לאתר מס"ע

לרשימת הסיפורים הכללית

לרשימת הסיפורים עם מוטיבים


ספר הבדיחה והחידוד
אלתר דרוינוב

סיפור מספר

1364

תפסוּ ליהודי, שגנב בבית-יראה שלהם אבנים טובות מעל האיקונין של מרים. מסרוּהוּ לדין, וטען הגנב:

לא גנב אנוכי ולא בן-גנב אנוכי. לא גנבתי, אלא מתנה ניתּנה לי. ומעשה שהיה כך היה: חלו אשתי וילדי, ולא היתה פרוטה בידי לרפאותם. הלכתי לבית-הכנסת שלנו, פתחתי את ארון-הקודש ובכיתי והתחננתי אל אלהינו, כי יחלצני מעוניי. ולחינם בכיתי והתחננתי, – לא נעניתי. באוּ מים עד נפש והלכתי לבית-הכנסת שלכם, התנפלתי לפני האם הקדושה והתחננתי אליה, כי תחוס עלי ועל אשתי וילדי ותחלצני מעוניי, – ומיד נעניתי: הרימה ידה הימנית, רמזה לי כלפי אבניהּ הטובות ואמרה: "קח ולך" – ונשמעתי לה.

שמע השופט ולא ידע לדון דינוֹ של היהודי: לחייב אותו –הרי זו כפירה במעשה-ניסים, לזכּוֹת אותו – יימּצא חוטא נשכר. נמלך ושאל את רומי. לא היו ימים מרובים ובאה תשובה משם:

"חזרנו על ספרי-הזכרונות של הכנסיה הקדושה ומצאנו שכבר אירע נס כזה לפני חמש מאות שנה".

מיד שיחרר השופט את היהודי ואמר לו:

הישמר לך, פן יארע לך שוב נס זה, שאין הוא מתארע אלא אחת לחמש מאות שנה...

K405.3

Thief successfully claims that stolen goods are his own.

גנב טוען ובהצלחה, כי הפסלון ניתן לו על ידי הקדוש בעצמו