לאתר מס"ע

לרשימת הסיפורים הכללית

לרשימת הסיפורים עם טיפוס סיפורי


ספר הבדיחה והחידוד
אלתר דרוינוב

סיפור מספר

484

AT 0801

רבי משה-יצחק, המגיד מקלם, בא לעיר לדרוש והתנה עמו הגבאי של בית-המדרש, שלא ירעיש עולמות, כדרכו, ‏על קצוצי פאה ומגולחי זקן, נסתכל בו רבי משה-יצחק וראה, שהוא אחד מהם, ואמר לו:

‏- שמע ואספר לך מעשה שהיה. פעם אחת העלוני לשמים ‏והראו לי כל הטובה, השמורה לצדיקים בגן-עדן. יצאתי משם שמח וטוב-לב וביקשתי לראות גם כל הרעה, השמורה לרשעים בגיהנום. אמר לי הגבאי, הממונה עליה: "אם אתה מקבל עליך לשתוק לכל מה שתראינה עיניך - תיכנס, ואם לאו – לאו". קיבלתי עלי ונכנסתי. נסתכלתי וראיתי: רשע עומד וממלא חבית מן המעיין, מן הבוקר עד הערב הוא דולה מן המעיין ומערה לתוך החבית, והחבית אינה מלאה: המגופה ניטלה מתוכה. נתמלא לבי רחמים עליו וביקשתי לאמר לו: "שוטה שבעולם, הגף את החבית תחילה!‏", אבל נזכרתי, שנגזרה עלי שתיקה – ושתקתי... שוב נסתכלתי וראיתי: רשע עומד ומבקע קורה, מן הבוקר עד הערב הוא מבקע, והקורה אינה בקועה: בעָשפו של קרדום הוא מבקע. נכמרו רחמי עליו וביקשתי לאמר לו: "טיפש שבטיפשים, הפוך את הקרדום תחילה!" אבל נזכרתי, שחייב אני לשתוק – ושתקתי... ועוד נסתכלתי וראיתי: רשע עומד וקוצר עשב בשדה, מן הבוקר עד הערב הוא קוצר, והשדה אינו קצור: ‏העשב חוזר וגדל. עכשיו לא יכולתי עוד לקיים את הגזרה שנגזרה עלי, הרימותי את קולי וקראתי לאותו רשע בכל כוחי: "חמור, כלום אין אתה רואה, שהעשב חוזר וגדל, ולמה זה ‏אתה מיטפש וקוצר?...