לאתר מס"ע

לרשימת הסיפורים הכללית

לרשימת הסיפורים עם טיפוס סיפורי


ספר הבדיחה והחידוד
אלתר דרוינוב

סיפור מספר

1052

AT 1225

מעשה ונעלם רבהּ הגדול של חלם. מיד יצאו כל בני-העיר לבקשוֹ בבורות, שיחין ומערות. ביקשו ומצאו: אדם בלי ראש. ולא ידעו החלמאים, אם היה לרבם ראש, או שלא היה לו ראש. הלכו ושאלו את השמש, שהיה משמש את הרב כל יום בבית-המדרש.

אמר להם השמש:

איני יודע. הוא, עליו השלום, היה תמיד עטוף טלית ומימי לא זכיתי לראותו אלא למטה מטליתו.

הלכו ושאלו את הבּלן, שהיה משמש את הרב כל ערב-שבת וערב יום-טוב במרחץ. אמר להם הבלן:

איני יודע. הוא, עליו השלום, היה תמיד עולה לאיצטבה העליונה, המכוסה הבל, ומימי לא זכיתי לראותו אלא למטה מארכובותיו.

הלכו ושאלו את הרבנית. אמר להם הרבנית:

איני יודעת. הוא, עליו השלום, היה תמיד כאילו כפאו שד, ומימי לא זכיתי לראותו אלא למטה מאבנטו...

ולא הוברר לחלמאים עד היום הזה, אם היה לרבם ראש, או שלא היה לו ראש...

[נוסח אחר:

הלכו ושאלו את השמש. אמר להם השמש:

בּרי לי, שהיה לו זקן, שכּן כל שערה ושערה, שנשרה לו מזקנו, היה טוֹמנהּ בגמרא. אבל אם היה לו ראש – איני יודע .

הלכו ושאלו את הבלן. אמר להם הבלן:

בּרי לי, שהי לו פיאות, שכּן כל ערב-שבת וכל ערב יום-טוב היה חופפן בחמין. אבל אם היה לו ראש – איני יודע.

הלכו ושאלו את הרבנית. אמרה להם הרבנית:

בּרי לי, שהיה לו חוטם, שכּן כל ערב-שבת וכל ערב יום-טוב הייתי מכינה לו טבּק להריח. אבל אם היה לו ראש – איני יודעת.

ולא הוברר להם לחלמאים עד היום הזה, אם היה לו לרבם הגדול ראש, או שלא היה לו ראש...]