לאתר מס"ע

לרשימת הסיפורים הכללית

לרשימת הסיפורים עם טיפוס סיפורי


ספר הבדיחה והחידוד
אלתר דרוינוב

סיפור מספר

2972

AT 0750A

ערב-שבת סמוך לחשיכה ישבו כפרי ואשתו על התיתורה שלפני ביתם ופניהם עגומים: לא זימן להם הקדוש ברוך-הוא אורח לשבת.

עד שהם יושבים ומצטערים, נשאו עיניהם וראו: הלך זקן בא. מיד רצו לקראתו והפצירו בו:

אל נא תעבור מעלינו. אלהים שלחך אלינו. אתנו בביתנו תשבות.

נענה להם ההלך הזקן ושבת בביתם.

כל אותו היום לא זזו מלחבבו, האכילוהו, השקוהו וגם מיטה הציעו לו כיד המלך. לאחר ההבדלה ביקשו לעצור אותו, כי ילון גם הלילה בביתם, ולא נענה להם:

לדרכו הוא אץ.

קודם שנפטר מהם אמר לבעל-הבית:

בשכר מצוה גדולה זו של הכנסת אורחים, החביבה עליך, יתברך בידיך המעשה הראשון, אשר תעשה אחרי לכתי מעימכם, ושיפעו לא יחדל ימים ושנים.

לאחר שיצא הזקן, אמר הכפרי לאשתו:

יודעת את, מי היה זקן זה? אליהו הנביא בכבודו ובעצמו, ומובטחני, שברכתו תתקיים.

שמעה האשה ואמרה:

אם כן, שב תיכף למנות מעות.

החזיר לה הבעל:

עתה ידעתי, כי אשה חכמה את. אצא לקטנים, ומיד אשוב לעשות כאשר אמרת.

אמר ועשה: יצא לחצרו ועמד לקטנים – ועדיין הוא עומד...