סיפור 33.03

(ג) בארץ רוסיא התחתן גביר אחד עם יתום למדן גדול. שבוע אחת לפני החתונה נסע הגביר עם החתן לרבנו הקדוש מבעלז למען יברכו קודם החתונה ,ויהי כשבאו להרבי, אמר להם כי לא ירצה לברכם כעת ברכת הפרידה רק כי ישארו אצלו על שבת. ואמר לו הגביר: "רבי, הלא בשבת הזה חפצי לקרוא את החתן לתורה (אויפריפין) ואיך אוכל להשאר על שבת?" ויאמר לו הרבי: "אבל אני מצוה עליך כי תשאר פה." ביום א׳ בבוקר שלח רבינו לקרוא להגביר ואמר לו: "אני מצוה עליך כי לא תעשה את החתונה ותפייס את החתן כי ימחול לך." הגביר התחיל לבכות

ובקש את הרבי כי יאמר לו מדוע יצוה עליו להתיר את קשר השידוך ויאמר לו הרבי: "בעבור כי יש לו אח באפריקא והמותר תדע אחר כך." ויאמר להגביר כי יבוא אחר התפלה עם החתן לקחת ברכת הפרידה. אחר התפלה כשבאו לבית הצדיק אמר להחתן: "דע כי השידוך מוכרח להתפרד ואתה ואמך תמחלו להמחותן ובעד זה יתן המחותן לאמך חמשה מאות ר״כ [רובל כסף]: ולך מאת ר״כ [רובל כסף] ואמת תן את המאה ר״כ [רובל כסף] שלך להגבאי של החברה קדושה להטמינו." בקיצור החתן עשה את אשר אמר הרבי ולקח שש מאות ר״כ [רובל כסף] ומחל להמחותן וכשבאו לביתם לקח החתן חמש מאות ר״כ [רובל כסף] ונתן לאמו ומאת ר״כ [רובל כסף] נתן לגבאי של החברה קדושה, לפקדון כאשר צוה לו הצדיק. וכעבור שני שבועות מת אותו הבחור פתאום והגבאי של הח״ק [החברה קדושה] עשה לו בעד המאה ר״כ [רובל כסף] תכריכים וכל צרכי קבורה גם מצבה הציב לו. אז ראו כי נביא הוא הצדיק כי אם היה עושה הגביר את החתונה היתה בתו צריכה ליקח חליצה מאחי המת אשר היה באפריקא והיתה עגונה לעולם.