לאתר מס"ע

לרשימת הסיפורים הכללית

לרשימת הסיפורים עם טיפוס סיפורי


ספר הבדיחה והחידוד
אלתר דרוינוב

סיפור מספר

318

AT 1704

מעשה בעשיר קמצן, שמימיו לא נתן פרוטה לצדקה, וכשהגיעה שעתו להיפטר מן העולם שלח לקרוא את הרב על-מנת למסור כל הונו לרשותו. שמע הרב ואמר לתלמידיו:

כמה גדולים דברי-חכמים, שהיו אומרים: "והווי דן את כל-האדם לכף-זכות"‏[37]. סופו של קמצן זה מוכיח על תחילתו. כל ימיו קימץ, כדי שיהא סיפק בידו לעשות דבר גדול קודם מותו. אילמלא כך, לשם מה הוא מבקש למסור הונו לרשותי?

וכשבא הרב, אמר לו החולה:

רבי, כל ממוני אני מפקיד בידך. בבקשה ממך, שתהא זהיר בו כאדם הזהיר בשלו: אל תלוה מממוני אלא למהימנים ובריבית יפה. ולאחר מאה ועשרים שנה תצווה, שגם הרב שימלא מקומך יעשה כך. ואף הוא, כשתגיע שעתו יצווה, כך על העתידים לבוא אחריו…

תמה הרב:

ומה יהיה סופו של דבר?

תמה גם החולה:

רבי, שמא אין אתה מאמין, חלילה, בתחיית-המתים? לעתיד לבוא, אמצא, אם ירצה השם, מיליון שלם.