לאתר מס"ע

לרשימת הסיפורים הכללית

לרשימת הסיפורים עם טיפוס סיפורי


ספר הבדיחה והחידוד
אלתר דרוינוב

סיפור מספר

1918

AT 1675

מוכסן יהודי סיפּר לחברו:

אתמול שלח "הפריץ" שלי אחרי וציווה אותי, שאלמד את כלבו השחור לדבּר. אם לא אלמדו, אמר, יפשיט עורי מעלי.

נבהל חברו ושאל:

מה עשית?

השיב המוכסן הראשון:

הסכמתי, אבל תנאי התניתי, שהכלב יימצא בביתי שלוש שנים רצופות, עד שאלמדו.

חזר ושאל חברו:

ומה תעשה כשתכלינה שלוש השנים?

החזיר המוכסן הראשון ואמר:

המקום ירחם! או ש"הפריץ" ימות בינתיים, או שהכלב ימות בינתיים, או שימותו שניהם בינתיים...

[בקצת מקורות יש גם הפטוֹרה לבדיחה זו:

מקץ שלוש שנים, ולא מת "הפריץ", ולא מת גם הכלב, נמלך המוכסן והלך אל "הפריץ" ואמר לו:

התבשר, אדוני "פריץ"! כלבך למד כבר לדבר כאחד האדם. וחצוף גדול הוא. אתמול סיפר לי, שכמה פעמים ראה אותך יוצא מחדרה של הגברת ונכנס לחדרה של האומנת...

חוור "הפריץ" ואמר למוכסן:

מנדיל, מהר לביתך והרוג לו לחצוף זה...]