לאתר מס"ע

לרשימת הסיפורים הכללית

לרשימת הסיפורים עם מוטיבים


ספר הבדיחה והחידוד
אלתר דרוינוב

סיפור מספר

347

ערב-שבת סמוך לחשיכה בא עני-קבצן לגבאי-הקהילה ליטול פייס לשבת. אמר לו הגבאי:

איחרת. כל אנשי-הקהילה כבר יש להם אורחים לשבת. לא נשאר אלא אחד, הזהבי שברחוב פלוני, אבל קמצן הוא ועינו צרה באורחים.

תנוח דעתך, – החזיר הקבצן. – אורח כמוני יכניס בעין יפה.

נטל הקבצן לבינה, והצניעה מתחת לבגדו ובא לו אל הזהבי:

דבר סתר לי אליך.

קם הזהבי ונכנס עמו חדר לפנים מחדר. הוציא הקבצן את הלבינה מתחת לבגדו ואמר לו:

שמעתי עליך, שאתה קונה גרוטאות של כסף וזהב... גרוטה כזו של זהב כמה היא יפה לך?

צהבו פניו של הזהבי ואמר לבעל-הלבינה:

עכשיו כבר מחשיך היום ואין השעה פנויה לעסק. מוטב, שתשבות עמי בביתי, ובמוצאי-שבת נדבר את דברינו.

הסכים הקבצן.

כל אותו יום-שבת שקוד היה הזהבי להתחבב על אורחו – האכילהו, השקהו ולא זזה ידו מתוך ידו. ובמוצאי-שבת, תיכף אחרי הבדלה, אמר לו:

עכשיו פנוי אני לעסק. לך והבא את הזהב.

העמיד בו הקבצן עיניים תמיהות:

זהב? מהיכן יש לי זהב?

תמה גם הזהבי:

לא אמרת, שיש לך גרוטה של זהב כאותה לבינה?

החזיר לו הקבצן:

חלילה! מימי לא אמרתי. ביקשתי רק לדעת, אילו היתה לי גרוטה כזו של זהב. כמה היתה יפה לך?

J1338

Asking costs nothing. So says beggar who asks goldsmith to plate his club with gold.

אין השאלה (המחשבה) עולה כלום