סיפור 71.01

דברים יקרים וספורים נפלאים

מעשה נורא העתק מן כ״י ישן

המעשה הזה סיפר צדיק קדוש אחד להחסידים ואמר להם אם יספרו זה המעשה בכ״י [בכתב ידו] מבטיחם שלא ימותו בלא תשובה.

בשנים הקדמונים הי׳ בעיר אחת ראש ישיבה אחד ושמו ר׳ משה (בוודאי הי׳ מחזיקים אותו לצדיק גדול) ולמדן גדול הי' ועני למאוד ועשרה בנים הי' לו אשר היו ראוין לנשואים. ומאין הי׳ לו להשיאם, כי עני הוא. ומסתייא מילתא אשר בזה העיר הי׳ שמה איש פשוט בלא בנים רח״ל [רחמנא ליצלן] והי׳ עשיר גדול. פ״א [פעם אחת] בלילה מלילות הארוכות כאשר ניער משנתו בחצות הלילה ולא הי׳ יכול לישן עוד

כי הי׳ שבע משנתו, ורעיונותיו משוטטות מה יהי׳ תכליתו למי יעזוב עשרו וחילו כי אין לו בנים ובמה יבא לעוה״ב [לעולם הבא]. ודאג ע״ז [על זה] מאד ונפלה לו במחשבתו כי ילך להראש הישיבה ויבטחנו חצי עשרו וגם יתן לו נדוניא לבניו וישיאם בעושרו למען יבטיחנו כי יתן לו חצי חלקו לעוה״ב [לעולם הבא] כי בודאי הוא צדיק גדול. ואח״כ גם אשתו העירה משנתה. והיו מספרים זע״ז [זה עם זו] כדרכם. וראתה את בעלה דואג על עולמו. וסיפר לה דאגתו וגם העצה אשר נפל במחשבתו. וכששמעה אשתו זאת אמרה: "טוב הדבר אשר אתה אומר לעשות וגס אני מסכים. רק אם יסכים הרב ר׳ משה." ובבוקר הלכו שניהם האיש ואשתו לבית הרב וסיפרו לו אח דבריהם. והסכימה דעתו ליתן להם חצי חלקו בתורתו ועבודתו והמה יתנו לו חצי עשרם. ועשו ביניהם ת״כ [תקיעת כף] למען לא ישנו. וגם הותנו אם ימות אחד מהם ב״מ [בר מינן] יבוא תיכף להודיע לחבירו מהנשמע בעולם האמת מזה העסק. הקיצור העשיר קיים את דבריו בכל תוקף :

הרב ר׳ משה הנ״ל הי׳ לו שליח ב׳׳ד [בית דין] ושמו אייזיק והי׳ לו שנאה בלבו על הרב כי הי׳ מתקוטט עמו תמיד בשליחותו כאשר לא ישרה בעיניו כי שינה בדבר שליחותו. ויהי היום הגיע העת קרבת מיתתו של הרב ר׳ משה עוד בחיים חיותו של השותף הנ״ל. ומשרתו אייזיק התעסק בכל הצטרכות קבורתו כדרך כל המשמשים. וכיבד כל מי שיגיעו במצות קבורתו בהנשא להבה״ח [להבית החיים] ובהספדו. הכלל אחר קבורתו הי׳ צריך הרב לבוא להגיד לשותפו ולא בא עד כלות לו שנה תמימה ואח״ז [ואחרי זה] בא אליו וסיפר לו איך הי׳ ההתנהגות אתו בעת מיתתו, לא הי׳ יודע שמת רק נראה לו שנתעלף מאד ולבו חלשה מאד בחשק רב שיתנו לו לטעום להשיב נפשו וידע כי העולם

אנשי חברתו יאמרו כי מת ומה לו לעשות כי אינו יכול לדבר ולזוז עצמו. והרגיש אשר משרתו אייזיק יש לו שמחה על מיתתו ויש לו נקמה והוא מתנהג כל דברי צרכי קבורתו, ומזה הי׳ לו צער גדול מאד כי הרגיש נקמת אייזיק והוא ידע כל דבר עד כי הוליכוהו לבית קבורתו וקברו אותו. וזה הי׳ קרוב ללילה. ויהי כאשר הי׳ לאחר הקבורה והאנשים המלוים הלכו לביתם, ננערתי מהתעלף ואדע כי אני מוטל חי בקבר והתחזקתי א׳׳ע [את עצמי] בכל תוקף להפתח הקבר ומעט מעט בתחבולות פתחתי קברי ועמדתי והלכתי לביתי. בודאי הי׳ איזה שעות בלילה, ודפקתי אצל חלוני וקראתי לזוגתי שתפתח לי הדלת, והיתה שאלה אותי: מי אתה? ואמר כי הוא בעלה

