ווילסאן, או שתעזב מיד את חדרי.״ אז התחזק ווילסאן ויענה אליו: "רב נכבד! האם אין אתם מבינים באמת שאנכי הקאפיטאן ווילסאן? כי הלא זולת שנינו אין עוד איש בעולם אשר ידע מן זה הסוד. שאנכי מכרתי לכם י״ב אבני החשן בעד ארבע וששים אלף ליטראות שטערלינג. והשחרות הזאת התחילה זה איזה ימים לקפוץ עלי פתאום על איזו שעות, ואח״כ תסיר, ממני מעצמה, ולא אדע ולא אבין סבת המראה השחורה הזאת. ובאם אתם מסופקים עוד בדברי, הלא אוכל להראות לכם זה הארגז הקטן עם י״ב אבנים יקרות של החושן, אשר הראיתי לכם אז בבית הזה בשעת המכירה.״

בתוך דבריו האלה הוציא ווילסאן ממנעלו את הארגז הקטן עם י"ב אבני החשן והניח את הארגז על השלחן אשר לפני המהר״ל ויאמר אליו: ״אדרבא רב נכבד! הכירו נא וראו, האם אין זאת אשר הראיתי לכם לפני שני שבועות במקום הזה, ומכרתי זאת לכם בעד ארבע וששים אלף ליטראות שטערלינג?"

כאשר הניח ווילסאן את הארגז הקטן עם אבני החשן על השלחן אשר לפני המהר״ל, נעלמה מיד השחרות מעור בשרו ונעשה לבן כמקדם. אז צעק המהר״ל עליו בשחוק לאמר: ״אכן עתה ידעתי שאתם באמת הקאפיטאן ווילסאן!״ ובתוך הדברים לקח המהר״ל את הקאפיטאן ווילסאן בידו וינהגהו ויעמידהו כנגד המראה שעל הקיר להתראות בו. ויהי כראות ווילסאן שחזר עור בשרו למראהו הראוי לו, נעשה כמו מבולבל בדעתו. לא ידע מה לחשוב ומה לדבר, רק התחיל לבכות. אמנם התעודד מעט והתחיל לבקש ולחנן על נפשו בדמעות מלפני המהר״ל לאמר: ״רב הנכבד! אני מבין היטב כי רק אתם יש ביכולתם לחקור ולהבין הסוד, מה היא סבת השחרות מעור בשרי. ורק אתם תוכלו לתת לי עצה טובה איך להחלץ מצרה הזאת. ואני נשבעתי לכם לשמוע לכל דבריכם, וכל אשר תאמרו אלי אעשה בכל רצוני. ואך למען תחלץ נפשי במהרה מצרה הגדולה הזאת.״

ויאמר אליו המהר״ל: ״אם באמת תחשבו לשמוע אלי לכל דברי. הנה אחשוב עצה טובה עבורכם ואפקח את עיניכם לראות ולהבין מאין באה עליכם צרת התשחורת. וכעת לקחו נא בחזרה את הארגז עם אבני החשן והניחו לו במנוחה שמה להתישב בדבר." אז לקח ווילסאן את הארגז עם אבני החשן מעל השלחן ויניחם בתוך צלחחו. אולם כאשר אך לקח ווילסאן אליו את אבני החשן, מיד חזרה וקפצה עליו התשחורת על כל בשרו. אז אמר אליו המהר״ל בשחוק מעט: "הנה עתה יש ביכולתי לתת לכם תשובה ברורה על דבר סבת התשחורת הבאה עליכם." ויקח המהר"ל פעם שנית את ווילסאן בידו וינהגהו עד לנגד המראה שעל הקיר למען יסתכל בו. וירא ווילסאן שחזרה עליו השחרות, נתבהל מאד והתחיל לבכות. "אל תפחד עתה מאומה." אמר אליו המהר״ל, "עתה תדע ותבין מעצמך כי אתה הבאת בידך עליך את המכה השחורה הזאת ולא איש אחר ומהיום והלאה אם תאות ושמעת לעצתי, אז לא תדע עוד מן המכה השחורה הזאת."

"רב הנכבד!" התחנן אליו ווילסאן ויאמר: "רחמו נא עלי והודיעו לי מהר סיבה האמתית של המכה השחורה. למען אוכל להבין אם יש עוד תרופה למכה הזאת או לא.״ – "הן יהי כדבריך״ ענהו המהר״ל, "אתה תדע ותבין היטב מיד מעצמך, מה היא סבת התשחורת הבאה עליך פתאום, ולא אצרך כלל להגיד לך בפי. ועתה הוצא נא מצלחתך הארגז עם אבני החשן והנח אוחו לפני על השלחן. אחר כך תלך ותתיצב נגד המראה להסתכל בו.״

ויעש ווילסאן כאשר אמר לו המהר״ל, וירא בתוך המראה כי שב וחזר מראה עור בשרו להיות לבן הראוי לו. אז קרא אליו המהר״ל ויאמר לו עוד: "עתה בוא הנה, קח לך את הארגז עם אבני החשן והנח אותו עוד בצלחתך, אחר כך תחזור ותתיצב לפני המראה ותסתכל בו.״ ויעש כן ווילסאן וירא כי חזרה ושבה עליו מכת התשחורת. אז הבין ווילסאן ונפקחו עיניו לדעת בשביל מה תקפץ עליו השחרות. הוא הוציא מיד את הארגז מצלחתו והניחו על השלחן וחזר ועמד לפני המראה, אז ראה כי סרה מעליו השחרות. אחר כך חזר ועשה מעצמו נסיונות כאלה איזה פעמים, ונתברר לו בלי כל ספק, כי סבת מכת התשחורת של עור בשרו היא אך זאת, מה שתופס אצלו הארגז עם אבני החשן.

אז הבין ווילסאן היטב שנפל בפח גדול על דבר הגנבה של אבני החשן. ויתחנן ווילסאן עוד אל המהר״ל ויאמר: "הן אמנם כי עתה נפקחו עיני לראות סבת התשחורת. אבל מה עלי עתה לעשות עם אבנים היקרות. האם אשליך אותן הימה!?״ ויאמר אליו המהר"ל: ״האם תעלה על דעתך עוד, שאני אקנה ממך את האוצר הזה? נס נא לתתם לי בחנם, או נס נא אפילו שאתה עוד תתן לי עם אבני החשן את הסך של ארבע וששים אלף ליטראות שטערלינג, הארצה לקבל אותן מידך? המעט לך כי הבאת עליך צרה שחורה ומרה, ותחשוב עתה להחלץ מן הצרה ולהשיב אותה על ראש איש אחר! לא בני! לא! בזה לא תכופר כלל חטאתך. ומלבד זאת. הלא אף אם תעלה בידך למכור את האוצר הזה ותקבל בעדו כסף הרבה, התעלה על דעתך שלא תענש עוד כלום מן השמים עבור האשמה הזאת? הלא הרבה מיני צרות יש למקום להביא על האדם שחטא נגדו. ואתה הנך רואה היטב כי חטאת חטאה גדולה, ופשעת מאד בזה שגנבת דבר קדוש כזה למעול בו מעל."

אם כן, רב נככד!" ענה ווילסאן, "הגידו נא לי עצה טובה. מה עלי לעשות עתה לכפר על חטאתי? הן עליכם מוטל החוב הזה לחלצני ממצודתי הרעה שנכשלתי ונלכדתי בה. אמנם אבקש אתכם להגיד לי עצה כזאת שיהיה ביכולתי להחזיר האבנים למקומן, וגם שכבודי בל יחולל. כי להחזירן למקומן בסתר כמו שגנבתי אותן בסתר, זאת אין לאל ידי עתה לעשות. כי מבין אנכי היטב שהפראפעסאר מארטימער משגיח החדש שעל המוזעאום אל יתן אותי עוד ליכנס ולהתהלך בתוך המוזעאום חפשי כמקדם. כי אין ספק אצלי שהפראפעסאר הזקן אנדרעיוס אשר גירש אותי מביתו בחרפה ובבזיון גדול הוא שלח ידיעה ואזהרה כזאת עלי להפראפעסאר הצעיר מארטימער. ועתה אם אמנם כי חטאתי. אבל הלא רוצה אני לחזור בתשובה שלימה ככל אשר תאמרו אלי עצה מוחכמת, שיהיה ביכולתי להחזיר את אבני הקודש למקומן לכפר על חטאתי באופן שלא יחולל כבודי, ולמען לא אדע. עוד מן המכה השחורה. ואולי תשכילו עוד, רב נכבד, לתת עצה טובה כזאת אשר על ידה אחזור ואשוב לכבודי גם בבית הפראפעסאר אנדרעיוס, ותתרצה בתו לבל תנתק קשר השידוך בינה וביני.״

המהר"ל התישב עצמו מעט ויאמר אל ווילסאן: "הנה אם באמת גמרת בלבך לעשות תשובה שלימה שתכופר חטאתך לגמרי ולא יגורך רע. ואם באמת החלטת לשמוע לכל דברי, שב נא אצלי ואדבר אתך העולה על רוחי אשר בזה יתוקן הכל. ראשית אשאלך. הנה אמרת לי בראשונה, כי גזע תולדתך הוא ממקור ישראל, ובכן הגד נא לי, מה אתה היום, ובאיזה אמונה בחרת?" ויאמר אליו ווילסאן: "הנה נפלתי במצודתה של אפיקורסית להפקיר את נשמתי, לחיות בעולם בכח הטבע בלבד בלי שום אמונה.״ – "אמנם כמדומה לי״ ענהו המהר׳ל "שעתה עיניך נפקחו לדעת לראות שהיושב בשמים משגיח על כל מעשה בני האדם לשלם לאיש כפעלו. וגם כמדומה שעתה הנך מבין שהאמונה הישראלית היא אמתית, והיא יקרה וקדושה בעיני היוצר. ובכן תדע שהצעד הראשון שלך צריך עתה להיות שתחזור בתשובה שלימה, ותקבל עליך דת היהדות, להיות יהודי אמתי. כי אף על פי שחטאת, עדיין הנך יהודי ודם ישראל נוזל בעורקי גיוך. אחר כך נחשוב עצה מה לעשות עם אבני החושן באופן שיתוקן הכל."

"רב הנכבד! על הצעתכם הזאת הנני מסכים ומרוצה בכל לבי.״ ענה ווילסאן והנני מקבל עלי מהיום והלאה לשמור דת ישראל באמת ובאהבה כל ימי חיי כדין כל היהודים. ועל זה נשבע אני לכם בהבריאות והחיים שלי שלא אשנה את דברי."

"טוב הדבר״ ענהו המהר״ל "ועתה הט אזנך לעצתי ולבך תשית לדברי, למען תדע ותבין לעשות ככל אשר אצוה אותך בלי כל השתנות. הנה תדע שאנכי לי ידיעה ברורה שהפראפעסאר אנדרעיוס גם הוא מקור גזעו הוא מזרע ישראל. כי אבותיו ישבו בארץ ספרד (שפאניאן) והיו עשירים גדולים. אמנם לרגלי האינקווארזיציע הארורה והנוראה, נאלצו לעזוב דת ישראל ולקבל עליהם דת הנוצרית, וזה הפראפעסאר אנדרעיוס עם בתו יודעים על זה וזוכרים היטב היחס שלהם וגזע תולדתם. לא פעם אחת נתעורר בהם דם הישראלי הנוזל בעורקיהם לרתוח בהם למען ישובו ויחזרו לדת ישראל, אבל גלגלי הזמן ומציקיו וביותר מקור פרנסת אנדרעיוס היו בעוכרם להתיצב נגדם כמו חומת ברזל ולהפרידם מן דת ישראל. אכן עתה שהפראפעסאר אנדרעיוס אין עליו עוד כל משרה מן הממשלה והוא עתה איש פשוט וחפשי, וגם עושר אין חסר לו, לכן עתה יש שעת הכושר להבעיר בלבבם רק ניצוץ אש אחד מן מקור היהדות, ומיד תבער מזה אור היהדות בלבבם כאש להבה. ובלתי ספק אצלי שעל ידי זה יחזרו וישובו אנדרעיוס עם בתו אל דת ישראל ואתה ווילסאן תדע, כי כל זה יש בכחך עתה לעשות, אם רק תשמע לעצתי, וגם הנני בטוח שעל ידי זה יתחדש ויתחזק קשר השידוך, ובקרוב תהיה חתנו של אנדרעיוס. ועתה עליך לעשות ככה, הגה תכתב אל הפראפססאר אנדרעיוס מכתב יפה ונאה בסגנון הזה שאני מראה אותך.

"אדון היקר והנכבד, פראפעסאר אנדרעיוס!

בלב נשבר ורוח נמוכה מבקש אני מכבודכם מחילה על פשעי, אמנם הנני מבקש מכם מאד, אנא הרשוני מא רק עוד הפעם לבא אל ביתכם ולהתיצב לפניכם, אולי אוכל להצטדק נגדכם. ומלבד כל זה תדעו שיש לי לגלות לכם סוד גדול ונפלא אשר מאד מאד תתפלאו עליו. והחדשות אשר תשמענה אזניכם מפי יהיו יקרים ונפלאים בעיניכם הרבה יותר מן כל החקירות וכל הנסיונות שעשיתם בחכמת הארכעאלאגיא כל ימי חייכם. ואם עד עתה חקרתם ודרשתם אך בחכמות הטבעיות הנפלאות, אכן מעתה תפקחנה עיניכם לחקור ולדרוש בחכמות הגדולות הנפלאות והנוראות של השגחת צור כל העולמים עלי תבל ומלואה. ואגב זאת תראו גם כן איך שתפרח ממני התשחורת שנאחזה בעור בשרי. ועמה יחד יפרחו ממני גם כל חטאותי ואטהר מכל פשעי ואני הנני מצפה לתשובה טובה כאשר יורה אתכם טוב לבכם.

ברגשי כבוד והכנעה גדולה, "קאפיטאן ווילסאן".

אחר שכתב ווילסאן מכתב כזה אמר לו עוד המהר״ל: ״הנני מבין שעל ידי זה המכתב תשיג בודאי מן הפראפעסאר אנדרעיוס תשובה טובה וירשה לך לבוא לפניו, ואז תזכור היטב לעשות ככל אשר אני מורה אותך. כאשר תכנס לביתו יהיה מונח בכיסך ארגז הקטן עם אבני החשן, ובעבור זה ישחר עור בשרך. דבריך הראשונים יהיו שתבקש ממנו מחילה בהכנעה גדולה על אשר רמית אותו. אחר כך תאמר אליו שאתה מודה ומתודה לפניו שהיית עד עתה נוכל ערום חוטא ופושע. אבל מהיום והלאה אחרי פשעך האחרון שחטאת ופשעת נגד אלקי ישראל בזה שמעלת מעל בקדשי ישראל, ואתה ראית עין בעין כח והשגחת אלקי ישראל ששלח עליך עונש, והפלא את מכותך, כמו שענש והכה את פרעה מלך מצרים. לכן גמרת בלבך להרחיק ולהשליך מהיום והלאה כל מעשיך הרעים, וקבלת עליך ללכת רק בדרך הישר והטוב. ואף אמנם שעל ידי זה אתה משליך ומרחיק עושר גדול. אכן בשכיל זה שלבך נהפך לטוב אין אתה משגיח על עושר של כסף וזהב ועל כל העושר שבעולם, כי כל זה כאין בעיניך נגד העושר היותר גדול בתבל, שהוא ״הצדק והיושר״.

ואחרי שתגמר את דבריך האלה תוציא מכיסך הארגז עם אבני החשן. ובעוד הארגז בידך תאמר אל הפראפעסאר אנדרעיוס בזה הלשון: "ראו נא אדון הפראפעסאר! כי הנני נותן לפניכם מופת חותך שתבינו ברור אשר דברי עתה כנים ואמתים שנתתי את לבי באמת לשוב לטוב, כי הלא עלה בידי לגנוב מן המוזעאום את האוצר היקר הזה. שאוכל להשיג בעדו הון רב. ואין איש יודע מן הגנבה הזאת אולם בראותי שחטאתי בזה נגד אלקי ישראל, כי מעלתי מעל בקדושתו וענש אותי עם המכה השחורה, לכן אני עושה עתה תשובה, והנני מוסר אל ידכם בחזרה את האוצר היקר הזה, ואתם תדעו איך לעשות בחכמתכם שתבאנה אבנים הקדושות על מקומן בתוך החשן כמקדם. ועל ידי זה שאני מחזיר את האוצר הקדוש תסור ממני מכה השחורה לנצח.״

באמרך הדברים האלה תמסור את הארגז אל יד הפראפעסאר אנדרעיוס, ואז בזו הרגע יחזור מיד עור בשרך למראה לבן כראוי לו. וכאשר יראו הפראפעסאר עם בתו דבר נפלא הזה יתפעלו ויתפלאו מאד מן הנפלאות האלה. הם ימחלו לך על פשעך. כבודך יכובד עוד יותר בעיניכם מקדם, והשידוך עם בתו יתחדש ויתחזק, כי הפראפעסאר עם בתו שניהם יתעוררו לשוב ולהתדבק בדת ישראל. וגם זאת אצלי דבר ברור שהפראפעסאר אנדרעיוס לא יניח ולא ישקט עד אשר תעלה בידו להחזיר בסתר אבני החשן אל מקומן. ואתה ווילסאן! אחרי אשר תנשא בת הפראפעסאר לאשה, אם תתנהג עצמך בדת ישראל כראוי, וגם תעשה צדקה וחסד, אני מבטיחך שתצליח בכל דרכיך ויהיה לך כל טוב. כל ימי חייך. ותדע שאני אמתין כאן ולא אסעו מן העיר עד אשר אראה איך יפול הדבר, וחבוא אלי מיד להגיד ולספר לי בפרטיות מן החדשות שנולדו בבית הפראפעסאר אנדרעיוס בשעת היותך שם."

ביום המחרת נסע ווילסאן אל הפראפעסאר אנדרעיוס. טרם שנכנס שמה, שלח על ידי שליח את מכתבו שנכתב כמו שנזכר למעלה, ופקד על השליח שימסר את המכתב ישר אל יד הפראסעסאר אנדרעיוס, ויודיע שהקאפיטאן ווילסאן ממתין ברחוב על תשובה. אחרי ישוב הדעת גדול של אנדרעיוס עם בתו, החליטו להרשות להקאפיעאן ווילסאן שיבא לפניהם עוד הפעם. ויכתב אנדרעיוס תשובה על ידי השליח שנותן רשות עוד פעם אחת להקאפיטאן ווילסאן לבוא לפניו.

ויהי כאשר בא ווילסאן אל בית אנדרעיוס עם פניו השחור, שוב נבהלה בת אנדרעיוס מפניו, ותקרא אל אביה לאמר: "אבי היקר! אבל מדוע לא תעשה חקירה ודרישה אודת דבר הנפלא הזה לשמוע מה בפיו תשובה נכונה, מדוע נשמר פניו כפני הכושי, הלא זה כנגד הטבע וחק הנבראים בתבל!״

אז הפסיק ווילסאן את דבריה ויאמר: "הן זאת אמת כי זה דבר נפלא מאד שאיש לבן יושחר פתאום עור בשרו כבני הכושים. אבל אתם תתפלאו עוד יותר מהר, כאשר תראו בעיניכם שהשחרות תתעלם ותפרח ממני פתאום כרגע, ותאבד ממני לנצח. ואנכי אשאר לבן וצח כאשר הייתי מעודי.״