משה חי ולא מת, והיא אמרה לו: לך למחנותיך, והוא צועק ובוכה. ומשרתו אייזיק הי׳ ישן ג״כ [גם כן] בבית הרבנות למען יהי׳ לה היימלעך, וכשמעו את דבריו נטל מקלו ביד ויצא החוצה בלי פחד ואמר: מה אתה עושה פה? ונטלו והוליך אותו והניחו בקברו ונתן לו איזה מכות במקלו למען לא ישוב עוד לביתו וכיסהו בעפר. כאשר הרגיש זה האיש כי האיש אייזיק הלך ממנו, שוב חפר את קברו ועמד. ובעמדו התחיל לחשוב עצה ותחבולה מה לעשות כי לביתו לא ישוב עוד כי אייזיק יכה אותו מכות אכזריות באמרו כי מת, והוא חי. ובתוך כך התחיל להעיר [צ"ל: להאיר] היום וראה עניים הולכים וקרא אליהם: בואו אלי אל תפחדו ממני. ובאו אליו וסיפר להם כל אשר נעשה אתו אשר הוא חי ובביתו אומרים כי הוא מת ומשמשו אייזיק מכה אותו מכות אכזריות ע״כ [על כן] רחמו נא עלי תנו לי מלבושיכם, הגם כי קרועים המה כמו מלבושי עניים, ואני אתן לכם הבגדים הלבנים שלי כדרך המתים, ויקרים המה ותוכלו למוכרם, ויהי׳ לכם עוד ריווח ולי יהי׳ טובה במלבושיכם כי אהי׳ ביכולת לצאת ולבוא בעיירות עד אשר אמצא מנוס לנפשי. ונתפתו לדבריו ועשו כן והחליפו מלבושם. ויהי כאשר הי׳ לו מלבושים כשאר אנשים חשב עצה אנה יברח והלך למדנת פרייסין ועשה עצמו כעבד ומכר עצמו לנכרי אחד לעבדו והוא גלח את זקנו ופאותיו והאכילו טרפות כעכו״ם ויהי שם ימים ושנים בהשקט ועבודה: ויהי היום הסתכל בחלון והנה אייזיק בא ומקלו בידו ואמר אליו בחמה עזה: אתה היית ראש ישיבה זה כמה שנים ועתה איך נהפכת לאכול טריפות! והכה אותו מכות רצח. וכראותו כי כלתה אליו הרעה ויברח ממנו ויחפש למצוא מנוס לנפשו וילך איזה פרסאות עד כי בא לארמון גדול שהי׳ שייך לאדון אחד ובא אל האדון וסיפר

לו כל מאורעותיו מראש עד סוף אשר זה האיש אייזק רודף אותו להכותו על אשר אכל בשר טריפה. אמר לו זה האדון: "אנכי אוכל להצילך כי אעמוד שומרים על המשמר ביום ובלילה למען לא יקרב זה האיש אשר אתה ירא ממנו רק באופן אם תשא את בתי לאשה." ונתרצה לדבריו למען הצילו. אמר לו האדון: "לא כן הדבר ליתן את בתי לאיש מעם אחר, אך בזאת תאות לנו

אם תעזוב את אמונתך ותהי׳ כמונו לעבוד את האלילים." ונתרצה גם לזה, ואח״כ נתן לו בתו לאשה והי׳ לו ממנה שני בנים. ככלות עשרים שנה וראה האדון אשר העמיד שומרים הרבה לשמור שלא יבוא אייזיק ולא בא, אמר: מה לי עוד לבטל אלה העבדים הרבים מעבודתם. בטח לא יבוא עוד זה האיש . ואמר להם: "לכו לעבודתכם." ויהי כאשר הלכו, מיד בא זה האיש אייזיק. כראותו כי בא, צעק בקול גדול על אשתו לקרוא השומרים למען הצילו מיד מכהו. והלכה לקרוא ולא באתה חזרה. ואח״כ קרא לשני בניו למען יקראו הם השומרים, וגם המה הלכו ולא באו חזרה. וזה האיש אייזיק בא והכה אותו מכות אכזריות עד המות. כ״ז [כל זה] הי׳ לו בדמיון מעת מותו עד שנה תמימה עד הכאה אחרונה ידע שהוא מת. זה המעשה סיפר המת לשותפו אשר עשו ת״כ [תקיעת כף] למען יספר לאנשים. והמה בשומעם דברים האלה ירך לבבם ויעשו תשובה, ויהי׳ לו לתיקון נפשו. (ע״כ [עד כאן] מצאתי בהכ״י [בהכתב יד] ישן ורשמתי למען ליקח מזה מוסר איך לעשות תשובה לתקן הנפש: